ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
יראת ה' היא התכלית
הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג אֶל הַנֶּפֶשׁ* בִּהְיוֹתָהּ בַּגּוּף מִצַּד-קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה, אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁתִּקָּבַע בַּנֶּפֶשׁ תְּכוּנַת יִרְאַת הש"י. וּכְשֶׁיִּהְיֶה בָהּ הַתֹּאַר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, תִּתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ וְתוּכַן לְהַשִּׂיג הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, שֶׁהוּא הַטּוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, וְהִיא הַצְלָחַת הַנָּפֶשׁ — אָמַר הַכָּתוּב [תהלים לא, כ]: "מָה רַב-טוּבְךָ אֲשֶׁר-צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". וְיִתְבָּאֵר זֶה מִצַּד-מַה שֶּׁנִּמְצָא הַכָּתוּב מְיַעֵד הַפְלָגַת הָעֹנֶשׁ* עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל זַרְעָם אִם לֹא תַגִּיעַ בְּנַפְשָׁם תְּכוּנַת הַיִּרְאָה הַזֹּאת מִצַּד-מִצְווֹת הַתּוֹרָה — אָמַר הַכָּתוּב [דברים כח, נח-נט]: "אִם-לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהִפְלָא יְיָ אֶת-מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ" וגו'.
דברי שלמה בקהלת על הדברים שאינם מועילים לחיים הנצחיים
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר: אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתָּבִיא הַיִּרְאָה אֶת הָאָדָם אֶל הַמַּדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, שֶׁהִיא הַשָּׂגַת הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים? וַהֲלֹא יוֹתֵר רָאוּי שֶׁיָּבִיא אוֹתוֹ אֶל-זֶה הַשָּׂגַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת! כְּבָר בֵּאֵר זֶה שְׁלֹמֹה בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת [ג, ט-יד] וְאָמַר* שֶׁהַיִּרְאָה הִיא סִבַּת הַהִשָּׁאֲרוּת*, וְלֹא דָבָר אַחֵר זוּלָתָהּ; וְשֶׁזֶּה דָּבָר תָּלוּי בְּחָכְמַת הש"י שֶׁגָּזַר לִהְיוֹת כָּךְ, וְשֶׁאֵין רָאוּי לִשְׁאֹל טַעַם בָּזֶה. וְזֶה, כִּי כְשֶׁהִתְחִיל לַחְקֹר* אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְכָאן* דָּבָר נוֹתֵן הַהִשָּׁאֲרוּת הַנִּצְחִי — וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר: "מַה-יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל" — אָמַר אַחַר-כָּךְ: "רָאִיתִי אֶת-הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ אֶת-הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ", כְּלוֹמַר: רָאִיתִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁנָּתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי-הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהֶם, רָצָה לוֹמַר: הַפְּעֻלּוֹת וְהַמְּלָאכוֹת, כִּי כֻלָּם יָפִים בְּעִתָּם, רָצָה לוֹמַר: לְפִי שַׁעְתָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁבְּתוּ הַמְּלָאכוֹת וְהַיְדִיעוֹת. וְאָמַר: "גַּם אֶת-הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף" — רָצָה לוֹמַר: כִּי מַה שֶּׁנָתַן בְּלִבָּם תְּשׁוּקָה לָדַעַת אֶת הָעוֹלָם, שֶׁהִיא חָכְמַת הַנִּמְצָאוֹת* — וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא דָבָר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיֻּשַּׂג, כִּי אִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם שֶׁיַּשִּׂיג אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף — עִם-כָּל-זֶה אוֹתָהּ תְּשׁוּקָה שֶׁנָּתַן לָהֶם, גַּם הִיא יָפָה בְעִתָּהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁבֹּת הַמְּלָאכָה הַהִיא; לֹא מִצַּד שֶׁבָּהּ יֻשְּׂגוּ הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁיַּחְשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים, אַחַר שֶׁלִּפְעָמִים יִהְיֶה מַה שֶּׁיַּשִּׂיגוּהוּ זוּלַת-הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי מִזֶּה-הַמַּאֲמָר. וְעַל-כֵּן אָמַר אַחַר-זֶה: "יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו" — כְּלוֹמַר: כִּי בְכָל אֵלּוּ-הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים, אֲשֶׁר הַיְדִיעָה מִכְּלָלָם, אֵין טוֹב אַחֵר בָּהֶם "כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ" — כִּי כָל אָדָם יִשְׂמַח כְּשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בִּמְלָאכָה-מָה* מֵרְצוֹנוֹ וְיַשִּׂיג כַּוָּנָתוֹ בָהּ לְפִי דַעְתּוֹ. וְגַם מוֹעִיל "לַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו" — כִּי הַפִּילוֹסוֹפִיָּא תַּזְהִיר אֶת הָאָדָם עַל עֲשִׂיַּת הַטּוֹב הַמּוֹעִיל בַּהַנְהָגָה בְּעוֹד הָאָדָם בַּחַיִּים, אֲבָל לֹא תוֹעִיל לְזוּלַת-זֶה. וְאִם-כֵּן, כְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁנֹּאמַר כִּי "גַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹ, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא", כְּמוֹ "הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ", וְאֵין בְּכָל זֶה דָבָר שֶׁיָּבִיא לַהִשָּׁאֲרוּת הַנִּצְחִי.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
111 - מאמר שלישי פרק ל' חלק ו'
112 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק א'
113 - מאמר שלישי פרק ל"א חלק ב'
טען עוד
הַמֻּשָּׂג אֶל הַנֶּפֶשׁ – שהנפש משיגה ורוכשת. הַפְלָגַת הָעֹנֶשׁ – עונש חמור. וְאָמַר – הפסוק יובא בהמשך הפיסקה. הַהִשָּׁאֲרוּת – נצחיות הנפש. כְשֶׁהִתְחִיל לַחְקֹר – שלמה בספר קהלת. בְכָאן – בעולם הזה. חָכְמַת הַנִּמְצָאוֹת – מדעי הטבע. מָה – מסוימת.
ביאורים
רבים ניסו למצוא פתרון לשאלה מהי תכלית האדם. רבי יוסף אלבו מציג גישה (והוא שולל אותה) האומרת כי תכלית האדם היא 'השגת המושכלות'. גישה זו הייתה מנת חלקם של פילוסופים רבים שחיו בזמנו. מדוע הסתכלות זו היא כל כך בעייתית? משום שהיא נובעת מנקודת הנחה שאין שום דבר שנמצא מעבר למציאות הנגלית לעינינו. לפי הסתכלות זו, מה שאיננו מסוגלים לראות, להבין או להוכיח – אינו קיים. גישה זו מצמצמת מאוד את רוחו הגדולה של האדם. האדם מחפש משהו שהוא הרבה מעבר . הוא מחפש חיים שאינם נגמרים בגבולות המצומצמים של העולם הזה. חיים החופשיים מכל מגבלה פיזית ושיש בהם התעלות אין-סופית. הוא מחפש'חיים נצחיים' .
השאיפה לדעת ולהבין הכל איננה דבר רע. זו תשוקה טובה הקיימת אצל כל בני האדם והיא מביאה להתפתחות המדע, התעשייה ולכל ההישגים החשובים של האנושות. היא גם נותנת לנו המון שמחה וקורת רוח על ידי הכרת העולם וכל היופי שקיים בו. דברים אלו אינם דבר של מה בכך. כל פלאי הטבע, הכוחות הפיזיקליים וחוכמות העולם הם חלק מהיצירה המופלאה שהקב"ה ברא. כיוון שכך, יש חשיבות גדולה להשתמש בהם, להכירם ולאהוב אותם.
מצד שני, יש לזכור כי מרחב הפעולה של שאיפה זו מוגבל מאוד. היא מתמקדת רק בדברים הנמצאים בעולם הזה, שהוא אמנם גדול ונפלא, אך מוגבל. אנו נקראים לשאוף לדברים גבוהים יותר. לחיות חיים שאינם מצומצמים במרחב הקטן והמוכר של עולמנו. כיצד מגיעים לכך? שלמה המלך אומר שהדרך לזה היא יראת ה'. בימים הבאים נבין כיצד היראה מביאה אותנו לתכלית זו.
הרחבות
תכלית המצוות
הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג אֶל הַנֶּפֶשׁ בִּהְיוֹתָהּ בַּגּוּף מִצַּד־קִיּוּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה. נוסף על הסברו של רבי יוסף אלבו, שמטרת המצוות היא להגיע ליראת ה' , ישנם מספר הסברים מהי תכלית המצוות:
הרמב"ן כתב: "כוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" [שמות יג, טז].
הגאון מוילנא כתב: "עיקר נתינתו התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחונם בה'... לפי שעיקר הכל הוא הבטחון השלם והוא כלל כל המצות" [משלי כב, יט].
למעשה, אין הסברים אלו עומדים בסתירה לדבריו של רבי יוסף אלבו, אלא יש בהם השלמה לדבריו. מובן שאי אפשר להגיע ליראת ה' טהורה, העומדת לעד, מבלי להעמיק את האמונה בקב"ה. כאשר אדם ירא את ה' בלבד, הוא יודע שבלי רצון ה' – "לֹא יְאֻנֶּה לַצַדִּיק כֹּל אָוֶן" [משלי יב כא]. ידיעה זו היא-היא המפתח לביטחון בה' מחד, ולהודיה על הטוב אשר גומל איתנו תמיד מאידך.
לעילוי נשמת ר' אברהם בן משה לוי ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
