ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב [תהלים קיט, קס]: "רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ" — כְּלוֹמַר: כַּאֲשֶׁר רֹאשׁ דְּבָרְךָ, שֶׁהֵן הַהַקְדָּמוֹת שֶׁיְּדֻבַּר בָּהֶן בַּתְּחִלָּה לְהוֹצִיא הַתּוֹלָדָה מֵהֶן, שֶׁהוּא הַמִּשְׁפָּט הַדָּרוּשׁ, הֵן אֲמִתִּיּוֹת — לְפִיכָךְ הַמִּשְׁפָּט הַיּוֹצֵא מֵהֶן יִהְיֶה אֲמִתִּי; וְיִהְיֶה לְפִי-זֶה נִצְחִי, כִּי הָאֱמֶת לֹא יְקַבֵּל שִׁנּוּי לְעוֹלָם. וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ". וְלָכֵן הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ הַתְחָלוֹתֶיהָ מִן הַחוּשׁ*, תִּהְיֶה אֲמִתִּית שֶׁאֵין לְסַפֵּק בָּהּ כְּלָל.
ביאור המזמור "האזינה עמי תורתי"
וְאוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְדֻמֶּה שֶׁהַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה כֻּלָּן מִתְבָּאֲרוֹת לָנוּ הַיּוֹם עַל-פִּי הַקַּבָּלָה* בִּלְבַד, בֵּאֵר אָסָף בַּמִּזְמוֹר "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי" [תהלים עח] כִּי יֵשׁ מֵהֶן מִתְבָּאֲרוֹת עַל-פִּי הָעִיּוּן; וּמֵהֶן מִן הַנִּמְשָׁכוֹת, וְהֵם הַדְּבָרִים שֶׁאֵין חוֹלֵק עֲלֵיהֶם כְּלָל; וּמֵהֶן מִן הַמְקֻבָּלוֹת בִּלְבָד. וְעַל כֵּן אָמַר: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם. אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ". אָמַר: "אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ" — לִרְמֹז עַל עִקַּר "תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם", שֶׁהוּא מִן הַנִּמְשָׁכוֹת*-הַנִּשְׁמָעוֹת מִפִּי כָל הָאֻמּוֹת, שֶׁלֹּא נִמְצָא בָעוֹלָם חוֹלֵק עֲלֵיהֶן; כַּשְּׁמִיעָה שֶׁמִּצְרַיִם וּבָבֶל הָיוּ בָעוֹלָם, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא רְאִינוּהוּ אֲנָחְנוּ. וְרָמַז רִאשׁוֹנָה אֶל עִקַּר "תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם", לְפִי שֶׁהָיָה מַזְהִיר עַל שְׁמִיעַת הַתּוֹרָה בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי". וְאָמַר אַחַר-כֵּן: "וַנֵּדָעֵם" — לִרְמֹז עַל עִקַּר "מְצִיאוּת ה'" וְהַשָּׁרָשִׁים הַמִּסְתָּעֲפִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא מֻשָּׂג מִצַּד-הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית* הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַמּוּחָשׁוֹת לָנוּ וְהַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְאָמַר עוֹד: "וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" — לְהוֹרוֹת עַל עִקַּר "הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ" הַנַּפְשִׁי, שֶׁזֶּהוּ מֻשָּׂג אֵלֵינוּ מִצַּד-הַקַּבָּלָה בִּלְבָד.
וּכְדֵי לְבָאֵר אִמּוּת הַתְחָלַת זֶה-הָעִקָּר, הֵבִיא הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת וְהַהַשְׁגָּחוֹת הַפְּרָטִיּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לְפִי מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מֵהֶם, כִּי הֵם אוֹת עַל שְׂכַר הָעוֹלָם-הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק אֶחָד-וְעֶשְׂרִים מִזֶּה-הַמַּאֲמָר. וּבֵאֵר עוֹד כִּי הַקַּבָּלָה הַזֹּאת רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת תָּמִיד מֵאָב לְבֵן, וְעַל כֵּן אָמַר: "לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם". וּבֵאֵר כִּי שֹׁרֶשׁ הַקַּבָּלָה וְהַהַתְחָלוֹת הַלָּלוּ הֻשַּׂג לְיִשְׂרָאֵל מִן הַחוּשׁ, וּמִשָּׁם בָּאָה הַקַּבָּלָה נִמְשֶׁכֶת לָנוּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב [שם, ה]: "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל", כְּלוֹמַר: עַל-יְדֵי מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ הֵם בְּעֵדוּת הַחוּשׁ*, שָׂם תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, נִמְשֶׁכֶת עַל-פִּי הַקַּבָּלָה תָּמִיד.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
51 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק ב'
52 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק ג'
53 - מאמר ראשון פרק י"ח חלק א'
טען עוד
הַתְחָלוֹתֶיהָ מִן הַחוּשׁ – יסודי האמונה נתבררו בחושים, בראית יציאת מצרים ומעמד הר סיני. הַקַּבָּלָה – המסורת. הַנִּמְשָׁכוֹת – ידיעות היסטוריות ברורות ומפורסמות. הַמֶּחְקָרִית – הפילוסופית. בְּעֵדוּת הַחוּשׁ – הם ראו את הדברים בצורה מוחשית ברורה כעדות ברורה.
ביאורים
אתמול למדנו על הכלים היסודיים להשגת האמת שבעיקרי היהדות. זהו עיקרון חשוב, שכל דבר נשפט על פי היסודות שלו. אנשים עשויים להתווכח באריכות, ויכוח שאין בו תועלת, כיוון שכל אחד מהם יוצא מהנחות אחרות, והם לא מגיעים לדון על הנחות אלו. זהו הרעיון אליו מכוון הפסוק: "רֹאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל־מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ" (תהילים קיט קס). 'ראש הדבר' הוא כלי ההוכחה בהם אתה משתמש ועליהם תבנה את מסקנותיך. אם כלים אלה אמיתיים, המשפט שתוציא מהן יהיה צודק ונצחי, שלעולם לא יתברר כמוטעה.
ואמנם לא כל עיקרי היהדות שיש לנו מושתתים כיום רק על מסורת שהוכחה בעבר. חלקם ניתן להוכיח כיום על ידי ההיגיון וחלקם הם מהידיעות המפורסמות באנושות שאי אפשר להכחישן. לזה רמז הכתוב במזמור: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי... אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ " (תהילים עח). בפסוק זה מבואר כי עלינו להאזין לתורה ולקבלה מפני: א. 'הדברים ששמענו ', ב. 'הדברים שנדע ', ג. 'הדברים שאבותינו סיפרו לנו '. פירוש הדברים: א. 'הדברים ששמענו ' רומז לעיקר 'תורה מן השמים', עיקר שמוכח מכוח מה ששמענו על נכונותו. העובדה שהתורה ניתנה מהשמים, במעמד המפורסם ביותר באנושות, הלוא הוא אירוע היסטורי שאין כל סיבה ואין כל אפשרות לטעון שלא אירע, ולטעון שהידיעה עליו הושתלה באופן מלאכותי בכל האנושות, מקצה ועד קצה. ב. 'הדברים שנדע ' זהו עיקר 'מציאות ה''. עיקר זהו איננו צריכים לקבל מהמסורת. אנו יכולים לדעת אותו בעצמנו , על ידי שימוש בכלי ההיגיון שלנו. ג. הדברים ש'אבותינו סיפרו לנו ' רומז לעיקר של "שכר ועונש", אותו אנו יודעים בבירור רק מכח המסורת מהתקופות של ההשגחה הגלויה, כתקופת התורה. לשם מטרה זו ממשיך המזמור ומרחיב על הניסים הרבים שממלאים את ההיסטוריה שלנו ועל חשיבות העברתם במסורת. כך למדנו במזמור זה: "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב", באמצעות העובדה כי לכל הניסים הינו עדים, כך, מתוך יסודות מוכחים של "נסיונות", דהיינו ראיה במציאות, "וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל".
הרחבות
• אשא עיני אל ההורים
"וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" — לְהוֹרוֹת עַל עִקַּר "הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ" הַנַּפְשִׁי, שֶׁזֶּהוּ מֻשָּׂג אֵלֵינוּ מִצַּד־הַקַּבָּלָה בִּלְבָד. רבי יוסף אלבו מביא את מסורת האבות בתור אחד מהדרכים להגיע לאמונה. היחס בין אב לבן מהווה מקור מניע לעבודת הבורא, מלבד העברת המסורת שיש בו. ספר החינוך מסביר את טעם מצוות כיבוד אב ואם וכיצד היא מחזקת את האמונה ועבודת ה': "משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא , שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא" [מצוה לג]. ספר החינוך מסביר שהכרת הטוב להורים תביא גם להכרת הטוב לקב"ה, ומתוך כך יבוא האדם לעבודת הבורא. בעל חובות הלבבות מרחיב בעניין של הכרת הטוב, ומדבריו עולה שכל עבודת ה' מבוססת על הכרת הטוב: "וכיוון שנתברר חיוב קבלת עבודת ה' יתעלה על האדם בגלל מידות טובותיו עליו..." [חובות הלבבות שער שלישי, סוף ההקדמה].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
