ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב [תהלים קיט, קס]: "רֹאשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ" — כְּלוֹמַר: כַּאֲשֶׁר רֹאשׁ דְּבָרְךָ, שֶׁהֵן הַהַקְדָּמוֹת שֶׁיְּדֻבַּר בָּהֶן בַּתְּחִלָּה לְהוֹצִיא הַתּוֹלָדָה מֵהֶן, שֶׁהוּא הַמִּשְׁפָּט הַדָּרוּשׁ, הֵן אֲמִתִּיּוֹת — לְפִיכָךְ הַמִּשְׁפָּט הַיּוֹצֵא מֵהֶן יִהְיֶה אֲמִתִּי; וְיִהְיֶה לְפִי-זֶה נִצְחִי, כִּי הָאֱמֶת לֹא יְקַבֵּל שִׁנּוּי לְעוֹלָם. וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ". וְלָכֵן הַתּוֹרָה, שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ הַתְחָלוֹתֶיהָ מִן הַחוּשׁ*, תִּהְיֶה אֲמִתִּית שֶׁאֵין לְסַפֵּק בָּהּ כְּלָל.
ביאור המזמור "האזינה עמי תורתי"
וְאוּלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְדֻמֶּה שֶׁהַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה כֻּלָּן מִתְבָּאֲרוֹת לָנוּ הַיּוֹם עַל-פִּי הַקַּבָּלָה* בִּלְבַד, בֵּאֵר אָסָף בַּמִּזְמוֹר "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי" [תהלים עח] כִּי יֵשׁ מֵהֶן מִתְבָּאֲרוֹת עַל-פִּי הָעִיּוּן; וּמֵהֶן מִן הַנִּמְשָׁכוֹת, וְהֵם הַדְּבָרִים שֶׁאֵין חוֹלֵק עֲלֵיהֶם כְּלָל; וּמֵהֶן מִן הַמְקֻבָּלוֹת בִּלְבָד. וְעַל כֵּן אָמַר: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי. אֶפְתְּחָה בְמָשָׁל פִּי, אַבִּיעָה חִידוֹת מִנִּי-קֶדֶם. אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ". אָמַר: "אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ" — לִרְמֹז עַל עִקַּר "תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם", שֶׁהוּא מִן הַנִּמְשָׁכוֹת*-הַנִּשְׁמָעוֹת מִפִּי כָל הָאֻמּוֹת, שֶׁלֹּא נִמְצָא בָעוֹלָם חוֹלֵק עֲלֵיהֶן; כַּשְּׁמִיעָה שֶׁמִּצְרַיִם וּבָבֶל הָיוּ בָעוֹלָם, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהַכְחִישׁ זֶה, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא רְאִינוּהוּ אֲנָחְנוּ. וְרָמַז רִאשׁוֹנָה אֶל עִקַּר "תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם", לְפִי שֶׁהָיָה מַזְהִיר עַל שְׁמִיעַת הַתּוֹרָה בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי". וְאָמַר אַחַר-כֵּן: "וַנֵּדָעֵם" — לִרְמֹז עַל עִקַּר "מְצִיאוּת ה'" וְהַשָּׁרָשִׁים הַמִּסְתָּעֲפִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא מֻשָּׂג מִצַּד-הַיְדִיעָה הַמֶּחְקָרִית* הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַמּוּחָשׁוֹת לָנוּ וְהַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְאָמַר עוֹד: "וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" — לְהוֹרוֹת עַל עִקַּר "הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ" הַנַּפְשִׁי, שֶׁזֶּהוּ מֻשָּׂג אֵלֵינוּ מִצַּד-הַקַּבָּלָה בִּלְבָד.
וּכְדֵי לְבָאֵר אִמּוּת הַתְחָלַת זֶה-הָעִקָּר, הֵבִיא הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת וְהַהַשְׁגָּחוֹת הַפְּרָטִיּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לְפִי מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מֵהֶם, כִּי הֵם אוֹת עַל שְׂכַר הָעוֹלָם-הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק אֶחָד-וְעֶשְׂרִים מִזֶּה-הַמַּאֲמָר. וּבֵאֵר עוֹד כִּי הַקַּבָּלָה הַזֹּאת רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת תָּמִיד מֵאָב לְבֵן, וְעַל כֵּן אָמַר: "לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם". וּבֵאֵר כִּי שֹׁרֶשׁ הַקַּבָּלָה וְהַהַתְחָלוֹת הַלָּלוּ הֻשַּׂג לְיִשְׂרָאֵל מִן הַחוּשׁ, וּמִשָּׁם בָּאָה הַקַּבָּלָה נִמְשֶׁכֶת לָנוּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב [שם, ה]: "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל", כְּלוֹמַר: עַל-יְדֵי מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ הֵם בְּעֵדוּת הַחוּשׁ*, שָׂם תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, נִמְשֶׁכֶת עַל-פִּי הַקַּבָּלָה תָּמִיד.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
51 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק ב'
52 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק ג'
53 - מאמר ראשון פרק י"ח חלק א'
טען עוד
הַתְחָלוֹתֶיהָ מִן הַחוּשׁ – יסודי האמונה נתבררו בחושים, בראית יציאת מצרים ומעמד הר סיני. הַקַּבָּלָה – המסורת. הַנִּמְשָׁכוֹת – ידיעות היסטוריות ברורות ומפורסמות. הַמֶּחְקָרִית – הפילוסופית. בְּעֵדוּת הַחוּשׁ – הם ראו את הדברים בצורה מוחשית ברורה כעדות ברורה.
ביאורים
אתמול למדנו על הכלים היסודיים להשגת האמת שבעיקרי היהדות. זהו עיקרון חשוב, שכל דבר נשפט על פי היסודות שלו. אנשים עשויים להתווכח באריכות, ויכוח שאין בו תועלת, כיוון שכל אחד מהם יוצא מהנחות אחרות, והם לא מגיעים לדון על הנחות אלו. זהו הרעיון אליו מכוון הפסוק: "רֹאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל־מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ" (תהילים קיט קס). 'ראש הדבר' הוא כלי ההוכחה בהם אתה משתמש ועליהם תבנה את מסקנותיך. אם כלים אלה אמיתיים, המשפט שתוציא מהן יהיה צודק ונצחי, שלעולם לא יתברר כמוטעה.
ואמנם לא כל עיקרי היהדות שיש לנו מושתתים כיום רק על מסורת שהוכחה בעבר. חלקם ניתן להוכיח כיום על ידי ההיגיון וחלקם הם מהידיעות המפורסמות באנושות שאי אפשר להכחישן. לזה רמז הכתוב במזמור: "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי, הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי... אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ " (תהילים עח). בפסוק זה מבואר כי עלינו להאזין לתורה ולקבלה מפני: א. 'הדברים ששמענו ', ב. 'הדברים שנדע ', ג. 'הדברים שאבותינו סיפרו לנו '. פירוש הדברים: א. 'הדברים ששמענו ' רומז לעיקר 'תורה מן השמים', עיקר שמוכח מכוח מה ששמענו על נכונותו. העובדה שהתורה ניתנה מהשמים, במעמד המפורסם ביותר באנושות, הלוא הוא אירוע היסטורי שאין כל סיבה ואין כל אפשרות לטעון שלא אירע, ולטעון שהידיעה עליו הושתלה באופן מלאכותי בכל האנושות, מקצה ועד קצה. ב. 'הדברים שנדע ' זהו עיקר 'מציאות ה''. עיקר זהו איננו צריכים לקבל מהמסורת. אנו יכולים לדעת אותו בעצמנו , על ידי שימוש בכלי ההיגיון שלנו. ג. הדברים ש'אבותינו סיפרו לנו ' רומז לעיקר של "שכר ועונש", אותו אנו יודעים בבירור רק מכח המסורת מהתקופות של ההשגחה הגלויה, כתקופת התורה. לשם מטרה זו ממשיך המזמור ומרחיב על הניסים הרבים שממלאים את ההיסטוריה שלנו ועל חשיבות העברתם במסורת. כך למדנו במזמור זה: "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב", באמצעות העובדה כי לכל הניסים הינו עדים, כך, מתוך יסודות מוכחים של "נסיונות", דהיינו ראיה במציאות, "וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל".
הרחבות
• אשא עיני אל ההורים
"וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ" — לְהוֹרוֹת עַל עִקַּר "הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ" הַנַּפְשִׁי, שֶׁזֶּהוּ מֻשָּׂג אֵלֵינוּ מִצַּד־הַקַּבָּלָה בִּלְבָד. רבי יוסף אלבו מביא את מסורת האבות בתור אחד מהדרכים להגיע לאמונה. היחס בין אב לבן מהווה מקור מניע לעבודת הבורא, מלבד העברת המסורת שיש בו. ספר החינוך מסביר את טעם מצוות כיבוד אב ואם וכיצד היא מחזקת את האמונה ועבודת ה': "משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא , שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להיזהר בעבודתו ברוך הוא" [מצוה לג]. ספר החינוך מסביר שהכרת הטוב להורים תביא גם להכרת הטוב לקב"ה, ומתוך כך יבוא האדם לעבודת הבורא. בעל חובות הלבבות מרחיב בעניין של הכרת הטוב, ומדבריו עולה שכל עבודת ה' מבוססת על הכרת הטוב: "וכיוון שנתברר חיוב קבלת עבודת ה' יתעלה על האדם בגלל מידות טובותיו עליו..." [חובות הלבבות שער שלישי, סוף ההקדמה].

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

החיבור הרוחני של פסח ושבועות

מה המשמעות הנחת תפילין?

בדיקת קורונה בשבת

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

אנחנו קודש למענך

עבודת ה' ליום העצמאות

שבועות מעין עולם הבא!

איך מותר להכין קפה בשבת?

איך ללמוד גמרא?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.

















