ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
הגדרת אמונה
הָאֱמוּנָה בְדָבָר הוּא הִצְטַיֵּר הַדָּבָר* בַּנֶּפֶשׁ צִיּוּר חָזָק עַד שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ* בִּסְתִירָתוֹ בְּשׁוּם-פָּנִים, אַף אִם לֹא יִוָּדַע* דֶּרֶךְ הָאִמּוּת* בּוֹ; כְּמוֹ שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ בִּסְתִירַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַדְּבָרִים שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם גּוֹבֶרֶת בָּהֶם, אוֹ שֶׁהֵם בָּאָדָם מִצַּד-טִבְעוֹ וְלֹא יֵדַע אֵיךְ בָּאוּ לוֹ; אוֹ כְמוֹ שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ בִּסְתִירַת מַה שֶּׁהֻשַּׂג מִן הַחוּשׁ וּמַה שֶּׁאִמֵּת אוֹתוֹ הַנִּסָּיוֹן, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא תֵדַע סִבַּת הָאִמּוּת בּוֹ.
במה נופלת האמונה
וְהָאֱמוּנָה תִפֹּל בְּכָל דָּבָר שֶׁלֹּא הֻשַּׂג לַמַּאֲמִין מִצַּד-הַחוּשׁ*, אֲבָל* הֻשַּׂג לְאִישׁ-מָה רָצוּי וּמְקֻבָּל; אוֹ לַאֲנָשִׁים רַבִּים גְּדוֹלֵי הַפִּרְסוּם הֻשַּׂג הַדָּבָר הַהוּא אוֹ כַיּוֹצֵא-בוֹ בִּזְמָן-מָה* בַּחוּשׁ, וְנִמְשְׁכָה הַקַּבָּלָה לַמַּאֲמִין מִן הָאִישׁ הַהוּא אוֹ הָאֲנָשִׁים הָהֵם, קַבָּלָה נִמְשֶׁכֶת מֵאָב לְבֵן. וְזֶה וַדַּאי רָאוּי לְהַאֲמִין בּוֹ, קָרוֹב אֶל מַה שֶּׁהֵעִיד עָלָיו הַחוּשׁ לַמַּאֲמִין הַהוּא, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יְאַמְּתֵהוּ הַשֵּׂכֶל. כְּמוֹ מַה שֶּׁנִּתְאַמֵּת בַּנִּסָּיוֹן הֱיוֹת הש"י מְנַבֵּא לְמִי שֶׁיִּרְצֶה מִבְּנֵי אָדָם, מִבְּלִי שֶׁיִּקְדְמוּ לוֹ הַהֲכָנוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁמָּנוּ אוֹתָן רז"ל הֱיוֹתָן הֶכְרֵחִיּוֹת לְהִמָּצֵא בַנָּבִיא כְּדֵי שֶׁתָּחוּל עָלָיו הַנְּבוּאָה — אָמְרוּ בִנְדָרִים, פֶּרֶק "אֵין בֵּין הַמֻּדָר" [לח. שבת צב.]: אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה, נָאֶה וכו'; וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִתְאַמֵּת בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁעַת מַתַּן-תּוֹרָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל — חַכְמֵיהֶם וְטִפְּשֵׁיהֶם, וְקִצְרֵי הַקּוֹמָה עִם רָמֵי הַקּוֹמָה, וְרַכֵּי הַלֵּבָב* עִם הַגִּבּוֹרִים, וְעָשִׁיר וָרָשׁ — כֻּלָּם הִגִּיעוּ לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה וְשָׁמְעוּ קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַכָּתוּב [דברים ה, יח] בְּאָמְרוֹ: "אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ אֶל-כָּל-קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף". וְאָמַר מֹשֶׁה, לְהָעִיר עַל זֶה-הַפֶּלֶא [שם ד, לג]: "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
41 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
42 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
43 - מאמר שלישי פרק כ"א חלק ד'
טען עוד
הִצְטַיֵּר הַדָּבָר – יובן ויופנם. שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ – משוכנע באמיתתו עד שלא יעלה בדעתו סתירת הדבר. יִוָּדַע – יתגלה. דֶּרֶךְ הָאִמּוּת – צורת הוכחת הדבר. הַחוּשׁ – ידיעה המבוססת על הכרת החושים. אֲבָל – אלא. בִּזְמָן-מָה וכו' – היתה תקופה מסוימת שראו דבר זה דרך החושים ומשם ואילך במסורת. וְרַכֵּי הַלֵּבָב – פחדנים.
ביאורים
הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו דנים בדברים שונים, מתלבטים בהם ומביאים ראיות לכאן ולכאן. אולם ישנם דברים שהם טבועים בנו. יסודות שנמצאים עמוק בתוכנו שאינם זקוקים לראיות. כך למשל, אדם לא דן עם עצמו האם השם שקוראים לו כולם הוא אכן שמו האמיתי, למרות שבינקותו כשניתן לו השם הוא לא הבין כלום. רבים מאיתנו גם אינם חוקרים מה גורם ללב שלנו לפעום. חיינו בנויים סביב דברים רבים שאנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם, למרות שאף פעם לא חקרנו את אמיתותם.
רבי יוסף אלבו עוסק כאן במסורת שעברה לאורך הדורות על מתן תורה לעם ישראל. מעמד הר סיני התרחש לפני שבאנו לעולם, כך שלא היה באפשרותנו לנכוח בו, ולכן ההכרה שלנו בו היא מכח אמונה . מסיבה זאת הוא פותח בהגדרת המושג אמונה ומסביר שאמונה שייכת בדבר ודאי מאוד שלמרות שלא נקלט אצלנו באמצעות החושים, אין אנו מטילים בו ספק.
כזאת היא האמונה שלנו בנתינת התורה מהקב"ה לעם ישראל על ידי משה רבנו. למרות שאנו לא השגנו אותה בחושים שלנו, אבות אבותינו השיגו אותה וראו אותה בעיניהם. הם ראו איך עם שלם זוכה לראיה נבואית, לשמוע באופן ישיר את דברי מלך מלכי המלכים, ועובדה זו עברה במסורת מאב לבן על ידי עם שלם. העדות על ראִיה זו עברה במסורת מדור לדור בקרב עם ישראל ומכוחה אנו מאמינים גם בדורות המאוחרים יותר. אימות שנעשה באופן של ראִיה, חזק יותר אפילו מאימות שכלי. לכן, אף שקשה להבין כיצד מי שאין לו את התנאים הנדרשים לנבואה יזכה לה, עבור עם ישראל ששמעו את הקב"ה בעצמם, הקושי שבהבנת הדבר אינו יכול לערער וודאות זו. את המסורת הודאית הזו העביר אותו דור לדורות הבאים, ועדותם על מה שראו מביאה לאמונה חזקה גם אצל הדורות הבאים.
הרחבות
• מהי האמונה
הָאֱמוּנָה בְדָבָר הוּא הִצְטַיֵּר הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ צִיּוּר חָזָק. רבי יוסף אלבו מגדיר את האמונה על-פי התוצאה – האדם חדור בתודעה מסוימת באופן חזק ובהיר. יש מגדולי ישראל שהדגישו יותר את הרובד השכלי, ואחרים הדגישו את הפן הנפשי, אך כולם מסכימים על התוצאה שמגיעה באמצעות האמונה, אותה מתאר רבי יוסף אלבו.
הרב קוק הסביר מהי האמונה עצמה: "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה". הנשמה היא כוח רוחני-פנימי שדוחף את האדם לעשות טוב ולהתקרב לקב"ה. דחיפה זו נקראת אמונה . ממשיך הרב קוק ומסביר את הקשר של השכל והרגש אל האמונה: "וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת הֱחַלֵּש אורה (השפעתה), אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה, השכל והרגש, הם הנם עצמותה". 'מחסומים' שונים מפריעים לאדם 'לשמוע' את נשמתו, כמו תאוות או תפיסות עולם מוטעות ונמוכות. תפקידם של השכל והרגש אינו לקבע באדם תודעה חיצונית, אלא להחזיר לאדם את היכולת להידחף על-ידי נשמתו, כלומר להאמין [מאמרי הראיה עמוד 70].
לעילוי נשמת ריקל בת ר' צבי הי"ד
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
אנחנו קודש למענך
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך עושים קידוש?
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
