ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלִרְמֹז אֶל אַהֲבַת שְׁלֹשֶׁת הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה אֶל הש"י כְּפִי הִתְחַלְּקָם בְּחַיֵּי הָאָדָם, עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אָמַר מֹשֶׁה [שם]: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" — אָמַר: "לְבָבְךָ", לִרְמֹז עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי; וְאָמַר "בְּכָל", לְהָעִיר שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת יְכֻוְּנוּ לָזֶה. וְ"נַפְשְׁךָ" — לִרְמֹז עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי; וּ"מְאֹדֶךָ" — עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה.
מיני האהבה בפסוק "ואהבת"
וּבֵאוּרוֹ עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי בָא לְהַזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיֹּאהַב אֶת הש"י תַּכְלִית*-הָאַהֲבָה, בְּכָל כֹּחוֹת גּוּפוֹ, בְּכָל הַזְּמַנִּים. אִם מִצַּד שֶׁהָאָהוּב טוֹב, שֶׁזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה שֶׁיִּגְזֹר אוֹתָהּ הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי — אָמַר: "בְּכָל-לְבָבְךָ". וְאִם מִצַּד-הַמּוֹעִיל — אָמַר "בְּכָל-נַפְשְׁךָ", כִּי הוּא, יִתְבָּרַךְ, הַנּוֹתֵן בָּאָדָם נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וּמְקַיְּמוֹ. כִּי "נַפְשְׁךָ" יִרְמֹז אֶל הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי, וּ"בְכָל" יִרְמֹז לְכָל הַכֹּחוֹת הַחִיּוּנִיִּים, כְּאָמְרָם זַ"ל [ברכות פ"ט מ"ה]: "בְּכָל-נַפְשְׁךָ" — אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וְאִם מִצַּד-הֶעָרֵב — אָמַר "בְּכָל-מְאֹדֶךָ", לִרְמֹז אֶל הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה וְהָאַהֲבָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ שֶׁהִיא מִינִים מִתְחַלְּפִים, כְּמוֹ אַהֲבַת הַמָּמוֹנוֹת וְהַקִּנְיָנִים וְהַתַּעֲנוּגִים. וְכָל-זֶה לְהוֹרוֹת כִּי הוּא הש"י הַטּוֹב הַגָּמוּר, וְהוּא הַמּוֹעִיל וְיוֹצֵר הָאָדָם וְחוֹנֵן וְנוֹתֵן נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, וְהוּא הַנּוֹתֵן הַמָּמוֹנוֹת וְהַקִּנְיָנִים וְהַמְעַנֵּג הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְלָזֶה רָאוּי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל הַזְּמַנִּים.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
114 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
115 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
116 - מאמר שלישי פרק כ"א חלק ד'
טען עוד
וּלְפִי שֶׁאַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, בְּכָל הַזְּמַנִּים — אִם בְּמַחֲשָׁבָה, אִם בְּדִבּוּר, וְאִם בְּמַעֲשֶׂה — הִמְשִׁיךְ אֶל-זֶה: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ", לִרְמֹז עַל הַמַּחֲשָׁבָה; "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם", לִרְמֹז עַל הַדִּבּוּר. וְזֶה — בְּכָל הַזְּמַנִּים: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וְרָאוּי שֶׁתִּהְיֶה גַם-כֵּן בְּמַעֲשֶׂה — "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ". וּלְפִי שֶׁהַמַּעֲשֶׁה, מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעוֹד הָאָדָם קַיָּם וּמִמֶּנּוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר גַּם אַחֲרֵי מוֹת הָאָדָם — הִזְהִיר עַל שְׁנֵי מִינֵי הַמַּעֲשֶׂה. עַל מַה שֶּׁהוּא בְחַיֵּי הָאָדָם, אָמַר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת"; וְעַל הַנִּשְׁאָר אַחַר הַמָּוֶת, אָמַר "וּכְתַבְתָּם" וגו'. וְזֶה, לְהוֹרוֹת כִּי אַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף; וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר — בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה — וְזֶה, בְּכָל הַזְּמַנִּים.
____________________________________
תַּכְלִית – בשלמות.
ביאורים
בימים האחרונים למדנו על חלקי הנפש העולים לשלטון, כל אחד בתורו, ובדרך כלל דוחקים באחרים ומבטלים אותם: המשיכה להנאות – ששולטת בתחילת ימיו, דחף ההצלחה – ששולט על האדם בגיל העמידה, והנפש האלוהית-שכלית – שמאירה באדם בזקנותו. במקרים רבים האדם מתפזר בחיפושו אחר הגורם המביא אל האושר האמתי, ונטייתו היא לבחור באחד ולדכא את האחרים. אולם, ההדרכה הראויה היא בניית מערכת אחת שבה הכוחות יסייעו זה לזה ולא יתחרו זה בזה. שילוב זה אפשרי רק סביב אהבת ה', ואליו מכוונת התורה בציווי "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" [דברים ו, ה]. כל חלקי הנפש יכולים וצריכים להיות כלולים בחיבור אל ה' ובאהבתו. איחוד זה סביב אהבת ה' הוא חובה עלינו ומצוה שניתנה לנו, וכשמבינים חובה זו מגיעים גם להבין את הנפש שלנו ואת ייעודה לתפקוד בריא. אהבתנו הטבעית אל הטוב והחיובי תפנה כולה אל ה', אל הא-ל הטוב ואביו של כל הטוּב העולמי. השאפתנות הטבעית של הנפש תכוּון גם היא לשאיפות אישיות חיוביות וקדושות. הרי בסופו-של-דבר גדול ההבדל בין מעשים חיוביים קטנים, טובים ולבביים ככל שיהיו, לבין פרויקט חיים שלם, מורכב ובעל סיכונים, אך מאפשר גם כבישת יעדים גדולים וסוחף את כל אישיות האדם. ובאשר למשיכה להנאות – אם ישתלבו הן בתוך חיי קודש מפוארים הרי שתבוא מהן ברכה וטובה. אפילו ההנאה תגדל פי כמה וכמה, שהרי הנאה חומרית מגיעה לשיאה כאשר היא 'טעונת משמעות'. הנאה 'טעונת משמעות' יכולה לבוא לידי ביטוי במתנה הקטנה והסימבולית ביותר שתקבל נערה מאורסה מחתנה-אהובה, או בתכשיט ישן ופשוט שתקבל אישה בעת פרידתה מאִמה שבעת-הימים.
ביטויי האהבה ממחישים אותה, משרישים אותה ומעצימים אותה. בהתאם לכך ממשיכים הפסוקים ומצווים אותנו לבטא את אהבתנו בכל מישורי האישיות: במחשבה בדיבור ובמעשה. מחשבות האהבה יהיו תדיר "על לבבך". דיבורינו ושיחותינו הרבות גם יתרכזו רק בה, בכל מקום – "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ובכל זמן – "בשכבך ובקומך". גם בעולם המעשה תתבטא האהבה, להראות שאינה נשכחת בתת-מודע. ציווי התפילין מסמל את העשייה הפעילה היומיומית, וכנגד העשייה המקבעת ומותירה חותם גם לאחר הסתלקותו של האדם – באה המזוזה שבפתח ביתו של האדם.
הרחבות
• אהבה ועבודת ה'
לְהוֹרוֹת כִּי אַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף; וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר — בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה — וְזֶה, בְּכָל הַזְּמַנִּים. רבי יוסף אלבו מבאר שעבודת ה' היא תוצאה מתבקשת לאהבתנו את ה'. הדבר נכון גם ביחס של הקב"ה אלינו – הקב"ה בחר בנו לעובדו מתוך אהבתו אותנו.
הרמח"ל מסביר את הזכות הגדולה שיש בעבודת ה': "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו... על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו ... וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא, בערך שאפשר להם ליהנות בה" [דרך ה' א ב, א]. אהבתו הגדולה של הקב"ה לעם ישראל היא הסיבה לכך שנתן לנו את היכולת להיות קשורים אליו באמצעות קיום מצוות ולימוד תורה. ניתן להעמיק בהסבר זה. האהבה של הקב"ה לעם ישראל מבטאת שייכות וקשר שיש בין עם ישראל לקב"ה. השייכות שלנו לבורא עולם הופכת אותנו לעם אלוהי, ולכן הקב"ה נתן לנו את מצוותיו. כך מסביר הרב צבי יהודה קוק, כי עבודת ה' שנצטווינו בה היא תוצאה של אהבת ה' אותנו: ""אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת" ומתוך כך "תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לִמדת" [תפילת ערבית, ברכת אהבת עולם]" [שיחות הרצי"ה, תרומה עמ' 284].
קשר נוסף שיש בין עבודת ה' לרגש האהבה (באופן כללי) מופיע בדברי הרב קוק : "כל חטא, אפילו הקל שבחטאים מטביע בקרב האדם, שנאה לאיזו בריאה, ועל ידי התשובה חוזרת האהבה להאיר" [אורות התשובה יב, ד]. עבודת ה' היא הדרך הבריאה והנכונה לחיות בעולם הזה. לכן מי שחי בדרך זו מרגיש שהקשר שלו אל העולם הוא טוב ונעים, וממילא יותר קל לו לחוש אהבה כלפי כל העולם.
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
מי אתה עם ישראל?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
