ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלִרְמֹז אֶל אַהֲבַת שְׁלֹשֶׁת הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה אֶל הש"י כְּפִי הִתְחַלְּקָם בְּחַיֵּי הָאָדָם, עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אָמַר מֹשֶׁה [שם]: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" — אָמַר: "לְבָבְךָ", לִרְמֹז עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי; וְאָמַר "בְּכָל", לְהָעִיר שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת יְכֻוְּנוּ לָזֶה. וְ"נַפְשְׁךָ" — לִרְמֹז עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי; וּ"מְאֹדֶךָ" — עַל אַהֲבַת הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה.
מיני האהבה בפסוק "ואהבת"
וּבֵאוּרוֹ עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי בָא לְהַזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיֹּאהַב אֶת הש"י תַּכְלִית*-הָאַהֲבָה, בְּכָל כֹּחוֹת גּוּפוֹ, בְּכָל הַזְּמַנִּים. אִם מִצַּד שֶׁהָאָהוּב טוֹב, שֶׁזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה שֶׁיִּגְזֹר אוֹתָהּ הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי — אָמַר: "בְּכָל-לְבָבְךָ". וְאִם מִצַּד-הַמּוֹעִיל — אָמַר "בְּכָל-נַפְשְׁךָ", כִּי הוּא, יִתְבָּרַךְ, הַנּוֹתֵן בָּאָדָם נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וּמְקַיְּמוֹ. כִּי "נַפְשְׁךָ" יִרְמֹז אֶל הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי, וּ"בְכָל" יִרְמֹז לְכָל הַכֹּחוֹת הַחִיּוּנִיִּים, כְּאָמְרָם זַ"ל [ברכות פ"ט מ"ה]: "בְּכָל-נַפְשְׁךָ" — אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. וְאִם מִצַּד-הֶעָרֵב — אָמַר "בְּכָל-מְאֹדֶךָ", לִרְמֹז אֶל הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה וְהָאַהֲבָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִמֶּנּוּ שֶׁהִיא מִינִים מִתְחַלְּפִים, כְּמוֹ אַהֲבַת הַמָּמוֹנוֹת וְהַקִּנְיָנִים וְהַתַּעֲנוּגִים. וְכָל-זֶה לְהוֹרוֹת כִּי הוּא הש"י הַטּוֹב הַגָּמוּר, וְהוּא הַמּוֹעִיל וְיוֹצֵר הָאָדָם וְחוֹנֵן וְנוֹתֵן נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, וְהוּא הַנּוֹתֵן הַמָּמוֹנוֹת וְהַקִּנְיָנִים וְהַמְעַנֵּג הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְלָזֶה רָאוּי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל הַזְּמַנִּים.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
145 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ד'
146 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ה'
147 - לימוד שבועי באמונה כח תשרי- ד חשוון תשע"ו
טען עוד
וּלְפִי שֶׁאַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, בְּכָל הַזְּמַנִּים — אִם בְּמַחֲשָׁבָה, אִם בְּדִבּוּר, וְאִם בְּמַעֲשֶׂה — הִמְשִׁיךְ אֶל-זֶה: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ", לִרְמֹז עַל הַמַּחֲשָׁבָה; "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם", לִרְמֹז עַל הַדִּבּוּר. וְזֶה — בְּכָל הַזְּמַנִּים: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וְרָאוּי שֶׁתִּהְיֶה גַם-כֵּן בְּמַעֲשֶׂה — "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ". וּלְפִי שֶׁהַמַּעֲשֶׁה, מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעוֹד הָאָדָם קַיָּם וּמִמֶּנּוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר גַּם אַחֲרֵי מוֹת הָאָדָם — הִזְהִיר עַל שְׁנֵי מִינֵי הַמַּעֲשֶׂה. עַל מַה שֶּׁהוּא בְחַיֵּי הָאָדָם, אָמַר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת"; וְעַל הַנִּשְׁאָר אַחַר הַמָּוֶת, אָמַר "וּכְתַבְתָּם" וגו'. וְזֶה, לְהוֹרוֹת כִּי אַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף; וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר — בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה — וְזֶה, בְּכָל הַזְּמַנִּים.
____________________________________
תַּכְלִית – בשלמות.
ביאורים
בימים האחרונים למדנו על חלקי הנפש העולים לשלטון, כל אחד בתורו, ובדרך כלל דוחקים באחרים ומבטלים אותם: המשיכה להנאות – ששולטת בתחילת ימיו, דחף ההצלחה – ששולט על האדם בגיל העמידה, והנפש האלוהית-שכלית – שמאירה באדם בזקנותו. במקרים רבים האדם מתפזר בחיפושו אחר הגורם המביא אל האושר האמתי, ונטייתו היא לבחור באחד ולדכא את האחרים. אולם, ההדרכה הראויה היא בניית מערכת אחת שבה הכוחות יסייעו זה לזה ולא יתחרו זה בזה. שילוב זה אפשרי רק סביב אהבת ה', ואליו מכוונת התורה בציווי "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" [דברים ו, ה]. כל חלקי הנפש יכולים וצריכים להיות כלולים בחיבור אל ה' ובאהבתו. איחוד זה סביב אהבת ה' הוא חובה עלינו ומצוה שניתנה לנו, וכשמבינים חובה זו מגיעים גם להבין את הנפש שלנו ואת ייעודה לתפקוד בריא. אהבתנו הטבעית אל הטוב והחיובי תפנה כולה אל ה', אל הא-ל הטוב ואביו של כל הטוּב העולמי. השאפתנות הטבעית של הנפש תכוּון גם היא לשאיפות אישיות חיוביות וקדושות. הרי בסופו-של-דבר גדול ההבדל בין מעשים חיוביים קטנים, טובים ולבביים ככל שיהיו, לבין פרויקט חיים שלם, מורכב ובעל סיכונים, אך מאפשר גם כבישת יעדים גדולים וסוחף את כל אישיות האדם. ובאשר למשיכה להנאות – אם ישתלבו הן בתוך חיי קודש מפוארים הרי שתבוא מהן ברכה וטובה. אפילו ההנאה תגדל פי כמה וכמה, שהרי הנאה חומרית מגיעה לשיאה כאשר היא 'טעונת משמעות'. הנאה 'טעונת משמעות' יכולה לבוא לידי ביטוי במתנה הקטנה והסימבולית ביותר שתקבל נערה מאורסה מחתנה-אהובה, או בתכשיט ישן ופשוט שתקבל אישה בעת פרידתה מאִמה שבעת-הימים.
ביטויי האהבה ממחישים אותה, משרישים אותה ומעצימים אותה. בהתאם לכך ממשיכים הפסוקים ומצווים אותנו לבטא את אהבתנו בכל מישורי האישיות: במחשבה בדיבור ובמעשה. מחשבות האהבה יהיו תדיר "על לבבך". דיבורינו ושיחותינו הרבות גם יתרכזו רק בה, בכל מקום – "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ובכל זמן – "בשכבך ובקומך". גם בעולם המעשה תתבטא האהבה, להראות שאינה נשכחת בתת-מודע. ציווי התפילין מסמל את העשייה הפעילה היומיומית, וכנגד העשייה המקבעת ומותירה חותם גם לאחר הסתלקותו של האדם – באה המזוזה שבפתח ביתו של האדם.
הרחבות
• אהבה ועבודת ה'
לְהוֹרוֹת כִּי אַהֲבַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְכָל מִינֵי הָאַהֲבָה וּבְכָל כֹּחוֹת הַגּוּף; וּמִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר — בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה — וְזֶה, בְּכָל הַזְּמַנִּים. רבי יוסף אלבו מבאר שעבודת ה' היא תוצאה מתבקשת לאהבתנו את ה'. הדבר נכון גם ביחס של הקב"ה אלינו – הקב"ה בחר בנו לעובדו מתוך אהבתו אותנו.
הרמח"ל מסביר את הזכות הגדולה שיש בעבודת ה': "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו... על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו ... וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא, בערך שאפשר להם ליהנות בה" [דרך ה' א ב, א]. אהבתו הגדולה של הקב"ה לעם ישראל היא הסיבה לכך שנתן לנו את היכולת להיות קשורים אליו באמצעות קיום מצוות ולימוד תורה. ניתן להעמיק בהסבר זה. האהבה של הקב"ה לעם ישראל מבטאת שייכות וקשר שיש בין עם ישראל לקב"ה. השייכות שלנו לבורא עולם הופכת אותנו לעם אלוהי, ולכן הקב"ה נתן לנו את מצוותיו. כך מסביר הרב צבי יהודה קוק, כי עבודת ה' שנצטווינו בה היא תוצאה של אהבת ה' אותנו: ""אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת" ומתוך כך "תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לִמדת" [תפילת ערבית, ברכת אהבת עולם]" [שיחות הרצי"ה, תרומה עמ' 284].
קשר נוסף שיש בין עבודת ה' לרגש האהבה (באופן כללי) מופיע בדברי הרב קוק : "כל חטא, אפילו הקל שבחטאים מטביע בקרב האדם, שנאה לאיזו בריאה, ועל ידי התשובה חוזרת האהבה להאיר" [אורות התשובה יב, ד]. עבודת ה' היא הדרך הבריאה והנכונה לחיות בעולם הזה. לכן מי שחי בדרך זו מרגיש שהקשר שלו אל העולם הוא טוב ונעים, וממילא יותר קל לו לחוש אהבה כלפי כל העולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
