ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
הגדרת אמונה
הָאֱמוּנָה בְדָבָר הוּא הִצְטַיֵּר הַדָּבָר* בַּנֶּפֶשׁ צִיּוּר חָזָק עַד שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ* בִּסְתִירָתוֹ בְּשׁוּם-פָּנִים, אַף אִם לֹא יִוָּדַע* דֶּרֶךְ הָאִמּוּת* בּוֹ; כְּמוֹ שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ בִּסְתִירַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַדְּבָרִים שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם גּוֹבֶרֶת בָּהֶם, אוֹ שֶׁהֵם בָּאָדָם מִצַּד-טִבְעוֹ וְלֹא יֵדַע אֵיךְ בָּאוּ לוֹ; אוֹ כְמוֹ שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ בִּסְתִירַת מַה שֶּׁהֻשַּׂג מִן הַחוּשׁ וּמַה שֶּׁאִמֵּת אוֹתוֹ הַנִּסָּיוֹן, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא תֵדַע סִבַּת הָאִמּוּת בּוֹ.
במה נופלת האמונה
וְהָאֱמוּנָה תִפֹּל בְּכָל דָּבָר שֶׁלֹּא הֻשַּׂג לַמַּאֲמִין מִצַּד-הַחוּשׁ*, אֲבָל* הֻשַּׂג לְאִישׁ-מָה רָצוּי וּמְקֻבָּל; אוֹ לַאֲנָשִׁים רַבִּים גְּדוֹלֵי הַפִּרְסוּם הֻשַּׂג הַדָּבָר הַהוּא אוֹ כַיּוֹצֵא-בוֹ בִּזְמָן-מָה* בַּחוּשׁ, וְנִמְשְׁכָה הַקַּבָּלָה לַמַּאֲמִין מִן הָאִישׁ הַהוּא אוֹ הָאֲנָשִׁים הָהֵם, קַבָּלָה נִמְשֶׁכֶת מֵאָב לְבֵן. וְזֶה וַדַּאי רָאוּי לְהַאֲמִין בּוֹ, קָרוֹב אֶל מַה שֶּׁהֵעִיד עָלָיו הַחוּשׁ לַמַּאֲמִין הַהוּא, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יְאַמְּתֵהוּ הַשֵּׂכֶל. כְּמוֹ מַה שֶּׁנִּתְאַמֵּת בַּנִּסָּיוֹן הֱיוֹת הש"י מְנַבֵּא לְמִי שֶׁיִּרְצֶה מִבְּנֵי אָדָם, מִבְּלִי שֶׁיִּקְדְמוּ לוֹ הַהֲכָנוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁמָּנוּ אוֹתָן רז"ל הֱיוֹתָן הֶכְרֵחִיּוֹת לְהִמָּצֵא בַנָּבִיא כְּדֵי שֶׁתָּחוּל עָלָיו הַנְּבוּאָה — אָמְרוּ בִנְדָרִים, פֶּרֶק "אֵין בֵּין הַמֻּדָר" [לח. שבת צב.]: אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה, נָאֶה וכו'; וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִתְאַמֵּת בַּנִּסָּיוֹן בִּשְׁעַת מַתַּן-תּוֹרָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל — חַכְמֵיהֶם וְטִפְּשֵׁיהֶם, וְקִצְרֵי הַקּוֹמָה עִם רָמֵי הַקּוֹמָה, וְרַכֵּי הַלֵּבָב* עִם הַגִּבּוֹרִים, וְעָשִׁיר וָרָשׁ — כֻּלָּם הִגִּיעוּ לְמַעֲלַת הַנְּבוּאָה וְשָׁמְעוּ קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד הַכָּתוּב [דברים ה, יח] בְּאָמְרוֹ: "אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ אֶל-כָּל-קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף". וְאָמַר מֹשֶׁה, לְהָעִיר עַל זֶה-הַפֶּלֶא [שם ד, לג]: "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
56 - מאמר ראשון פרק י"ח חלק ד'
57 - מאמר ראשון פרק י"ט חלק א'
58 - לימוד שבועי ח-יד אלול תשע"ה
טען עוד
הִצְטַיֵּר הַדָּבָר – יובן ויופנם. שֶׁלֹּא תְשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ – משוכנע באמיתתו עד שלא יעלה בדעתו סתירת הדבר. יִוָּדַע – יתגלה. דֶּרֶךְ הָאִמּוּת – צורת הוכחת הדבר. הַחוּשׁ – ידיעה המבוססת על הכרת החושים. אֲבָל – אלא. בִּזְמָן-מָה וכו' – היתה תקופה מסוימת שראו דבר זה דרך החושים ומשם ואילך במסורת. וְרַכֵּי הַלֵּבָב – פחדנים.
ביאורים
הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו דנים בדברים שונים, מתלבטים בהם ומביאים ראיות לכאן ולכאן. אולם ישנם דברים שהם טבועים בנו. יסודות שנמצאים עמוק בתוכנו שאינם זקוקים לראיות. כך למשל, אדם לא דן עם עצמו האם השם שקוראים לו כולם הוא אכן שמו האמיתי, למרות שבינקותו כשניתן לו השם הוא לא הבין כלום. רבים מאיתנו גם אינם חוקרים מה גורם ללב שלנו לפעום. חיינו בנויים סביב דברים רבים שאנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם, למרות שאף פעם לא חקרנו את אמיתותם.
רבי יוסף אלבו עוסק כאן במסורת שעברה לאורך הדורות על מתן תורה לעם ישראל. מעמד הר סיני התרחש לפני שבאנו לעולם, כך שלא היה באפשרותנו לנכוח בו, ולכן ההכרה שלנו בו היא מכח אמונה . מסיבה זאת הוא פותח בהגדרת המושג אמונה ומסביר שאמונה שייכת בדבר ודאי מאוד שלמרות שלא נקלט אצלנו באמצעות החושים, אין אנו מטילים בו ספק.
כזאת היא האמונה שלנו בנתינת התורה מהקב"ה לעם ישראל על ידי משה רבנו. למרות שאנו לא השגנו אותה בחושים שלנו, אבות אבותינו השיגו אותה וראו אותה בעיניהם. הם ראו איך עם שלם זוכה לראיה נבואית, לשמוע באופן ישיר את דברי מלך מלכי המלכים, ועובדה זו עברה במסורת מאב לבן על ידי עם שלם. העדות על ראִיה זו עברה במסורת מדור לדור בקרב עם ישראל ומכוחה אנו מאמינים גם בדורות המאוחרים יותר. אימות שנעשה באופן של ראִיה, חזק יותר אפילו מאימות שכלי. לכן, אף שקשה להבין כיצד מי שאין לו את התנאים הנדרשים לנבואה יזכה לה, עבור עם ישראל ששמעו את הקב"ה בעצמם, הקושי שבהבנת הדבר אינו יכול לערער וודאות זו. את המסורת הודאית הזו העביר אותו דור לדורות הבאים, ועדותם על מה שראו מביאה לאמונה חזקה גם אצל הדורות הבאים.
הרחבות
• מהי האמונה
הָאֱמוּנָה בְדָבָר הוּא הִצְטַיֵּר הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ צִיּוּר חָזָק. רבי יוסף אלבו מגדיר את האמונה על-פי התוצאה – האדם חדור בתודעה מסוימת באופן חזק ובהיר. יש מגדולי ישראל שהדגישו יותר את הרובד השכלי, ואחרים הדגישו את הפן הנפשי, אך כולם מסכימים על התוצאה שמגיעה באמצעות האמונה, אותה מתאר רבי יוסף אלבו.
הרב קוק הסביר מהי האמונה עצמה: "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה". הנשמה היא כוח רוחני-פנימי שדוחף את האדם לעשות טוב ולהתקרב לקב"ה. דחיפה זו נקראת אמונה . ממשיך הרב קוק ומסביר את הקשר של השכל והרגש אל האמונה: "וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת הֱחַלֵּש אורה (השפעתה), אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה, השכל והרגש, הם הנם עצמותה". 'מחסומים' שונים מפריעים לאדם 'לשמוע' את נשמתו, כמו תאוות או תפיסות עולם מוטעות ונמוכות. תפקידם של השכל והרגש אינו לקבע באדם תודעה חיצונית, אלא להחזיר לאדם את היכולת להידחף על-ידי נשמתו, כלומר להאמין [מאמרי הראיה עמוד 70].
לעילוי נשמת ריקל בת ר' צבי הי"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
