ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאָמְנָם אָמַר כִּי מִבְּחִינַת הַתּוֹרָה מִצַּד-עַצְמָהּ כְּשֶׁתְּכַוֵּן לָתֵת "דֵּעוֹת אֲמִתִּיוֹת בְּהש"י" וכו' — לִרְמֹז אֶל הַדָּת הַמְיַחֶסֶת לָאֵל, יִתְבָּרַךְ, הַגַּשְׁמוּת וְהַשִּׁלּוּשׁ. וְאָמַר גַּם-כֵּן בְּחִינַת מִדּוֹת מַנִּיחַ הַדָּת עַל-הַדֶּרֶךְ הַהוּא — לִרְמֹז אֶל הָאִישׁ הַמִּתְפָּאֵר בַּנְּבוּאָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים, שֶׁהָיָה שָׁטוּף מְאֹד בַּתַּעֲנוּגִים הַגּוּפִיִּים וּבַמִּשְׁגָּל, לְפִי מַה שֶּׁכָּתוּב אֵצֶל הַיִּשְׁמְעֵאלִים מִסִּפּוּרָיו. אֲבָל אֵין זֶה מַסְפִּיק לְהַבְחִין הַדָּת הַמֻּנַּחַת מֵהֶחָכָם הַמַּנִּיחַ שָׁרָשִׁים אֲמִתִּיִּים, כְּמוֹ שֶׁרְאוּיִים אֶל הַדָּת הָאֱלֹהִית, וְהוּא בְעַצְמוֹ בַּעַל הַנְהָגָה טוֹבָה — בַּמֶּה יִוָּדַע אִם הַדָּת הַהִיא אֱלֹהִית בֶּאֱמֶת, אוֹ אֱנוֹשִׁית וּמִתְדַּמָּה בֵּאלֹהִית?
בחינת הדת היא הסרת עוול והסכמה עם העיקרים
וְעַל-כֵּן אֲנִי אוֹמֵר כִּי בְחִינַת הַדָּת תִּהְיֶה מֵהַשְּׁנֵי-צְדָדִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב זַ"ל, עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁאֲבָאֵר. וְזֶה, שֶׁיִּבָּחֲנוּ תְחִלָּה עִקָּרֵי הַדָּת הַהִיא אִם הֵם מַסְכִּימִים לְעִקָּרֵי הַדָּת הָאֱלֹהִית שֶׁכָּתַבְנוּ, וְיִבָּחֲנוּ הַשָּׁרָשִׁים הַמִּסְתָּעֲפִים מֵהֶם, עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר מִזֶּה-הַמַּאֲמָר. וְאִם תִּמָּצֵא הַדָּת הַהִיא מַסְכֶּמֶת אוֹ בִלְתִּי-חוֹלֶקֶת עַל הָעִקָּרִים וְהַשָּׁרָשִׁים הָהֵם, וְעִם-זֶה תִּשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר הָעָוֶל מִבֵּין אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה וּלְהַעֲמִידָם עַל דֵעוֹת אֲמִתִּיּוֹת, רְחוֹקוֹת מִן הַדִּמְיוֹנִיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת לְנָשִׁים וּלְעַמֵּי-הָאָרֶץ, וּתְעוֹרֵר אוֹתָם עַל הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי — הִנֵּה, זֶה אוֹת הֱיוֹתָהּ אֱלֹהִית.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
70 - מאמר ראשון פרק כ"ד חלק ב'
71 - מאמר ראשון פרק כ"ד חלק ג'
72 - מאמר ראשון פרק כ"ה חלק א'
טען עוד
וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה אָמְרוּ רז"ל בְּ"תוֹרַת כֹּהֲנִים" [על ויקרא יט, יח]: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" [שם] — רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה; בֶּן-עַזַּאי אוֹמֵר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם" [בראשית ה, א] — זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה. הִנֵּה בֵּאֲרוּ בָזֶה שֶׁהַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית רָאוּי שֶׁתִּכְלֹל שְׁנֵי אֵלּוּ-הָעִנְיָנִים: אִם הֲסָרַת הָעָוֶל וְהֶחָמָס מִבֵּין אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה, הַנִּרְמָז בִּ"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"; וְאִם הֶעָרַת הָאֲנָשִׁים אֶל הַדֵּעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, הַנִּרְמָז בַּפָּסוּק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם", שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ", שֶׁבֵּאֵר שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם צוּרָה אֱנוֹשִׁית — הִיא בִדְמוּת אֱלֹהִים; וְעַל-כֵּן רָאוּי שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יְבַזֶּה אוֹתָהּ, לֹא בְעַצְמוֹ וְלֹא בַחֲבֵרוֹ, וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּהִשָּׁאֲרוּתָהּ וְהִדָּבְקָהּ בָּעֶלְיוֹנִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ חֻצָּבָה*. וְזֶה-הָעִנְיָן רָאוּי שֶׁתִּכְלֹל אוֹתוֹ הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית.
אימות עצמי של השליח
אֲבָל עֲדַיִן אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מֻנַּחַת מֵחָכָם אוֹ חֲכָמִים, עַד שֶׁתִּבָּחֵן מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי; וְזֶה, כְּשֶׁיִּבָּחֵן דֶּרֶךְ הָאִמּוּת שֶׁנִּתְאַמֵּת בּוֹ שְׁלִיחוּת הַשָּׁלִיחַ שֶׁתִּנָּתֵן הַדָּת עַל-יָדָיו: אִם נִתְאַמֵּת אִמּוּת עַצְמִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק שְׁמוֹנָה-עָשָׂר מִזֶּה-הַמַּאֲמָר — הִנֵּה הִיא אֱלֹהִית; וְאִם לָאו — הִנֵּה הִיא מְזֻיֶּפֶת וּמִתְדַּמָּה בֵאלֹהִית, אַף אִם הִיא תוֹדֶה בְּכָל הָעִקָּרִים וְהָשָּׁרָשִׁים, וְכָל-שֶׁכֵּן אִם תַּחְלֹק עֲלֵיהֶם אוֹ עַל שׁוּם-אֶחָד מֵהֶם.
____________________________________
חֻצָּבָה – משם מקורה.
ביאורים
אחרי שרבי יוסף אלבו הסביר שישנה הסכמה על כך שתורת ה' היא התורה האלוהית, הוא פונה לסכם ולהסביר את הקריטריונים הנצרכים לדת אלוהית, וכיצד היהדות עונה עליהן. הוא מסביר שהיהדות מתאימה לעיקרים הנצרכים לדת אלוהית, בהם הוא עסק בפרקים הקודמים, ויחד עם זה היא מיישרת את החשיבה של בני האדם לחשיבה אמיתית, מוסרית וישרה. לדבריו זוהי כוונת חז"ל באומרם שהציווי על אהבת הזולת הוא 'כלל גדול בתורה', כמו גם בירור מעלתו של האדם, הנרמז בפסוק "זה ספר תולדֹת אדם". בפסוק זה ובפסוקים שאחריו העוסקים ב'תולדֹת אדם', התורה עוסקת בבריאת האדם בצלם אלוהים ומלמדת אותנו על מעלת נפש האדם כנפש אלוהית, וממילא על מחויבותו להיות נאמן ליעוד שניתן לו כבעל נפש כזו.
לזה מצטרפת העובדה שלעם ישראל ישנה מסורת ברורה מדור לדור על השליחות שניתנה ביד משה רבנו למסור להם את התורה. משה רבנו היה אדם גדול ורוחני מאוד, שבודאי היה הראוי ביותר לשמש כמוֹסר התורה. אולם, הקב"ה לא הסתפק בידיעתם של עם ישראל על גדלותו, ונתן להם לראות בעיניהם איך התורה ניתנת ישירות מאת הבורא אליהם. ממילא לא נותר כל ספק שהתורה שבידם היא תורה אלוהית.
הוא מסביר שהרמב"ם רמז לכך שבהשוואה בין היהדות לבין הנצרות והאסלאם יש פער תהומי ביחס אל הבורא. הנצרות עיוותה ושיבשה את היחס אליו: היא נתנה מקום של הגשמה אל הבורא, וכן ביטלה את יחודו הגמור, והאמינה במציאויות אלוהיות נוספות ('השילוש'). תורת האסלאם העידה על מסירת הנבואה והוראת דרך ההנהגה על ידי שליח שאינו מתאים מבחינה מוסרית למסירת דת אלוהית – על ידי נביא המשועבד מאוד לתאוות החומריות.
הרחבות
• האמונה בנבואת משה רבנו
אִם נִתְאַמֵּת אִמּוּת עַצְמִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר מִזֶּה־הַמַּאֲמָר. בפרק י"ח רבי יוסף אלבו מסביר שהאמונה בשליחותו של משה רבנו נובעת מחלקו במעמד הר סיני ולא מאישיותו של משה רבנו.
רעיון זה מופיע גם בדברי הרמב"ם: "ובמה האמינו בו (במשה רבנו)? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא ניגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים: משה, משה! לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר: "פנים בפנים דבר ה' עמכם" [דברים ה, ד]... ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" [שמות יט, ט], מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם" [יסודי התורה ח, א]. האמונה במשה רבנו נובעת ממעמד הר סיני. שם, במעמד נורא ההוד הזה, משה רבנו נכנס לתוך הערפל והביא לעם ישראל את התורה. ומכוח זה אנו מאמינים בשליחותו.
אמנם, אף על פי שאין צורך ברמה כזו של הוכחה, אלא כל איש חכם ופרוש מהעולם הזה יכול להיות נביא ונאמין לו בכך, ריבונו של עולם רצה לחזק בקרבנו את האמונה בשליחותו של משה רבנו, לכן הוא דאג שיהיה חלק מרכזי בהבאת ובהעברת התורה לעם ישראל [ע"פ פירוש שם טוב על מורה נבוכים ב, מ].
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רמב"ם וכוזרי
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שימוש נכון בתנור הביתי
הקשבה בזמן של פילוג
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
