ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְלָזֶה תִמְצָא כִּי מֹשֶׁה-רַבֵּנוּ ע"ה, כְּשֶׁהָיָה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לֶאֱהֹב הש"י בְּכָל מִינֵי הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר, כְּמָה שֶׁאָמַר [דברים ו, ה]: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ" — הִקְדִּים וְאָמַר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד". כְּלוֹמַר: כִּי עִם-הֱיוֹתוֹ אֶחָד, יֵאוֹתוּ* לוֹ כָּל מִינֵי הָאַהֲבָה הַמִּתְחַלְּפִים*, אִם* אַהֲבַת הַטּוֹב וְאִם אַהֲבַת הַמּוֹעִיל וְאִם אַהֲבַת הֶעָרֵב. לְפִי שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, טוֹב גָּמוּר, וְהוּא הַנּוֹתֵן הַתּוֹעֶלֶת וְנוֹתֵן הַתַּעֲנוּג, וְאֵין לְךָ לֶאֱהֹב זוּלָתוֹ, אַף אִם תִּהְיֶה אַהֲבָתְךָ מֵאֵי-זֶה מִין שֶׁתִּהְיֶה, כִּי כָל סִבּוֹת הָאַהֲבָה נִמְצָאוֹת בּוֹ. וְלָזֶה רָאוּי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ", כִּי אֵין-שָׁם מוֹנֵעַ שֶׁלֹּא תִהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית* מַה שֶּׁאֶפְשָׁר.
לא תתחלק האהבה לשניים
וְזֶה, כִּי אַף אִם אִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם לֶאֱהֹב שְׁנֵי דְבָרִים אוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַהֲבָה שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית; לְפִי שֶׁאִם יֹאהַב אֶת שְׁנֵיהֶם [עַל הַשִּׁוּוּי*], אֵין הָאַהֲבָה אֶל הָאֶחָד שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית-הַשְּׁלֵמוּת, אַחַר שֶׁהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם. וְאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְאַחֵד הָאוֹהֵב בָּאָהוּב הִתְאַחֲדוּת גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִגֶּדֶר הָאַהֲבָה, אֶלָּא אִם-כֵּן הָיָה הָאָהוּב אֶחָד. וְלָזֶה אָמַר: "יְיָ אֶחָד", כְּלוֹמַר: אַחַר שֶׁהש"י אֶחָד, אֵין הָאַהֲבָה מִתְחַלֶּקֶת, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבָתְךָ אֵלָיו גְּמוּרָה, כִּי לֹא תִתְחַלֵּק הָאַהֲבָה לִשְׁנָיִם. וְאַף אִם תִּהְיֶה הָאַהֲבָה מִמִּינִים מִתְחַלְּפִים, רְצוֹנִי לוֹמַר מִצַּד-הַטּוֹב אוֹ מִצַּד-הַמּוֹעִיל אוֹ מִצַּד-הֶעָרֵב — לִהְיוֹת הש"י אֶחָד וִהְיוֹת נִמְצָאוֹת בּוֹ כָּל סִבּוֹת הָאַהֲבָה הַמִּתְחַלְּפוֹת, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו שְׁלֵמָה "בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ", בְּאֵיזֶה-בְחִינָה* שֶׁתִּהְיֶה מִן הַבְּחִינוֹת.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
139 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק א'
140 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ב'
141 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק ג'
טען עוד
ביאורים
חוויות החיים מרובות, ולריבוי הזה עשויות להיות השלכות מזיקות. ריבוי החוויות יכול להביא את האדם לחיים מפוזרים וחסרי כיוון מרכזי, כשבכל יום הוא מרגיש שהוא נמשך לכיוון אחר וכך, לאורך זמן, הוא אינו מתקדם לשום מקום. האדם יכול להרגיש בתוכו שאיפות רבות שאינן קשורות זו לזו, ואפילו אם הוא יקבל החלטה לבחור רק בכיוון אחד, ורק את המטרה הזו הוא יציב לנגד עיניו, עדיין הוא עלול לחשוב שעליו לוותר על שאר שאיפות חייו ולכבות את החלקים האחרים בחייו – שהרי אינם קשורים למטרה שלו. זאת התשתית המחשבתית שקדמה להופעת העבודה הזרה. התפיסה של ריבוי אלים מבטאת מבט על העולם כעולם מפוזר בעל חלקים רבים, שאינם קשורים אלו לאלו. כנגד זאת לחמה היהדות לבשר שקיים א-ל אחד, ולכן גם הדחפים של כל חלקי הנפש השונים קשורים אלו באלו, וביחד הם מרכיבים מערכת אחת ושותפים לשאיפה אחת. ויותר מזה, היא ביארה והדגישה מהי אותה שאיפה: השאיפה למלא את העולם בטוב ובקדושה . כל הטוב שבעולם נובע רק מא-ל אחד העומד מאחורי כל הבריאה. הוא הא-ל הטוב, והכול קשור למערכת הטוב. אפילו הרע – הוא חלק ממערכת הטוב. הוא מרכיב במערכת שנועד להביא לטוב בדיוק כמו שאר חלקי המערכת. זו החשיבות הגדולה של ההכרה באחדות ה' עוד לפני ציווי האהבה אליו. משה רבנו מדגיש לנו שמאחורי כל השאיפות בחיים ומאחורי כל הרצונות שנרגיש בתוכנו – מאחורי כולם – נמצא הקב"ה. מאחורי כל אהבות החיים, המתמצות בשלושה גורמים, כפי שלמדנו אתמול (אהבת הטוב, המועיל והערב), מאחורי כולם הקב"ה נמצא. לא זו בלבד שהריבוי שבשפע החיים שלנו אינו סותר את אחדותו של ה', אלא אפילו מתחייב שכל האהבות יתלכדו סביבו. למרות אחדותו כל השפע נכלל בו. וכיוון שהוא אחד, תהיה בנו רק אהבה אחת גדולה לא-ל אחד, והיא לא תוחלש אלא תישאר אהבת לב ונפש, כי לא נצטרך לפצלה בין שני אלים או בין שתי מטרות לא קשורות. רק אמונת הייחוד מאפשרת ומחייבת אהבה אינסופית לה', אהבה הגואלת את כל חיינו.
הרחבות
• אהבה ה' היא דבקות
שֶׁיִּתְאַחֵד הָאוֹהֵב בָּאָהוּב הִתְאַחֲדוּת גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִגֶּדֶר הָאַהֲבָה. אהבה היא דבקות. ההרגשה שיש מישהו אחר שהוא חלק ממני היא אהבה. ממילא האהבה גורמת לתחושות רבות, כגון: רצון להטיב, דאגה, אכפתיות, מסירות, ועוד. כך כותב רבי יוסף אלבו בסוף הספר: "אין החבר זולת עצמו (החבר אינו ישות נפרדת ממני), ו(לכן) ראוי לו שיאהב אותו כאהבתו לעצמו, וזהו שאמרה תורה "ואהבת לרעך כמוך " [ויקרא יט, יח]. כלומר, כמו שאהבתך את עצמך אין בה זולתיות כך אהבתך את חברך לא תחשוב שהוא דבר זולתך, שהוא גדר האהבה הגמורה שיתאחד האוהב עם האהוב. ולזה (ובגלל זה) תמצא כי 'אהבה' בגימטרייה עולה ל'אחד' (13), כי אין האהוב זולת עצמו כלל" [העיקרים ד, מה].
ראינו שאהבה היא דבקות, כיצד היא באה לידי ביטוי ביחס לקב"ה? כותב הרמב"ם : "וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה רבה עזה עד מאוד, עד (כדי כך) שתהא (שתהיה) נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה (מרוכז) בה תמיד , כאֵלו (כמו אנשים אלו) חולֵי האהבה שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר (יותר) מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד, כמו שציונו "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאֹדך" [דברים ו, ה]. והוא ששלמה אומר דרך משל "כי חולת אהבה אני" [שיר השירים ב, ה] וכל שיר השירים משל הוא לענין זה" [הלכות תשובה י, ג].
לרפואת חיים בן זוהרה הי"ו
איך עושים קידוש?
למה באנו לעולם הזה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות פורים משולש: מה עושים בכל יום?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
אנחנו קודש למענך
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
