ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה יצחק בן איריס
וְנִתְבָּאֵר, לְפִי-זֶה, מַה שֶּׁאָמַרְנוּ כִּי מִצְוָה אַחַת בִּלְבַד תַּסְפִּיק לָתֵת הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי. וְאוּלָם מַה שֶּׁנִּמְצְאוּ בַתּוֹרָה מִצְווֹת רַבּוֹת, לֹא הָיָה זֶה עַל צַד-הַהֶכְרֵחַ, אֲבָל עַל-צַד* הַיּוֹתֵר-טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלֵט אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִזְכֶּה לָעוֹלָם-הַבָּא עַל-יְדֵי אַחַת מֵהֶן, אֵי-זוֹ מֵהֶן שֶׁתִּהְיֶה. וְתָא חֲזִי* מָאן גַּבְרָא רַבָּה מַסְהֵד עֲלַהּ, הָרַמְבַּ"ם זַ"ל, שֶׁאָמַר כִּי דַעַת רז"ל הוּא כִּי רִבּוּי הַמִּצְווֹת לֹא הָיָה לְהַעֲמִיס עָלֵינוּ מַשָּׂא כָבֵד אֲשֶׁר לֹא נוּכַל שְׂאֵתוֹ; אֲבָל הָיָה חֶסֶד מֵהש"י, לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַצְדִּיקָם. כִּי הִגְדִּיל אֶת הַתּוֹרָה וְהִרְבָּה מִצְווֹתֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם דְּרָכִים מִתְחַלְּפִים*, כְּדֵי שֶׁיִּקְנוּ עַל-יְדֵיהֶם הַשְּׁלֵמוּת הָאֱנוֹשִׁי, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם לֹא יְשַׁעֲרוּ* בָזֶה; כִּי לִהְיוֹתָם עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי, יַחְשְׁבוּ שֶׁיִּהְיֶה רִבּוּי הַמִּצְווֹת לְהַעֲמִיס עַל הָעָם מַשָּׂא כָבֵד. וְזֶהוּ שֶׁסָּמַךְ [ישעיהו מב, כא-כב] אֶל פָּסוּק "יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ" וגו', "וְהוּא עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי" וגו' — רָצָה לוֹמַר כִּי יַחְשְׁבוּ, כִּי לְפִי שֶׁאֵין מִצְוָה אַחַת בִּלְבַד מַסְפֶּקֶת אֶל שֶׁתִּדְבַּק בָּהֶם הַהַשְׁגָּחָה הָאֱלֹהִית בְּכָל פְּרָטֵי מַעֲשֵׂיהֶם לְהַצִּילָם מִצָּרָתָם, יֹאמְרוּ כִּי בַעֲבוּר-זֶה לֹא תַסְפִּיק לְהַקְנוֹת שׁוּם-שְׁלֵמוּת לַנָּפֶשׁ. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי אֲפִלּוּ מִצְוָה אַחַת עֲשׂוּיָה כְהִלְכָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, תַּסְפִּיק אֶל שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם בָּהּ חַיֵּי הָעוֹלָם-הַבָּא. וּבַעֲבוּר-זֶה אָמְרוּ רז"ל: כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם-הַבָּא — כִּי אִי-אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כָל אֶחָד מֵהֶם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁעַל-יָדֶיהָ יִזְכֶּה לְמַדְרֵגָה-מָה מִמַּדְרְגוֹת הָעוֹלָם-הַבָּא. וְאוּלָם כְּפִי רִבּוּי הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, כֵּן תִּגְדַּל מַדְרֵגָתוֹ שָׁם*. וְלָזֶה הָיָה מֹשֶׁה כּוֹסֵף וְתָאֵב לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ יִזְכֶּה, בְּלִי-סָפֵק, לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם-הַבָּא.
ריבוי המצוות מרבה השגחה
וּפְעָמִים יַגִּיעַ רִבּוּי הַמִּצְווֹת הַמְקֻיָּמוֹת עַל-יְדֵי אִישׁ אֶחָד אֶל-שֶׁיִּהְיֶה בְמַדְרֵגָה שֶׁיֻּשְׁגַּח* בָּעוֹלָם-הַזֶּה בְּכָל פְּרָטֵי עִנְיָנָיו, כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶן-דּוֹסָא וְזוּלָתוֹ מִן הַחֲסִידִים [תענית כד:]. וּכְבָר אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא רִבּוּי הַמִּצְווֹת אוֹ כְלָלוּתָן בְּאִישִׁים מִתְחַלְּפִים*, וְיִהְיֶה כְלָל-הָאִישִׁים הָהֵם מֻשְׁגָּח יוֹתֵר מִן הָאִישׁ הָאֶחָד. וְזֶה, כִּי הַכְּלָל הַהוּא יָשׁוּב בְּמַדְרֵגַת הָאִישׁ הָאֶחָד שֶׁיִּמָּצֵא בוֹ רִבּוּי הַמִּצְווֹת. וְזֹאת הִיא סִבָּה שֶׁיִּהְיֶה הַכְּלָל לְעוֹלָם יוֹתֵר מֻשְׁגָּח מֵהַפְּרָט, לְהִמָּצֵא* בַכְּלָל רִבּוּי הַמִּצְווֹת אוֹ כְלָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיִּמָּצְאוּ בָאִישׁ הָאֶחָד. וְלָזֶה* יִהְיֶה הַכְּלָל לְעוֹלָם נַעֲנִים בִּתְפִלָּתָם וּמֻשְׁגָּחִים וּמְנֻצָּלִים* מֵהַמִּקְרִים יוֹתֵר מֵהַפְּרָט.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
91 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ב'
92 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ג'
93 - מאמר שלישי פרק כ"ט חלק ד'
טען עוד
ביאורים
כאמור מצוה אחת מספיקה כדי שישיג האדם את השלמות ויזכה לחיי העולם הבא. אם-כן מדוע ניתנו מצוות כה רבות? דבר זה נצרך כדי שישראל יקנו בקלות את השלמות ויזכו לעולם הבא. זאת לעומת מחשבת העם, כפי שמתאר ישעיהו הנביא, שריבוי המצוות נועד להעמיס על העם. עם ישראל חשב כך, כיוון שראה שמקצת המצוות שקיים, לא הועיל לו להינצל מהצרות שתכפו עליו. אם כך, חשבו ישראל, משמע אין משמעות למעט מצוות. רק לקיום כל המצוות ישנה משמעות.
בזה טעה העם. כדי להינצל מהצרות, אכן צריכים יותר זכויות ממעט המצוות שהיו לו. אך כדי לזכות בשלמות, מספיקה זכות אחת. כל שאר המצוות נועדו לריבוי זכויות לעם ישראל, וזה חסד גדול להם: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' [סנהדרין צ.] – לכל אדם מישראל יש חלק, כפי עמלו, לעולם הבא. 'כפי חלקו' – כפי שמחדד כאן רבי יוסף אלבו, כיוון שעל אף שכל אחד קיים מצוה אחת כתיקנה, מכל מקום המדרגה בעולם הבא תלויה בכמות המצוות שקיים, ובכוונה שהתלוותה לכך.
ריבוי המצוות, מוסיף רבי יוסף אלבו, עם היותו מגדיל את האפשרות לזכות לעולם הבא, ומגן מצרות, הוא גם, בדרגותיו הגבוהות, מקנה השגחה יתרה, השגחה בכל עניין ועניין. אם זה לגדולי ישראל, כדוגמת רבי חנינא בן דוסא. ואם לכלל הציבור. כלל הציבור מושגח יותר, כמו שרואים בתפילות שתפילת הציבור נענית יותר מתפילת היחיד. והסיבה לכך, היא שבכלל הציבור נעשות יותר מצוות, או, ליתר דיוק: כלל המצוות מתקיימות בכלל ישראל.
הרחבות
עולם הבא לקטנים
כִּי אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כָל אֶחָד מֵהֶם מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁעַל־יָדֶיהָ יִזְכֶּה. בגמרא מובא דיון מאיזה גיל זוכה האדם לעולם הבא כאשר נפטר בהיותו קטן. לפי חלק מן הדעות זה תלוי בקיום מצוה: "משעה שנימול", "משעה שיאמר אמן". לפי דעות אחרות הקטן זוכה לעולם הבא גם בלי שקיים מצוה: "משעה שנולד", ואפילו "משעה שנזרע" (משעה שקלט הזרע במעי אישה אפילו הפילה אמו ונמחה – רש"י) [סנהדרין קי:]. לכאורה נראה שרבי יוסף אלבו נוקט כאן כדעות שצריך דווקא מעשה טוב כדי לזכות לעולם הבא. אך ייתכן גם לומר שקטן שנפטר לאחר לידתו, דווקא הוא זוכה לעולם הבא גם ללא קיום מצוה. וכך כתב המהר"ל : "אמנם אל תטעה... לשלול השלמות ממי שאי אפשר לו שיוציא שלמותו אל הפועל, אשר הלך לעולמו קודם שהוציא שלמות שלו אל הפועל... שאנוס היה... כאמרם ז"ל "חשב לעשות מצוה ונאנס יש לו על זה שכר כאילו עשה המצוה" [ברכות ו.]. וזה מצד כי השכר לעתיד הוא לנשמה וכאשר הוא אנוס לא היה עכוב זה מצד הנשמה" [תפארת ישראל ג]. ובהמשך פירש כך את זכותם של הקטנים לעולם הבא [שם ה].
לפי הסבר זה, דברי רבי יוסף אלבו עולים בקנה אחד עם דברי הרב משה פיינשטיין . הרב פיינשטיין קובע שמכיוון שדעתו של רבינא הינה שקטן זכאי לעולם הבא משעה שנזרע, הרי שזו מסקנת הסוגיה שכן רבינא הינו אמורא מאוחר [אגרות משה יורה דעה ג, קלח]. לפי זה קטן זכאי לעולם הבא גם ללא מצוה.
למה באנו לעולם הזה?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
