בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • חופה, חתונה ושבע ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה
דיני הכתובה, קנייניה והסבר הכתוב בה

כתובת חתנים

undefined

הרב אבישי נתן מייטליס

חשוון תשע"ו
20 דק' קריאה
חיוב לכתוב כתובה
חייב אדם לכתוב כתובה לאשתו, ונחלקו אם חיובה מדין תורה או דרבנן. אסרו חכמים לשהות עם אשה בלא כתובה אפילו שעה אחת. טעם התקנה היא, שלא תהא האשה קלה בעיניו להוציאה מביתו 1 . במקום שלא נהגו לכתוב כתובה, אין איסור לשהות בלא שכתב כתובה משום שמשועבד אף בלא שטר כתוב 2 . והאידנא נהגו לכתוב כתובה בכל מקום, ואסור לשהות עם אשה בלא כתובה. ויש שכתבו שרק הביאה נאסרה בלא כתובה, והייחוד לא נאסר לדעה זו 3 (אם לא כתב כתובה, ואינו יכול לכתוב מיד, יכול ליתן משכון אצל אשתו כערך הכתובה, וי"א שדי שיכתוב לה צ'ק, עד שיכתוב כתובה כדין 4 ).
אם אבדה הכתובה המקורית, אף שנותר צילום, יש לכתוב כתובה חדשה בנוסח 'כתובה דאירכסא'. ישנה מחלוקת הפוסקים אם ניתן לסמוך על הכתובה שנכתבה בעת הנישואין ומצויה ברבנות. נמצאה הכתובה, יקרעו אחת מהן, ועדיף שישאירו את השנייה 5 . או שיעבירו על אחת קו ויכתבו שאינה ניתנת לגבייה.
כתובה שעומדת להמחק, ילכו לבית הדין ויכתבו שטר חדש: 'הטפסת כתובה'. אולם אם נמחקה כבר והעדים אינם זוכרים את העדות, יכתבו כתובה חדשה מזמן שני, בציווי הבעל ומדעתו.
נקרעה הכתובה, נפסלה 6 . ואם נקרעה מעט במקום הקפלים יכתבו 'הטפסת כתובה'.
הכלול בחיובי הכתובה
בכתובה 7 כלולים חיוב 8 הכתובה עצמה, תוספת כתובה 9 , ואחריות על הנדוניה והנכסים שהכניסה אשתו. כמו כן יש בה חיוב לזון ולפרנס את אשתו על פי הפסוק: 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע'.
סכום הכתובה הינו מאתיים זוז לבתולה, ומאה זוז לאלמנה, גרושה, חלוצה, גיורת (כשהתגיירה מעל גיל ג' ויום) ובעולה. נחלקו התנאים והראשונים אם כתובת בתולה הינה מדאורייתא 10 , או מדרבנן 11 . לסוברים שהיא מדרבנן יש להשמיט מהנוסח: 'דחזו ליכי' את המילה: 'מדאורייתא' 12 . לשו"ע עיקר כתובה שווה 120 גרם כסף טהור, ולהרמ"א 960 גרם כסף טהור.
תוספת כתובה הינה חיוב שהבעל מקבל על עצמו 13 , והינו וודאי מדרבנן. חיוב זה חל באמירה בלבד בלא מעשה קניין נוסף 14 , אומנם יש שסברו חיוב זה רק ע"י קניין שמקבל על עצמו 15 . סכום התוספת אינו קבוע, אך נהגו באשכנז (ברוב המקומות, והוא מנהג פולין כמבואר בנחל"ש שבאשכנז גופא נהגו לכתוב "ליטרין") לכתוב לבתולה מאה זקוקים 16 ולאלמנה, גרושה ובעולה חמישים זקוקים. ואין להם לשנות 17 .
כמו כן מקבל הבעל על עצמו אחריות על הנדוניה והנכסים שהכניסה אשתו. על נכסי צאן ברזל הבעל מקבל אחריות אם יאבדו או ינזקו הנכסים שהכניסה, שיהא חייב לשלם את שוויים. נכסי מלוג אינו חייב באחריותן, אך מקבל על עצמו חיוב כספי בשל השימוש שלו בהם. נהגו לקצוב חיוב זה במאה זקוקין לבתולה ולחמישים לבעולה וגרושה.
דינים בכתיבת הכתובה
אין להוסיף, למחוק ולשנות לאחר חתימת העדים. ואם עשה כן פסל את השטר 18 . ואם נצרך לתקן, יש לקיים את התיקון או המחק (בהעברת קו על הטעות). יוסיפו למטה את השינוי שעשו או מחקו, ויחתמו על כך העדים. ויכתבו כך: 'תיבה זו/ תיבות אלו נמחקו'. או: 'נכתבו בין השיטין'. 'מחוץ השורה'. ויחתמו על העדים. יש הסוברים שבשמות הזוג לא מועיל תיקון.
נמצאה טעות לאחר יום החופה, לא יועיל לתקן (אא"כ העדים זוכרים את הקניין, והינם לפנינו), וצריך לכתוב כתובה חדשה, ויכתבו נוסח: 'כתובה דאישתכח בה טעותא'.
יש להקפיד שלא יחרוג ממקום סיום השורה. וכן לא יכתוב בין השורות. ואם עשה כן, יקיים השטר בסופו ויכתוב שכך נעשה, ויחתים עדים על כך.
בנוסחים המודפסים משאירים מקום ריק להוספת הפרטים האישיים של הזוג וסכום החיוב בכתובה. לעיתים רבות לאחר שמילאו את הפרטים בכתב יד, נותר חלל ריק שעשוי לפסול את השטר, כיון שיכול כל אחד להוסיף שם פרטים כאוות נפשו. לכן יש למלא את החללים הללו בקו או באופן דומה, ונקרא מילוי זה 'טיוט'. יש לטייט את הכתובה לפני חתימת העדים. טייט אחרי כן, לא פסל את הכתובה, אלא אם כן טייט ביום אחר.
יש הנוהגים לכתוב את המילה 'וקנינא' לאחר הקניין שנעשה עם החתן תחת החופה, בכדי שלא יהא שקר שמעיד שקיבל קניין בטרם שהתרחש 19 . אולם יש שלא חשו לכך 20 , שכן השטר הינו ראיה ומקבל תוקף רק תחת החופה, ואין מניעה לכתוב קודם לכן 'וקנינא', ומטעם כן גם כתוב 'ואמר לה הוי לי לאינתו' בטרם אמר כן. ברם יש הנוהגים לעשות קניין ולכתוב 'וקנינא' קודם החופה, בכדי שתכתב הכתובה בנחת וביישוב הדעת 21 .
עדיף להמנע מכתיבת ראשי תיבות 22 .
נמצאו העדים פסולים - אם עידי הכתובה היו פסולים, יש לכתוב כתובה חדשה בתאריך שנכתבת. אך אם עידי הקידושין נפסלו ועל הכתובה חתמו עדים אחרים כשרים, אין צורך בכתיבת כתובה חדשה.
כתיבת התאריך
יש לכתוב בכתובה את התאריך שבו נעשה הקניין עם החתן, וחתימת העדים עליו 23 . כתובה ללא זמן כשרה 24 , אך יכתוב אחרת עם זמן.
יש לכתוב יום בשבוע, תאריך העברי בחודש, ומניין השנים מבריאת העולם. אין צריך לכתוב שעות 25 , ולא מניין השנים מחורבן הבית 26 . לא כתב 'בשבת' או 'לבריאת העולם' - כשר 27 .
כתיבת הימים: באחד בשבת 28 , בשני בשבת, בשלישי בשבת, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בששי בשבת.
כתיבת ימי החודש: יום אחד 29 , שני ימים, שלשה 30 ימים, ארבעה ימים, חמשה ימים, ששה ימים, שבעה ימים, שמנה ימים, תשעה ימים, עשרה ימים. מכאן ואילך בלשון יחיד 31 : אחד עשר יום, שנים עשר יום, שלשה עשר יום, ארבעה עשר יום, חמשה עשר יום, ששה עשר יום, שבעה עשר יום, שמנה עשר יום, תשעה עשר יום, עשרים יום, אחד ועשרים יום, שנים ועשרים יום, שלשה ועשרים יום, ארבעה ועשרים יום, חמשה ועשרים יום, ששה ועשרים יום, שבעה ועשרים יום, שמנה ועשרים יום, תשעה ועשרים יום.
צורת כתיבת התאריך: כך וכך ימים (או כו"כ יום או יום אחד) לחדש (כתיב חסר) פלוני (להבדיל מגט שבו כותבים ירח פלוני).
בראש חודש: אם חודש מעובר כותב: יום שלשים לחדש פלוני, שהוא ראש חדש פלוני. בא' דראש חודש אדר שני, שהוא ל' דאדר ראשון יכתוב: יום שלשים לחדש אדר הראשון שהוא ראש חדש אדר השני 32 .
כתיבת שם החודשים: ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי, מרחשון, כסלו, טבת, שבט, אדר, אדר הראשון אדר השני.
כתיבת מניין השנים: חמשת אלפים ושבע מאות ושבעים וחמש. ושבעים ושש. ושבעים ושבע. ושבעים ושמנה. ושבעים ותשע. ושמנים. ושמנים ואחת. ושמנים ושתים. ושמנים ושלש. ושמנים וארבע. ושמנים וחמש. לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן...
תאריך מוקדם: נכתב בכתובה זמן מוקדם מהיום בו עומדים, הכתובה פסולה. אך אם כתבו בסופה לפני חתימת העדים: 'שטר דנן איכתוב ביום פלן ולא אחתים עד יום פלן – כשר'. אם נכתבה הכתובה ביום בתאריך של היום וקבלת הקניין היתה רק בערב, יש אמרו שכשרה, כיון שאינה כשאר שטרות אלא מעשה בי"ד היא 33 . אך יש הסבורים שרק אם היתה החופה ביום כשרה, אולם אם נעשתה החופה בערב, הכתובה פסולה 34 . אם היו עסוקין באותו עניין ונמשך הדבר, וודאי כשירה הכתובה, כדין שטרי ממון שהיו עסוקין באותו עניין 35 .
תאריך מאוחר: נכתב בכתובה זמן מאוחר מהיום בו עומדים, הכתובה כשרה, אף שהקניין נעשה יום קודם לנכתב. ואין לעשות כן לכתחילה, שכן מיחזי כשיקרא 36 . על כן יש שנהגו לא לכתוב את זמן הכתובה מבעוד יום, כאשר החופה וקניין הכתובה יערכו בלילה.
אם ישנה סתירה בין תאריך היום לבין תאריך החודש, השטר כשר 37 .
כתיבת שם המקום
אין כותבים את מקום כתיבת הכתובה, אלא את מקום עמידת החופה והקניין שקיבל החתן את הכתובה.
לא כתבו את שם המקום, הכתובה כשרה 38 . אך אם כתבו מקום אחר, הכתובה פסולה 39 .
כתיבת שמות בני הזוג
יש להקפיד ולכתוב את שמות בני הזוג במדוייק. ויוסיף את שם המשפחה 40 . הרב מרדכי שטרנברג שליט"א מסר שנוהג לכתוב רק בראשונה את שם המשפחה. ואמר שמו"ר הגר"א שפירא זצ"ל נהג לכתוב בשם החתן 'למשפחת' ובשם הכלה כתב 'לבית'. שם שלא הוחזק שלושים יום אין לכותבו, והוא פוסל את הכתובה.
אם יש לחתן או לכלה שני שמות, יכתוב את שניהם 41 , אך אם כתב את השם העיקרי שבו הכל קוראים לו, די בכך 42 . שם שנשתקע ונשכח אין כותבין אותו. ואם נשכח לאחר שנכתבה הכתובה, א"צ לכתוב אחרת 43 .
אין כותבים כינויי שמות בכתובה 44 . ואם רצו לכותבן יקדימו ויכתבו לזכר: 'דמתקרי'. ולנקיבה: 'דמתקריא' 45 . ואם יש להם שם בשפה אחרת, יקדימו ויכתבו: 'המכונה'. אך אם הקדים וכתב לפני השם המקורי 'המכונה', השטר פסול 46 .
לא יודע מהו שם האב: י"א שלא יכתוב אלא את שם החתן 47 . וי"א שיכתוב שם אמו 48 . וי"א שיכתוב שם הסב 49 .
בן מאומץ: יכתוב: 'בן מי שנשכח שמו ונקרא בן פלוני שגידלו'. ואם כתב רק את שם אביו המאמץ, כשר 50 .
גר: חתן או כלה גיורים, יכתוב 'בן אברהם אבינו'. 'בת אברהם אבינו' 51 .
כהן או לוי: לרמ"א יש לכתוב את יחוסם: 'בן פלוני הכהן/הלוי' 52 . ולא מעכב 53 .
יש לברר מעמדה של הכלה אם בתולה, בעולה, גרושה, גיורת – יש לכך השלכות בכתיבת נוסח הכתובה.
בכתובת גרושה יציינו זאת 54 , ואם לא ציינו הרי היא פסולה 55 . ובמקום 'בתולתא' יכתבו 'מתרכתא' 56 . ובמקום 'מוהר בתוליכי' יכתבו 'מוהר מתרכותיכי'. או סתם: 'מוהרייכי'. ויש שסותמים וכותבין: 'כסף זוזי מאה'. כתובתה מדרבנן ולא מדאורייתא. ולא יכתבו 'מבי אבוה'. ואף נקראת 'מרת'.
בכתובת אלמנה יכתבו: 'ארמלתא', 'כסף ארמלותיכי'. וכתובתה מדרבנן ולא מדאורייתא. ונקראת 'מרת'.
ואם היא אלמנה וגם גרושה כותבים מתרכתא (כבגרושה) בין אם התאלמנה ולאחר מכן התגרשה מבעלה השני ובין אם להיפך.
ואם היא חלוצה כותבים 'חלוצתא'.
בכתובת בעולה יכתבו: 'בעולתא' 57 . או 'איתתא דא', או 'כלתא דא'. ולא כותבים 'מוהר בתוליכי' אלא 'בכתובתיך'.
בכתובת גיורת יכתבו: 'גיורתא', וכתובתה מדרבנן. ויכתבו: 'בכתוביך'. ונקראת 'מרת'.
בכתובת יתומה שאין לה אב, או שאין הנדוניה משלו - אין כותבין 'מבי אבוה', אלא 'מבי נשא'. ואם אין לה אב כותבין רק 'דהנעלת ליה בין בכסף וכו' '.
הסכום שיש לכתוב בכתובה
בכתובת בתולה, או אלמנה וגרושה מהאירוסין יש לכתוב מאתיים בכתובתן. וכעת שנהוג שמסמיכים את האירוסין לנישואין כל שהתאלמנה או נתגרשה וכן גיורת כתובתן מנה 58 .
לחרשת ושוטה, אין כתובה. אך אם כתב לה בעלה, כתובתה קיימת. חתן חרש ושוטה אין נישואין ואין כתובה, אך תיקנו מדרבנן לחרש נישואין וכתובה 59 .
הקניין של החתן
החתן צריך לקרוא ולכל הפחות להבין את שכתוב בכתובה ומתחייב עליו 60 . אולם אף אם לא מבין, די שידוע שרוצה ומתרצה במה שהרב עושה עימו קניין ומחתים אותו 61 .
אחד העדים 62 או אחר, מקנה סודר לחתן עבור ובשם הכלה, והחתן מקבלו וזוכה בסודר, ובכך מתחייב ומשתעבד בכל חיוביו. החתן יגביה את הסודר לכתחילה ג' טפחים. ואם חפן את הסודר בתוך ידו, אינו צריך להגביהו.
הסודר יהא בגודל שיש בו ג' אצבעות על ג' אצבעות (6 על 6 / ½7 על ½7 ס"מ). ויש להמנע מליקח מטפחת של האולם, או מאדם ללא רשות מפורשת לבצע בסודר קניין 63 . (בד"כ הרב דואג להביא 'סודר'). ניתן לעשות את הקניין בכל חפץ וכלי כגון עט וכדו'.
הקניין יתבצע בפני עדים כשרים 64 . נהגו שהחתן חותם על הכתובה 65 , ויוסיף ויציין שהוא החתן 66 .
העדים חותמים רק לאחר הקניין, בין אם היה הקניין תחת החופה ממש, בין שהיה הקניין לפני ובסמוך לחופה 67 .
מנהג חלק מעדות הספרדים, שהחתן תוקע כף בשבועה על חיובי הכתובה, ושלא ישא אשה על אשתו 68 .
עדי הכתובה
החתן מייחד שני עדים כשרים, ללא זיקה משפחתית לחתן או לכלה, ואף לנשות העדים לא יהא זיקה משפחתית. וכן לא יהיו העדים עצמם קרובים זה לזה 69 .
פסולי הקרבה הם: אב, אח, בן, דוד, אחיין, בן-דוד – בין מצד אב בין מצד אם, אף אם אשתו היא בת דודה. קרוב שהוא יותר רחוק מכך, אומנם כשר, אך יש להמנע לכתחילה מליתן לו להעיד. וראה בספר הנישואין כהלכתם (עמ' רל"ו) לגבי רביעי ברביעי,
פסולי עדות הם: קטן ואשה אינם יכולים להעיד. ואף מי שמלאו לו 13 אך טרם הביא שערות, לא יעיד 70 . חרש, סומא – פסולים לעדות זו 71 . כמו כן פסולים מי שעברו עבירה שיש בה מלקות בין בעבירות שבין אדם למקום בין עבירות לחבירו 72 .
סתם תלמיד חכם בחזקת כשר, וסתם עם הארץ בחזקת פסול 73 . ונהגו שהעדים מקבלים על עצמם חזרה בתשובה ובכך חוזרים לכשרות גם לו היה בהם פסול.
יש נהגו שלא למנות את השדכן כעד, אם טרם קיבל שכרו.
מחותנים כשרים להעיד ביחד 74 .
על העדים לקרוא את הכתובה לפני שחותמים 75 ולהבין את הנכתב 76 . ואפשר שדי בכך ששמעו את שקראו בפני הציבור הנאספים 77 . כן יש עליהם לדעת שם החתן והתרצותו לקבל על עצמו חובות הכתובה.
העדים יחתמו בשמם המלא: 'נאום פלוני בן פלוני (יש נהגו להוסיף שם משפחה) עד'. באופן ברור ולא בראשי תיבות, שיכירו מי העיד. כתב שמו בלבד ולא כתוב 'עד' 78 , י"א שהכתובה פסולה 79 . העדים יכולים לחתום בגופן ובלשון שונה מהנכתב בכתובה, אך חתימתן של העדים תהיה תואמת וזהה באותה לשון.
העד הראשון חותם בצמוד לסיום נוסח הכתובה, ולא ישייר חלל ריק, והשני יכתוב תחתיו, בלא להותיר רווח ביניהם.
הקראת הכתובה
מקריאים את הכתובה בפני הנאספים, לאחר ברכת האירוסין, בכדי לעשות הפסק בין הכוס של ברכת האירוסין לכוס של הנישואין. יש לקרוא את הסכום בקול 80 . לא יתרגם את הנוסח, כיון שישנן מילים וחיובים שיש מחלוקת בביאורם והגדרתם. אך לא חייב לקרוא בקול את כל הנוסח, ויכול להשמיט מילים שעלולות להביך.
החתן מוסר לכלה את כתובתה (אם אינם אסורים), יש שהצריכו עדות על כך 81 . הכלה מפקידתו ביד אמא שלה, או ביד אחד הקרובים. וי"א שיש לכלה לקחת עימה לביתה את כתובתה עוד בלילה זה 82 .
יש שהצריכו שהחתן יאמר לכלה: 'הא כתובתיך'. ויש שנהגו שהרב המסדר אומר ומיידע את הכלה בכך.

הכתובה נמסרת בין הקידושין לנישואין. יש לציין כי בהתחייבות ובנתינת הכתובה לא מתבצע הליך כלשהו בזיקה בין בני הזוג. ורק בעת החופה והנישואין מתחייב בחיוביו שמחמת הנישואין וזוכה הבעל במעשה ידי אשתו, במציאתה בבתולה. ואילו באלמנה זוכה רק ביחוד הראוי ביאה 83 .

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il