ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
איגרת השמד חלק ז'
וְלוּלֵי שֶׁהִסְכַּמְנוּ בִּתְחִלַּת דְּבָרֵינוּ שֶׁלֹּא נִזְכֹּר* כֹּל דִּבְרֵי זֶה הַמַּעְתִּיק - הִשְׁמַעְתִּים לְךָ, וְהָיִיתִי מַאֲרִיךְ, וְתִרְאֶה אֵיךְ יִסְכֹּל הָאָדָם עֶרְכּוֹ לְזֶה הַשִּׁעוּר* עַד שֶׁיְּדַבֵּר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְיִשְׁלַח יָדוֹ וְיִכְתֹּב, וְיַעֲנֶה כְּשֶׁיִּשְׁאָלֵהוּ שׁוֹאֵל בְּעַד שְׁאֵלָה כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, וְיָשִׁיב עָלֶיהָ תְּשׁוּבוֹת שֶׁאֵינָן כָּעִנְיָן, וְיָבִיא רַאֲיוֹתָיו בְּעֵדִים זוֹמְמִין, וּבִמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וּבְמִצְוַת צִיצִית, וּבְמִצְוַת תְּפִלִּין, וּבְחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, וּבְהַרְבָּעַת בְּהֵמָה, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹאֵל יִשְׁאָלֵהוּ שֶׁיְּחַבֵּר לוֹ 'אַזְהָרוֹת'* יִמְנֶה בָּהֶן כֹּל הַמִּצְווֹת. וְאָמַר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים יֵשׁ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֶכָּה וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹאֵל יִשְׁאָלֵהוּ אִם יַעֲלֶה לָחֹג שָׁם אִם לֹא. וְאָמַר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַמְשֻׁגָּע הָרַג מִיִּשְׂרָאֵל כ"ד אֶלֶף, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹאֵל יִשְׁאָלֵהוּ אִם יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבִּים כְּמוֹ אֵלֶּה. וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי לָאִישׁ הַזֶּה לְהִתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי שְׁלֹמֹה ע"ה בְּאָמְרוֹ: "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָּבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (קהלת ה, א), שֶׁאִלּוּ הִתְבּוֹנֵן בַּפָּסוּק הַזֶּה, הָיָה יוֹדֵעַ כִּי כֹּל מִי שֶׁיָּשִׁיב עַל שְׁאֵלָה אוֹ יָדִין בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, שֶׁהוּא מוֹצִיא דָּבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְלֹא הָיָה נוֹפֵל בְּמַה שֶּׁנָּפַל.
לשיטתו איש משומד שמתפלל – עבֵרה בידו
וה' יוֹדֵעַ וָעֵד, שֶׁאֲפִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁגִּדֵּף, וְהֵטִיחַ* וְהוֹסִיף דְּבָרִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוֹסִיף - לֹא הָיָה קָשֶׁה עָלֵינוּ דְּבָרָיו, וְלֹא בִּקַּשְׁנוּ עֵזֶר לְעַצְמֵנוּ בְּשׁוּם פָּנִים, אֲבָל אָמַרְנוּ: נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ, כִּי לה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ. וְהָיָה מוֹסִיף בְּעֵינֵינוּ גְּדֻלָּה וּמַעֲלָה, וְנֹאמַר כִּי לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן. לְפִי שֶׁאָנוּ מַכִּירִים עֶרְכֵּנוּ וְלֹא נִסְכֹּל אוֹתוֹ, יָדַעְנוּ ה' רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ. וְלֹא הָיִינוּ תּוֹפְשִׂים עָלָיו, לוּלֵי שֶׁכָּתַב שָׁם פֶּרֶק אֶחָד, לֹא יֵאוֹת לָנוּ לְהַעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ וּלְהַחֲרִישׁ לָנוּ, וְהוּא אָמְרוֹ שֶׁמִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל מֵאַנְשֵׁי הַשְּׁמָד* אֵין לוֹ שָׂכָר בַּתְּפִלָּה הַהִיא, וַעֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְיָדַעְנוּ כִּי כֹּל מִי שֶׁיְּחַבֵּר סֵפֶר, יִהְיוּ דְּבָרָיו אֱמֶת אוֹ שֶׁקֶר, אֵין סָפֵק שֶׁיְּפֻרְסַם בִּידֵי בְּנֵי אָדָם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁהִרְבָּה הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת בִּבְנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁאֵין בֵּינְךָ וּבֵין הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת אֶלָּא מַה שֶּׁיּוּחַק בַּסֵּפֶר וְתֵעָשֶׂה לוֹ כַּת* בְּלִי סָפֵק. לְפִיכָךְ פָּחַדְנוּ שֶׁתַּגִּיעַ הַתְּשׁוּבָה הַהִיא מֵאַחַר יָמִים בִּידֵי עַם הָאָרֶץ, וְיִמְצָא בָּהּ שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר בַּתְּפִלָּה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל עוֹד. וּכְמוֹ כֵן יֶתֶר הַמִּצְווֹת - הִתְבָּאֵר מִדְּבָרָיו שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר בְּמַעֲשֵׂה אַחַת מֵהֶן.
___________________________________
נִזְכֹּר – נזכיר. אֵיךְ יִסְכֹּל וכו' – איך האדם יוריד את ערך חכמתו. אַזְהָרוֹת – פיוטים המונים את כל המצוות. הֵטִיחַ – אמר דברים בצורה תקיפה. אַנְשֵׁי הַשְּׁמָד – האנשים שהשתמדו. תֵעָשֶׂה לוֹ כַּת – תיווצר חבורת אנשים שתאחז בדעה זו.
ביאורים
הרמב"ם מסיים את טענותיו כנגד הקנאי בנקודה המהותית ביותר – אילו היה יודע שדבריו נאמרים לפני ה', לא היה נופל. שורש הטעות של הקנאי היא חיסרון ביראת שמים. כאשר אדם חש שהוא עומד לפני ה', הוא נחשף אל המֵמד הרוחני, העולם הפנימי – עולם מדויק ועמוק. הוא יודע להגדיר את הדברים בצורה ברורה וקצרה, לגעת בעיקרי הדברים, והכי חשוב – לבחון את הדברים במבט מעמיק שחודר את הרובד השטחי.
למרות כל הטענות החמורות שהעלה עד כה הרמב"ם, הוא מציין שלא היה צורך להגיב על הדברים. כאשר אנו שומעים תוכחה, גם אם היא אינה נכונה ומדויקת, ואפילו כוללת אמירות מוטעות לחלוטין שמקורן בשגיאות חמורות בעניינים יסודיים – יש לשמוע את הדברים בענווה ומתוך בושה בחטאינו והפגמים שבהם אנו לוקים. אף לאומר הדברים היינו מתייחסים בכבוד ואומרים שלמרות שטעה – לשם שמים נתכוון. יש לברור את הטוב מתוך הפסולת ולקחת את הנקודה הטובה שקיימת מולנו – קריאה לשוב אל ה' ולקיים דברו במסירות, ובודאי שיש לנו במה להשתפר בתחום זה. כמובן אין ליישם את הדברים בצורה המעוותת שבה נאמרו, אבל בהחלט אפשר לקחת מהם חיזוק לדרכה האמִתית של התורה ולהוציא מעז מתוק.
אך ישנה אמירה אחת שכנגדה אסור לשתוק – פגיעה במצוות ה'. אותו קנאי טען שלאותם אנוסים אין שכר על המצוות שהם עושים. טענה כזאת עלולה להתגלגל לאדם שאינו בקי בתורה והוא יפסיק לקיים מצוות. המצוות הן אבן יסוד בדרכה של היהדות, ואין לשתוק כנגד אפשרות של פגיעה בהן. הן חושפות את האור האלוהי ומביאות אותו לעולם המעשה. 'מצוה' מלשון 'צוותא' – צוות וחיבור אל ה'. הרמב"ם מגלה לנו שמכל הטעויות החמורות בדברי הקנאי שכנגדן טען עד כה – טעות זו היא הקשה והחמורה מכולן, וכדי להפריכה כתב הרמב"ם את האיגרת.
הרחבות
האם הישמעאלים נחשבים לעובדי עבודה זרה?
וְאָמַר כְּמוֹ כֵן שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים יֵשׁ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֶכָּה. הראשונים דנו בשאלה האם הישמעאלים נחשבים לעובדי עבודה זרה. מצד אחד הם מאמינים באל אחד, אולם מצד שני הם משתחווים לאבן במֶכָּה, וכן הגמרא אומרת שיש מקום עבודה זרה בארץ ערב (ערביא) [עבודה זרה יא:]. בשאלה זו נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שאכן בתחילה הישמעאלים היו עובדי עבודה זרה לעבודת פעור ומרקוליס. אולם הישמעאלים כיום "אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם, והם מיחדים לאל יתעלה יחוד כראוי... ואם יאמר אדם שהבית שהם מקלסין אותו בית ע"ז הוא, וע"ז צפוּנה בתוכו שהיו עובדין אותה אבותיהם מה בכך. אלו המשתחוים כנגדו היום אין לבם אלא לשמים. וכבר פירשו רז"ל בסנהדרין שאם השתחוה אדם לבית ע"ז והוא סבור שהוא בית הכנסת הרי לבו מסור לשמים" [שו"ת הרמב"ם, תמח].
לעומת זאת הר"ן סובר שלמקומות הקדושים לישמעאלים יש דין עבודה זרה, כיוון ש"אף על פי שאין טועים אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות (כלומר שעובדים ומשתחווים לאותם מקומות, כגון לאבן שבמכה) דין עבודת אלילים יש להן" [חידושי הר"ן סנהדרין סא:]. אם-כן, הישמעאלים נחשבים לעובדי עבודה זרה אף שמאמינים באל אחד.
ממחלוקת זו נגזרת סוגיה נוספת: האם מותר להיכנס למסגד? הרב וולדנברג פסק כר"ן, שמקום תפילתם של הישמעאלים מוגדר כעבודה זרה ולכן אסור להיכנס אליו [ציץ אליעזר יד, סא]. ואילו הרב עובדיה יוסף טען שאילו היה הר"ן רואה את דברי הרמב"ם, היה מודה לו, כיוון "שבודאי הרמב"ם היה בקי בהם (בישמעאלים) ביותר". על פי זה פסק שמסגדים אינם מוגדרים כמקום עבודה זרה ומותר להיכנס אליהם ואף להתפלל בהם [יביע אומר ז, יו"ד, יב]. (ראה להלן הרחבה ביום כט טבת)
לעילוי נשמת משולם יהודה בן אברהם ז"ל
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
