ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְעַתָּה, אַחֵינוּ, רָאוּי לְכֻלְּכֶם שֶׁתִּשְׁמְעוּ וְתִתְבּוֹנְנוּ מַה שֶּׁאַגִּיד לָכֶם, וּתְלַמְּדוּהוּ לַקְּטַנִּים וְלַנָּשִׁים, כָּדֵי שֶׁיְּקֻיַּם בְּיָדָם מַה שֶּׁחָלַשׁ מֵאֱמוּנָתָם וְנִפְסַד, וְתִתְחַזֵּק בְּנַפְשָׁם הָאֱמֶת אֲשֶׁר לֹא תָּסוּר. וְהוּא, שֶׁזּוֹ הִיא תּוֹרַת ה' הָאֲמִתִּית הַנְּתוּנָה לָנוּ עַל יְדֵי אֲדוֹן כֹּל הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים, אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ ה' בָּהּ מִכֹּל בְּנֵי הָעוֹלָם, כְּאָמְרוֹ: "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים" (דברים י, טו). וְלֹא הָיָה זֶה בַּעֲבוּר שֶׁהָיִינוּ רְאוּיִים אֵלָיו, רַק מֵחַסְדֵי ה' עָלֵינוּ, בִּגְלַל מַה שֶּׁקָּדַם* לַאֲבוֹתֵינוּ מִידִיעָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, כְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶה: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָל הָעַמִּים" (שם ז, ז). וְכַאֲשֶׁר יִחֲדָנוּ בְּמִצְווֹתֶיהָ וְחֻקֶּיהָ, וְנִגְלְתָה מַעֲלָתֵנוּ עַל זוּלָתֵנוּ* בִּסְדָרֶיהָ וְעִנְיָנֶיהָ, כְּאָמְרוֹ יִתְעַלֶּה, מַזְכִּיר חֲסָדָיו לָנוּ: "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם" (שם ד, ח) - הִתְקוֹמְמוּ כֹּל הָאֻמּוֹת עָלֵינוּ בַּעֲבוּרָהּ עַל צַד* קִנְאָה וָרֶשַׁע, וְנֶחְלְצוּ מַלְכֵי הָאָרֶץ לְהִלָּחֵם בָּנוּ בִּגְלָלָהּ עַל דֶּרֶךְ חָמָס וָפֶשַׁע, רוֹצִים לַחְלֹק עַל ה', וְאֵין לַחְלֹק עָלָיו. וְלֹאֹ הָיָה זְמָן מֵאָז עַד עַתָּה, שֶׁלֹּא שָׂם כֹּל מֶלֶךְ עַז, אוֹ אִישׁ רָשָׁע מִתְגַּבֵּר, רֵאשִׁית כֹּל כַּוָּנוֹתָיו וְאַחֲרִית מִצְווֹתָיו, לִסְתֹּר תּוֹרָתֵנוּ וְלִנְתֹּץ דָּתֵנוּ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ וְתִגְבֹּרֶת הַחֶרֶב, כַּעֲמָלֵק וְסִיסְרָא וְסַנְחֵרִיב וּנְבוּכַדְנֶצַּר וְטִיטוּס וְאַדְרִיָּנוּס, וְזוּלָתָם מִן הַדּוֹמִים לָהֶם. זֶהוּ הַמִּין הָאֶחָד מִשְּׁנֵי הַמִּינִים אֲשֶׁר יִשְׁתַּדְּלוּ לְנַצֵּחַ בָּהֶם הָרָצוֹן הָאֱלֹהִי.
התקוממות האומות על התורה בטענות
וְהַמִּין הַשֵּׁנִי הֵם נְבוֹנֵי הָאֻמּוֹת וְחַכְמֵיהֶן, כַּסִּרְיָאנִים, וְהַפַּרְסִים וְהַיְּוָנִים, וְהֵם גַּם כֵּן מִשְׁתַּדְּלִים לִסְתֹּר הַתּוֹרָה וּלְנַתְּצָהּ, בִּטְעָנוֹת יְחַדְּשׁוּ בָּהֶן חֲשָׁד, וּבְמַחְלֹקוֹת נִצּוּחַ יְחַבְּרוּן, יִשְׁתַּדְּלוּ לִסְתֹּר בָּהֶן אֶת הַדָּת וְלִמְחוֹת זִכְרָהּ, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתַּדְּלוּ בּוֹ הַמִּתְגַּבְּרִים בְּחַרְבוֹתָם.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
10 - איגרת תימן חלק ב'
11 - איגרת תימן חלק ג'
12 - לימוד שבועי באמונה א-ז טבת תשע"ו
טען עוד
וְלֹא זֶה יִצְלַח וְלֹא זֶה יִצְלַח, כִּי עַרְבוּת ה'* יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ קָדְמָה לָנוּ עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ, שֶׁכֹּל מִתְגַּבֵּר שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְנַצֵּחַ תּוֹרָתֵנוּ וּלְבַטְּלָהּ בִּכְלֵי חַרְבּוֹ - יִשְׁבֹּר ה' אוֹתָם הַכֵּלִים וְלֹא יַצְלִיחוּ, וְזֶה עַל צַד הַמָּשָׁל, שֶׁהִשְׁתַּדְלוּתוֹ לֹא תּוֹעִיל, וְלֹא יַגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹ לְעוֹלָם. וְכֵן כֹּל טוֹעֵן שֶׁיִשְׁתַּדֵּל לְבַטֵּל תּוֹרָתֵנוּ - יִתֹּץ ה' טַעֲנָתוֹ וִיבַטְּלֶנָּה וְיַדִּיחֶנָּה, וְלֹא תַּתְמִיד* כְּהַתְמָדַת טַעֲנָתֵנוּ. אָמַר יִתְעַלֶּה, מְיַעֵד* טוֹב: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, וְכֹל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי" (ישעיה נד, יז). וּשְׁנֵיהֶם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה בִּנְיָן אֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּתֵץ, וְיִשְׁתַּדְּלוּ לְנַתֵּק יְסוֹדוֹתָיו הַצּוֹלְלִים עַד הַמַּיִם, וְהֵם מוֹסִיפִים טֹרַח וְעָמָל - וְהַבִּנְיָן יִשָּׁאֵר כְּבַתְּחִלָּה, וְהָאֱמֶת יַלְעִיג בָּהֶם וְיִשְׂחַק מֵהֶם עַל הִשְׁתַּדְּלָם לְחֻלְשַׁת שִׂכְלָם בְּמַה שֶׁאֵין רָאוּי לָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ. אָמַר הַנָּבִיא, מְתָאֵר הִשְׁתַּדְּלָם וְלַעַג הָאֱמֶת בָּהֶם: "נְנַתְּקָה* אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ, יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, ה' יִלְעַג לָמוֹ" (תהלים ב, ג). הִנֵּה לֹא סַרְנוּ* נְגוּעִים וּמְנֻסִּים מִשְּׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָאֵלֶּה כֹּל יְמֵי מֶמְשַׁלְתֵּנוּ וּקְצָת יְמֵי גָּלוּתֵנוּ.
___________________________________
מַה שֶּׁקָּדַם – מה שהיה בעבר אצל אבותינו. זוּלָתֵנוּ – שאר האומות. עַל צַד – מחמת. עַרְבוּת ה' – ה' ערב להצילנו. לֹא תַּתְמִיד – לא תצליח להיות לאורך ימים. מְיַעֵד – צופה, מבטיח. נְנַתְּקָה וכו' – אלו דברי שונאי ישראל. לֹא סַרְנוּ – לא הפסקנו מלהיות.
ביאורים
בעומדו מול משבר יהודי תימן, מאיר הרמב"ם את עיניהם ומפיח בהם תקווה. כשעמדו יהודי תימן מול המשבר הגדול שתקף אותם, נחלשה דעתם ונחלשה עמידתם באמונתם. הספקות, הצרות והחולשות היו מנת כוסם. זאת משום שבעתות משבר נראה שהשתנה המצב לרעה בצורה מוחלטת בלא יכולת להחזירו לטוב.
הצרות מביאות לחולשה נוספת, והיא החשיבה שהצרות נובעות מהיותנו חלשים וקטנים , ועקב חולשתנו האויבים פוגעים בנו. הרמב"ם מוסיף ואומר, שאויבינו מנסים לשוברנו בשתי דרכים, לוחמה פיזית ולוחמה רוחנית, והאחרונה היא המחוכמת יותר.
הרמב"ם מתייחס לשתי החולשות ועונה: ראשית, עובדה היא שכבר היו צרות נוראיות ממינים שונים שכאלו! "...כַּעֲמָלֵק וְסִיסְרָא וְסַנְחֵרִיב וּנְבוּכַדְנֶצַּר וְטִיטוּס וְאַדְרִיָּנוּס". ולכן גם מי שנראה שינצח אותנו וישבור אותנו – בעבר כבר גברנו עליו וניצחנו אותו, ולכן אין צורך להישבר מהמאורעות הקשים.
וביחס לחולשה השנייה – הרמב"ם מסביר לנו שהצרות האלו קורות, מפני שאנחנו עם שזכה במתנה יקרה שאין ראוי לה – התורה. ולא בגלל זכותנו זכינו בה, שהרי "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק בָּכֶם" [דברים ז, ז]. אלא שבגלל מתנה זו אויבנו מקנאים בנו, ודווקא הייחודיות והגדלות שלנו גורמות את הצרות, ולא קטנותנו.
ידיעת החוסן והניצחון מהעבר, והבנת הייחודיות והגדלות – מביאות למוכנות, רצון ומסירות להתמודד מול כל משבר, ולנצֵחַ.
הרחבות
סיבת האנטישמיות
הִתְקוֹמְמוּ כּל הָאֻמּוֹת עָלֵינוּ בַּעֲבוּרָהּ עַל צַד קִנְאָה וָרֶשַׁע. לפי הרמב"ם, הסיבה לשנאת האומות את עם ישראל היא הקנאה. עם ישראל ניחן במעלות רבות ולכן האומות מקנאות בנו.
במהלך הדורות רבים מרבותינו דנו בשאלה זו: מדוע אומות העולם שונאות לישראל? מהי סיבת האנטישמיות? האם אפשר למצוא סיבה אחת שהיא הגורמת לכל התפרצויות השנאה במהלך הדורות?
המהר"ל מסביר שאומות העולם מתנגדות לישראל מעצם מהותם. מהות עם ישראל היא הקודש, המוסר והרוחניות, ולעומת זאת מהות הגויים היא החומריות והשקיעה בענייני העולם הזה. זו הסיבה שהגויים מרגישים (גם לא במודע) ניגוד חזק לעם ישראל, ובשלו פורצת השנאה והאכזריות הנוראה [נצח ישראל פרק יד, ד"ה 'אך אם']. (להרחבה עיין בנצח ישראל פרק לד ד"ה 'וביאור עניין', בגבורות ה' פרק סד, ובמאמר דעת אלוהים ד"ה 'השנאה לישראל').
הרב קוק מוסיף ומבאר את דברי המהר"ל. הניגוד בין ישראל לשאר האומות גורם לגויים להרגיש שעם ישראל בא לשנות ולמחוק אותם. הסיבה לכך היא שהרוחניות של ישראל מאיימת על הגשמיות והחומריות של הגויים וסותרת אותם. לעתיד לבוא עם ישראל יגלה לעולם שהמוסריות שאותה הוא מייצג איננה סותרת את החומריות ואת החיים בעולם הזה, אלא מעלה ומקדשת אותם. כשיראו הגויים שהמוסריות מוסיפה רק עונג ושמחה לחיים, ממילא ירצו להידבק בעם ישראל ובשאיפותיו, ויפסיקו להתנגד לו [עיין אורות ישראל ה, טו].
אנחנו קודש למענך
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
לבדוק את החמץ שבלב
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקשבה בזמן של פילוג
שימוש נכון בתנור הביתי
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
