ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאָמְנָם אָמְרוֹ 'הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן' הוּא פֹּעַל עָבָר, וְאִלּוּ אָמַר 'יוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן' הָיָה אֶפְשָׁר לְמִי שֶׁתִּיטַב לוֹ הַהַטְעָאָה* לְהִתָּלוֹת בּוֹ, וְאוּלָם אַחַר שֶׁאָמַר 'הוֹפִיעַ' הֶרְאָה שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁאֵרַע כְּבָר. וְזֶה, שֶׁהוּא מְתָאֵר מַעֲמַד הַר סִינַי, וְאוֹמֵר, כְּשֶׁה' נִגְלָה עַל הַר סִינַי, לֹא יָרַד הָאוֹר מִן הַשָּׁמַיִם עַל הַר סִינַי כְּרֶדֶת הַבָּרָק, אֲבָל הוֹפִיעַ בְּנַחַת, נִגְלָה מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים לְאַט לְאַט, מֵרֹאשׁ הַר אֶל רֹאשׁ הַר, עַד שֶׁשָּׁכַן עַל הַר סִינַי. אָמַר: "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן". בְּחַן* אָמְרוֹ 'לָמוֹ', רְצוֹנוֹ לוֹמַר: לְיִשְׂרָאֵל. וְהִתְבּוֹנֵן אֵיךְ אָמַר בְּפָארָן, שֶׁהוּא רָחוֹק, 'הוֹפִיעַ', וּבְשֵׂעִיר, שֶׁהוּא קָרוֹב יוֹתֵר, 'זָרַח', וּבְסִינַי, אֲשֶׁר אֵלָיו הַהַקָּשָׁה* וּבוֹ שָׁכַן הָאוֹר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁכֹן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי", אָמַר בּוֹ 'מִסִּינַי בָּא'. וּכְעִנְיָן זֶה סִפְּרָה דְּבוֹרָה כְּשֶסִפְּרָה בָּאֻמָּה מַעֲמַד הַר סִינַי, שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ מֵהַר אֶל הַר, אָמְרָה: "ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם" וְגוֹ'. וּכְפִי מַה שֶּׁבֵּאֲרוּהוּ הַחֲכָמִים ז"ל, אָמְנָם ה' שָׁלַח שָׁלִיחַ לָרוֹמִיִּים* קֹדֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְהֶרְאָה לָהֶם הַתּוֹרָה, וְלֹא קִבְּלוּהָ מִמֶּנּוּ, אַחַר כֵּן שָׁלַח שָׁלִיחַ אַחֵר לָעַרְבִיִּים וְהֶרְאָהּ לָהֶם, וְלֹא קִבְּלוּהָ מִמֶּנּוּ, אַחַר כֵּן שָׁלַח לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְקִבַּלְנוּהָ, וְאָמַרְנוּ: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). וְזֶה כֻּלּוֹ עִנְיָן שֶׁאֵרַע קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְלָכֵן בָּאוּ בָּהּ פְּעָלִים עוֹבְרִים*, 'בָּא' וְ'זָרַח' וְ'הוֹפִיעַ' וְאֵינוֹ הוֹדָעָה בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה.
___________________________________
שֶׁתִּיטַב לוֹ הַהַטְעָאָה – הרוצה לטעות. בְּחַן – תבחן ותראה. הַהַקָּשָׁה – הוא המכוון, המטרה. לָרוֹמִיִּים – בני עשיו. עוֹבְרִים – לשון עָבָר.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
22 - איגרת תימן חלק י"ב
23 - איגרת תימן חלק י"ג
24 - איגרת תימן חלק י"ד
טען עוד
טענתו השנייה של אותו פושע לכך שכבר בתורה מופיע מוחמד, מבוססת על המילים 'הופיע מהר פארן'. פארן הוא מקום בני ישמעאל, ואותו מין הבין ש'הופיע מהר פארן' מכוון להופעת מוחמד. על כך משיב הרמב"ם שהפסוק כתוב בלשון עבר, ולכן בודאי כוונתו לתאר מאורע שכבר אירע, והוא מעמד הר סיני.
"וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ". בפסוק מתוארת התגלות ה' במתן תורה במעגלים הולכים ומתכנסים. בנקודת המרכז נמצא הר סיני, וסביב לו נמצאים שעיר, פארן ורבבות קודש. ההופעה החלה במעגלים הרחוקים, ומכך אנו לומדים את ההתאמה העולמית לתורה – הציפייה של כל העולם מיום בריאתו לרגע זה שבו ניתנה לו משמעות ותפקיד, לאותה הופעה אלוהית בהר סיני, להתעלות העולם כולו, להתגלות ממשית של 'וירד ה' על הר סיני'.
הנחיתה רכה רק כאשר כבר החלו ההכנות לנחיתה זה מכבר. המטוס יורד באיטיות עד שהוא מגיע למסלול בזווית המדויקת. ירידת ה' על הר סיני חייבת להיות בְּרַכּוּת כדי שהמציאות כולה לא תקרוס בעת עמידתה מול פני ה' בכל העצמה. לרגע היא עומדת ומבינה כמה הפער גדול בין מה שהיא כעת, לבין מה שהיא צריכה להיות. לכן, ראשית כל, יש צורך להכיר בכך שהעולם מותאם לאור התורה, ולמרות הפער הגדול כעת, אנו מסוגלים להתרומם למדרגת התורה.
בזה מתבאר מדרש חז"ל על הפסוק שבו אנו עוסקים – שלח הקב"ה שליח לאומות, אולי ירצו לקבל את התורה, ולא רצו לקבלה. אמנם הם לא מוכנים לקבל את התורה מפני שהפער גדול מדי, אבל מפסוק זה למדנו שיש שייכות בינם לבין התורה. כך כאשר התורה יורדת בהר סיני לעם ישראל, העם שהתורה מתאימה לו, היא מגיעה מתוך כל אומות העולם והולכת לקראת כל אומות העולם. ובכל אופן, בין לפי הפשט ובין לפי מדרש חז"ל, המדובר הוא על מאורע שהיה בשעת מתן תורה ולא על דבר שעתיד להתרחש.
הרחבות
קבלת התורה
שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ מֵהַר אֶל הַר. לעומת שיטת הרמב"ם שמתארת את האור שבקבלת התורה כמופיע אט אט , הגמרא מתארת לנו את העובר שבמעי אמו שלומד את התורה כולה בתשעה חודשים בלבד : "דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו – לפנקס שמקופל ומונח... ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים... ומלמדין אותו כל התורה כולה" [נידה ל].
ייתכן שאפשר לראות כאן את שתי הצורות הראויות להופעה של תורה בעולם: יש הופעה שהיא בבת אחת, כעובר שמלמדים אותו את התורה כולה, אך החיסרון בולט בכך, שהרי בסופו של דבר "בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" [שם]. חסרים בשיטה זו הקניין והיגיעה, כמו שכתוב במדרש: "אין דברי תורה מתקיימין אלא למי שעמל בהן כל צרכן" [ילקוט יתרו יח].
ומול זה, יש את ההופעה התמידית והרגילה של קמעא קמעא, שלב אחר שלב, כמו האור שהתגלה אט אט במעמד הר סיני, ואִפשר לנו לתת לו מקום בנפשנו ולקנותו. כך כתוב גם במדרש על לימוד תורה: "מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם? מי שפיקח אומר: והוא לא מאחר למדה?! אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה" (ויקרא רבה יט ב, עיין שם בהרחבה).
לעילוי נשמת קדושי השואה הי"ד
להצלחת מיכאל בן זהבית הי"ו
דיני פרשת זכור
האם מותר לפנות למקובלים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
ענייני כשרות המצויים
מה כבד לך?
ארבע כוסות ושלוש מצות
איך עושים קידוש?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
הלכות שטיפת כלים בשבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
