ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְהוּא, שֶׁאָמְרוֹ 'גּוֹי גָּדוֹל'* אֵין רוֹצֶה* גְּדֻלַּת הַנְּבוּאָה, וְלֹא גְּדֻלַּת הַדָּת, אֲבָל רֹב מִסְפָּר לְבַד. וּכְבָר אָמַר עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה: "גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים" (דברים יא, כג). וְכֵן אָמְרוֹ 'בִּמְאֹד מְאֹד', אֲשֶׁר עִנְיָנוֹ: הַרְבֵּה הַרְבֵּה, אִלּוּ כִּוֵּן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ פְּלוֹנִי - הָיָה לוֹ לוֹמַר: 'וּבֵרַכְתִּיו בִּמְאֹד מְאֹד', וְהָיָה אָז אֶפְשָׁר שֶׁיִתָּלֶה זֶה הַנִּתְלֶה בְּחוּטֵי עַכָּבִישׁ* בָּזֶה, וְיֹאמַר שֶׁעִנְיָנוֹ: אֲבָרְכֶנּוּ שֶׁיֵּצֵא מִזַּרְעוֹ פְּלוֹנִי. וְאוּלָם אַחַר* שֶׁאָמַר 'בִּמְאֹד מְאֹד' אַחַר 'וְהִרְבֵּיתִי' - הֶרְאָה שֶׁהִיא הַפְלָגָה בְּרֹב מִסְפָּר.
הייעוד האלוהי הוא לזרע יצחק ויעקב בלבד
וּכְבָר בֵּאֵר ה' בַּתּוֹרָה בְּדַבְּרוֹ עִם אַבְרָהָם, כִּי כֹּל מַה שֶּׁיִעֲדוֹ מִן הַבְּרָכוֹת, וּנְתִינָתוֹ תּוֹרָה לְבָנָיו, וְהַבְדִּילוֹ אוֹתָם - לֹא יִהְיֶה זֶה רַק לְזֶרַע יִצְחָק, וּפְלוֹנִי* - מְצֹרָף וְלָווּי* בְּבִרְכַּת יִצְחָק, וְהוּא אָמְרוֹ: "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ, כִּי זַרְעֲךָ הוּא" (בראשית כא, יג), בֵּאֵר בּוֹ כִּי הָעִקָּר הוּא יִצְחָק, וְזֶה מְצֹרָף וְלָווּי. וּבְבֵאוּר* אָמַר ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (שם שם, יב), וְהִנִּיחַ יִשְׁמָעֵאל לְגַמְרֵי, רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁזַּרְעוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיִהְיֶה מִסְפָּר רַב, לֹא יִהְיֶה חָשׁוּב וּמְעֻלֶּה, וְלֹא נִרְצֶה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק מִשְּׁלֵמוּת הָאָדָם עַד שֶׁתִּוָּדַע בּוֹ וְתִתְפַּרְסֵם, וְאוּלָם תִּוָּדַע מַעֲלָתְךָ בְּזַרְעֲךָ הֶחָשׁוּב הַמְעֻלֶּה, וְהוּא זֶרַע שֶׁיִּהְיֶה מִיִּצְחָק. וְזֶהוּ עִנְיַן 'יִקָּרֵא', כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי" (שם מח, טז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁיִּתְפַּרְסֵם בָּהֶם וְיִוָּדַע. וְאַחַר כֵּן בֵּאֵר יִצְחָק, שֶׁהַבְּרָכוֹת הַהֵן אֲשֶׁר יֻעֲדוּ לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר מִכְּלָלָן שֶׁתִּהְיֶה בְּבָנָיו תּוֹרַת אֱלֹהִים וָדָת, כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד לוֹ לִהְיוֹת בְּזַרְעוֹ וְאָמַר: "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאֱלֹהִים" (שם יז, ח), וְיִחֵד יִצְחָק מִיִּשְׁמָעֵאל בְּכֻלָּן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּבֵאוּר יִחוּדוֹ בִּנְתִינַת הַדָּת מִבִּלְתִּי יִשְׁמָעֵאל - וְהוּא אָמְרוֹ: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" (שם שם, כא) אַחַר אָמְרוֹ בְּיִשְׁמָעֵאל: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ" (שם שם, כ) - בֵּאֵר לָנוּ ה' עַל יְדֵי יִצְחָק שֶׁיַּעֲקֹב נִתְיַחֵד בַּכֹּל מִבַּלְעֲדֵי עֵשָׂו, וְהוּא מַאֲמַר יִצְחָק אֵלָיו: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם" (שם כח, ד). הִנֵּה הִתְבָּאֵר מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, שֶׁמַּעֲלַת הַדָּת הַיְעוּדָה לְאַבְרָהָם וְנִכְרַת לוֹ בְּרִית עָלֶיהָ שֶׁתִּהְיֶה בְּבָנָיו - הִתְיַחֲדָה בְּיִצְחָק, וְאַחַר כֵּן בְּיַעֲקֹב מִזֶּרַע יִצְחָק. וְהוּא מַאֲמַר הַנָּבִיא, מוֹדֶה לה' עַל זֹאת הַטּוֹבָה הַיְקָרָה: "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק, וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (דברי הימים א טז, טז-יז).
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
21 - איגרת תימן חלק י"א
22 - איגרת תימן חלק י"ב
23 - איגרת תימן חלק י"ג
טען עוד
וּמִמַּה שֶׁרָאוּי שֶׁתֵּדַע, שֶׁהַשֵּׁם שֶׁחוֹשְׁבִים הַיִּשְׁמְעֵאלִים שֶׁהוּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר נִתְלִים הַפּוֹשְׁעִים בּוֹ שֶׁהוּא 'בִּמְאֹד מְאֹד' - אֵינוֹ מֵ"ם חֵי"ת מֵ"ם דָּלֶ"ת, אֶלָּא הוּא אָלֶ"ף חֵי"ת מֵ"ם דָּלֶ"ת. כֵּן הוּא לְשׁוֹן מַאֲמָרָם: 'שֶׁיִּמְצָאוּהוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה וּבַעֲוֹן-גִּלְיוֹן* שְׁמוֹ אַחְמַד'. וְאֵין מִסְפַּר 'בִּמְאֹד מְאֹד', כְּמִסְפַּר זֶה הַשֵּׁם שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה.
___________________________________
גּוֹי גָּדוֹל – על ישמעאל. רוֹצֶה – הכוונה. בְּחוּטֵי עַכָּבִישׁ – משל לראיה קלושה ביותר. אַחַר – מכיוון. וּפְלוֹנִי – ישמעאל. וְלָווּי – מדרגה נמוכה של מלווה. וּבְבֵאוּר – ובפירוש. וּבַעֲוֹן-גִּלְיוֹן – כינוי לכתבי הנוצרים.
ביאורים
הטענה הראשונה של אותו יהודי מומר היא שהמילים 'במאד מאד' עולות בגימטרייה 'מחמד'. טענה זו מופרכת משתי פנים: הראשונה, בקוראן כתוב שהשם שלטענתם מוזכר בתורה הוא אחמד, ולכן אין טעם לגימטרייה מהמילים 'במאד מאד' שיוצרת את השם מוחמד. והשנייה, מן הפסוקים ברור שכוונת המילים 'במאד מאד' לתאר את ריבוי כמות הצאצאים שיהיו לישמעאל.
הקב"ה מתגלה לאברהם אבינו ואומר לו שלשרה יולד בן – יצחק, "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו". בכל זאת מבקש אברהם שאף אחרי שייוולד יצחק תהיה גם ברכה לישמעאל. על כך עונה הקב"ה: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל". מבאר הרמב"ם: כוונת הפסוק לתאר את ברכתו של ישמעאל כברכת הריבוי, ה' מראה שבירך את ישמעאל – בכך שהפרה והרבה אותו מאוד מאוד. אין הברכה של ישמעאל מדברת על איכות צאצאיו, או על הברית שכרת אִתו ה', אלא על כמות הצאצאים. ובאמת הפסוק הבא מיד אחר כך: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" – בא ללמדנו את ההבדל בין יצחק לישמעאל. עם יצחק אבינו כרת הקב"ה ברית, עם ישמעאל לא נכרתה ברית.
התורה איננה ספר חיזוקים והארות כלליות, התורה היא אלוהית, ולכן היא מדויקת לפרטי פרטים, וכל מילה בה נמצאת במקום הנכון ביותר. יתרה מכך, כל מילה בתורה שנציב אותה במקום אחר תגרום לטעות בהבנה, מפני שהקב"ה בחר לכתוב דווקא את המילה הזו, ודווקא במקום הזה. וכך מפריך הרמב"ם את הטעות שאומרת שהברכה לישמעאל במילים 'במאוד מאוד' רומזת שיצא מזרעו "מחמד".
את הברכה ליצחק, שהיא הברית עם זרע ישראל, מכנה הרמב"ם: "שתהיה בבניו תורת אלוהים ודת". עם ישראל מתייחד בכך שהוא מקודש מכל העמים בתורה ובמצוות, ובזה חלה ברכת ה' עלינו – "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". התורה היא הביטוי של הברית והקשר הייחודי בין עם ישראל לקב"ה.
הרחבות
ריבוי כמותי וריבוי איכותי
אֵין רוֹצֶה גְּדֻלַּת הַנְּבוּאָה, וְלֹא גְּדֻלַּת הַדָּת, אֲבָל רֹב מִסְפָּר לְבַד. הגויים נתברכו בריבוי צאצאים, לעומת עם ישראל שנאמר בו: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם" [דברים ו, ז-ח] – עם ישראל נתברך בריבוי איכותי ולאו דווקא בריבוי כמותי. בעניין עליונותו של הריבוי האיכותי על פני הריבוי הכמותי כתב הרב קוק : "הכמות לא תוכל לעולם להכריע לצד עליון את האיכות, ואם מותר האדם מן הבהמה הוא באיכותו – איך ייתכן שכל סגולתו ושאיפת מעשיו תהיה רק למען הריבוי הכמותי בלא דרישה עליונה איכותית? אמנם יקרה היא לנו הכמותיות הציבורית, אבל לא מצד געגועים בהמיים... כי אם בהעמדת הסגולה של היחידים במילוי קדושתם, בצביון קדשם ואור טהרת מידותיהם" [אגרות א, עמ' יב]. יש אמנם חשיבות בריבוי כמותי, אך לא זו תכלית הכל. תכלית עם ישראל היא להפיץ בעולם כולו את האיכות של האמונה, המוסר והצדק האלוהי. יש אמנם ערך בעצמה כמותית, יש ערך במדינה גדולה, בשטח גדול, בצבא גדול וכדומה אך כל זה נכון וחשוב רק בתנאי שאנו יוצקים לתוך הכמות תוכן של איכות. את משימתנו לתקן עולם במלכות שדי נוכל לבצע דווקא מכוח האיכות הגדולה שיש בנו: אמונה, קדושה, טהרה, מידות מתוקנות ומוסריות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
