ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאוּלָם הֱיוֹתֵנוּ בִּלְתִּי מַאֲמִינִים בִּנְבוּאַת עֻמַר וְזַיְד, אֵינוֹ מִפְּנֵי הֱיוֹתָם מִזּוּלַת יִשְׂרָאֵל*, כְּמוֹ שֶׁיַּחְשְׁבוּ הֶהָמוֹן, עַד שֶׁנִּצְטָרֵךְ לִלְמֹד מֵאָמְרוֹ 'נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ'. כִּי* אִיּוֹב וֶאֱלִיפַז וּבִלְדַּד וְצוֹפַר וֶאֱלִיהוּא כֻּלָּם אֶצְלֵנוּ נְבִיאִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מִיִּשְׂרָאֵל, וְכֵן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר נְבִיא שֶׁקֶר אָרוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְאוּלָם נַאֲמִין בַּנָּבִיא אוֹ נַכְזִיבֵהוּ* מִצַּד טַעֲנָתוֹ, לֹא מִצַּד יִחוּסוֹ. וּבֵאוּר זֶה, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כֹּל הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ דְּבַר ה' אֵלָיו, וְהֶאֱמַנּוּ בּוֹ וּבִדְבָרוֹ, וְאָמַרְנוּ לוֹ: "קְרַב אַתָּה וּשְׁמַע" (שם ה, כד) - אָמַר לָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרָה בַּשָּׁמַיִם דָּת אַחֶרֶת שֶׁתֵּרֵד, וְאֵין שָׁם תּוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁתָּבוֹא, אָמַר: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (שם ל, יב). וְהִזְהִרָנוּ מֵהוֹסִיף וּמִגְּרוֹעַ בְּזֹאת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (שם יג, א). וְעֵרְבָנוּ* וְחִיֵּב עָלֵינוּ מִצַּד ה' יִתְעַלֶּה לְהַאֲמִין בָּהּ אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָּנֵינוּ עַד סוֹף כֹּל הַדּוֹרוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ: "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" וְגוֹ' (שם כט, כח). הִנֵּה כֹּל נָבִיא שֶׁיָּבוֹא, יִהְיֶה יִחוּסוֹ כֹּהֵן אוֹ לֵוִי אוֹ עֲמָלֵקִי, שֶׁיֹּאמַר שֶׁאַחַת מִכֹּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּטַל חִיּוּבָהּ - כְּבָר הִכְזִיב* מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הָאוֹמֵר 'לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם'. עַל כֵּן נַכְזִיבֵהוּ*, וְנַהַרְגֵהוּ אִם נוּכַל, וְלֹא נַבִּיט לְאוֹתוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁלֹּא נַבִּיט לְמִי שֶׁמֵּסִית לַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת וְגוֹ' לֹא תִשְׁמַע" וְגוֹ' (שם יג, ג). כִּי מֹשֶׁה ע"ה אָמַר לָנוּ לֹא תַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה לְעוֹלָם, וְלָזֶה* נֵדַע שֶׁהָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הוּא תַּחְבּוּלָה וְכִשּׁוּף. וְכֵן אָמַר לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁהַתּוֹרָה נִצְחִית עַד עוֹלָם, וְלָזֶה כֹּל נָבִיא שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַתּוֹרָה הָיְתָה לִזְמָן, נֵדַע מִטַּעֲנָתוֹ שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, כִּי הוּא מַכְזִיב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְלָזֶה לֹא נִשְׁאַל מִמֶּנּוּ אוֹת, וְלֹא נַבִּיט לְמוֹפְתוֹ - אֲשֶׁר נַחְשֹׁב שֶׁהוּא מוֹפֵת - כְּשֶׁיַּעֲשֵׂהוּ. כִּי הַאֲמִינֵנוּ בְּמֹשֶׁה לֹא הָיָה בִּגְלַל הָאוֹתוֹת, עַד שֶׁיִּתְחַיֵּב מִזֶּה לְהַקִּישׁ בֵּין אוֹתוֹת זֶה לָזֶה, וְאוּלָם הֶאֱמַנּוּ בּוֹ בִּהְיוֹתֵנוּ שׁוֹמְעִים הַדִּבּור כְּמוֹ שֶׁשְּׁמָעוֹ הוּא, וּבָזֶה הִתְאַמְּתָה הָאֱמוּנָה אֲמִתּוּת שְׁלֵמָה וְקַיֶּמֶת עַד עוֹלָם, כְמוֹ שֶׁאָמַר: "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט).
האמונה במשה גדולה מהאמונה בנפלאותיו
וּמְשָׁלֵנוּ עִם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְשַׁל שְׁנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּ דָּבָר אֶחָד בְּיַחַד, שֶׁכֹּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֲמִתַּת עֵדוּת חֲבֵרוֹ וַאֲמִתַּת מַאֲמָרוֹ, וְאֵינָם צְרִיכִים עַל זֶה אוֹת וּמוֹפֵת, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, שֶׁיָּעִידוּ לָהֶם, לֹא יֵדְעוּ אִם הוּא אֱמֶת, וְיִצְטָרְכוּ רְאָיָה עַל דְּבָרָם, וּמוֹפֵת אֵצֶל בְּנֵי אָדָם. כֵּן אֲנַחְנוּ, קְהַל יִשְׂרָאֵל, יָדַעְנוּ אֲמִתַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּרְאוֹתֵנוּ אוֹתוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי בְּדַבְּרוֹ עִם ה' יִתְעַלֶּה, לֹא בְּנִפְלְאוֹתָיו לְבַד, וְאוּלָם עָשָׂה כֹּל מַה שֶּׁעָשָׂה מִן הָאוֹתוֹת כְּפִי הַצֹּרֶךְ*, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וּלְזֶה הָעִקָּר הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר שְׁכָחוּהוּ וְלֹא סָמְכוּ עָלָיו הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי אֻמָּתֵנוּ, אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בַּנִּפְלָאוֹת כְּהַאֲמִינֵנוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְלֹא נַשְׁוֶה בֵּין אֲמִתָּתָם. וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה עַל לְשׁוֹן הָאֻמָּה: "מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם" (שיר השירים ז, א), אוֹמֵר, שֶׁאַתֶּם אִם תּוּכְלוּ לְהַעֲמִיד לִי כְּמַעֲמַד הַר סִינַי - אָז אַאֲמִין בָּכֶם.
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
24 - איגרת תימן חלק י"ד
25 - איגרת תימן חלק ט"ו
26 - איגרת תימן חלק ט"ז
טען עוד
ביאורים
בימים הקרובים נעסוק בכללים שנותן הרמב"ם להבחנה בין נביא אמת לנביא שקר.
הרעיון המרכזי הוא שישנה אמת אבסולוטית אחת, שממנה אנו מתחילים לבחון את הדברים – היא נבואת משה רבנו. משה הוא גדול הנביאים וראשון לנביאים, מפני שראינו בעינינו את מעמד הר סיני שבו משה קיבל נבואה. בכך אין לנו לכפור כיוון שראינו זאת, כמו במקרה ששני עדים ראו מראה אחד – אצלם הדבר מוכח וּודאי, רק לבית הדין יש ספק, משום שלא ראו זאת, ולכן עליהם לבוא ולהעיד. העד הראשון הוא משה, והעד השני הוא עם ישראל לדורותיו .
והרי אנחנו לא היינו במעמד הר סיני ולא ראינו אותו, אם-כן לגבנו חוזרת השאלה – מניין שמשה נביא אמת? הרמב"ם מתייחס אל עם ישראל כעם שהיה במעמד הר סיני לדורותיו, שהרי זה עבר אלינו במסורת מדור לדור, מאב לבן, בכל ליל סדר מזה כ-3300 שנה. לא ייתכן שמעמד רחב שבו היה עם שלם, מיליוני אנשים, הומצא אצל אדם פרטי והועבר כך במסורת.
כעת, כאשר יש לנו לפחות אמת מוחלטת אחת, אפשר להמשיך דרכה – משה רבנו כותב את התורה מבראשית ועד סוף ספר דברים. התורה היא אמת. ובתורה נוספו לנו עוד שלושה כללים: א. לא תהיה תורה אחרת או דת אחרת. ב. אין להוסיף או לגרוע מן המצוות הכתובות בה. ג. התורה נצחית.
יקום אחד ויאמר: עזב ה' את הארץ, ישנה דת חדשה, ברית חדשה, המצוות בטלות או כל דבר שנוגד את אחד הכללים הכתובים בתורה – הרי הוא נביא שקר, ומצוה להורגו אם יש סנהדרין שדנה דיני נפשות. וגם אם הוא יעשה אותות ומופתים כמשה רבנו, אין להאמין לו. אמונת ישראל אינה מיוסדת על מופתים, אלא על אמת. ונצטרך לומר שאת הניסים הללו עשה בכוחות של כישוף וטומאה.
אם-כן, אין לנו בעיה עקרונית לומר שיש נביאים באומות העולם, לומר "כעומר וזיד הוא נביא" (בערבית: פלוני אלמוני הוא נביא). השאלה היא רק אם הם עומדים בקריטריונים שאותם הציבה לנו התורה. "משה אמת ותורתו אמת".
הרחבות
נביא גוי
כֻּלָּם אֶצְלֵנוּ נְבִיאִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מִיִּשְׂרָאֵל. הרמב"ם אומר שלכל באי עולם יש פוטנציאל לנבואה. מקור לדברים אלו אפשר למצוא בתנא דבי אליהו: "...מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל , בין איש ובין אישה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו" [רבה י, ב]. ב מורה נבוכים מוסיף הרמב"ם שאף על פי שכל באי עולם יכולים להגיע לנבואה, מעלת הנבואה בישראל גבוהה יותר מאשר בשאר האומות: "הנה כבר התבאר שהשגתו (-של משה) נבדלת מהשגת כל מי שיתאחר אחריו בישראל, אשר הם ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ובתוכם ה', וכל שכן בשאר האומות " [מורה נבוכים ב, לה]. נבואת משה רבנו עדיפה על פני כל נביאי ישראל, ודאי שעל פני נביאי שאר האומות, שיכולתם להגיע לנבואה פחותה. הרב שילת מסביר מהיכן נובע יתרונם של ישראל: "ייחודו של עם ישראל... נובע מתכונה של יתרון שלימות שכלית ומוסרית , הקיים בישראל ממורשת אבות וממעמד הר סיני. מציאותה של תכונה זו מסבירה גם את הריכוז הגבוה של נביאים בישראל, שכן גם אם שלימות הכוח המדמה הדרושה לנבואה קיימת בהתפלגות שווה אצל כל בני אדם – השלימות השכלית והמוסרית המיוחדת בעם ישראל, מגדילה לאין ערוך את הסיכויים שיימצאו בו לא רק חכמים צדיקים וחסידים אלא גם נביאים יותר מאשר בכל אומה ולשון, שהרי השלימות השכלית והמידותית היא תנאי הכרחי לנבואה" [עיין בספרו 'בין הכוזרי לרמב"ם', סוגיה ג': סגולת ישראל].
לעילוי נשמת א"מ יהודית בת שמואל יצחק ע"ה
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
החשיבות של לימוד אמונה
סוד המנורה וסוד החנוכיה
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
