ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויגש
עוברות עשרים ושתיים שנה. יוסף מתוודע אל אחיו, ושולח לאביו עגלות. התורה מתארת את ראיית העגלות (בראשית מ"ה, כז):
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם:
חז"ל מבארים שיעקב למד עם יוסף נושא עגלה ערופה, ודבר זה הזכיר יוסף לאביו על ידי העגלות. וכך כותב רש"י שם:
סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שאמר 'וירא את העגלות אשר שלח יוסף', ולא אמר אשר שלח פרעה.
דבר תמוה לפנינו. לפני עשרים ושתיים שנה למד יוסף עם יעקב נושא זה. האם כעת, לאחר עשרים ושתיים שנה, זהו המסר של יוסף לאביו?!
ייתכן שיש משמעות למסרים הפנימיים של עגלה ערופה, אך פרט לכך, יש כאן מסר גדול נוסף: איזו השפעה אדירה יש ללימוד של אב ובנו! השפעה אדירה שנותנת את אותותיה עשרים ושתיים שנה אחר כך! עשרים ושתיים שנה יוסף אינו בבית, הוא חי בתרבות אחרת, בארץ אחרת, אבל הדבר שמחזיק אותו יהודי הוא הקשר עם אבא – אותו לימוד שלמד עם אבא לפני עשרים ושתיים שנה.
רעיון זה בא לידי ביטוי בדברים נוספים. יוסף אומר לאחיו (בראשית מ"ה, ז):
וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:
מהיכן למד יוסף את המונח 'לפליטה'? ביטוי זה מופיע בכל התורה כולה רק עוד פעם אחת, בדברי יעקב (בראשית ל"ב, ט): "אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". תפילת יעקב הייתה ידועה כנראה ליוסף[1], שנכח גם הוא במאורע זה עם שאר אחיו (אמנם, לא ברור אם הם שמעו את התפילה). עשרות שנים חלפו, אבל יוסף זוכר. זוכר את הלימוד עם אבא, זוכר את המשפטים של אבא, וזוכר את דמות דיוקנו של אבא. דברים אלו עתידים להחזיקו כיהודי גם במציאות קשה ומרה, גם בתרבות זרה ואפורה.
יהושע בן גמלא היה כהן גדול בבית המקדש השני (עיין תוס' בבא בתרא כא ע"א, ותוס' ישנים שם). חז"ל שיבחו אותו על תקנה חשובה מאוד שתיקן בעניין החינוך: יהושע בן גמלא הוא זה שתיקן והמציא את המושג בית ספר. כך מספרת הגמרא בבבא בתרא כא ע"א:
אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה… עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
תקנת יהושע בן גמלא להקים בתי ספר הייתה תקנה נפלאה, שחז"ל אמרו עליה ש"אלמלא הוא – נשתכח תורה מישראל". אולם, דבר זה גרם גם לבעיה קשה: האחריות ללימודי הילד עברה מן ההורים לבית הספר. ולא היא! האחריות המרכזית לחינוך הילד מוטלת על ההורים.
הורים צריכים לדעת שעיקר האחריות על הלימוד של ילדיהם ועל חינוכם מוטל עליהם; לא על בית הספר ולא על הקהילה.
הורים צריכים גם לדעת, שיש להם יכולת וכוח לחנך את הילדים שלהם יותר מכל אחד אחר. בית הספר צריך להוסיף ולחזק בלימוד ובחינוך, רב הקהילה צריך להוסיף את שלו בחיזוק התורה וההלכה, בחינוך לאהבת תורה ולמידות, אבל עיקר החינוך הוא על ידי ההורים.
הורים צריכים לחזק אמירת דברי תורה של הילדים על שולחן השבת (גם אם ישנם דברי תורה מוצלחים יותר עבור הסעודה), והורים צריכים להשקיע זמן בכל שבוע ללימוד עם ילדיהם. מורי ורבי הרב ליכטנשטיין זצ"ל אמר פעם שאדם צריך לוותר על קריירה ועל הרבה דברים בחיים, כדי שיהיה לו פנאי ללמוד עם ילדיו.
לימוד הורים וילדים איננו רק בשביל הידע התורני, אינו רק בשביל חיזוק האמונה, וגם אינו רק בשביל מצוות לימוד תורה. בלימוד של הורים וילדים יש קשר של תורה בין ההורים לילדים. דבר זה מחזק את האמונה המיוחדת העוברת דרך ההורים לילדיהם, ומחזק בקשר מיוחד ונפלא את החיבור שבין ההורים לילדיהם.
אחד הדברים הנוספים החשובים ביותר לחינוך הילדים לאהבת תורה, הוא הלימוד של ההורים עצמם. כמובן צריך שיהיה זה לימוד באהבה ובשמחה. פרט לכך שזה הדבר האמיתי שצריכים ההורים עצמם לאמץ ולעשות, הרי שרק בדרך זו יראו הילדים את משמעות לימוד התורה בבית, וירצו להיות חלק ממנה.
החינוך של הילדים והלימוד איתם דורש מאמץ והשקעה. אך צריך לדעת שבסופו של דבר, לאחר השקעתנו, צריך סייעתא דשמיא גדולה, ולכן צריכים ההורים להתפלל בכל יום על ילדיהם ועל לימוד התורה שלהם.
ההשקעה בלימוד עם הילדים תביא בע"ה גם לחיזוק התורה, גם לחיזוק באמונה, וגם לחיבור הנפלא בין הילד, הוריו והקב"ה.
[1] פירושו של בנו יעקב (תודה לד"ר בני גזונדהייט שהראני מקור זה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
