^ 1.וכן אם יש לאדם שדה בין שתי שדות חברו, פשוט שלא נכפהו להחליף עם חברו תמורת אחת מהקיצוניות כדי ששתי שדות חברו יהיו סמוכות.
^ 2.בחידושי רבי שמעון שקופ (ב"ק סי' יט אות ג) דחה דרך זו מכח דברי הסוגיא בבבא קמא שלפוטרים בזה נהנה וזה לא חסר יש לפטור ממעילה אדם שנהנה מהקדש ולא חיסרו, והרי לגבי מעילה בהקדש הדין תלוי בשורת הדין, ולא שייך לדבר על כפייה על מידת סדום. לכן כתב הגר"ש שקופ שוודאי הפטור באינו חסר הוא מעיקר הדין, וסברא היא שאין תביעה על הנאה אלא אם בעל הממון נחסר. אולם הגר"ש שקופ לא פירט מהי הסברא בכך. גם הדרכי דוד (ב"ק שם על תוד"ה זה אין) כתב כן וחלק על הפני יהושע שנימק מטעם כפייה על מידת סדום, וביאר הדרכי דוד שהסברא היא שרק כשחברו חסר חייב מטעם שאכל חסרון חברו, אך אם אינו חסר נחשב כאילו נהנה מההפקר.
^ 3.עוד הביא בפתחי תשובה שם שהבית אפרים תמה על פסקו משום שרוב הראשונים חולקים וסוברים שלעולם אין כופים לכתחילה. לגבי קושיית הנודע ביהודה, אולי אפשר לתרץ על פי דברי הרא"ש שהטעם שאין כופים הוא שיכולים לטעון שאם יקבלו חלק זה יוכלו למוכרו למצרן בדמים יקרים, ואם כן יש לדמות מקרה זה לדבר שיכולים להרוויח עליו, שהרמ"א מודה שאין כופים לכתחילה. אך יש לדחות, שמדובר דווקא על יכולת להרוויח מאדם אחר ולא מהנהנה שלפנינו. אך אולי יש לתרץ ולחלק בין מקרה שרק נדרש לאפשר לשני להשתמש בחלקו לבין מקרה שצריך לוותר על עצם חלקו (למרות שיקבל במקומו חלק אחר).
^ 4.או כראבי"ה אך לא מצאנו שהובא בפוסקים ולכן נראה יותר לפרשו כי"א שבמרדכי.
^ 5.כי בעל המרזב החזיק וא"כ המקום שייך לו, ובכל זאת אנו דורשים ממנו שיתן לבעל החצר לבנות שם.