ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
העבודה הגדולה של חסיד של האדמו"ר הזקן היא להגיע לידי הכרה. יש הבדל בין הרגשה להכרה, בהרגשה יש משהו רך, משהו לא מסוים. לעומת זאת, בהכרה, גם כשהיא פשוטה וגולמית, מגיעים לדבר ברור. יש לי הכרה בזה שזה שולחן, ולכן כשאתקל בזה יכאב לי. אם אני רק מאמין שיש שולחנות רוחניים שמסתובבים בעולם – לא יכאב לי כשאתקל בו, וגם לא אוכל לשים עליו אוכל.
הכרה זה לא לעשות פרצופים, הכרה פירושו: מה באמת נמצא בתוכי בצורה רצינית? כשאוכלים אחרי יום כיפור, אני יודע שאוכלים בתאבון, אבל את הצום שלפני אני לא בטוח שעושים טוב. מדוע? יש דברים שעשויים מהרבה עננים, מערפילי טוהר, אבל בסופו של דבר אני רוצה הכרה, אולי לא אדע הרבה, אבל איזושהי נקודה לדעת ממש.
"גנבא על פום מחתרתא רחמנא קריא" – האיש שהולך לגנוב, לפני שגונב הוא אומר את תפילת הגנב, הוא אומר:"ריבונו של עולם! תעזור לי, תסמכני, תעזרני, תשלח לפני את המלאכים שיפתחו לי את הדלת, שהבריח לא יחרוק", פעמים מקצר ופעמים מאריך, אבל הוא מתפלל, פירושו של דבר שהוא איש מאמין, אז למה הוא הולך לגנוב? כי העניין של האמונה הוא משהו כזה ערפילי, אז אפשר להיות גם איש מאמין וגם גנב, ולא פגע זה בזה כל הלילה. ברגע שאני איש עם הכרה לגבי איזשהו דבר, אני אומר: זה כן, וזה לא. אם אני הולך לגנוב, לפחות לא אתפלל באותה שעה, וכשאני הולך להתפלל, אני לא הולך לגנוב אחרי זה.
כל מה שכתוב בספרים של בעל התניא זה כיצד להגיע להכרה. הכרה היא לא דבר שנבנה באופן פשוט, יש דברים שבונים את ההכרה שלנו על־ידי ניסיון, ועל־ידי עבודה ועוד עבודה. אנשים אומרים דברים מכל הסוגים ומתברר שהם לא באמת מבינים מה הם אומרים, הם אומרים אותם ומניחים שזה יסתדר איכשהו.
כשאני מגיע לעניינים של אמונה בה', אני צריך שתהיה לי הכרה ושתהיה בהירות בהכרה, אחרת אני סתם מדבר דיבורים. אם בנאדם רוצה להתפלל ברצינות – אני לא מתכוון שיעשה פרצופים רציניים, או פרצופים מכווצים כאילו יש לו כאב בטן – אלא שיתפלל ברצינות, אז יש המון בעיות שעומדות בצידו, ועל הבעיות האלו צריך לשבת.
קרוב אליך (659)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
175 - מה הדרך של התורה להתמודד עם טראומות ילדות?
176 - כמו בננה לקוף
177 - מצווה גוררתתתתתת!
טען עוד
יש סיפור על מנהיג ציוני שהיה איש מעניין, מבודח, שהנהיג במשך הרבה שנים מזמן הרצל והלאה. יום הוא אחד הגיע לבקר בתל אביב וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא ביקר בארץ. הוא אמר: "התברר שכל הדברים ששיקרתי עליהם במשך שלושים שנה – כולם היו אמת". אני חושש לכמה אנשים טובים שיעלו לעולם העליון ותהיה להם בדיוק את אותה ההרגשה, שהדברים שהם שיקרו עליהם במשך שבעים שנה בסוף יתבררו כאמת. זה דבר מזעזע שבנאדם משקר שבעים שנה, אך עובדה שאנשים יכולים לעשות את זה.
אני מתבונן בנושא ומנסה לראות מה אני מבין ומה אני לא מבין, אם אני לא מבין אני מנסה עוד פעם לחשוב על זה. כמו שאני עומד באופן מציאותי וצריך לפתוח דלת, צריך למצוא דרך איך פותחים את הדלת, אז אני עוסק בהתבוננות ולא עוסק באמוציה. כמובן, אני יכול לעמוד בפני דלת נעולה, להרים ידיי לשמים, ולהגיד: "ריבונו של עולם! שלח את המלאך גבריאל שיביא לי מפתח, שלח את המלאך רפאל שיפתח את הדלת מהצד השני"...
יש אנשים שאף פעם לא התבוננו בדבר אז יש להם מילים, יש להם ראש מלא מילים, ומה הם עושים עם המילים האלה? זה לא "להחליף פרה בחמור", זה להחליף פרה דמיונית בחמור דמיוני. כמו לשחק במונופול: קנית מגרש במונופול, הכסף הוא לא כסף, והמגרש לא מגרש - אתה קונה ומוכר ומרוויח, בסוף יצאת מורווח במשחק הזה. זה סוג של מה שאנשים חושבים בדרך כלל.
בעל התניא לא מדבר פה על שכלתנות אלא על משהו אחר לגמרי, שבנאדם אומר דברים וחושב על דברים ומתכוון למה שהוא אומר ולא מרמה לא את אחרים ובמיוחד לא את עצמו. זו עבודה קשה, הוא מתאר בתניא את עבודת התפילה כ"יגיעת נפש ויגיעת בשר". מה המשמעות של הדברים שאני אומר? לא להבין את כל התפילה, להבין משפט אחד, מילה אחת, אבל להבין אותה כדבעי.
פעם חיכו לצדיק אחד שיגיע לתפילה, חיכו וחיכו, ובסוף הוא הגיע באיחור של שלוש שעות. שאלו אותו מה קרה, והוא אמר: "פתחתי את עיני ואמרתי 'מודה אני'. התחלתי לחשוב מה זה 'אני' ומה זה 'לפניך', ולקח לי שלוש שעות להגיע לאיזו נקודה בזה".
אם בנאדם היה מתפלל והיה רואה מה שהוא אומר, אולי הוא היה מזדעזע ומפסיק להתפלל, אבל הוא היה מזדעזע. אמרו כמה קדושים: "את מי אפשר לרמות? את הקדוש ברוך הוא אי אפשר לרמות, בני אדם לא נותנים שירמו אותם, מה אני יכול לעשות? אני יכול לרמות את עצמי - זו לא חכמה גדולה לרמות טיפש". אז בנאדם יושב ומתפלל ומרמה בכל פעם את עצמו, כי השכנים בדרך כלל לא חושבים שאני מתפלל ברצינות, הקדוש ברוך הוא יודע שאני לא מתפלל ברצינות, אם מלאכי השרת נמצאים שם גם הם לא מאמינים בזה, אז אם אני חושב ככה – את מי רימיתי?
המוטו של התניא הוא הפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", כל מילה במשפט חשובה. דבר ראשון: "קרוב אליך הדבר מאוד" – הדרישה הזו היא לא דרישה בלתי אפשרית, היא דרישה אפשרית. אם אני מתעסק בזה, אני יכול לזוז ולהתקדם. דבר שני: "בפיך" – חשוב לדבר על זה. כשאנשים נאספים יחד ומדברים על יראת ה', האסיפה הזו מביאה תועלת. "ובלבבך" - בנאדם צריך לעבוד בלב. "לעשותו". זו אולי מילת המפתח, יש כאן עבודה שצריך לעשות. אם אני סתם יושב ואומר: "ריבונו של עולם, אני אוהב אותך!", אז הוא אומר לי "את השטויות האלה שמעתי מזקנים וטובים, תעבור לדבר אחר". לפעמים כשאני אומר: "ריבונו של עולם, תן לי עשרת אלפים שקל", הקדוש ברוך הוא אומר: "טוב, הפעם נשמעים קצת דברי אמת". כדי "לעשותו" - אני צריך לעבוד על עצמי, כל הספר של התניא עוסק איך עושים את הדבר הזה, איך בנאדם לא רק מדבר על אהבה אלא איך הוא עושה אותה, הדברים האלה הם שורש הדברים.
לפעמים בנאדם לא מבין במה מדובר, אז אומרים לו: "תחשוב על זה עוד פעם, תחשוב על זה עוד פעם, תחשוב על זה עוד פעם, הראש שלך יתפקע", אין לו כוח לזה, אבל גם אין לו ברירה, והוא חושב על זה עד שיוצא בסוף פתרון. להבדיל, עושים תרגילים כאלה לקופים: תולים להם בננה בתיקרה, והקוף צריך למצוא דרך איך לטפס אליה. לפעמים הקוף המסכן יושב שלש שעות וחושב על איך הוא משיג את הבננה. אז כשאומרים לבנאדם "תשיג אלוקים חיים"! זה לא שווה לו לפחות כמו בננה לקוף?!
בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
