ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
במכת חושך היה שלושה ימים חושך ושלושה ימים נוספים חושך סמיך עד שלא יכלו לשבת או לקום ממקומם. עם ישראל לא נפגעו ממכת חושך אלא ראו את כל האוצרות של המצרים, אבל לא נגעו במאומה. אחר כך בליל פסח באו ובקשו את כל הכלים שכבר ראו במכת חושך, וידעו לומר לכל מצרי ומצרי היכן מונחים כל הכלים שבקשו מהם.
על זה אמר ה"אור החיים" הקדוש שהקב"ה עשה זאת בכוונה כדי שאחר כך יאמר להם פרעה איך אתם נותנים להם לברוח והרי לקחו לכם את הכלים היקרים שלכם ואת השמלות היפות של נשותיכם! ואז יקבלו את האומץ ואת העוז לרדוף אחריהם, וכך יכנסו לים סוף ויטבעו בה, לקיים בהם מה שחשבו בתחילה שכיון שהקב"ה נשבע שלא מביא מבול לעולם אז לא יקרה להם מאומה, והם לא ידעו שהקב"ה לא מביא מבול לעולם אלא הם בעצמם יכנסו ויטבעו במים.
ולכל בני ישראל היה אור במושבותם
עם ישראל, בזמן החושך, חלק שלא האמין במשה ומתו במכת חושך. אבל אלו מעם ישראל שהאמינו בו, הוארו באור האמונה בלבם. יש חושך שמכסה ארץ, יש ערפל לאומים, אבל בתוך לבו של כל יהודי ויהודי יש אור ונשמה קדושה, ואותה נשמה קדושה שבלבו של אדם האירה בימות החושך. ומכח אותה קדושה התגברו עם ישראל ולא לקחו מכל האוצרות שראו בבתי המצרים! וזהו: "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", ובזה התחיל היסוד באותה הקדושה שהתעורר בלבותיהם של כל אדם מישראל.
הנפלאות שנתגלו במכת בכורות
במכת בכורות היתה המכה הגדולה, שכן ראו בחוש כיצד במיטה אחת ישנים בכור ישראל לצדו של בכור מצרי, והוכה הבכור המצרי ומת בזמן שהבכור הישראל חי. וכשמתו הבכורות המצרים נעשו גופותיהם קרים כדרך כל אדם שמת שנעשה גופו קר. בשעה שהילד הישראל ישן הרגיש בקרירותו של זה המצרי המת שישן לצידו, ואז קם וניגש לאמו ואמר לה שקר לו, ואמו באה והוציאה את גופתו של המצרי המת. כך שראו כל המצרים את הנסים והנפלאות שעשה ה' באותה המכה, והיתה צעקה גדולה בכל מצרים, לא היה בית שאין שם מת, אפילו בכור מאב או בכור מאם, אפילו בכור שאינו פטר רחם, ופרעה קם מכסאו וכו'.
מוסר לשמירת שבת מהארבה
והנה, המכה המוזכרת בתחילת הפרשה היתה מכת ארבה. אומר ה"אור החיים" עליו השלום, וכך הביא גם ה"אבן עזרא", שמשה רבנו לקח מקל אחד שלו, קשר ארבה אחד לחוט, וסיבב אותו כמו שילדים משחקים במקלותיהם. פרעה התחיל ללעוג למשה ואמר לו מה אתה עושה ומשחק ככה עם ארבה על חוט שבמקל? והנה עודו צוחק והוא רואה לתדהמתו שלכל כיוון שהסיט משה רבנו את המקל ואת החוט, היה מגיע ארבה בהמוניו. אומר בעל הטורים על הפסוק: "וינח בכל גבול מצרים", שבשתי מקומות כתוב בתורה "וינח", פעם אחת כאן ואחד במנוחה של היום השביעי כשהקב"ה נח ממעשה בראשית.
הארבה הגיע ואכל את כל היבול מהעצים, וכשהגיע יום שבת התחיל משה רבנו ללמד את בני ישראל שעתידים לקבל את התורה, ויש בדיני שבת גם איסור מוקצה, ולא רק זה אלא גם אסור להשען על העץ שמא יקטוף, ואסור לקטוף. התחילו עם ישראל לומר לו שזה קשה מאוד, ואיך ניתן לקיים איסור מוקצה בשבת? וגם פרעה צוחק על כל העניין. והנה בערב שבת רואים שכל הארבה יורד מהעץ ונח על הקרקע. שאלו מה קרה? הבינו, שזה היה קודם זמן הדלקת נרות ומשום כך ירדו על הרצפה
אמר להם משה רבנו אתם רואים? זה בגלל שמכלל איסורי מוקצה הוא שאסור להשען על העץ. התחילו גם ללגלג על דבריו. במוצאי שבת אמר להם משה רבנו חכו ותראו מה יקרה, עכשו אני אעשה הבדלה ותראו מה יעשו הארבה. עשה משה רבנו הבדלה, בירך את ברכות ההבדלה, ורק סיים לברך "המבדיל בין קודש לחול" התחילו כל הארבה לעלות על העצים בחזרה לאכול מהם את הכל. או אז ראו מהו שבת, וכך פרעה למד מוסר, המצרים למדו מוסר ועם ישראל למדו מוסר.
אמונה בתחיית המתים ממכת הארבה
משה רבנו אמר לעם ישראל שיצאו מהם בני אפרים ויצאו לפני הזמן והרגו אותם, אתם תצאו בזמן ותדעו גם שעתידים עצמותיהם לקום לתחיה. גם אז התחילו ללעוג ולומר שלא יתכן שיקומו עצמות לתחיה. אמר להם שיש משיח ותחיית המתים. אמרו לו שאין דבר כזה. הנה אפילו העצמות של אברהם אבינו עדיין לא קמו לתחיה ומה פתאום יקומו לתחיה! הנה כשבאה מכת ארבה נוכחו לדעת ולראות בחוש שיש מושג של תחיית המתים. הנה המצרים צדו ולקחו מהארבה, תלשו להם את כנפותיהם, והכניסו אותם לצנצנות לכבישה עם מלח ושום, כל אחד כפי שאהב. כשנגמרה מכת ארבה כתוב "לא נשאר ארבה אחד בכל ארץ מצרים", רק יצא הצו שכל הארבה צריכים לצאת, יצאו כל הארבה ואפילו אותם הכבושים מתוך הצנצנות. אמר להם משה רבנו עתה תראו ותאמינו שיש תחיית המתים.
תפול עליהם אימתה ופחד
אנחנו לא צריכים הוכחות לתחיית המתים, אבל אנחנו רוצים שלא תהיה רק בגדר "אמונה" אלא בידיעה גמורה, כמו שכתוב "כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". וכל הגוים, תפול עליהם אימתה ופחד, הנה על ידי מצות תפילין תפול אימה ופחד על כל אומות העולם. לכן כשמניחים תפילים עלינו קודם כל לשעבד את עצמנו, לשעבד את מוחנו ואת לבנו לאבינו שבשמים, ואז נאמר רבונו של עולם הנה אנחנו משעבדים את הכל לך, כך תעשה עמנו נסים ונפלאות, ויראו עינינו וישמח לבנו. וכתוב: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים" אצל כולם יהיה חושך, חושך גשמי ורוחני, "ועליך יזרח ה'" אנחנו רוצים אורה, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ואז נראה אנחנו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.
נסים נוראים - "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם".
הקב"ה חנן אותי בקול ערב, ומדי שנה היו מזמינים אותי לעבור לפני התיבה באחת הקהילות באנגלייה. חלק מהפרנסה שלי הייתה בנויה על התפילה שהייתי מתפלל שם בימים נוראים.
שנה אחת התחלפו ראשי הקהילה, ואחד הדברים הראשונים שהם עשו היה להחליף את החזן בימים נוראים, כלומר אותי. הם התקשרו באמצע חודש אלול ואמרו לי שהשנה הם יביאו חזן אחר ושלא אבוא אליהם. יש לי מספיק זמן למצוא קהילה אחרת שתיקח אותי בתור חזן.
איפה אמצא כעת קהילה אחרת? כיוון שבכל עניין בחיים התייעצתי עם הרב אליהו זצ"ל, גם במקרה הזה הלכתי אל הרב וסיפרתי לו את המעשה. אמר לי הרב: אתה תהיה שם השנה חזן. אל תקשיב למה שאומרים לך. תקנה כרטיסים כבר עכשיו.
הזמנתי כרטיסים כפי שאמר לי הרב, ושוב התקשרתי לראשי הקהל באנגלייה ושאלתי האם הם נשארו בדעתם שלא אבוא. אמרו לי ראשי הקהל שזה עניין סגור, הם כבר הזמינו חזנים אחרים, ואין צורך שאתקשר אליהם פעם נוספת.
פניתי שוב אל הרב בשאלה האם לחפש קהילה אחרת, והרב השיב לי: הרי אמרתי לך, אתה תהיה השנה חזן במקום שהיית כל שנה ושנה. אין שום שינוי. שמעתי בקול הרב בלי שום הרהור, אבל שום טלפון לא הגיע מהקהילה באנגלייה, והימים הנוראים מתקרבים.
יומיים לפני ראש השנה שאלה אותי אשתי מה יהיה בראש השנה. אמרתי לה מה שהרב אליהו אמר לי, ושנינו שאלנו את עצמנו מתי יתרחש הנס הזה. לא נשאר זמן. יום לפני ראש השנה התקשרו ראשי הקהילה בבהילות ושאלו אותי אם אני יכול להשיג כרטיסים למחר לבוא להתפלל אצלם בראש השנה. הם מצטערים על כל מה שקרה, אבל החזנים שהם הזמינו ביטלו ברגע האחרון. האם אני יכול להגיע?
אמרתי להם שקניתי לפני שבועיים כרטיסים למחר בהוראת הרב אליהו. שהכול כבר ארוז ואין להם מה לחשוש, אגיע להיות חזן.
האם זה בגלל שלרב הייתה "רוח הקודש" או שזה בגלל שהרב היה צדיק שגוזר והקב"ה מקיים? שלמה ברהום
לא אוסיף ראות פניך
סיפר הרב, שפעם הייתה צרה (שרה) בממשלה שניאצה בגלוי, ואמרה שאין ללמד את ילדי ישראל את ספר "בראשית" ולא ללמדם לומר "שמע ישראל", עפרא לפומא. אמר הרב, שכל מי שרואה אותה דרך כלי התקשורת צריך מייד לקום ולומר "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ו"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", להראות שאין לנו חלק ונחלה בדברי הנאצה שלה. ושאלו את הרב ולמה לא אמר שכל מי שרואה אותה בעצמה יעשה זאת, ואמר משום שבפניה יש איסור של איסור להסתכל בפני אדם רשע. והוסיף הרב, שכל דיבוריהם הם רק בגלל עצלות, שמתעצלים להאמין ב"בראשית", שיודעים שאז יוצרכו לקיים את המצוות, ומזה הידרדרו עד לדיבורים כאלה.
מפני חדש תוציאו
כשהיה הרב באמריקה ראה שאינם מקפידים ואינם חוששים לאיסור "חדש", וסומכים על שו"ע הרב שהקל בזה. והעמידם הרב על האמת, שכל הקולא הייתה בזמנם, שלא יכלו לדעת על החיטים הנמצאים בשוק מתי נקצרו, וממילא הווי ספק "חדש" ודרבנן ומקלים. אבל בימינו, על כל שק כתוב וחתום זמן קצירתו וטחינתו, ואין ספק לגבי זמן זריעתו וקצירתו, ויש איסור "חדש" גם בחו"ל. וקיבלו על עצמם לעשות כפסק הרב.
תפילין
פעם אחרת פגש הרב את יגאל ידין ע"ה, והלה סיפר לרב בהתרגשות מרובה שנמצאות עמו תפילין שמצא במצדה. הרב "שש אנכי על אמרתך" וביקש ממנו: אנא תן לי לבדוק, נראה אם זה תפילין של רש"י או של ר"ת. ידין ברוב פליאה הסתכל על הרב ואמר לו: מחילה, כבוד הרב, רש"י ור"ת זה לפני שמונה-מאות שנה בצרפת, כאן זה מצדה לפני אלפיים שנה בארץ ישראל... חייך הרב על "ידענותו" של ידין והסביר לו את עניין המחלוקת בסדר פרשיות התפילין בין רש"י לר"ת, אך ידין מסרב לפתוח את התפילין, טוען שצריך מעבדה מיוחדת, חומרים מיוחדים, ורק במכון שברחובות פותחים את זה. לבסוף, אמר הרב, היו הפרשיות כסדר רש"י.
שחלק מכבודו
סיפר הרב על הסופר ש"י עגנון, כשהוזמן לשוודיה לקבל פרס נובל, בא לרב נסים לקבל ברכת הדרך. הרב היה שם ושאלו באיזו שפה יברך על מלך שוודיה "שחלק מכבודו לבשר ודם". כידוע, עגנון היה בקיא בשפות רבות, והשיב לרב שיברר באיזו שפה המלך מדבר ובה יברך.
הדק היטב, היטב הדק
שבת קודש אחת נתארח הרב בצעירותו אצל חכם גדול אחד לסעודה שלישית. הגישו לשולחן סלק מגורד במגרדת, ולפי הברק של הסלק ראה הרב שהוא טרי, היינו שגרדוהו עכשיו, ביום שבת. ואפילו שהיו החתיכות גדולות, הרב לא אכל ושאל: איך עשו זאת? הרי אפילו כשאין איסור טוחן, כגון בחתיכות גדולות, מכל מקום בכלי המיועד לכך אסור לגרוד, כמו שאסור לגרוד גבינה במורג חרוץ בשבת. לכן אסור לגרד סלק בפומפייה בשבת! והחל ויכוח גדול בין צורבי מדרבנן, בניו של אותו חכם, לבין כבוד הרב. וסיפר הרב בשבחו של אותו צדיק, שלא נכנס לוויכוח ולנסות להצדיק את עצמו, אלא תיכף יצא מהבית והלך לשאול את חכם עזרא עטייה ע"ה ואת חכם יעקב עדס ע"ה ואת חכם שלום אזולאי ע"ה, ואמרו לו כולם שאסור. חזר לביתו והוריד את הסלק מעל גבי השולחן.
"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ"
בתחילה מסרב פרעה לשחרר את הטף ממצרים, ואומר: "לכו נא הגברים".
על פי הפשט, טעמו של פרעה בהשארת הילדים הוא משום שהוא רוצה שהילדים יישארו בידו בתורת 'ערבון', כדי שההורים ישובו מצרימה לקחת את ה'ערבון'. לאחר שלקו הוא ועמו במכת החושך, קורא פרעה למשה ומסכים שגם הטף ילכו ביחד עם בני ישראל; אך עדיין הוא מתעקש שהצאן והבקר יישארו, וכלשון הפסוק: "ויאמר לכו עבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יוצג, גם טפכם ילך עמכם". גם לזאת משה רבינו מתנגד ואומר: "גם אתה תיתן בידנו זבחים ועולות". רק לאחר מכת בכורות אומר פרעה: "קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי".
יש להבין את כוונת פרעה: מדוע התעקש שהטף והצאן יישארו במצרים, ומדוע לבסוף נכנע?
יש לבאר את עניין המשא ומתן שבין משה רבינו לפרעה כך: בתחילה מבקש פרעה למנוע מה"טף" ללכת לעבוד את ה'. הוא מסביר למשה: אתם, הגברים, כבר כפרתם ומרדתם בי, ואיני יכול לשנות את דעתכם; על כן "לכו נא הגברים". אבל את הטף השאירו אצלי, כי אותם אני יכול לחנך לשמוע בקולי, למען אבדיל בין הדור הכופר בי לבין הדור הבא. על כך השיב לו משה, שאצל עם ישראל אין הבדל בין "נערינו" ל"זקנינו", גם הטף ילך לעבוד את ה'.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
מה המשמעות הנחת תפילין?
חג החירות
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך עושים קידוש?
אנחנו קודש למענך
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
