ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח א). הגמרא (זבחים קטז ע"א) לומדת מהמילים "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" שיתרו שמע דבר נוסף מלבד יציאת מצרים. משהו שבגללו הוא עזב את דרכו הקודמת ובא להתגייר. מה גרם לגר הראשון להצטרף לעם ישראל? "מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע שֶׁהֲרֵי כְּתוּבָה בְצִדּוֹ 'וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב'". ומיד אחר כך נאמר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ".
חכמינו מספרים כי הראשונה שרצתה להצטרף לעם ישראל ולא קיבלו אותה הייתה תמנע, שהייתה בת מלכים. "באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעי להו לרחקה" (סנהדרין צט ע"ב). מתמנע זו נולד עמלק שציער את עם ישראל. ולמה ציער? כיוון שהאבות לא היו צריכים להרחיק אותה.
מחיר יקר שילם עם ישראל על שהרחיק את תמנע. מחיר יקר שמשלמים עליו לראשונה במלחמת עמלק, שבאה מיד אחרי יציאת מצרים. אומר יתרו בלבו: עכשיו לא ירחיקו ישראל את הגרים. הם לא ירצו שתצמח להם עוד צרה כמו עמלק. במיוחד לא את הקיני שהיה תקוע אצל עמלק. כעניין שנאמר "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק". על כן בא יתרו בשעה זו (עיין רש"י במדבר כד כא. בניהו בן יהוידע זבחים קטז ע"א).
מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
247 - אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג
248 - מַגִיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל
249 - שמחים כנתינתן מסיני
טען עוד
לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
הקולות של מתן תורה, שנשמעו מסוף העולם ועד סופו, גרמו למלכי האומות רעדה גדולה בְהֵיכָלֵיהֶן. הקולות האדירים גרמו להם לחשוש ממבול שיחריב את העולם. אם לא מבול מים, כנראה התפרצות הרי געש שתטביע את העולם באש. הרגיע אותם בלעם ואמר להם שהקולות הללו לטובה. אלוקים נותן לעם ישראל תורה, חמדה שהייתה גנוזה תתקע"ד דורות. וכנראה שהצורך להוציא אותה מהכוח אל הפועל גורם רעש גדול. כשמלכי האומות מבינים שזו ברכה גדולה, מתחלף להם הפחד הנורא בשירה ובברכה מיוחדת לעם ישראל שידע איך להתמודד עם הכוח הגדול הזה: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
אחרי הסערה הגדולה חוזר העולם לשגרה, העמים ממשיכים לעבוד את אליליהם כבראשונה וכלפי חוץ נראה כאילו כלום לא קרה. אבל בתוך תוכם כבר נזרע הזרע של האמונה. ביום מן הימים יתפתח הרהור תשובה זה לאמונה גדולה, לקריאה של כל העולם כולו בשם ה'. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה פרק ג). הראשון שעשה כך ולא חיכה לימות המשיח היה יתרו. הוא החליט לעזוב את כל האלילים שעבדם מאז ומעולם ולהצטרף למסעם הארוך של בני ישראל במדבר עד הגאולה. בשכר זאת זכה ומִבְּנֵי בָּנָיו, יָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בבית הדין הגדול שבירושלים (סוטה יא ע"א).
הדרך לשירה עוברת דרך שנאה וחורבה
יש מקשים על רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: מנין לו שאומות העולם אמרו שירה בזמן מתן תורה? הרי הגמרא שואלת למה שונה שם ההר מ"הר חורב" ל"הַר סִינַי", והיא משיבה כי הוא "הַר שֶׁיָרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָלָיו". לדעת רבי אבהו השם המקורי שלו הוא הר סיני. "וְלָמָה שונה שמו ל'הַר חוֹרֵב'? שֶׁיָרְדָה חוּרְבָּה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָלָיו" (שבת פט ע"א). איך השנאה והחורבה מסתדרת עם מלכי אומות העולם שאמרו שירה באותה שעה? התשובה טמונה בתכונות האדם שעוזב את האמת. שדרכו היא להילחם בה. כך היה עם לוט, שעוזב את אברהם ולא מוצא מקום לגור אלא סדום. כך היה עם ערפה, שהפנתה עורף לנעמי, ירדה לזנות וילדה את גוליית. כך היה עם תמנע, שעזבה את האבות והולידה לבסוף את עמלק. וכך היה עם האומות שלא היו יכולים לעזוב את מנהגם משכבר הימים לעבוד עבודה זרה, והלכו לשנאה, לקנאה ולחורבן. עד שיפקח ה' את עיניהם ויעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא
הגמרא בזבחים מביאה דעה שלישית שמסבירה מהי השמועה שגרמה ליתרו לבוא להתגייר. לפי רַבִּי אֶלִיעֶזֶר "קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה) 'וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי'. וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ב) 'כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם' וכו'". וכמו שרחב שמעה, כך שמעו כל העמים וכך שמע יתרו, אלא שכולם שמעו ורגזו "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו יד). הם כועסים ורוגזים "שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל" (רש"י בשם המכילתא). ויתרו התגבר על הקנאה "שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר".
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'
קריעת ים סוף גורמת רוגז לעמים. התבוננות בסדר הפסוקים של שירת הים מלמדת אותנו כי בית המקדש יחליף לכל העמים את הרוגז הזה בענווה ובצדק. באמצעות המקדש יתחלף הרוגז להכרה בשם ה'. בשירת הים אנו אומרים "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן". אין ברירה, צריך להפחיד אותם ולנצח אותם. "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". צריך לנטוע את בני ישראל בארץ ולבנות להם בית מקדש. "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". באמצעותו יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלוקים ויאמרו כולם: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". מחמת חשיבותו הגדולה של הפסוק הזה אנחנו מזכירים אותו פעמים רבות בכל התפילות (בשחרית ספרד וספרדי – 10 פעמים. אשכנז – 8 פעמים. ועוד 3 פעמים במנחה ובערבית). לומר לנו שכל התפילה וכל מעשינו מכוונים למטרה הזאת. להקים שכינתא מעפרא, ולקדש שם שמים בעולם כולו.
וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת - ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד
הפעם הראשונה שמזכירים את הנבואה הגדולה הזאת היא לפני "ברוך שאמר". שם אומרים פעמיים: "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד ". אחר כך אנחנו אומרים: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ. לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". לומר לך שיש קשר בין מלכות ה' לקיבוץ גלויות. כדרך שאומרים בסליחות: "וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת - ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד".
אחר כך אנחנו ממשיכים ואומרים "למנצח בנגינות מזמור שיר" שעוסק בגויים ובלאומים שקונים יראת שמים מהתבוננות בברכת הפירות שארץ ישראל נותנת לבניה. "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹקֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים. וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אֶרֶץ".
ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד – אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ
מלכות ה' בעולם מתגלה גם בירושת ארץ ישראל על-ידי בני ישראל. למרות מחשבות חלק מהגויים שרוצים להרחיק את עם ישראל מארץ ישראל. על כן אנו חוזרים ואומרים ב"יהי כבוד": "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד ". באמצעות ירושת הארץ מתגלה שה' מנהל את העולם לפי הבטחתו לאבות. "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ: ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם. הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים".
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מסביר באמצעות הפסוקים הללו כי כל עצת הגויים ומחשבות העמים להרחיקנו מארץ ישראל לא תצלח בסופו של דבר. "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם. עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד. מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר". גם בניין ירושלים וירושתה היא דבר ה', וגם דרך בניין ירושלים יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא המלך. "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי. הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן. אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ".
כי לַה' הַמְּלוּכָה – וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם
המקום השלישי שבו אנו אומרים בתפילה פעמיים עם תרגום "ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" הוא בשירת הים. אנו מזכירים את הפסוק הזה בהקשר לנקמה שה' נוקם באומות שהציקו לישראל. כך היה עם פרעה וחילו וכך יהיה עם בני בניו של עשו שהציקו לבני ישראל עד בלי די. "כי לַה' הַמְּלוּכָה. וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו. וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ
המקום הרביעי שמזכירים את מלכות ה' הוא בסוף ברכות קריאת שמע, ממש לפני תפילת י"ח בשחרית ובערבית. ברכות אלו עוסקות בקיום המופלא של עם ישראל אלפי שנים, למרות כל מחשבות שונאינו. קיום מופלא בימי אבותינו ובימינו: "אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ. מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ. גּוֹאֲלֵנוּ גּוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ. יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ. פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ" וכו' – כך אומרים בבוקר. ובערב חוזרים ואומרים: "הַשָּם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ. הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ. וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שֹוֹנְאֵינוּ" (אסתר רבה י יא).
וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת
שני הפסוקים הראשונים של "ובא לציון גואל" הם נבואת ישעיהו (נט כ) על קיום התורה בישראל. "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֹמְתִּי בְּפִיךָ. לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". למרות הניסיונות החוזרים ונשנים לאסלם או לנצר אותנו בפיתויים, באיומים, בעינויים. כל אלה לא יכלו להבטחת ה' "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".
הפלא הזה מגלה מי באמת מולך על העולם. על כן אנו אומרים " ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד " עם תרגום. ומתפללים בלשון הנביא מיכה: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם. וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". מודים וגם מבקשים: "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ" (דברים ד ו).
וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן – לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי
אנו חותמים כל תפילה ב"עלינו לשבח" שתיקן יהושע בן נון ועוסק בביטול האלילות מהעולם. בתחילה מודים: "שֶׁלֹּא עָשָֹנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָֹמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָֹם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ". אחר כך מתפללים שנזכה "לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי". "כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ. ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד : וְנֶאֱמַר וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
"שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל"
בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ
לא כל הגויים עתידים להתגייר. חלקם ישמרו רק את שבע מצוות בני נח. בגמרא (סנהדרין נט ע"א) אנו רואים כי לימוד תורה לגויים הוא חמור מכמה טעמים שיוסברו לקמן: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גּוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה' - לָנוּ מוֹרָשָׁה, וְלֹא לָהֶם". מקשה הגמרא: "מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם', כֹּהֲנִים, לְוִיִּים, וְיִשְׂרְאֵלִיִּים, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'הָאָדָם', הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הָתָם - בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ". כשגויים לומדים את שבע המצוות ששייכות להם – הרי הם ככוהנים גדולים.
מהגמרא הזאת למד התוספות (חגיגה יג ע"א) שמצווה ללמד את בני נח שבע המצוות. כי אם לא נלמד אותם הם עלולים ללמוד את שבע המצוות באופן מוטעה. "שהרי יוכל לפרש לו כתאות לבו ולמה שלבו חפץ בפירוש הכתובים של הז' מצות" (שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קט ד"ה ולזה במצות).
מותר ללמד תורה את הרוצים להתגייר
הגמרא (בבא קמא לח ע"א) מביאה סיפור: "ת"ר: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן, אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: 'שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם'. ממה נפשך. אי 'רעהו' דוקא, אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר! ואי 'רעהו' לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני לחייב! ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות".
מקשה התוספות שם: איך למדו אותם תורה? והלא למדנו בגמרא (חגיגה יג ע"א) "המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה. ד'מגיד דבריו ליעקב'" (תהלים קמז). ומתרץ התוספות כי לימדו אותם בעל כורחם, "על פי דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן (למיתה). אי נמי עשו עצמם גרים". ומכאן וממקומות אחרים משמע שמותר ללמד את הרוצים להתגייר תורה למרות שעדיין לא התגיירו.
אֵין מוֹסְרִין סִתְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים
בגמרא (חגיגה יג ע"א) אמר רבי אמי שתי הלכות. אחת בנושא לימוד חכמת הנסתר. "אָמַר רַבִּי אַמִי, אֵין מוֹסְרִין סִתְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים (ישעיה ג) שַׂר חֲמִישִּׁים, וּנְשׂוּא פָּנִים, יוֹעֵץ, וְחָכָם חֲרָשִׁים, וְנָבוֹן לָחַשׁ". ואחר כך אמר הלכה על לימוד תורה לנכרים. "וְאָמַר רַבִּי אַמִי, אֵין מוֹסְרִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קמז) 'מַגִיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם'".
מתוך שכתוב בשניהם "אֵין מוֹסְרִין" ולא "אין מלמדים" למד המהרש"א כי רבי אמי מדבר על טעם וסוד המצוות ואפילו בז' מצוות שלהם אין מוסרים להם סודן וטעמן. והסביר דבריו ה"אגרות משה", כי ללמוד את "עצם הדין כמו שנאמרה במשנה ואף בספר פוסקים כשו"ע בלא טעמים - מותר, ולישראל צריכין למסור גם הטעמים והסודות הגלוים אף למי שאין יכולין לעמוד על דעתן כל כך כיון שהוא נוגע לדינא והוא מה שנקרא גמרא". אמנם האגרות חלק עליו ואמר כי קשה ללמוד הלכה מחודשה כזו ממילה אחת: "מוסרין" ולא "מלמדין". כי אפשר שהצנזורה שלטה בדפוסים (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן צ).
תרגום שהביא חושך
בעת שנכנסו ישראל לארץ נצטוו לתרגם את התורה לשבעים לשון ולחרוט אותה על אבנים, כדי שיבואו אומות העולם וילמדו את התורה (דברים כז. סוטה לה ע"ב). משמע אפוא שלימוד תורה שבכתב לנוכרי היא מעלה. לעומת זאת כתוב ב"שולחן ערוך" שאחד הדברים הרעים שקרה לעם ישראל במהלך חודש טבת הוא תרגום התורה ליוונית. עד שבגללו בא חושך לעולם שלושה ימים (או"ח תק"פ). למה "תרגום השבעים" הביא חושך לעולם כולו?
כתב בעל ה"בן איש חי" כי הסיבה לחושך היא השינויים שהיוונים כפו על ישראל לעשות בתרגום השבעים. כאמור במסכת מגילה (ח ע"ב; ט ע"א). מכאן אולי ניתן ללמוד שמותר לגויים ללמוד תורה שבכתב, כי בזה הם מקיימים את המצווה שיש להם, לא לעבוד עבודה זרה. ולא לברך (לקלל) שם שמים וכד' (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן צ). אמנם ב"ים של שלמה" משמע לכאורה שכל התורה אסור ללמד אותם, גם תורה שבכתב. שהרי חז"ל לא חילקו בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה (שו"ת משנה הלכות חלק יד סימן רסז ועיי"ש על מי שמתיר רק נ"ך).
אין מניחין אותן לחדש דת
מלשון הרמב"ם משמע שאסור ללמדם כל דבר שהרי כתב "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד". והוא כולל את ההלכה הזאת עם האיסור לשמור שבת. "וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו". ומסביר את הטעם: "כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג" (מלכים פרק י הלכה ט).
כך כתב הרמב"ם גם כאשר נשאל (שס"ד) "אם מאמר ר"י גוי שעוסק בתורה חייב מיתה היא הלכה, ואם חייב כל בר ישראל להמנע לבלתי למדו דבר חוץ משבע מצות ומהסתעף מהם או לא", והשיב: "היא הלכה בלא ספק. ואם יהיה יד ישראל תקיפה עליהם - ימנע מתלמוד תורה עד שיתגייר. אבל אינו נהרג אם עסק בתורה דהא 'חייב מיתה' קאמר, ולא 'נהרג' כמו שאמר על ז' מצות". ואולי אפשר לתרץ את דבריו עם החובה לכתוב תורה שבכתב על האבנים לצורך האומות. כי תורה שבכתב היא חלק ממצוות ידיעת ה'.
הכשלת נוכרים בלימוד תורה
יש שואלים אם מותר לפרסם דברי תורה ברבים כשיכול נוכרי ללמוד מהם, כגון באינטרנט או בדפוס או בכל מקום אחר. שהרי יש איסור "לפני עיוור", ובאופן זה אנו מכשילים את הנוכרים בלימוד תורה שאסור להם. והתשובה היא שאין איסור לאדם למכור גפרורים, למרות שמישהו יכול לקנות מהם ולהדליק אש בשבת. כיוון שהקונה יכול להשתמש בהם להיתר ולאיסור. והביא על כך ה"אגרות משה" הוכחה מעץ ערלה, שאין חיוב לכתוב עליו "ערלה" כדי למנוע אנשים מכישלון, אלא רק בשנה שביעית, שאנשים לא יודעים ובאים לקטוף בשדהו ועלולים להיכשל. אבל בשאר שנים אין לבעל העץ לחשוש שמא מישהו ייכנס לתוך שדהו ויקטוף בלי רשות מעץ הערלה.
לכן אין איסור למסור שיעור תורה אף אם יושבים בשיעור איש או אישה נוכרים שאסורים בלימוד תורה. "דאין הכרח שתשב שם, ואף כשיושבת שם אפשר לה שלא להאזין ולשמוע. ורק שהיא בעצמה עושה מעשה האיסור בזה שהיא מאזנת ושומעת להבין הוא מעשה שלה וליכא בזה לפני עיור" (אג"מ יו"ד ח"ג צ).
לימוד ילדי נוכרים
שאלה נוספת היא האם מותר ללמד בבית-ספר יהודי שלומדים בו ילדים שאימותיהם התגיירו בגיור רפורמי, ואי-אפשר להוציא את התלמידים הללו מבית הספר. הרב פיינשטיין התאמץ להתיר ולא לחייב את המורים להתפטר, הן בגלל שהילדים מחזיקים מעצמם יהודים ואומרים שזה מותר, והן בגלל שהמורה מלמד בעיקר יהודים. "ליכא איסור אף שלומדין ממילא גם תלמידים נכרים". וחיפש עוד ועוד סיבות להתיר כדי שלא ייסגר בית הספר, וכדי שלא יחליפו את המורים הללו מורים שאינם מהוגנים.
"ואם בשביל זה יתבטל כל בית הספר וילכו בשביל זה גם ילדי ישראל הכשרים לבתי ספר של המדינה שילמדו שם עניני כפירה הלא יותר טוב שלא יעזבו משרתם שלא יתבטל בית הספר, וגם אם הם יעזבו משרתן יקחו למורים מינים וכופרים וילמדו גם אל ילדי ישראל עניני כפירה ח"ו ג"כ הרי אדרבה אין להם להניח משרתם". ולבסוף כתב כי ישתדלו אתם שיגיירו את הילדים הללו, וזו טובתם (שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן כו).
ויהי רצון שנזכה לימים שנאמר בהם: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט). אמן ואמן.
סיפור
צעיר וזקן כאחד
מו"ר הרב זצ"ל סיפר על הרה"ג עובדיה הדאיה זצ"ל, שהיה ראש המקובלים בדור האחרון, שימש כחבר ביה"ד הגדול לערעורים, חיבר כמה וכמה ספרי שו"ת בהלכה ובקבלה ונפטר ביום שבת קודש פרשת יתרו כ' שבט תשכ"ט.
סיפר הרב זצ"ל, אשר שימש אותו במשך שנים רבות: פעם ביקש ממני לילך עמו למקווה. ובאותו זמן הייתי בן שלושים והוא בן שמונים. וכיוון שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ, טבלתי בחדר אחר, ועד שסיימתי להתפשט, הרב סיים כבר לטבול ולצאת ולא רצה להשאירני לבדי, ולכן חיכה עד שאסיים. זמן מעט אחר כך ביקשוהו לילך לאיזה שמחה והוא סירב באומרו שיש שם מדרגות והוא זקן וכו'. ושאלתי אותו: כיצד כבודו אומר "זקן אני", והרי במקווה כבודו עלה וירד את מדרגות המקווה בזריזות. וענה לי שמשום צניעות הוא לא הולך לאותה שמחה. אמרתי לו שזה מה שכתוב בגמרא: "איזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר", ופירש תוספות: "לא שהיה בו צורת זקן וזקנה מכאן, בחור ובחורה מכאן, דאסור לעשות צורת אדם, אלא כך היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה". וכל זה מחמת הנהגתם פעם כצעירים לצורך מצוות "וישכם אברהם", ופעם כזקנים כנגד יצר הרע "ואברם כבד". כשאמרתי לו זאת, הקפיד ואמר: "את זה תאמר בהספד!".
אחר שנים נפטר הרב ואני שכחתי מאותה אמירה. ובהספדו לא הזכרתי את הסיפור הזה. אחר כמה ימים בא אלי אחד מבני משפחתו וסיפר לי שהרב בא אליו בחלום ושאל: מפני מה הרב אליהו לא מספיד אותו? והתפלא כיוון שהספדתי אותו בהלוויה. אני חככתי בדעתי אולי לא הספדתי אותו כראוי ונזכרתי באותו מעשה. באזכרת השבעה שלו סיפרתי את אותו מעשה. למחרת בא אלי בנו ואמר לי שהחכם בא אליו בחלום ואמר לו שחכם מרדכי הספיד אותו כראוי.
תשובה כהלכה
הפוך בה, דכולה בה. האם צריך ללמוד מקצועות חול? הרי יש הכול בתורה.
הכול יש בתורה, אבל לא כולם יודעים איך ללמוד את הכול מהתורה. ולפעמים יש דברים שנצרכים, וצריכים ידיעה. לכן הרמב"ם למד רפואה, וכן גדולי ישראל אחרים למדו דברים אחרים נצרכים. "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר". אבל העיקר, גם בזמן, גם בתשומת הלב וגם בנתינת חשיבות, צריכה להיות לתורה.
מצוות שנוח לקיים. האם גוי שמקיים את מצוות התורה מקבל שכר כמי שאינו מצווה ועושה? אילו מצוות?
עליו לקיים שבע מצוות בני נוח. גם דברים אחרים הוא יכול לשמור, אבל אסור לו לשמור שבת בשלמות וללמוד חלקי התורה שלא שייכים לו.
ביקורת לא בונה. מה דעת הרב על ביקורת המקרא? איך צריך להתייחס לרבנים שמעבירים שיעורים כאלה?
ביקורת המקרא התחילה בגרמניה לפני השואה. שונאי ישראל, שחשבו כי חובה לנפץ את הילת הקודש שיש לתורה, לנביאים ולכתובים, הלבישו עליה כסות מדעית כביכול. רצינות מעושה וביטחון מפורז. מי שקורא את הדברים שהם כותבים יכול להתגלגל מצחוק או מתימהון על השטויות שהם כותבים. "גילויים" מדהימים על קושיות שכל ילד שקורא רש"י יודע עליהם לפני גדולי הפרופסורים היושבים על הקתדרות ועוטים גלימות ססגוניות. רק שפלות נפש והתבטלות בפני תרבות האומות הביאה את התורה הנלוזה הזו לארץ ישראל. חבל לבזבז את הזמן בהתעסקות עם ההבלים שלהם. רב שמלמד דברים כאלה, לא ראוי להיקרא רב.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
ברוך שעשה לי נס במקום הזה
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אוצרות בלב הים
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
