ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח א). הגמרא (זבחים קטז ע"א) לומדת מהמילים "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" שיתרו שמע דבר נוסף מלבד יציאת מצרים. משהו שבגללו הוא עזב את דרכו הקודמת ובא להתגייר. מה גרם לגר הראשון להצטרף לעם ישראל? "מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע שֶׁהֲרֵי כְּתוּבָה בְצִדּוֹ 'וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב'". ומיד אחר כך נאמר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ".
חכמינו מספרים כי הראשונה שרצתה להצטרף לעם ישראל ולא קיבלו אותה הייתה תמנע, שהייתה בת מלכים. "באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעי להו לרחקה" (סנהדרין צט ע"ב). מתמנע זו נולד עמלק שציער את עם ישראל. ולמה ציער? כיוון שהאבות לא היו צריכים להרחיק אותה.
מחיר יקר שילם עם ישראל על שהרחיק את תמנע. מחיר יקר שמשלמים עליו לראשונה במלחמת עמלק, שבאה מיד אחרי יציאת מצרים. אומר יתרו בלבו: עכשיו לא ירחיקו ישראל את הגרים. הם לא ירצו שתצמח להם עוד צרה כמו עמלק. במיוחד לא את הקיני שהיה תקוע אצל עמלק. כעניין שנאמר "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק". על כן בא יתרו בשעה זו (עיין רש"י במדבר כד כא. בניהו בן יהוידע זבחים קטז ע"א).
מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (720)
הרב שמואל אליהו
247 - אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג
248 - מַגִיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל
249 - שמחים כנתינתן מסיני
טען עוד
לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
הקולות של מתן תורה, שנשמעו מסוף העולם ועד סופו, גרמו למלכי האומות רעדה גדולה בְהֵיכָלֵיהֶן. הקולות האדירים גרמו להם לחשוש ממבול שיחריב את העולם. אם לא מבול מים, כנראה התפרצות הרי געש שתטביע את העולם באש. הרגיע אותם בלעם ואמר להם שהקולות הללו לטובה. אלוקים נותן לעם ישראל תורה, חמדה שהייתה גנוזה תתקע"ד דורות. וכנראה שהצורך להוציא אותה מהכוח אל הפועל גורם רעש גדול. כשמלכי האומות מבינים שזו ברכה גדולה, מתחלף להם הפחד הנורא בשירה ובברכה מיוחדת לעם ישראל שידע איך להתמודד עם הכוח הגדול הזה: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".
אחרי הסערה הגדולה חוזר העולם לשגרה, העמים ממשיכים לעבוד את אליליהם כבראשונה וכלפי חוץ נראה כאילו כלום לא קרה. אבל בתוך תוכם כבר נזרע הזרע של האמונה. ביום מן הימים יתפתח הרהור תשובה זה לאמונה גדולה, לקריאה של כל העולם כולו בשם ה'. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה פרק ג). הראשון שעשה כך ולא חיכה לימות המשיח היה יתרו. הוא החליט לעזוב את כל האלילים שעבדם מאז ומעולם ולהצטרף למסעם הארוך של בני ישראל במדבר עד הגאולה. בשכר זאת זכה ומִבְּנֵי בָּנָיו, יָשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בבית הדין הגדול שבירושלים (סוטה יא ע"א).
הדרך לשירה עוברת דרך שנאה וחורבה
יש מקשים על רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: מנין לו שאומות העולם אמרו שירה בזמן מתן תורה? הרי הגמרא שואלת למה שונה שם ההר מ"הר חורב" ל"הַר סִינַי", והיא משיבה כי הוא "הַר שֶׁיָרְדָה שִׂנְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָלָיו". לדעת רבי אבהו השם המקורי שלו הוא הר סיני. "וְלָמָה שונה שמו ל'הַר חוֹרֵב'? שֶׁיָרְדָה חוּרְבָּה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עָלָיו" (שבת פט ע"א). איך השנאה והחורבה מסתדרת עם מלכי אומות העולם שאמרו שירה באותה שעה? התשובה טמונה בתכונות האדם שעוזב את האמת. שדרכו היא להילחם בה. כך היה עם לוט, שעוזב את אברהם ולא מוצא מקום לגור אלא סדום. כך היה עם ערפה, שהפנתה עורף לנעמי, ירדה לזנות וילדה את גוליית. כך היה עם תמנע, שעזבה את האבות והולידה לבסוף את עמלק. וכך היה עם האומות שלא היו יכולים לעזוב את מנהגם משכבר הימים לעבוד עבודה זרה, והלכו לשנאה, לקנאה ולחורבן. עד שיפקח ה' את עיניהם ויעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא
הגמרא בזבחים מביאה דעה שלישית שמסבירה מהי השמועה שגרמה ליתרו לבוא להתגייר. לפי רַבִּי אֶלִיעֶזֶר "קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה) 'וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי'. וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ב) 'כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם' וכו'". וכמו שרחב שמעה, כך שמעו כל העמים וכך שמע יתרו, אלא שכולם שמעו ורגזו "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו יד). הם כועסים ורוגזים "שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל" (רש"י בשם המכילתא). ויתרו התגבר על הקנאה "שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר".
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'
קריעת ים סוף גורמת רוגז לעמים. התבוננות בסדר הפסוקים של שירת הים מלמדת אותנו כי בית המקדש יחליף לכל העמים את הרוגז הזה בענווה ובצדק. באמצעות המקדש יתחלף הרוגז להכרה בשם ה'. בשירת הים אנו אומרים "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן". אין ברירה, צריך להפחיד אותם ולנצח אותם. "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". צריך לנטוע את בני ישראל בארץ ולבנות להם בית מקדש. "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". באמצעותו יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלוקים ויאמרו כולם: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". מחמת חשיבותו הגדולה של הפסוק הזה אנחנו מזכירים אותו פעמים רבות בכל התפילות (בשחרית ספרד וספרדי – 10 פעמים. אשכנז – 8 פעמים. ועוד 3 פעמים במנחה ובערבית). לומר לנו שכל התפילה וכל מעשינו מכוונים למטרה הזאת. להקים שכינתא מעפרא, ולקדש שם שמים בעולם כולו.
וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת - ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד
הפעם הראשונה שמזכירים את הנבואה הגדולה הזאת היא לפני "ברוך שאמר". שם אומרים פעמיים: "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד ". אחר כך אנחנו אומרים: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ. לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". לומר לך שיש קשר בין מלכות ה' לקיבוץ גלויות. כדרך שאומרים בסליחות: "וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת - ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד".
אחר כך אנחנו ממשיכים ואומרים "למנצח בנגינות מזמור שיר" שעוסק בגויים ובלאומים שקונים יראת שמים מהתבוננות בברכת הפירות שארץ ישראל נותנת לבניה. "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹקֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים. וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אֶרֶץ".
ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד – אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ
מלכות ה' בעולם מתגלה גם בירושת ארץ ישראל על-ידי בני ישראל. למרות מחשבות חלק מהגויים שרוצים להרחיק את עם ישראל מארץ ישראל. על כן אנו חוזרים ואומרים ב"יהי כבוד": "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד ". באמצעות ירושת הארץ מתגלה שה' מנהל את העולם לפי הבטחתו לאבות. "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ: ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם. הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים".
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מסביר באמצעות הפסוקים הללו כי כל עצת הגויים ומחשבות העמים להרחיקנו מארץ ישראל לא תצלח בסופו של דבר. "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם. עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד. מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר". גם בניין ירושלים וירושתה היא דבר ה', וגם דרך בניין ירושלים יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא המלך. "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי. הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן. אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ".
כי לַה' הַמְּלוּכָה – וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם
המקום השלישי שבו אנו אומרים בתפילה פעמיים עם תרגום "ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" הוא בשירת הים. אנו מזכירים את הפסוק הזה בהקשר לנקמה שה' נוקם באומות שהציקו לישראל. כך היה עם פרעה וחילו וכך יהיה עם בני בניו של עשו שהציקו לבני ישראל עד בלי די. "כי לַה' הַמְּלוּכָה. וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו. וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ
המקום הרביעי שמזכירים את מלכות ה' הוא בסוף ברכות קריאת שמע, ממש לפני תפילת י"ח בשחרית ובערבית. ברכות אלו עוסקות בקיום המופלא של עם ישראל אלפי שנים, למרות כל מחשבות שונאינו. קיום מופלא בימי אבותינו ובימינו: "אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ. מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ. גּוֹאֲלֵנוּ גּוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ. יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ. פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ" וכו' – כך אומרים בבוקר. ובערב חוזרים ואומרים: "הַשָּם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ. הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ. וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שֹוֹנְאֵינוּ" (אסתר רבה י יא).
וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת
שני הפסוקים הראשונים של "ובא לציון גואל" הם נבואת ישעיהו (נט כ) על קיום התורה בישראל. "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַֹמְתִּי בְּפִיךָ. לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". למרות הניסיונות החוזרים ונשנים לאסלם או לנצר אותנו בפיתויים, באיומים, בעינויים. כל אלה לא יכלו להבטחת ה' "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".
הפלא הזה מגלה מי באמת מולך על העולם. על כן אנו אומרים " ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד " עם תרגום. ומתפללים בלשון הנביא מיכה: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם. וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם". מודים וגם מבקשים: "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ" (דברים ד ו).
וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן – לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי
אנו חותמים כל תפילה ב"עלינו לשבח" שתיקן יהושע בן נון ועוסק בביטול האלילות מהעולם. בתחילה מודים: "שֶׁלֹּא עָשָֹנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָֹמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָֹם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם. שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ". אחר כך מתפללים שנזכה "לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי". "כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ. ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד : וְנֶאֱמַר וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
"שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל"
בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ
לא כל הגויים עתידים להתגייר. חלקם ישמרו רק את שבע מצוות בני נח. בגמרא (סנהדרין נט ע"א) אנו רואים כי לימוד תורה לגויים הוא חמור מכמה טעמים שיוסברו לקמן: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, גּוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה - חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה' - לָנוּ מוֹרָשָׁה, וְלֹא לָהֶם". מקשה הגמרא: "מֵיתִיבִי, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי, וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) 'אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם', כֹּהֲנִים, לְוִיִּים, וְיִשְׂרְאֵלִיִּים, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'הָאָדָם', הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הָתָם - בְּשֶׁבַע מִצְווֹת דִּידְהוּ". כשגויים לומדים את שבע המצוות ששייכות להם – הרי הם ככוהנים גדולים.
מהגמרא הזאת למד התוספות (חגיגה יג ע"א) שמצווה ללמד את בני נח שבע המצוות. כי אם לא נלמד אותם הם עלולים ללמוד את שבע המצוות באופן מוטעה. "שהרי יוכל לפרש לו כתאות לבו ולמה שלבו חפץ בפירוש הכתובים של הז' מצות" (שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קט ד"ה ולזה במצות).
מותר ללמד תורה את הרוצים להתגייר
הגמרא (בבא קמא לח ע"א) מביאה סיפור: "ת"ר: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו. בשעת פטירתן, אמרו להם: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: 'שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם'. ממה נפשך. אי 'רעהו' דוקא, אפילו דכנעני כי נגח דישראל ליפטר! ואי 'רעהו' לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני לחייב! ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות".
מקשה התוספות שם: איך למדו אותם תורה? והלא למדנו בגמרא (חגיגה יג ע"א) "המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה. ד'מגיד דבריו ליעקב'" (תהלים קמז). ומתרץ התוספות כי לימדו אותם בעל כורחם, "על פי דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן (למיתה). אי נמי עשו עצמם גרים". ומכאן וממקומות אחרים משמע שמותר ללמד את הרוצים להתגייר תורה למרות שעדיין לא התגיירו.
אֵין מוֹסְרִין סִתְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים
בגמרא (חגיגה יג ע"א) אמר רבי אמי שתי הלכות. אחת בנושא לימוד חכמת הנסתר. "אָמַר רַבִּי אַמִי, אֵין מוֹסְרִין סִתְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים (ישעיה ג) שַׂר חֲמִישִּׁים, וּנְשׂוּא פָּנִים, יוֹעֵץ, וְחָכָם חֲרָשִׁים, וְנָבוֹן לָחַשׁ". ואחר כך אמר הלכה על לימוד תורה לנכרים. "וְאָמַר רַבִּי אַמִי, אֵין מוֹסְרִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קמז) 'מַגִיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם'".
מתוך שכתוב בשניהם "אֵין מוֹסְרִין" ולא "אין מלמדים" למד המהרש"א כי רבי אמי מדבר על טעם וסוד המצוות ואפילו בז' מצוות שלהם אין מוסרים להם סודן וטעמן. והסביר דבריו ה"אגרות משה", כי ללמוד את "עצם הדין כמו שנאמרה במשנה ואף בספר פוסקים כשו"ע בלא טעמים - מותר, ולישראל צריכין למסור גם הטעמים והסודות הגלוים אף למי שאין יכולין לעמוד על דעתן כל כך כיון שהוא נוגע לדינא והוא מה שנקרא גמרא". אמנם האגרות חלק עליו ואמר כי קשה ללמוד הלכה מחודשה כזו ממילה אחת: "מוסרין" ולא "מלמדין". כי אפשר שהצנזורה שלטה בדפוסים (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן צ).
תרגום שהביא חושך
בעת שנכנסו ישראל לארץ נצטוו לתרגם את התורה לשבעים לשון ולחרוט אותה על אבנים, כדי שיבואו אומות העולם וילמדו את התורה (דברים כז. סוטה לה ע"ב). משמע אפוא שלימוד תורה שבכתב לנוכרי היא מעלה. לעומת זאת כתוב ב"שולחן ערוך" שאחד הדברים הרעים שקרה לעם ישראל במהלך חודש טבת הוא תרגום התורה ליוונית. עד שבגללו בא חושך לעולם שלושה ימים (או"ח תק"פ). למה "תרגום השבעים" הביא חושך לעולם כולו?
כתב בעל ה"בן איש חי" כי הסיבה לחושך היא השינויים שהיוונים כפו על ישראל לעשות בתרגום השבעים. כאמור במסכת מגילה (ח ע"ב; ט ע"א). מכאן אולי ניתן ללמוד שמותר לגויים ללמוד תורה שבכתב, כי בזה הם מקיימים את המצווה שיש להם, לא לעבוד עבודה זרה. ולא לברך (לקלל) שם שמים וכד' (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן צ). אמנם ב"ים של שלמה" משמע לכאורה שכל התורה אסור ללמד אותם, גם תורה שבכתב. שהרי חז"ל לא חילקו בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה (שו"ת משנה הלכות חלק יד סימן רסז ועיי"ש על מי שמתיר רק נ"ך).
אין מניחין אותן לחדש דת
מלשון הרמב"ם משמע שאסור ללמדם כל דבר שהרי כתב "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד". והוא כולל את ההלכה הזאת עם האיסור לשמור שבת. "וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו". ומסביר את הטעם: "כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג" (מלכים פרק י הלכה ט).
כך כתב הרמב"ם גם כאשר נשאל (שס"ד) "אם מאמר ר"י גוי שעוסק בתורה חייב מיתה היא הלכה, ואם חייב כל בר ישראל להמנע לבלתי למדו דבר חוץ משבע מצות ומהסתעף מהם או לא", והשיב: "היא הלכה בלא ספק. ואם יהיה יד ישראל תקיפה עליהם - ימנע מתלמוד תורה עד שיתגייר. אבל אינו נהרג אם עסק בתורה דהא 'חייב מיתה' קאמר, ולא 'נהרג' כמו שאמר על ז' מצות". ואולי אפשר לתרץ את דבריו עם החובה לכתוב תורה שבכתב על האבנים לצורך האומות. כי תורה שבכתב היא חלק ממצוות ידיעת ה'.
הכשלת נוכרים בלימוד תורה
יש שואלים אם מותר לפרסם דברי תורה ברבים כשיכול נוכרי ללמוד מהם, כגון באינטרנט או בדפוס או בכל מקום אחר. שהרי יש איסור "לפני עיוור", ובאופן זה אנו מכשילים את הנוכרים בלימוד תורה שאסור להם. והתשובה היא שאין איסור לאדם למכור גפרורים, למרות שמישהו יכול לקנות מהם ולהדליק אש בשבת. כיוון שהקונה יכול להשתמש בהם להיתר ולאיסור. והביא על כך ה"אגרות משה" הוכחה מעץ ערלה, שאין חיוב לכתוב עליו "ערלה" כדי למנוע אנשים מכישלון, אלא רק בשנה שביעית, שאנשים לא יודעים ובאים לקטוף בשדהו ועלולים להיכשל. אבל בשאר שנים אין לבעל העץ לחשוש שמא מישהו ייכנס לתוך שדהו ויקטוף בלי רשות מעץ הערלה.
לכן אין איסור למסור שיעור תורה אף אם יושבים בשיעור איש או אישה נוכרים שאסורים בלימוד תורה. "דאין הכרח שתשב שם, ואף כשיושבת שם אפשר לה שלא להאזין ולשמוע. ורק שהיא בעצמה עושה מעשה האיסור בזה שהיא מאזנת ושומעת להבין הוא מעשה שלה וליכא בזה לפני עיור" (אג"מ יו"ד ח"ג צ).
לימוד ילדי נוכרים
שאלה נוספת היא האם מותר ללמד בבית-ספר יהודי שלומדים בו ילדים שאימותיהם התגיירו בגיור רפורמי, ואי-אפשר להוציא את התלמידים הללו מבית הספר. הרב פיינשטיין התאמץ להתיר ולא לחייב את המורים להתפטר, הן בגלל שהילדים מחזיקים מעצמם יהודים ואומרים שזה מותר, והן בגלל שהמורה מלמד בעיקר יהודים. "ליכא איסור אף שלומדין ממילא גם תלמידים נכרים". וחיפש עוד ועוד סיבות להתיר כדי שלא ייסגר בית הספר, וכדי שלא יחליפו את המורים הללו מורים שאינם מהוגנים.
"ואם בשביל זה יתבטל כל בית הספר וילכו בשביל זה גם ילדי ישראל הכשרים לבתי ספר של המדינה שילמדו שם עניני כפירה הלא יותר טוב שלא יעזבו משרתם שלא יתבטל בית הספר, וגם אם הם יעזבו משרתן יקחו למורים מינים וכופרים וילמדו גם אל ילדי ישראל עניני כפירה ח"ו ג"כ הרי אדרבה אין להם להניח משרתם". ולבסוף כתב כי ישתדלו אתם שיגיירו את הילדים הללו, וזו טובתם (שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן כו).
ויהי רצון שנזכה לימים שנאמר בהם: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט). אמן ואמן.
סיפור
צעיר וזקן כאחד
מו"ר הרב זצ"ל סיפר על הרה"ג עובדיה הדאיה זצ"ל, שהיה ראש המקובלים בדור האחרון, שימש כחבר ביה"ד הגדול לערעורים, חיבר כמה וכמה ספרי שו"ת בהלכה ובקבלה ונפטר ביום שבת קודש פרשת יתרו כ' שבט תשכ"ט.
סיפר הרב זצ"ל, אשר שימש אותו במשך שנים רבות: פעם ביקש ממני לילך עמו למקווה. ובאותו זמן הייתי בן שלושים והוא בן שמונים. וכיוון שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ, טבלתי בחדר אחר, ועד שסיימתי להתפשט, הרב סיים כבר לטבול ולצאת ולא רצה להשאירני לבדי, ולכן חיכה עד שאסיים. זמן מעט אחר כך ביקשוהו לילך לאיזה שמחה והוא סירב באומרו שיש שם מדרגות והוא זקן וכו'. ושאלתי אותו: כיצד כבודו אומר "זקן אני", והרי במקווה כבודו עלה וירד את מדרגות המקווה בזריזות. וענה לי שמשום צניעות הוא לא הולך לאותה שמחה. אמרתי לו שזה מה שכתוב בגמרא: "איזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר", ופירש תוספות: "לא שהיה בו צורת זקן וזקנה מכאן, בחור ובחורה מכאן, דאסור לעשות צורת אדם, אלא כך היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה". וכל זה מחמת הנהגתם פעם כצעירים לצורך מצוות "וישכם אברהם", ופעם כזקנים כנגד יצר הרע "ואברם כבד". כשאמרתי לו זאת, הקפיד ואמר: "את זה תאמר בהספד!".
אחר שנים נפטר הרב ואני שכחתי מאותה אמירה. ובהספדו לא הזכרתי את הסיפור הזה. אחר כמה ימים בא אלי אחד מבני משפחתו וסיפר לי שהרב בא אליו בחלום ושאל: מפני מה הרב אליהו לא מספיד אותו? והתפלא כיוון שהספדתי אותו בהלוויה. אני חככתי בדעתי אולי לא הספדתי אותו כראוי ונזכרתי באותו מעשה. באזכרת השבעה שלו סיפרתי את אותו מעשה. למחרת בא אלי בנו ואמר לי שהחכם בא אליו בחלום ואמר לו שחכם מרדכי הספיד אותו כראוי.
תשובה כהלכה
הפוך בה, דכולה בה. האם צריך ללמוד מקצועות חול? הרי יש הכול בתורה.
הכול יש בתורה, אבל לא כולם יודעים איך ללמוד את הכול מהתורה. ולפעמים יש דברים שנצרכים, וצריכים ידיעה. לכן הרמב"ם למד רפואה, וכן גדולי ישראל אחרים למדו דברים אחרים נצרכים. "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר". אבל העיקר, גם בזמן, גם בתשומת הלב וגם בנתינת חשיבות, צריכה להיות לתורה.
מצוות שנוח לקיים. האם גוי שמקיים את מצוות התורה מקבל שכר כמי שאינו מצווה ועושה? אילו מצוות?
עליו לקיים שבע מצוות בני נוח. גם דברים אחרים הוא יכול לשמור, אבל אסור לו לשמור שבת בשלמות וללמוד חלקי התורה שלא שייכים לו.
ביקורת לא בונה. מה דעת הרב על ביקורת המקרא? איך צריך להתייחס לרבנים שמעבירים שיעורים כאלה?
ביקורת המקרא התחילה בגרמניה לפני השואה. שונאי ישראל, שחשבו כי חובה לנפץ את הילת הקודש שיש לתורה, לנביאים ולכתובים, הלבישו עליה כסות מדעית כביכול. רצינות מעושה וביטחון מפורז. מי שקורא את הדברים שהם כותבים יכול להתגלגל מצחוק או מתימהון על השטויות שהם כותבים. "גילויים" מדהימים על קושיות שכל ילד שקורא רש"י יודע עליהם לפני גדולי הפרופסורים היושבים על הקתדרות ועוטים גלימות ססגוניות. רק שפלות נפש והתבטלות בפני תרבות האומות הביאה את התורה הנלוזה הזו לארץ ישראל. חבל לבזבז את הזמן בהתעסקות עם ההבלים שלהם. רב שמלמד דברים כאלה, לא ראוי להיקרא רב.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
אורות התשובה - א' , א'
תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
אורות התשובה - ט"ז, ז'
מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.
אורות התשובה - התעוררות מיואש? אתה בדרך הנכונה!
מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
