ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
12 וַאֲשֶׁר הֱבִיאַנִי אֶל הַדָּבָר הַזֶּה הוּא מַה שֶּׁרָאִיתִי רַבִּים מִבְּנֵי אָדָם בֶּאֱמוּנָתָם וְדֵעוֹתָם, מֵהֶם מִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת וְהוּא יוֹדֵעַ אוֹתָהּ וְשָׂמֵחַ בָּהּ, וְכֵן אָמַר הַנָּבִיא (ירמיה טו, טז): נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי, 13 וּמֵהֶם מִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת* וְהוּא מִסְתַּפֵּק בָּהּ וְאֵינֶנָּה מִתְאַמֶּתֶת אֶצְלוֹ וְלֹא מַחֲזִיק בָּהּ, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (הושע ח, יב): אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. 14 וּמֵהֶם מִי שֶׁלֹּא מִתְאַמֵּת אֶצְלוֹ וּמַחֲזִיק בָּהּ*, וְהוּא אוֹמֵר הַשֶּׁקֶר וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא אֱמֶת, וְהוּא מַחֲזִיק בַּשָּׁוְא וּמַנִּיחַ הַשָּׁוְא*, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב טו, לא): אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁו* נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ. 15 וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בְּדַעַת מִן הַדֵּעוֹת זְמַן*, וְאַחַר כָּךְ מְאָסוֹ בַּעֲבוּר דָּבָר שֶׁרָאָה בּוֹ, וְהֶעְתִּיק מִמֶּנּוּ אֶל דַּעַת אַחֶרֶת אַחַר זְמַן, וּמְאָסוֹ בַּעֲבוּר דָּבָר שֶׁהָיָה מְגֻנֶּה בְּעֵינָיו בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֶעְתִּיק* מִמֶּנּוּ אֶל דַּעַת אַחַת אַחַר זְמַן, וַעֲזָבוֹ בַּעֲבוּר עִנְיָן שֶׁהִפְסִיד אוֹתוֹ בְּעֵינָיו, וְזֶה בְּהִתְהַפְּכוּת* כָּל יָמָיו. 16 וּמְשָׁלוֹ בְּמִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת אֶל עִיר וְלֹא יָדַע הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ, וְהוּא הוֹלֵךְ פַּרְסָה וְאַחַר כָּךְ נָבוֹךְ בַּדֶּרֶךְ וְיָשׁוּב וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת פַּרְסָה, וְיִהְיֶה נָבוֹךְ בָּהּ וְיָשׁוּב, וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (קהלת י, טו): עֲמַל הַכְּסִיל תְּיַגְּעֶנּוּ כִּי לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר.
התעוררות המחבר לכתיבה
17 וְכַאֲשֶׁר עָמַדְתִּי עַל הַשֳּׁרָשִׁים הָאֵלֶּה וְרֹעַ סַעֲפוֹתָם, כָּאַב לִבִּי עַל מִינַי מִן הַמְדַבְּרִים* וְהִתְעוֹרְרָה נַפְשִׁי לְעַמֵּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי בִּזְמָנִי מֵרַבִּים מִן הַמְדַבְּרִים הַמַּאֲמִינִים, אֱמוּנָתָם בִּלְתִּי זַכָּה וְדֵעוֹתָם אֵינָם בְּרוּרִים, וְהַרְבֵּה מֵהַמַּכְחִישִׁים מִתְגַּדְּלִים בַּהֶפְסֵד* וּמִתְפָּאֲרִים עַל אַנְשֵׁי הָאֱמֶת וְהֵם הַתּוֹעִים.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
2 - הקדמה חלק ב'
3 - הקדמה חלק ג'
4 - הקדמה חלק ד'
טען עוד
וְרָאִיתִי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ טָבְעוּ בְּיַמֵּי הַסְּפֵקוֹת, וּכְבָר כִּסּוּ אוֹתָם מֵימֵי הַשִּׁבּוּשִׁים, וְאֵין צוֹלֵל שֶׁיַּעֲלֶה אוֹתָם מִמַּעֲמַקֵּיהֶם וְלֹא שׂוֹחֶה שֶׁיַּחֲזִיק בְּיָדָם וּמָשָׁם*. 18 וְהָיָה אֶצְלִי מִמַּה שֶּׁלִּמְּדַנִי אֱלֹהַי מַה שֶּׁאוּכַל לִסְמֹךְ אוֹתָם בּוֹ, וּבִיכָלְתִּי מִמַּה שֶּׁחֲנָנַנִי מַה שֶּׁאֲשִׂימֵהוּ לָהֶם לְמִסְעָד. וְרָאִיתִי כִּי הוֹעִילָם* בּוֹ חוֹבָה עָלַי וְהֵישִׁירָם אֵלָיו מִן הַדִּין עָלַי*, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיה נ, ד): ה' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת* אֶת יָעֵף דָּבָר. 19 וְגַם מַה שֶּׁאֲנִי מִתְוַדֶּה בְּקִצּוּר* חָכְמָתִי שֶׁאֵינֶנָּה תְּמִימָה, וּבְחֹסֶר יְדִיעָתִי שֶׁאֵינֶנָּה שְׁלֵמָה, וְאֵינֶנִּי חָכָם מִכָּל בְּנֵי דוֹרִי, אַךְ כְּפִי יְכָלְתִּי וְהַשָּׂגַת שִׂכְלִי, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (דניאל ב, ל): וַאֲנָה* לָא בְחָכְמָה דְּאִיתַי בִּי מִכָּל חַיַּיָּא וְגוֹמֵר. וְעִם זֶה אֵינֶנִּי מִתְיָאֵשׁ שֶׁיַּצְלִיחֵנִי אֱלֹהַי וְיַצִּילֵנִי וִיחָנֵּנִי בְּמַה שֶּׁיָּדַע מִכַּוָּנָתִי וּמַצְפּוּנִי בְּמַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי לֹא כְּפִי פָּעֳלִי וִיכָלְתִּי, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר חֲסִידוֹ (דברי הימים א כט, יז): יָדַעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה:
________________________
שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת – נאמרה לו האמת. בָּהּ – בחוסר האמת. וּמַנִּיחַ הַשָּׁוְא – מחליף שקר בשקר. בַּשָּׁו – באמת וביושר (ראה ביאורים). זְמַן – במשך זמן מסוים. הֶעְתִּיק – שינה דעתו. בְּהִתְהַפְּכוּת – מהשקפה להשקפה. הַמְדַבְּרִים – בני האדם. מֵהַמַּכְחִישִׁים מִתְגַּדְּלִים בַּהֶפְסֵד – מהאפיקורסים משתבחים בטעותם. וּמָשָׁם – ויוציאם מהמים. הוֹעִילָם – להועיל להם. מִן הַדִּין עָלַי – אני מחויב לכך. לָעוּת – לדבר (מלבי"ם). בְּקִצּוּר – בחיסרון. וַאֲנָה וכו' – ואני, לא באמצעות חכמה שיש בי יותר מכל חי (זכיתי לפתור את החלום), אלא בזכות העזרה שקיבלתי משמים.
ביאורים
12 רבנו רואה לנכון להרחיב את הדיבור על נושא זה מפני שהוא רואה אנשים הנמצאים במצבים שונים: ישנם אנשים שהגיעו כבר אל האמת ואין להם ספקות ומשום כך הם מרגישים שהגיעו אל התכלית והשלמות הנפשית, כפי שאמר ירמיה הנביא (טו, טז): "נמצאו דבריך ואוכלם, ויהיו דבריך לי לששון לשמחת ליבי".
13 ישנם אחרים שהגיעו כבר אל האמת אך עדיין יש להם ספקות, ולכן הם זונחים את דעותיהם, ועליהם אמר הנביא הושע (ח, יב): "אכתב לו רבי תורתי, כמו זר נחשבו", ופרוש הפסוק הוא (ע"פ הרד"ק ומצודת דוד) שה' שולח לישראל נביאים על מנת לכוון אותם, אך דברי הנביאים נראה לישראל כדברים זרים ועל כן הם לא מקיימים את שה' מצווה.
14 אנשים אחרים מאמינים שהשקר הוא האמת ולכן הם עוזבים את דרך האמת, ועליהם נאמר באיוב (טו, לא): "אל יאמין בשו נתעה, כי שוא תהיה תמורתו". רבנו שם מפרש פסוק זה כך: "אין פירושו שוא ובטל לפי שהיא בלי א', אלא פירושו דבר הישר, נגזר ממה שנאמר (משלי כו, ד): 'פן תשוה לו גם אתה', 'וכל חפציך לא ישוו בה' (משלי ח, יא), ונאמר עוד: 'ואשת מדינים נשתוה' (משלי כז, טו), אמר כי התועה לא יאמין באמת ובישר, אלא יאמין בשוא ועושהו במקום האמת ומקבלו, ולפיכך נכתב בשו בלי א' ".
15 ויש כאלה שאין להם דרך מסוימת, אלא הולכים בדרך אחת זמן מסוים, ודוחים אותה משום שהם מוצאים בה סתירה כלשהיא, ופונים לדרך אחרת, וגם בה הם אינם מתמידים משום שגם בה הם מוצאים משהו מוזר, ואז הם עוברים לאחרת וגם אותה עוזבים מפני שהם רואים בה משהו שאינו מוצא בעיניהם חן. הם כל הזמן מחליפים את אמונתם ולא מאמצים לעצמם שום אמונה רצינית למשך חייהם.
16 אותם אנשים דומים לאדם שרוצה ללכת לעיר מסוימת אך הוא לא מכיר את הדרך, לכן הוא הולך פרסה בדרך אחת וחוזר, ומנסה דרך אחרת וגם היא לא מתאימה, ואז הוא חוזר והולך בדרך אחרת. ועל אנשים כאלה אומר קהלת (י, טו): "עמל הכסיל תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר", וכך מפרש רבנו את הפסוק בפירושו השני שם – הכסיל מתייגע כאדם שלא יודע היכן נמצאת העיר.
17 רבנו מוצא בעם ישראל את כל הסוגים של האנשים שהוא מנה לפני כן – ישנם אנשים שהאמונה שלהם אינה צרופה, ואחרים המתגאים בדעות מוטעות, יש שמחזיקים בידם דעות שקריות וחושבים שהאמת נמצאת איתם, ויהודים אחרים מלאים בספקות ואין מי שיעזור להם לפתור את אותם הספקות. על כן רבנו החליט לכתוב את הספר הזה.
18 כפי שהובא בהקדמה, כבר מגיל צעיר חש רבנו אחריות כלפי עם ישראל ולכן כתב את הספר 'אגרון' – ספר דקדוק על השפה העברית שעל ידו יוכלו בני ישראל לדעת איך לדבר בצורה נכונה. כך פועל רבנו גם בספר הזה – הוא רוצה לתת לאנשים תשובות בנוגע לשאלות האמוניות שלהם. ישעיהו (נ, ד) אומר: "ה' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים" – ישעיהו הנביא אומר שה' נתן לו את הכשרון לחזק ולעודד את העם שיצא לגלות, ולכן הוא מזדרז בכל בוקר לשמוע את דברי הנבואה ולהעביר אותם לעם בכדי לעודד אותו. גם רבנו מרגיש שה' נתן לו כוח לעזור לאחרים ולכן מוטלת עליו החובה לעשות זאת.
19 רבנו אומר בענוותנותו שהוא יודע שאין לו יכולת גדולה יותר מכל אנשי הדור והוא מכיר את הגבלת חכמתו, אבל בכל זאת הוא רוצה לעזור לבני דורו בנושאי האמונה כפי יכולתו והשגת שכלו, וכמו שכתוב בדניאל (ב, ל): "ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנא גלי לי, להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע" – דניאל אומר שהוא יודע את פתרון החלום לא בזכות החכמה שיש בו, אלא משום שמן השמים רצו שהמלך נבוכדנצר ידע את פתרון החלום שחלם. משום כך מבקש רבנו מאת ה' שינחה ויחונן אותו על מנת שהוא יוכל להצליח להשיג את מטרתו, וכפי שאומר דוד (דברי הימים א כט, יז): "וידעתי אלהי כי אתה בחן לב ומישרים תרצה, אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה...".
לעילוי נשמת שלמה בן יהודה שוסטר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
