ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
12 וַאֲשֶׁר הֱבִיאַנִי אֶל הַדָּבָר הַזֶּה הוּא מַה שֶּׁרָאִיתִי רַבִּים מִבְּנֵי אָדָם בֶּאֱמוּנָתָם וְדֵעוֹתָם, מֵהֶם מִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת וְהוּא יוֹדֵעַ אוֹתָהּ וְשָׂמֵחַ בָּהּ, וְכֵן אָמַר הַנָּבִיא (ירמיה טו, טז): נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי, 13 וּמֵהֶם מִי שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת* וְהוּא מִסְתַּפֵּק בָּהּ וְאֵינֶנָּה מִתְאַמֶּתֶת אֶצְלוֹ וְלֹא מַחֲזִיק בָּהּ, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (הושע ח, יב): אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. 14 וּמֵהֶם מִי שֶׁלֹּא מִתְאַמֵּת אֶצְלוֹ וּמַחֲזִיק בָּהּ*, וְהוּא אוֹמֵר הַשֶּׁקֶר וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא אֱמֶת, וְהוּא מַחֲזִיק בַּשָּׁוְא וּמַנִּיחַ הַשָּׁוְא*, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב טו, לא): אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁו* נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ. 15 וּמֵהֶם מִי שֶׁמַּנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בְּדַעַת מִן הַדֵּעוֹת זְמַן*, וְאַחַר כָּךְ מְאָסוֹ בַּעֲבוּר דָּבָר שֶׁרָאָה בּוֹ, וְהֶעְתִּיק מִמֶּנּוּ אֶל דַּעַת אַחֶרֶת אַחַר זְמַן, וּמְאָסוֹ בַּעֲבוּר דָּבָר שֶׁהָיָה מְגֻנֶּה בְּעֵינָיו בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֶעְתִּיק* מִמֶּנּוּ אֶל דַּעַת אַחַת אַחַר זְמַן, וַעֲזָבוֹ בַּעֲבוּר עִנְיָן שֶׁהִפְסִיד אוֹתוֹ בְּעֵינָיו, וְזֶה בְּהִתְהַפְּכוּת* כָּל יָמָיו. 16 וּמְשָׁלוֹ בְּמִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת אֶל עִיר וְלֹא יָדַע הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ, וְהוּא הוֹלֵךְ פַּרְסָה וְאַחַר כָּךְ נָבוֹךְ בַּדֶּרֶךְ וְיָשׁוּב וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת פַּרְסָה, וְיִהְיֶה נָבוֹךְ בָּהּ וְיָשׁוּב, וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (קהלת י, טו): עֲמַל הַכְּסִיל תְּיַגְּעֶנּוּ כִּי לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר.
התעוררות המחבר לכתיבה
17 וְכַאֲשֶׁר עָמַדְתִּי עַל הַשֳּׁרָשִׁים הָאֵלֶּה וְרֹעַ סַעֲפוֹתָם, כָּאַב לִבִּי עַל מִינַי מִן הַמְדַבְּרִים* וְהִתְעוֹרְרָה נַפְשִׁי לְעַמֵּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי בִּזְמָנִי מֵרַבִּים מִן הַמְדַבְּרִים הַמַּאֲמִינִים, אֱמוּנָתָם בִּלְתִּי זַכָּה וְדֵעוֹתָם אֵינָם בְּרוּרִים, וְהַרְבֵּה מֵהַמַּכְחִישִׁים מִתְגַּדְּלִים בַּהֶפְסֵד* וּמִתְפָּאֲרִים עַל אַנְשֵׁי הָאֱמֶת וְהֵם הַתּוֹעִים.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
2 - הקדמה חלק ב'
3 - הקדמה חלק ג'
4 - הקדמה חלק ד'
טען עוד
וְרָאִיתִי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ טָבְעוּ בְּיַמֵּי הַסְּפֵקוֹת, וּכְבָר כִּסּוּ אוֹתָם מֵימֵי הַשִּׁבּוּשִׁים, וְאֵין צוֹלֵל שֶׁיַּעֲלֶה אוֹתָם מִמַּעֲמַקֵּיהֶם וְלֹא שׂוֹחֶה שֶׁיַּחֲזִיק בְּיָדָם וּמָשָׁם*. 18 וְהָיָה אֶצְלִי מִמַּה שֶּׁלִּמְּדַנִי אֱלֹהַי מַה שֶּׁאוּכַל לִסְמֹךְ אוֹתָם בּוֹ, וּבִיכָלְתִּי מִמַּה שֶּׁחֲנָנַנִי מַה שֶּׁאֲשִׂימֵהוּ לָהֶם לְמִסְעָד. וְרָאִיתִי כִּי הוֹעִילָם* בּוֹ חוֹבָה עָלַי וְהֵישִׁירָם אֵלָיו מִן הַדִּין עָלַי*, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (ישעיה נ, ד): ה' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת* אֶת יָעֵף דָּבָר. 19 וְגַם מַה שֶּׁאֲנִי מִתְוַדֶּה בְּקִצּוּר* חָכְמָתִי שֶׁאֵינֶנָּה תְּמִימָה, וּבְחֹסֶר יְדִיעָתִי שֶׁאֵינֶנָּה שְׁלֵמָה, וְאֵינֶנִּי חָכָם מִכָּל בְּנֵי דוֹרִי, אַךְ כְּפִי יְכָלְתִּי וְהַשָּׂגַת שִׂכְלִי, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (דניאל ב, ל): וַאֲנָה* לָא בְחָכְמָה דְּאִיתַי בִּי מִכָּל חַיַּיָּא וְגוֹמֵר. וְעִם זֶה אֵינֶנִּי מִתְיָאֵשׁ שֶׁיַּצְלִיחֵנִי אֱלֹהַי וְיַצִּילֵנִי וִיחָנֵּנִי בְּמַה שֶּׁיָּדַע מִכַּוָּנָתִי וּמַצְפּוּנִי בְּמַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי לֹא כְּפִי פָּעֳלִי וִיכָלְתִּי, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר חֲסִידוֹ (דברי הימים א כט, יז): יָדַעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה:
________________________
שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאֱמֶת – נאמרה לו האמת. בָּהּ – בחוסר האמת. וּמַנִּיחַ הַשָּׁוְא – מחליף שקר בשקר. בַּשָּׁו – באמת וביושר (ראה ביאורים). זְמַן – במשך זמן מסוים. הֶעְתִּיק – שינה דעתו. בְּהִתְהַפְּכוּת – מהשקפה להשקפה. הַמְדַבְּרִים – בני האדם. מֵהַמַּכְחִישִׁים מִתְגַּדְּלִים בַּהֶפְסֵד – מהאפיקורסים משתבחים בטעותם. וּמָשָׁם – ויוציאם מהמים. הוֹעִילָם – להועיל להם. מִן הַדִּין עָלַי – אני מחויב לכך. לָעוּת – לדבר (מלבי"ם). בְּקִצּוּר – בחיסרון. וַאֲנָה וכו' – ואני, לא באמצעות חכמה שיש בי יותר מכל חי (זכיתי לפתור את החלום), אלא בזכות העזרה שקיבלתי משמים.
ביאורים
12 רבנו רואה לנכון להרחיב את הדיבור על נושא זה מפני שהוא רואה אנשים הנמצאים במצבים שונים: ישנם אנשים שהגיעו כבר אל האמת ואין להם ספקות ומשום כך הם מרגישים שהגיעו אל התכלית והשלמות הנפשית, כפי שאמר ירמיה הנביא (טו, טז): "נמצאו דבריך ואוכלם, ויהיו דבריך לי לששון לשמחת ליבי".
13 ישנם אחרים שהגיעו כבר אל האמת אך עדיין יש להם ספקות, ולכן הם זונחים את דעותיהם, ועליהם אמר הנביא הושע (ח, יב): "אכתב לו רבי תורתי, כמו זר נחשבו", ופרוש הפסוק הוא (ע"פ הרד"ק ומצודת דוד) שה' שולח לישראל נביאים על מנת לכוון אותם, אך דברי הנביאים נראה לישראל כדברים זרים ועל כן הם לא מקיימים את שה' מצווה.
14 אנשים אחרים מאמינים שהשקר הוא האמת ולכן הם עוזבים את דרך האמת, ועליהם נאמר באיוב (טו, לא): "אל יאמין בשו נתעה, כי שוא תהיה תמורתו". רבנו שם מפרש פסוק זה כך: "אין פירושו שוא ובטל לפי שהיא בלי א', אלא פירושו דבר הישר, נגזר ממה שנאמר (משלי כו, ד): 'פן תשוה לו גם אתה', 'וכל חפציך לא ישוו בה' (משלי ח, יא), ונאמר עוד: 'ואשת מדינים נשתוה' (משלי כז, טו), אמר כי התועה לא יאמין באמת ובישר, אלא יאמין בשוא ועושהו במקום האמת ומקבלו, ולפיכך נכתב בשו בלי א' ".
15 ויש כאלה שאין להם דרך מסוימת, אלא הולכים בדרך אחת זמן מסוים, ודוחים אותה משום שהם מוצאים בה סתירה כלשהיא, ופונים לדרך אחרת, וגם בה הם אינם מתמידים משום שגם בה הם מוצאים משהו מוזר, ואז הם עוברים לאחרת וגם אותה עוזבים מפני שהם רואים בה משהו שאינו מוצא בעיניהם חן. הם כל הזמן מחליפים את אמונתם ולא מאמצים לעצמם שום אמונה רצינית למשך חייהם.
16 אותם אנשים דומים לאדם שרוצה ללכת לעיר מסוימת אך הוא לא מכיר את הדרך, לכן הוא הולך פרסה בדרך אחת וחוזר, ומנסה דרך אחרת וגם היא לא מתאימה, ואז הוא חוזר והולך בדרך אחרת. ועל אנשים כאלה אומר קהלת (י, טו): "עמל הכסיל תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר", וכך מפרש רבנו את הפסוק בפירושו השני שם – הכסיל מתייגע כאדם שלא יודע היכן נמצאת העיר.
17 רבנו מוצא בעם ישראל את כל הסוגים של האנשים שהוא מנה לפני כן – ישנם אנשים שהאמונה שלהם אינה צרופה, ואחרים המתגאים בדעות מוטעות, יש שמחזיקים בידם דעות שקריות וחושבים שהאמת נמצאת איתם, ויהודים אחרים מלאים בספקות ואין מי שיעזור להם לפתור את אותם הספקות. על כן רבנו החליט לכתוב את הספר הזה.
18 כפי שהובא בהקדמה, כבר מגיל צעיר חש רבנו אחריות כלפי עם ישראל ולכן כתב את הספר 'אגרון' – ספר דקדוק על השפה העברית שעל ידו יוכלו בני ישראל לדעת איך לדבר בצורה נכונה. כך פועל רבנו גם בספר הזה – הוא רוצה לתת לאנשים תשובות בנוגע לשאלות האמוניות שלהם. ישעיהו (נ, ד) אומר: "ה' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים" – ישעיהו הנביא אומר שה' נתן לו את הכשרון לחזק ולעודד את העם שיצא לגלות, ולכן הוא מזדרז בכל בוקר לשמוע את דברי הנבואה ולהעביר אותם לעם בכדי לעודד אותו. גם רבנו מרגיש שה' נתן לו כוח לעזור לאחרים ולכן מוטלת עליו החובה לעשות זאת.
19 רבנו אומר בענוותנותו שהוא יודע שאין לו יכולת גדולה יותר מכל אנשי הדור והוא מכיר את הגבלת חכמתו, אבל בכל זאת הוא רוצה לעזור לבני דורו בנושאי האמונה כפי יכולתו והשגת שכלו, וכמו שכתוב בדניאל (ב, ל): "ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנא גלי לי, להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע" – דניאל אומר שהוא יודע את פתרון החלום לא בזכות החכמה שיש בו, אלא משום שמן השמים רצו שהמלך נבוכדנצר ידע את פתרון החלום שחלם. משום כך מבקש רבנו מאת ה' שינחה ויחונן אותו על מנת שהוא יוכל להצליח להשיג את מטרתו, וכפי שאומר דוד (דברי הימים א כט, יז): "וידעתי אלהי כי אתה בחן לב ומישרים תרצה, אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה...".
לעילוי נשמת שלמה בן יהודה שוסטר ז"ל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
