ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
וְיַעֲלֶה בַּשְּׁמִינִית אֶל הַהַגָּדָה הָאֶפְשָׁרִיִּית וְיַחְקֹר עָלֶיהָ אִם הָיָה כַּאֲשֶׁר הִגִּיד הַמַּגִּיד עָלֶיהָ אִם לֹא. 29 וְאַחַר כָּךְ יַעֲלֶה בָּעִנְיָן הַתְּשִׁיעִי אֶל הֲבָאַת הָרְאָיָה בַּדָּבָר הַהוּא, אִם הוּא מִן הָרָאוּי*, יוֹצִיא מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁמְּחַיְּבוֹ בִּקְצָת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֲרָהּ. אֲבָל הַנִּמְנָע יִמְנַע בּוֹ כָּל הַדּוֹמֶה בַּדָּבָר אֲשֶׁר גָּזַר בּוֹ. וְכַאֲשֶׁר יִבָּטְלוּ כֻּלָּם וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם הָאֶחָד הַהוּא אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדוֹ בָּעִנְיָן הָעֲשִׂירִי וְהִזְדַּקֵּק לוֹ וְהִזְדַּכֵּךְ, יַפִּיל כָּל הַשְּׁעָרִים הָרִאשׁוֹנִים מִלִּבּוֹ אֲשֶׁר הָיוּ מְסַפְּקִים מְבֻקָּשׁוֹ וּמְשַׁבְּשִׁים אוֹתוֹ קֹדֶם הָעִיּוּן בּוֹ, וְהֵסִיר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם. 30 וּכְבָר הִתְבָּאֵר, כִּי הַמְעַיֵּן הֵחֵל בְּעִיּוּן מִדְּבָרִים מְעֹרָבִים, וְלֹא זָז לְזַקֵּק אוֹתָם תִּשְׁעָה מֵעֲשָׂרָה, וְאַחַר כֵּן שְׁמֹנָה מִתִּשְׁעָה, וְאַחַר כֵּן שִׁבְעָה מִשְּׁמֹנָה, עַד שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ מֵעָלָיו כָּל הָעִרְבּוּבִים, נִשְׁאַר לוֹ הַמְזֻקָּק הַצָּרוּף. וְאִם הוּא פּוֹסֵק הָעִיּוּן בְּהַגִּיעוֹ אֶל הָעִנְיָן הָרְבִיעִי אוֹ הַחֲמִישִׁי אוֹ אֵיזֶה מַעֲלָה שֶׁתִּהְיֶה, כְּבָר סָרוּ מֵעָלָיו מִן הַסְּפֵקוֹת כְּפִי הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר הִנִּיחַ אַחֲרָיו, וְנִשְׁאֲרוּ עָלָיו מֵהֶם כְּפִי אֲשֶׁר הִנִּיחַ מִן הַמַּעֲלוֹת לְפָנָיו. וְאִם הוּא מַחֲזִיק הָעִנְיָן שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו*, יְקַוֶּה לוֹ שֶׁיָּשׁוּב עָלָיו וְיַשְׁלִימֶנּוּ, וְאִם אֵינֶנּוּ מַחֲזִיק צָרִיךְ לָשׁוּב אֶל הָעִנְיָן מֵרֵאשִׁיתוֹ. 31 וּבַעֲבוּר הַדָּבָר הַזֶּה טָעוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וּמָאֲסוּ בַּחָכְמָה, קְצָתָם, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדְעוּ הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ, וּקְצָתָם, יָדְעוּ וְנִכְנְסוּ בְּדַרְכָּהּ, אַךְ לֹא הִשְׁלִימוּהָ וְהָיוּ מֵהָאוֹבְדִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כא, טז): אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
הברואים צריכים לדרוש ולעיין
32 וְאָמְרוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִי שֶׁלֹּא הִשְׁלִים עִנְיְנֵי הַחָכְמָה, מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כָּל צָרְכָּן רַבּוּ הַמַּחְלוֹקוֹת (סנהדרין פח:). וְלָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַתַּלְמִידִים כְּשֶׁהֵם מַשְׁלִימִים הַלִּמּוּד, לֹא תִהְיֶה בֵּינֵיהֶם מַחֲלוֹקוֹת וְלֹא עִרְבּוּב, 33 עַל כֵּן אַל יָשִׁיב* הַכְּסִיל* אוֹ הַקָּץ*, חֶטְאוֹ* עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא הַטּוֹב, אֵלֶּה הַסְּפֵקוֹת סִכְלוּתוֹ וְקוּצוֹ וְעַצְלוּתוֹ בָּהֶם כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ, 34 כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֶׂה מִמַּעֲשָׂיו בְּרֶגַע אֶחָד בְּהִסְתַּלְּקוּת הַסְּפֵקוֹת, כִּי אָז הָיָה יוֹצֵא מֵחֹק הַבְּרוּאִים וְהוּא נִבְרָא. וּמִי שֶׁלֹּא תָּלָה הַחֵטְא בָּזֶה בְּעַצְמוֹ, אַךְ הִתְאַוָּה שֶׁיְּשִׂימֵהוּ הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ מַדָּע שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק, כְּבָר שָׁאַל שֶׁיְּשִׂימֵהוּ אֱלֹהָיו דּוֹמֶה לוֹ, כִּי הַיּוֹדֵעַ בְּלֹא סִבָּה הוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר. אֲבָל כָּל הַבְּרוּאִים לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה מַדָּעָם בְּלֹא סִבָּה, וְהִיא הַדְּרִישָׁה וְהָעִיּוּן הַצְּרִיכִים לְמִדָּה מֵהַזְּמַן כַּאֲשֶׁר סִפַּרְנוּ, וְהֵם מִתְּחִלַּת רִגְעֵי הַזְּמַן הַהוּא עַד אַחֲרִיתָם בַּסְּפֵקוֹת כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. 35 וְהַמְשֻׁבָּחִים הֵם הַמַּמְתִּינִים עַד אֲשֶׁר יְצָרְפוּ הַכֶּסֶף מִן הַסִּיג*, וְכַאֲשֶׁר אָמַר (משלי כה, ד): הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, וְיִמְצוּ חֲלֵב הַמְּלָאכָה עַד אֲשֶׁר יוֹצִיאוּ חֶמְאָתָהּ, 36 וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (שם ל, לג): כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וגו', וְעַד אֲשֶׁר יִצְמַח זְרוֹעָם וִיקַצְּרוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (הושע י, יב): זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד, וְעַד שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל פְּרִי עֵצָם וְיָשׁוּב* לְמָזוֹן, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
6 - הקדמה חלק ה'
7 - הקדמה חלק ו'
8 - הקדמה חלק ז'
טען עוד
ביאורים
29 בשלב התשיעי הוא ינסה להוכיח את אותו המשפט ויבחן האם הוא דבר מחויב המציאות, ואז הוא יוכל ללמוד ממנו דברים נוספים, או שהוא דבר מן הנמנע, ואז הוא ישלול אותו ואת כל הדומים לו. לאחר שהוא שלל את הדברים הנמנעים, יישאר לו הדבר המסוים לו הוא ייחל, וזהו השלב העשירי שבו לאחר שהוא סינן את כל הדברים המסופקים והלא הגיוניים, נשאר בידו רק אותו הדבר שלו ציפה.
30 אותו אדם חקר עשר חקירות ולא הרפה. ואילו הוא היה נעצר בעודו בחקירה הרביעית למשל, הוא אף פעם לא היה מגיע למסקנה שאליה הוא הצליח להגיע לאחר החקירה המרובה של עשרת השלבים אלא היה נשאר עם כל הספקות שהתלבנו בששת השלבים הבאים. גם אם אדם עוצר באמצע החקירה, אם הוא זוכר באיזו נקודה הוא הפסיק את החקירה הוא יוכל להמשיך את החקירה מאותה נקודה בה עצר, אבל אם הוא אינו זוכר היכן עצר הוא יצטרך להתחיל את החקירה שלו מחדש ומה שחקר עד עתה לא יועיל כלום.
31 כמו שאמרנו לעיל, בתחילת המאמר, ישנם שני סוגים של אנשים המואסים בחכמה: א. אנשים שאינם יודעים את הדרך אל החכמה וחושבים שדבר שקרי הוא האמת וכן ההיפך. ב. אנשים שמכירים את הדרך של החכמה ואת החקירה, אך הם נוטשים את אותה הדרך ואינם מסיימים את החקירה עד הסוף, ולכן נוצרים אצלם הרבה מאוד ספקות, ועליהם אמר שלמה המלך (משלי כא, טז): "אדם תועה מדרך השכל, בקהל רפאים ינוח". וכתב רבנו בפירושו לפסוק: "בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין לו דעה יאבד ללא תבונה וללא הבחנה וייפול בכל רע. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, כי אין להגיע אליו אלא במשמעת לה', ואין דרך למשמעת כי אם בידיעה".
32 חז"ל (סנהדרין פח:) אמרו: "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת". רבנו לומד מכאן (כמו שכתב הרמב"ם בהקדמות למשנה) שכאשר שני אנשים בעלי אותו כח שכלי מתווכחים, לבסוף לא תהיה ביניהם מחלוקת מפני שהם יגיעו להכרעה, אך כאשר הלימוד נעשה שטחי נוצרות מחלוקות רבות מפני שהנחלקים אינם יורדים לסוף העניין ואף שהם עדיין רחוקים מלסיים את הלימוד הם חושבים שכבר ניתחו את העניין עד תומו.
33 מכאן לומד רבנו שאדם שיש לו ספקות רבים אינו יכול להתלונן כלפי הקדוש ברוך הוא, מפני שהספקות באים בגלל חוסר החכמה שיש בו או קוצר החקירה שלו, ואם הוא היה יותר משכיל או שהיה מסיים את החקירה אולי לא היו לו ספקות ושאלות.
34 לא ניתן לדעת דבר בשלמות ללא שלב של ספקות. אדם הרוצה לדעת דברים ללא שלבים של ספק, רוצה בעצם להיות בדרגת בורא ולא בדרגת נברא, מפני שכל הנבראים מגיעים לידיעות ברורות על ידי עיון וחקירה ועוברים שלבים רבים של ספקות ושאלות וניתוחים הלוקחים זמן רב.
35 על אלו הטורחים בסבלנות עד שהם מצליחים לפתור את כל הספקות ולהגיע אל האמת אמר שלמה (משלי כה, ד): "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי". בפירושו למשלי חיבר רבנו את הפסוק הזה עם הפסוק הבא – "הגו רשע לפני המלך ויכון בצדק כסאו" והסביר שכמו שכשהצורף מוציא את הפסולת מהכסף הוא מצליח ליצור כלי טוב, כך גם מלך צריך להוציא את הרשעה ממדינתו על מנת שיוכל לשלוט כראוי.
36 וכן נאמר עליהם הפסוק (משלי ל, לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף יוציא דם", שפירושו הוא – אדם שסוחט חלב יוציא חמאה – שמנת משובחת, אך אדם שסוחט את אפו יותר מידי יוציא דם, זאת אומרת שאל לו לאדם לכעוס יותר מדי מפני שיצא מכך רק רע, אלא עליו לעסוק בדברים טובים ואז יצמחו לו תוצאות טובות כמו שאומר הנביא הושע (י, יב): "זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד" ופירות עמלו יבשילו ככתוב (משלי ג, יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה".
לעילוי נשמת משפ' פוגל מהישוב איתמר הי"ד
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך נראית נקמה יהודית?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מהי אמונה?
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
