ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
48 וְאֹמַר הֵנָּה כִּי זֶה הַמַּדָּע, רוֹצֶה לוֹמַר הַהַגָּדָה הַנֶּאֱמֶנֶת וְסִפְרֵי הַנְּבוּאָה מְאַמְּתִים לָנוּ אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה שָׁרָשִׁים כִּי הֵם מַדָּעִים אֲמִתִּיִּים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא* מוֹנֶה הַמּוּחָשִׁים* הַמֻּרְחָקִים מִן הָעֲצַבִּים* וּמֵשִׂים אוֹתָם חֲמִשָּׁה וּמְחַבֵּר אֲלֵיהֶם שְׁנַיִם, כְּאָמְרוֹ (תהלים קטו, ה): פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. וְהַחֲמִשָּׁה הֵם הַחוּשִׁים עַצְמָם. וְהַשְּׁנַיִם הַמְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם הַתְּנוּעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם, ז): רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, וּבָהּ יוֹדֵעַ* הַכָּבֵד וְהַקַּל, כַּאֲשֶׁר יִמְנַע הָאָדָם הַתְּנוּעָה לִכְבֵדוּתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יִמְנָעֵהוּ לְקַלּוּתוֹ. וְזֶה שֶׁהָאֲנָשִׁים רָצוּ לְהוֹסִיף בְּמִסְפַּר אֵלֶּה הַחוּשִׁים וְאָמְרוּ בַּמֶּה מֵהֶם תִּוָּדַע הַקַּלּוּת וְהַכֹּבֶד, וְנֹאמַר בְּחוּשֵׁי הַתְּנוּעָה שֶׁבָּהּ תִּמָּצֵא הַקַּלּוּת וְהַקֹּשִׁי. וְהָאַחֵר הַדִּבּוּר, כְּאָמְרוֹ (שם שם, ז): לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, וְהוּא כְּלַל הַדִּבּוּר בַּעַל הַשֵּׁמוֹת וְהַחִבּוּר וְהַהַקְדָּמוֹת וְהַמּוֹפְתִים* כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. 49 וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָנוּ מַדַּע הַשֵּׂכֶל וְצִוָּה בַּצֶּדֶק וְהִזְהִיר מֵהַכָּזָב, בְּאָמְרוֹ (משלי ח, ז): כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְגוֹמֵר בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי וְגוֹמֵר. 50 וְאַחַר כֵּן אִמֵּת לָנוּ הַמַּדָּע הַהֶכְרֵחִי, כִּי כָּל מַה שֶּׁמֵּבִיא לִדְחוֹת מְאוּמָה מִן הַמּוּחָשׁ אוֹ מִן הַמֻּשְׂכָּל שֶׁהוּא שֶׁקֶר, וּבִטּוּל מַה שֶּׁדּוֹחֶה הַמּוּחָשׁ, בְּאָמְרוֹ (איוב יח, ד): טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב וגו', אֲבָל בִּטּוּל מַה שֶּׁדּוֹחֶה הַמֻּשְׂכָּל מֵהַכָּזָב וְהַצֶּדֶק, בְּאָמְרוֹ (שם כד, כה): אִם לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי וְגוֹמֵר. 51 וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל הַמַּדָּעִים בְּנוּיִים עַל מַה שֶּׁהִשַּׂגְנוּ בְּחוּשֵׁינוּ אֲשֶׁר זְכַרְנוּם, וּמִסְתַּעֲפִים מֵהֶם וּמוּצָאִים מֵהֶם, כְּאָמְרוֹ (שם לד, ב): שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ. וְאַחַר כֵּן אִמֵּת לָנוּ הָאֳמָרִים הַצַּדִּיקִים* שֶׁהֵם אֱמֶת, כְּאָמְרוֹ (שם טו, יח): אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וגו' אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוֹ מֵאֲבוֹתָם לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְגוֹמֵר. וְיֵשׁ לָהֶם תְּנָאִים כְּבָר בֵּאַרְנוּם בְּפֵרוּשׁ אֵלֶּה הַפְּסוּקִים בִּמְקוֹמָם.
________________________
שֶׁהוּא – משורר תהילים. הַמּוּחָשִׁים – חמשת החושים. הָעֲצַבִּים – פסלי עבודה זרה. וּבָהּ יוֹדֵעַ וכו' – אם כן, גם התנועה היא חוש להכרת המציאות. הַשֵּׁמוֹת וְהַחִבּוּר וְהַהַקְדָּמוֹת וְהַמּוֹפְתִים – מילים ומשפטים, הנחות יסוד והוכחות. הָאֳמָרִים הַצַּדִּיקִים – דברי האמת שקיבלנו במסורת.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
10 - הקדמה חלק ט'
11 - הקדמה חלק י'
12 - הקדמה חלק י"א
טען עוד
48 אימות המסורת
היסוד הרביעי מאמת את שלושת היסודות. היסוד הראשון מופיע בתהלים (קטו, ה-ז): "פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון, ידיהם ולא ימישון, רגליהם ולא יהלכו, לא יהגו בגרונם". דוד המלך מונה כאן את חמשת החושים, ומוסיף להם עוד שני אלמנטים: א. תנועה – "רגליהם ולא יהלכו"; על ידי התנועה ניתן לבחון את משקלם של החפצים על כדור הארץ – ככל שהתנועה יותר מהירה כך החפץ יותר קל, וככל שהתנועה יותר איטית החפץ יותר כבד. ישנם אנשים שרצו להוסיף את האלמנט הזה לחמשת החושים אך אין זה נכון מפני שהוא נובע מן התנועה, כמו שכתבנו, ולא שייך לחושים. ב. דיבור – "לא יהגו בגרונם"; הדיבור כפי שראינו לעיל בנוי מהברות, מילים, משפטים וכו'.
49 היסוד השני מופיע בדברי שלמה המלך, המספר על רדיפתו אחר האמת ובריחתו מן השקר ואומר (משלי ח, ז-ח): "כי אמת יהגה חִכי ותועבת שפתי רֶשע, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש".
50 המסורת מאמתת גם את מדע ההכרח – כל דבר המבטל את המוחש או המושכל אינו יכול להתקיים.
על המוחש אומר הפסוק באיוב (יח, ד): "טֹרף נפשו באפו, הלמענך תֵּעזב ארץ ויעקר צור ממקומו". רבנו מפרש שם כך: "ואמרו טורף נפשו, כלומר איוב, והיא המטרה המכוונת בזה, כי כאשר אמר אני נתייסרתי בלא חטא, והיה לדעתם אומר זה מייחס עוול למשפט, אמרו לו הלמענך, הבגללך אתה יעזוב כל העולם, ולא העולם כולו, אלא אף הר אחד, לא נוכל להזיזו מן ממקומו בגללך, והיאך נעביר אדון העולמים מתאריו שהוא צדיק, בגלל כך ונתארהו בעוול, לפי שלא החיל בך ייסורים אלו כי אם בחטאיך, וכן דרך הרשעים". זאת אומרת שמכיון שמוחש שהעולם ממשיך להתנהג כהרגלו ושום דבר לא זז ממקומו – גם לא סלע גדול, אפשר להסיק שה' נשאר בצדקתו ואינו מעניש סתם. מכאן למד רבנו שדבר המכחיש את המוחש אינו יכול להתקיים.
כמו כן מאמתת המסורת את מדע ההכרח הנובע מן השכל, כפי שנאמר באיוב (כד, כה): "ואם לא אֵפוֹ מי יכזיבני, וישם לאל מילתי".
51 לאחר מכן הודיעה לנו המסורת שכל המדעים בנויים על הרגשת החושים, כמו שאומר הפסוק (איוב לד, ב-ג): "שמעו חכמים מילי ויודעים האזינו לי, כי אוזן מילין תבחן, וחיך יטעם לאכול", ממשיך איוב (טו, יז-יט) ומאמת לנו את המסורת: "אחַוְךָ שמע לי וזה חזיתי ואספרה, אשר חכמים יגידו ולא כִּחדו מאבותם, להם לבדם נִתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם". רבנו מסביר את הפסוקים הללו בפרושו כך: "ואמרו 'אשר חכמים יגידו' אחר שאמר לפניו 'וזה חזיתי ואספרה', הודיעונו בכך כי הידיעה האמיתית באיזה דבר תהיה באחד משני הדרכים, או בראייה כאומרו 'וזה חזיתי ואספרה', או במסורת האמיתית, אמר בה 'אשר חכמים יגידו', כלומר שלא יהא שם חשד או שקר מוסכם כאמרו: 'ולא כחדו מאבותם', הכוונה שתהא המסורת רצופה, כל דור קיבל מדור שכמותו. אחר כך אמר: 'להם לבדם ניתנה הארץ', חייב כי המסורת כאשר הם מוסרים אותה מלומדים וחכמים חייבים אנשי העיר וההמונים להאמין להם, ואל יאמר אדם איני מקבלו שהרי אין ההמונים יודעים אותו, אין זה חיובי (שכולם ידעו את זה), אלא יהיו המוסרים חכמים כאמרו: 'אשר חכמים יגידו', ויהיו ההולכים אחריהם המונים כאמרו: 'להם לבדם (לחכמים) ניתנה הארץ', ואמרו: 'ולא עבר זר בתוכם', כלומר שמי שהוא זר לבעלי המסורת אינו רשאי להיכנס בתוכם ויאמר להם הביאו לי על המסורת שלכם הוכחה עיונית או מוחשית, כיון שמה שקיבלו הויתו אפשרית...".
מהפרי ועד הגאולה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"עין במר בוכה ולב שמח"
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
בזכות מה השכינה שורה על עם ישראל?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
