ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
48 וְאֹמַר הֵנָּה כִּי זֶה הַמַּדָּע, רוֹצֶה לוֹמַר הַהַגָּדָה הַנֶּאֱמֶנֶת וְסִפְרֵי הַנְּבוּאָה מְאַמְּתִים לָנוּ אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה שָׁרָשִׁים כִּי הֵם מַדָּעִים אֲמִתִּיִּים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא* מוֹנֶה הַמּוּחָשִׁים* הַמֻּרְחָקִים מִן הָעֲצַבִּים* וּמֵשִׂים אוֹתָם חֲמִשָּׁה וּמְחַבֵּר אֲלֵיהֶם שְׁנַיִם, כְּאָמְרוֹ (תהלים קטו, ה): פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. וְהַחֲמִשָּׁה הֵם הַחוּשִׁים עַצְמָם. וְהַשְּׁנַיִם הַמְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם הַתְּנוּעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם, ז): רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, וּבָהּ יוֹדֵעַ* הַכָּבֵד וְהַקַּל, כַּאֲשֶׁר יִמְנַע הָאָדָם הַתְּנוּעָה לִכְבֵדוּתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יִמְנָעֵהוּ לְקַלּוּתוֹ. וְזֶה שֶׁהָאֲנָשִׁים רָצוּ לְהוֹסִיף בְּמִסְפַּר אֵלֶּה הַחוּשִׁים וְאָמְרוּ בַּמֶּה מֵהֶם תִּוָּדַע הַקַּלּוּת וְהַכֹּבֶד, וְנֹאמַר בְּחוּשֵׁי הַתְּנוּעָה שֶׁבָּהּ תִּמָּצֵא הַקַּלּוּת וְהַקֹּשִׁי. וְהָאַחֵר הַדִּבּוּר, כְּאָמְרוֹ (שם שם, ז): לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, וְהוּא כְּלַל הַדִּבּוּר בַּעַל הַשֵּׁמוֹת וְהַחִבּוּר וְהַהַקְדָּמוֹת וְהַמּוֹפְתִים* כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. 49 וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָנוּ מַדַּע הַשֵּׂכֶל וְצִוָּה בַּצֶּדֶק וְהִזְהִיר מֵהַכָּזָב, בְּאָמְרוֹ (משלי ח, ז): כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְגוֹמֵר בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי וְגוֹמֵר. 50 וְאַחַר כֵּן אִמֵּת לָנוּ הַמַּדָּע הַהֶכְרֵחִי, כִּי כָּל מַה שֶּׁמֵּבִיא לִדְחוֹת מְאוּמָה מִן הַמּוּחָשׁ אוֹ מִן הַמֻּשְׂכָּל שֶׁהוּא שֶׁקֶר, וּבִטּוּל מַה שֶּׁדּוֹחֶה הַמּוּחָשׁ, בְּאָמְרוֹ (איוב יח, ד): טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב וגו', אֲבָל בִּטּוּל מַה שֶּׁדּוֹחֶה הַמֻּשְׂכָּל מֵהַכָּזָב וְהַצֶּדֶק, בְּאָמְרוֹ (שם כד, כה): אִם לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי וְגוֹמֵר. 51 וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל הַמַּדָּעִים בְּנוּיִים עַל מַה שֶּׁהִשַּׂגְנוּ בְּחוּשֵׁינוּ אֲשֶׁר זְכַרְנוּם, וּמִסְתַּעֲפִים מֵהֶם וּמוּצָאִים מֵהֶם, כְּאָמְרוֹ (שם לד, ב): שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ. וְאַחַר כֵּן אִמֵּת לָנוּ הָאֳמָרִים הַצַּדִּיקִים* שֶׁהֵם אֱמֶת, כְּאָמְרוֹ (שם טו, יח): אֲחַוְךָ שְׁמַע לִי וגו' אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוֹ מֵאֲבוֹתָם לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְגוֹמֵר. וְיֵשׁ לָהֶם תְּנָאִים כְּבָר בֵּאַרְנוּם בְּפֵרוּשׁ אֵלֶּה הַפְּסוּקִים בִּמְקוֹמָם.
________________________
שֶׁהוּא – משורר תהילים. הַמּוּחָשִׁים – חמשת החושים. הָעֲצַבִּים – פסלי עבודה זרה. וּבָהּ יוֹדֵעַ וכו' – אם כן, גם התנועה היא חוש להכרת המציאות. הַשֵּׁמוֹת וְהַחִבּוּר וְהַהַקְדָּמוֹת וְהַמּוֹפְתִים – מילים ומשפטים, הנחות יסוד והוכחות. הָאֳמָרִים הַצַּדִּיקִים – דברי האמת שקיבלנו במסורת.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
10 - הקדמה חלק ט'
11 - הקדמה חלק י'
12 - הקדמה חלק י"א
טען עוד
48 אימות המסורת
היסוד הרביעי מאמת את שלושת היסודות. היסוד הראשון מופיע בתהלים (קטו, ה-ז): "פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון, ידיהם ולא ימישון, רגליהם ולא יהלכו, לא יהגו בגרונם". דוד המלך מונה כאן את חמשת החושים, ומוסיף להם עוד שני אלמנטים: א. תנועה – "רגליהם ולא יהלכו"; על ידי התנועה ניתן לבחון את משקלם של החפצים על כדור הארץ – ככל שהתנועה יותר מהירה כך החפץ יותר קל, וככל שהתנועה יותר איטית החפץ יותר כבד. ישנם אנשים שרצו להוסיף את האלמנט הזה לחמשת החושים אך אין זה נכון מפני שהוא נובע מן התנועה, כמו שכתבנו, ולא שייך לחושים. ב. דיבור – "לא יהגו בגרונם"; הדיבור כפי שראינו לעיל בנוי מהברות, מילים, משפטים וכו'.
49 היסוד השני מופיע בדברי שלמה המלך, המספר על רדיפתו אחר האמת ובריחתו מן השקר ואומר (משלי ח, ז-ח): "כי אמת יהגה חִכי ותועבת שפתי רֶשע, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש".
50 המסורת מאמתת גם את מדע ההכרח – כל דבר המבטל את המוחש או המושכל אינו יכול להתקיים.
על המוחש אומר הפסוק באיוב (יח, ד): "טֹרף נפשו באפו, הלמענך תֵּעזב ארץ ויעקר צור ממקומו". רבנו מפרש שם כך: "ואמרו טורף נפשו, כלומר איוב, והיא המטרה המכוונת בזה, כי כאשר אמר אני נתייסרתי בלא חטא, והיה לדעתם אומר זה מייחס עוול למשפט, אמרו לו הלמענך, הבגללך אתה יעזוב כל העולם, ולא העולם כולו, אלא אף הר אחד, לא נוכל להזיזו מן ממקומו בגללך, והיאך נעביר אדון העולמים מתאריו שהוא צדיק, בגלל כך ונתארהו בעוול, לפי שלא החיל בך ייסורים אלו כי אם בחטאיך, וכן דרך הרשעים". זאת אומרת שמכיון שמוחש שהעולם ממשיך להתנהג כהרגלו ושום דבר לא זז ממקומו – גם לא סלע גדול, אפשר להסיק שה' נשאר בצדקתו ואינו מעניש סתם. מכאן למד רבנו שדבר המכחיש את המוחש אינו יכול להתקיים.
כמו כן מאמתת המסורת את מדע ההכרח הנובע מן השכל, כפי שנאמר באיוב (כד, כה): "ואם לא אֵפוֹ מי יכזיבני, וישם לאל מילתי".
51 לאחר מכן הודיעה לנו המסורת שכל המדעים בנויים על הרגשת החושים, כמו שאומר הפסוק (איוב לד, ב-ג): "שמעו חכמים מילי ויודעים האזינו לי, כי אוזן מילין תבחן, וחיך יטעם לאכול", ממשיך איוב (טו, יז-יט) ומאמת לנו את המסורת: "אחַוְךָ שמע לי וזה חזיתי ואספרה, אשר חכמים יגידו ולא כִּחדו מאבותם, להם לבדם נִתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם". רבנו מסביר את הפסוקים הללו בפרושו כך: "ואמרו 'אשר חכמים יגידו' אחר שאמר לפניו 'וזה חזיתי ואספרה', הודיעונו בכך כי הידיעה האמיתית באיזה דבר תהיה באחד משני הדרכים, או בראייה כאומרו 'וזה חזיתי ואספרה', או במסורת האמיתית, אמר בה 'אשר חכמים יגידו', כלומר שלא יהא שם חשד או שקר מוסכם כאמרו: 'ולא כחדו מאבותם', הכוונה שתהא המסורת רצופה, כל דור קיבל מדור שכמותו. אחר כך אמר: 'להם לבדם ניתנה הארץ', חייב כי המסורת כאשר הם מוסרים אותה מלומדים וחכמים חייבים אנשי העיר וההמונים להאמין להם, ואל יאמר אדם איני מקבלו שהרי אין ההמונים יודעים אותו, אין זה חיובי (שכולם ידעו את זה), אלא יהיו המוסרים חכמים כאמרו: 'אשר חכמים יגידו', ויהיו ההולכים אחריהם המונים כאמרו: 'להם לבדם (לחכמים) ניתנה הארץ', ואמרו: 'ולא עבר זר בתוכם', כלומר שמי שהוא זר לבעלי המסורת אינו רשאי להיכנס בתוכם ויאמר להם הביאו לי על המסורת שלכם הוכחה עיונית או מוחשית, כיון שמה שקיבלו הויתו אפשרית...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
