ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
59 אֲבָל הַהֶכְרֵחִיִּים מֵהַמַּדָּעִים כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג חוּשֵׁנוּ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים עִמּוֹ, אָנוּ חַיָּבִים שֶׁנַּאֲמִין בָּהֶם כֻּלָּם בֵּין שֶׁיִּהְיוּ* מְעַט אוֹ הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִתְקַיֵּם הַמּוּחָשׁ הַהוּא כִּי אִם בָּהֶם וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה אוֹ יוֹתֵר מִזֶּה וַאֲפִלּוּ הִגִּיעוּ אֶל מַה שֶּׁהִגִּיעוּ, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּלְתִּי הַמּוּחָשׁ הַהוּא וְאִי אֶפְשָׁר בִּלְעֲדֵיהֶם כֻּלָּם. וְהָאֶחָד מֵהֶם כִּי כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים עָשָׁן שֶׁנַּאֲמִין מְצִיאוּת הָאֵשׁ בִּמְצִיאוּת הֶעָשָׁן, כִּי לֹא יִתֹּם* זֶה כִּי אִם בָּזֶה. וְכֵן כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע קוֹל אָדָם מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד אוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים שֶׁנַּאֲמִין בִּמְצִיאוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קוֹל אָדָם כִּי אִם מֵאָדָם נִמְצָא. 60 אֲבָל מַה שֶּׁיּוֹסִיף עַל הָאֶחָד כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַמָּזוֹן נִכְנָס בְּבֶטֶן בַּעַל חַי מֻגְשָׁם וְתֵצֵא הַפְּסֹלֶת מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא נַאֲמִין בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים לֹא יִשְׁלַם מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ חוּשֵׁינוּ, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ מוֹשֵׁךְ הַמָּזוֹן לִפְנִים וְכֹחַ מַחֲזִיק בּוֹ עַד שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל*, וְכֹחַ שֶׁמְּעַכֵּל אוֹתוֹ, וְכֹחַ דּוֹחֶה פְּסָלְתּוֹ בּוֹ נִדְחֶה חוּץ. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַמּוּחָשׁ לֹא יִתֹּם כִּי אִם בְּאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה צָרִיךְ שֶׁנַּאֲמִין שֶׁאַרְבַּעְתָּם אֱמֶת. 61 וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִשְׁלַם לָנוּ אֱמוּנַת מַה שֶּׁנַּאֲמִין עַד שֶׁנְּחַדֵּשׁ לוֹ מְלָאכָה שֶׁתְּאַמְּתֵהוּ לָנוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּצְטָרֵךְ לִמְלָאכוֹת רַבּוֹת, וְכַאֲשֶׁר יִתְאַמֵּת שֶׁהַדָּבָר הַהוּא הַמּוּחָשׁ נִתְלֶה בָּהֶם אָנוּ חַיָּבִים שֶׁנַּחְשֹׁב אוֹתָם כֻּלָּם אֱמֶת עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַמּוּחָשׁ הַהוּא. וְזֶה כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה הַיָּרֵחַ מֵאִיר עַל הָאָרֶץ וְהוּא בָּא בְּעִתִּים שׁוֹנִים מִיּוֹם וּמִלַּיְלָה, וְעִם זֶה הוֹלֵךְ הֲלִיכָה אֲרֻכָּה וַהֲלִיכָה קְצָרָה, כַּאֲשֶׁר יְקַצֵּר עִתִּים לְהַגִּיעַ אֶל אַחַת הַמַּחֲנוֹת הַשְּׁמֹנָה וְעֶשְׂרִים אֲשֶׁר הִשַּׂגְנוּם וְקָרָאנוּ לָהֶם שֵׁמוֹת, וְיִמָּשֵׁךְ עִתִּים וְיַעֲבֹר אוֹתָם. וְעִם זֶה אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ פַּעַם הוֹלֵךְ בַּנֶּגֶב וּפַעַם בַּצָּפוֹן, וְנֵדַע מִזֶּה כִּי אִם הָיְתָה לוֹ תְּנוּעָה אַחַת בִּלְבַד לֹא הָיְתָה מִתְחַלֶּפֶת הֲלִיכָתוֹ וְרָחְבּוֹ. וּרְאוֹתֵנוּ הִתְחַלְּפוּתוֹ מְחַיֵּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּנוּעוֹת רַבּוֹת, וְשֶׁהַתְּנוּעוֹת הָרַבּוֹת לֹא תִהְיֶינָה כִּי אִם מִגְּשָׁמִים רַבִּים*, מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם הָאֶחָד לֹא יָנוּעַ בְּעֵת אַחַת שְׁתֵּי תְנוּעוֹת מִתְחַלְּפוֹת*, כָּל שֶׁכֵּן שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע. וְשֶׁהַגְּשָׁמִים הָרַבִּים הַשָּׁוִים בְּצוּרָתָם פּוֹסְקִים קְצָתָם אֶת קְצָתָם*, וְלָכֵן הַתְּנוּעוֹת יֶחְסְרוּ קְצָתָם מִקְּצָתָם אוֹ יוֹסִיפוּ עָלָיו, וְשֶׁזֶּה לֹא יִתְאַמֵּת לָנוּ כִּי אִם כִּמְלֶאכֶת הַשִּׁעוּר שֶׁנִּקְרֵאת הַנְדָּסָה. וְהִיא תַּרְאֶה אוֹתָם לָנוּ נִכְנָסִים בְּצוּרָה עַל דֶּרֶךְ הַהַרְכָּבָה, אַחַר שֶׁנַּעֲמֹד עַל הַפָּשׁוּט מֵהֶם וְהִתְעַסַּקְנוּ לָדַעַת הַצּוּרוֹת הַפְּשׁוּטוֹת, אַחַר הַנְּקֻדּוֹת וְהַקַּוִּים, עַד שֶׁיָּדַעְנוּ הַצּוּרָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת וְהַמְרֻבַּעַת וְהָעֲגֻלָּה וְהַנִּכְנֶסֶת וְהַפְּשׁוּטָה וְהַפּוֹסֶקֶת, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לִידִיעַת הַצּוּרָה הַפּוֹסֶקֶת וּמַה שֶּׁמִּתְבָּרֵר מֵחֲלָקֶיהָ, וּמַה שֶּׁמִּתְבַּטֵּל, עַד שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי צוּרוֹת הַגַּלְגַּלִים כַּדּוּרִיּוֹת אוֹ עֲגֻלּוֹת וּמִקְצָתָם בְּתוֹךְ קְצָתָם. 62 וּבְהַשְׁלָמַת הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה יִתְבָּרֵר לָנוּ כִּי הֲלִיכַת הַיָּרֵחַ מֻרְכָּב מֵאַרְבָּעָה תְּנוּעוֹת, וְצָרִיךְ שֶׁנַּאֲמִין כִּי אֵלֶּה הַמְּלָאכוֹת אֱמֶת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תִתֹּם לָנוּ אֱמוּנַת הִתְחַלְּפוּת הֲלִיכָתוֹ עַל הַחֹק הַטִּבְעִי* כִּי אִם בָּהֶם.
________________________
שֶׁיִּהְיוּ – המסקנות הנובעות מן החוש. לֹא יִתֹּם – לא תיתכן השלמת מציאותם. שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל – יתעכל. מִגְּשָׁמִים רַבִּים – מושפע מכמה גורמים וכוחות. מִתְחַלְּפוֹת – שונות. פּוֹסְקִים קְצָתָם אֶת קְצָתָם – מפסיקים ומתגברים זה על זה. עַל הַחֹק הַטִּבְעִי – בדרך הטבע.
ביאורים
59 מדע ההכרחיות – כאשר אדם רואה או שומע משהו, שנובע מדבר אחר, אף על פי שהוא אינו רואה אותו הוא חייב להאמין שהוא קיים, כמו שאומר הפתגם "אין עשן בלי אש" – גם כאשר לא רואים את האש אפשר לדעת שהיא קיימת בגלל העשן. וכך כאשר שומעים קול אדם מאחורי קיר, מוכרח הוא שיש אדם מאחורי אותו הקיר אף על פי שכרגע לא רואים אלא קיר.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
13 - לימוד שבועי באמונה יב- יח אדר א תשע"ו
14 - הקדמה חלק י"ב
15 - הקדמה חלק י"ג
טען עוד
61 ישנם מקרים בהם נצטרך להמציא תיאוריה על מנת לפרש דברים שאנו רואים במציאות, למשל אנו רואים שהירח עולה ושוקע בזמנים שונים ביום ובלילה, לפעמים נע במסלול קצר ולפעמים במסלול ארוך, והוא עובר בעשרים ושמונה תחנות ברקיע, אך לפעמים הוא מגיע מהר ולפעמים לאט, ואם היתה לו רק צורת תנועה אחת הוא לא היה יכול לשנות את מסלולו. העובדה שהירח עובר במסלולים שונים מלמדת שמופעלים עליו הרבה כוחות, זאת אומרת שהוא אינו מושפע מגלגל אחד בלבד אלא מכמה גלגלים. אל החישוב הזה נוכל להגיע רק על ידי מלאכת ההנדסה. מלאכת ההנדסה מורה לנו תחילה את הנקודות וקווים, ולאחר מכן את התבניות המורכבות יותר – משולש, מרובע, עיגול וכו', ובהמשך מלמדת אותנו לבנות משפטים ולבדוק אלו מהם אמיתיים ואלו מוטעים. על ידי המלאכה הזאת אנו יכולים לדעת איך הגלגלים נראים אף על פי שהם נמצאים במרחק עצום מאיתנו.
62 על ידי המומחיות במלאכת ההנדסה (מה הבעיה עם זה, זו הכוונה) אנו יודעים שתנועת הירח מורכבת מארבע תנועות, ואנו חייבים להאמין שהתנועות האלו באמת מתבצעות כך על ידי הגלגלים, מפני שאין לירח אפשרות אחרת להסתובב כך.
לב הדברים
התחושה שלנו תמיד נותנת מקום רב יותר למציאות שניצבת מול עינינו. מה שרחוק מהעין רחוק מהלב, ואת המסקנות השכליות שאפשר להסיק ממה שעינינו רואות – אנו נוטים לזנוח. המציאות החושית ניצבת במלוא עָצמתה כנגדנו ומושכת אותנו חזק. הדמיון, שבו עסקנו אתמול, מרחיב ומעצים את המציאות ונותן לה חיזוק נוסף. לדוגמה – אדם יכול לנסוע במהירות מופרזת למרות שהוא יודע שהדבר מסוכן, אך לעיתים סרטון קצרצר שבו ייחשף למראות קשים ישנה את צורת נהיגתו בצורה דרסטית.
כנגד המציאות הנגלית עומד השכל – ההיגיון. ההיגיון מלמד אותנו להביט אל עומק התהליכים ולהבין שמאחורי מה שאנו רואים מסתתרים גורמים נוספים.
השכל אינו 'צועק' את דברו. כדי להשתמש בו נדרש עמל של חשיבה וניתוח, ובלא שנתאמץ אנו עלולים לפספס את המידע שהוא נותן לנו. לכן נדמה שמה שאנו רואים בעיניים זו האמת המוחלטת ביותר. לעומת זאת, דבר שאיננו רואים – מציאותו מוטלת בספק.
מצד האמת – אין הבדל גדול. גם מה שאנו רואים בעיניים יכול להתברר כאחיזת עיניים, וגם מה שהוכחנו בשכלנו יכול להתברר כטעות. כפי שכתבנו לעיל (ראה יום - ט' אדר א'), כל הכוחות שיש בנו המספקים לנו מידע – הן החושים והן ההיגיון – הם מאת הקב"ה, ועלינו להשתמש בהם ולסמוך עליהם. זהו תפקידו של האדם – להצליח להתעלות מה'רעש' שמחוללת המציאות ולהקשיב לקולו הפנימי שלוחש על לִבּוֹ.
מדוע המציאות חזקה יותר מהשכל?
הרב קוק, בספרו אורות הקודש, מסביר שלאדם יש נטייה לחשוב שהחומר הוא ממשי ואילו הקודש, העולם הרוחני, חסר מציאות [אורות הקודש ב עמוד שח]. בדרך דומה אפשר להסביר גם כאן – לאדם קשה להתרומם מהמציאות החומרית. מציאות זו הוא מכיר היטב, מלידתו. הוא חש בה בשיא העָצמה. לעומת זאת, העולם הרוחני הולך ומתפתח באדם עם בגרותו. עולם זה נדמה לו שברירי, בלא חוקים יציבים.
הרב קוק מלמד אותנו שההפך הוא הנכון. עולם החומר הוא בר שינוי. לעומת זאת – העולם השכלי, הרוחני – חזק ונצחי יותר. ככול שאנו עולים לעולם רוחני גבוה יותר, כך מציאותו קרובה יותר לבורא עולם – מקור החיים, ויציבותו וממשיותו מתחזקת.
ארבע כוסות ושלוש מצות
למה משווים את העצים לצדיקים?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
כאב הגלות ותקוות הגאולה
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
