ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
177 וְרָאִיתִי לְמִי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר* הַבִּטּוּל בָּעִנְיָן הַזֶּה שִׁבְעָה מַאֲמָרִים וְחוֹשֵׁב שֶׁהֵם מִדֶּרֶךְ הָעִיּוּן וְשֶׁכֻּלָּם לְקַיֵּם, וַאֲנִי רוֹאֶה לְזָכְרָם וְלִזְכֹּר מַה שֶּׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מִן הַתְּשׁוּבוֹת.
החיים ניתנו לביטול והתורה לא
וְאֹמַר, תְּחִלָּתָם הַקָּשָׁתוֹ* עַל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת, הוּא אוֹמֵר, כַּאֲשֶׁר כָּשֵׁר לְהַחֲיוֹת בְּחָכְמָה וּלְהָמִית בְּחָכְמָה, כֵּן יִתֵּן הַתּוֹרָה בְּחָכְמָה וִיבַטְּלָהּ בְּחָכְמָה. 178 וְיִתְבָּאֵר לִי כִּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל, כִּי לֹא הֶחֱיָה כִּי אִם לְהָמִית, וְלֹא נָתַן תּוֹרָה לְבַטְּלָהּ, כִּי הַמָּוֶת הִיא דֶּרֶךְ הַנְּסִיעָה אֶל הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר הִיא הַכַּוָּנָה*, וְלֹא נָתַן תּוֹרָה בַּעֲבוּר לְבַטְּלָהּ, כִּי הַתּוֹרָה אִלּוּ הָיְתָה בַּעֲבוּר לְבַטְּלָהּ, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְכָל תּוֹרָה מִבְּלִי בִּטּוּל, וְתִבָּטֵל הָרִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וְהַשְּׁנִיָּה בַּשְּׁלִישִׁית עַד אֵין תַּכְלִית* וְזֶה שֶׁקֶר. וְעִם זֶה אִלּוּ הָיָה זֶה כֵּן, הָיָה בְּתוֹרַת הַשֵּׁנִית לְעוֹלָם הֶפֶךְ וּסְתִירָה. וּבֵאוּר זֶה, שֶׁהַתּוֹרָה הַשֵּׁנִית יִהְיֶה בָּהּ הַכַּוָּנָה זוּלָתָהּ*, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תּוֹרָה וְזֶה מִשְׁפַּט כָּל תּוֹרָה, וְתִהְיֶה הוּא הַכַּוָּנָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְבַטֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן מִשְׁפַּט כָּל מְבַטֵּל שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַכַּוָּנָה הָרִאשׁוֹנָה*, וְהוּא מַאֲמָר יֵשׁ בּוֹ דַּקּוּת*.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
34 - מאמר שלישי חלק י"ב
35 - מאמר שלישי חלק י"ג
36 - מאמר שלישי חלק י"ד
טען עוד
179 וְהַשֵּׁנִי הַקָּשָׁתוֹ עַל הַמֵּת, הַמְצֻוִּים בַּתּוֹרָה, וְסוֹד הַתּוֹרָה מֵהֶם בַּמָּוֶת, וְרָאִיתִי שֶׁהַמָּוֶת לֹא הָיָה אֶפְשָׁר* שֶׁלֹּא יָסִיר הַתּוֹרָה מִן הַמֵּתִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יִפֹּל עֲלֵיהֶם צִוּוּי וְלֹא אַזְהָרָה, וְאֵין הַקָּשָׁה* בְּמַה שֶּׁאֶפְשָׁר בִּלְעָדָיו עַל מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר בִּלְעָדָיו, וְאִם לֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר בִּלְעֲדֵי הַבִּטּוּל*, עוֹד יָשׁוּב הַהֶפֶךְ אֲשֶׁר זְכַרְתִּיו עִם בִּטּוּל כָּל תּוֹרָה.
מצוות של יום מסוים
180 וְהַשְּׁלִישִׁית הַקָּשָׁתוֹ עַל מִי שֶׁעוֹשֶׂה בַּיּוֹם וְיִשְׁבֹּת בְּיוֹם אַחֵר, וְיָצוּם בַּיּוֹם וְיֹאכַל בְּיוֹם אַחֵר, 181 וְזֶה גַּם כֵּן מִדֶּרֶךְ הַהֶכְרֵחַ, כִּי הָאָדָם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ שֶׁיָּצוּם בְּכָל יוֹם וְלֹא שֶׁיִּשְׁבֹּת בְּכָל יוֹם, לֹא הָיָה נָכוֹן שֶׁיְּצַוֵּהוּ הַבּוֹרֵא בָּזֶה, וְהַתּוֹרָה יִתָּכֵן לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה בְּכָל דּוֹר.
הגמול משתנה
182 וְהָרְבִיעִית הַקָּשָׁתוֹ עַל מָה הַמַּעֲשִׁיר וּמוֹרִישׁ, מְפַקֵּחַ* וּמְעַוֵּר, עוֹשֶׂה כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּעֵת שֶׁהוּא טוֹב שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ בּוֹ. 183 וְהִסְתַּכַּלְתִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי כָּל הַהַצְלָחוֹת כְּבָר שָׂמָם גְּמוּל* מִי שֶׁעָבַד אוֹתוֹ, וְכָל הַיִּסּוּרִים שָׂמָם גְּמוּל מִי שֶׁהִמְרָה אוֹתוֹ, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא שָׂמָה גְּמוּל לֹא עַל הָעֲבוֹדָה וְלֹא עַל הַהַמְרָאָה*. וְאִלּוּ הָיָה טוֹעֵן זֶה טֹעַן, הָיְתָה מַפְסִידָתוֹ* עָלָיו הַתּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁתְּבַטֵּל שֶׁתִּהְיֶה גְּמוּל לְדָבָר שֶׁקָּדַם לָהּ כֵּיוָן שֶׁאֵין תּוֹרָה לְפָנֶיהָ.
שינוי במציאות
184 וְהַחֲמִישִׁי הַקָּשָׁתוֹ עַל הִתְאַדֵּם הַתְּמָרָה* אַחַר שֶׁהִיא יְרוּקָה, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. 185 וְאֵלֶּה כֻּלָּם הִתְבּוֹנַנְתִּי בָּהֶם וְהִנֵּה הֵם מְחֻיָּבִים אִם בִּבְנִיָּה וְהַטֶּבַע אוֹ בַּהֶרְגֵּל*, וְהַתּוֹרָה אֵינֶנָּה כֵּן, כִּי אִם הָיְתָה כֵּן הָיָה מִתְחַיֵּב בִּטּוּל כָּל תּוֹרָה וְיָשׁוּב הַהֶפֶךְ.
________________________
מַכְשִׁיר – טוען שאפשר שיהא ביטול לתורה. הַקָּשָׁתוֹ – סברתו לדמות ולהשוות. הַכַּוָּנָה – המטרה. תַּכְלִית – סוף. זוּלָתָהּ – אחרת, לא כמו מטרת הראשונה. הַכַּוָּנָה הָרִאשׁוֹנָה – אם התורה מראש ניתנה בעבור לבטלה, נמצא שכוונת התורה השנייה מונחת כבר מההתחלה. דַּקּוּת – דורש הבנה מעמיקה. לֹא הָיָה אֶפְשָׁר – לא ייתכן. וְאֵין הַקָּשָׁה – אין להשוות. בִּלְעֲדֵי הַבִּטּוּל – בתורה. מְפַקֵּחַ – נותן בנו חוש הראייה (פוקח עיוורים). גְּמוּל – שכר ועונש. הַהַמְרָאָה – העבֵרה, הממרה רצון ה'. מַפְסִידָתוֹ – מוכיחה שאינו נכון. הַתְּמָרָה – התמר. אִם בִּבְנִיָּה וְהַטֶּבַע אוֹ בַּהֶרְגֵּל וכו' – גידול טבעי או בהתקשותו (על-פי הרב קאפח).
ביאורים
177 שבע טענות כנגד נצחיות התורה
ישנם הסוברים שאין סתירה בין נתינת התורה וקיומה על ידי הבורא ליכולתו לבטלה, והביאו לכך שבע טענות:
טענה ראשונה – אנשים מדמים את התורה לחיים ומוות, כמו שהבורא נתן לאדם חיים ובשלב כל-שהוא הוא עתיד למות, כך גם התורה ניתנה לבני האדם ובשלב כלשהוא היא אמורה להתבטל.
178 אולם על טענה זו יש שתי תשובות: 1. המוות אינו סותר את החיים, אלא החיים בעולם הזה הם הדרך לעולם הבא, ואם כן האדם מקבל חיים גופניים על מנת שיום אחד הם יסתיימו והוא יעבור לעולם הבא. לעומת זאת, ביטול התורה סותר את נתינתה, מפני שכל תורה שתבוא אחריה עתידה להתבטל - התורה השנייה תבטל את הראשונה והשלישית תבטל את השנייה וכך הלאה, וזה דבר שאינו הגיוני. 2. לתורה יש מטרה אחרת שאליה היא מביאה - להכשיר את בני האדם לחיי העולם הבא, ואם מטרתה של התורה השנייה היא לבטל את התורה הראשונה ולהחליף אותה, אם כן המטרה שלה היא עצם היותה ולא הבאת האדם לעולם הבא.
179 הטענה השנייה – אדם חי מחויב לשמור את התורה, וכשהוא נפטר התורה מתבטלת אצלו. אם כן אפשרי הדבר שהתורה תתבטל.
אולם ההשוואה אינה נכונה, משום שהמת לא חייב בכלל בתורה - כל עוד האדם היה חי הוא היה חייב, וכשנפטר הוא נעשה פטור מן התורה ואין כאן שום ביטול. ועוד, ישנו כלל חשוב: "אין דנין אפשר משאי אפשר" (סוכה נ, ב) - לא ניתן להשוות בין המתים, שאינם יכולים לקיים את התורה ופטורים ממנה (אי אפשר), למצב בו אפשר להמשיך לקיים את התורה הקודמת ואין צורך לבטלה ולעבור לתורה חדשה (אפשר).
180 הטענה השלישית – מבוססת על העובדה שישנן מצוות שאנו פטורים מהם בחלק מהזמן, למשל שבת - אנו שומרים את השבת רק יום אחד בשבוע, ובמשך שאר השבוע היא מתבטלת, וכן צום יום כיפור, אנו חייבים בו רק יום אחד בשנה ובשאר השנה הוא מתבטל, כך גם נאמר על התורה שחייבים לקיימה תקופה מסוימת, ואחר כך פטורים ממנה.
181 אולם גם השוואה זו אינה נכונה, מפני שאלו הן מצוות מיוחדות שכל עניינן הוא חוסר התדירות, למשל, אם בכל יום הייתה שבת, העולם לא היה מתקיים מפני שלא היה לאדם אוכל ובגד ומגורים, וכך גם יום הכיפורים - לא ניתן לצוות את האדם לצום כל יום, שהרי הוא ימות. לעומת זאת ברור שאפשר לצוות את בני האדם לקיים את התורה כל הזמן, ואף אחד לא יפגע מכך.
182 הטענה הרביעית – מבוססת על השוואה למצבם של בני האדם - יש עשירים שמתרוששים וישנם עניים שמתעשרים, ישנם עיוורים שפתאום מתחילים לראות וכן להפך, והקדוש ברוך הוא עושה זאת בזמן שהוא רואה לנכון. כך גם בעניין התורה – ה' נתן אותה בזמן מסוים, ולאחר זמן הוא מבטל אותה.
183 אולם לא ניתן להשוות בין הדברים, מפני שכל אחד מן המעשים שתוארו הינו שכר או עונש הקורים בעולם בגלל מעשים שנעשו - על מעשים טובים מקבלים שכר טוב ואילו על מעשים רעים מקבלים עונש. אולם התורה אינה שכר או עונש על מעשים אחרים שעשה האדם. ואם יעלה על לב האדם לומר כן, נוכיח לו שהתורה אינה תגמול, מפני שהתורה הראשונה לא יכולה להוות תגמול לשום דבר, שהרי לא הייתה לפניה שום תורה אלא היא הראשונה ואם כן לא היו לפניה שום מצוות ועבירות. דבר זה מוכיח שהתורה אינה תגמול על מעשים קודמים.
184 טענה חמישית – אנו רואים שכל העולם משתנה ושום דבר לא נשאר באותו המצב, למשל - צבעו של התמר הוא בתחילה ירוק ולאחר מכן הוא נעשה אדום. וכשם שהטבע משתנה, גם התורה יכולה להשתנות.
185 אולם אי אפשר להקיש מעניין זה על התורה, מפני שהטבע משתנה כחלק מתהליך של גדילה, אבל לתורה אין גדילה והשתנות, ואם אפשר לומר שיתכן שינוי בתורה, אם כן גם על כל תורה שתבוא לאחר מכן ניתן לומר שהיא תשתנה במשך הזמן, וכפי שהזכרנו לעיל דבר זה אינו מתקבל על הדעת.
"בזאת התורה" - איזו תורה?
"עין במר בוכה ולב שמח"
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך עושים קידוש?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
דיני קדימה בברכות
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
