ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
186 וְהַשִּׁשִּׁי אֹמַר: כַּאֲשֶׁר הָיְתָה הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת מֻתֶּרֶת בַּשֵּׂכֶל, וּבִטְּלָהּ הַשֵּׁמַע בִּמְנִיעָה*, כֵּן יִתָּכֵן שֶׁיְּשִׁיבֶנָּה שֵׁמַע אַחֵר אֶל הַתָּרָתָהּ. וְאֹמַר, בְּעִנְיָן זֶה הָיְתָה זֹאת הַהַקָּשָׁה נִגְמֶרֶת אִלּוּ הָיָה הַשֵּׂכֶל מִתְחַיֵּב* הַמַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, וְאָז הָיָה לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁמַע בִּטֵּל הַמְחֻיָּב הַהוּא, אֲבָל הַהֶתֵּר לֹא*. כִּי הָאָדָם לֹא סָר* שֶׁיִּרְאֶה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁהוּא מֻתָּר לוֹ שֶׁיְּבַטֵּל* בְּכָל יוֹם שַׁבָּת וְזוּלָתוֹ*, אִם לִמְנוּחַת גּוּפוֹ אִם לַהֲנָאָה שֶׁיֵּהָנֶה בָּהּ, אוֹ לִשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. וְכֵן בָּאָה הַתּוֹרָה בְּמַה שֶּׁהוּא מֻתָּר בַּשֵּׂכֶל וְאָמְרָה לוֹ הַשַּׁבָּת לִמְנוּחַת גּוּפְךָ, וְשֶׁתִּקְנֶה בָּזֶה תּוֹעֶלֶת גְּמוּל וְלֹא בִּטֵּל לַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׂמוֹ עוֹלָמִי*, כִּי יִתָּכֵן בְּשִׂכְלוֹ שֶׁיְּצַוֵּהוּ חָכָם לְבַטֵּל* יוֹם יָדוּעַ וְיִתֵּן לוֹ לְכָל יוֹם דִּינָר.
תורת אברהם ותורת משה
187 וְהַשְּׁבִיעִי אֹמַר: כַּאֲשֶׁר הָיָה נָכוֹן שֶׁתִּהְיֶה תּוֹרַת מֹשֶׁה בִּלְתִּי* תּוֹרַת אַבְרָהָם, הָיָה גַּם כֵּן נָכוֹן שֶׁתִּהְיֶה תּוֹרָה זוּלַת מֹשֶׁה, בִּלְתִּי תוֹרָתוֹ. 188 וְכַאֲשֶׁר נְעַיֵּן בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, נִמְצָאֶנָּה תּוֹרַת אַבְרָהָם בֶּאֱמֶת, אַךְ הוֹסִיף מֹשֶׁה הַמִּצְווֹת וְהַשַּׁבָּת לְחִדּוּשִׁים שֶׁהִתְחַדְּשׁוּ עַל עַמּוֹ, כְּמִי שֶׁיִּנָּצֵל בְּיוֹם יָדוּעַ וְיִדֹּר לָצוּם אוֹתוֹ הַיּוֹם תָּמִיד, וְכַאֲשֶׁר יִישַׁר* זֶה אֶצְלוֹ מֵחֲמַת עַצְמוֹ, יִישַׁר שֶׁיְּצַוֵּהוּ בּוֹ אֱלֹהָיו. וְאִם תִּהְיֶה הַתּוֹסֶפֶת בִּטּוּל, מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב בִּתְפִלָּה אוֹ בְּצוֹם אוֹ בִּצְדָקָה, כְּבָר בִּטֵּל תּוֹרָתוֹ. וְאִם בַּעַל הַתּוֹרָה הִתִּיר לוֹ זֶה, כְּבָר הִתִּיר שֶׁיְּבַטֵּל תּוֹרָתוֹ, וּמִתְחַיֵּב עַל הַקָּשׁוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת כְּמוֹ זֶה, וְאֵלֶּה כֻּלָּם, יְרַחֶמְךָ אֱלֹהִים, טְרָדוֹת לֹא הִתְקַיֵּם מֵהֶם עִם הָעִיּוּן מְאוּמָה.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
1 - מאמר תשיעי חלק י"ג
2 - מאמר תשיעי חלק י"ב
3 - מאמר תשיעי חלק י"א
טען עוד
ביאורים
186 טענה שישית - כשם שהשבת מותרת על פי השכל ורק התורה ציותה עליה על פי חכמת הבורא מפני שהייתה לו מטרה בזה, ייתכן שבבא העת תהיה לבורא מטרה אחרת והוא יצווה להתיר את השבת. אולם גם כאן ישנה טעות, מפני שטענה כזו תתכן רק אם עשיית מלאכה בשבת היא דבר הכרחי ובסיסי, והתורה מתנגדת לו, ואז יכול להיות שהתורה תתבטל וההכרח יתקיים, אך המציאות מראה ששביתה בשבת היא דבר הגיוני ואנשים מנצלים זאת למנוחה, לגיבוש המשפחה ועוד, ובגלל שמצווה זו היא הגיונית ואינה סותרת את השכל לא הגיוני שבזמן כל-שהוא תבוא מצוה שתבטל אותה.
187 טענה שביעית - ראינו שתורת משה ביטלה את תורת אברהם, שהרי משה הוסיף מצוות שאברהם לא נצטווה בהם, וכך יכול להיות שהתורה של משה תתבטל על ידי תורה אחרת.
188 אלא שגם דבר זה אינו נכון - משה לא יצר תורה חדשה אלא פשוט הוסיף מצוות ושבת בגלל דברים שקרו לעם ישראל. דומה הדבר לאדם שניצל ביום מסוים והוא קובע לעצמו צום באותו היום. כמו כן, אם הוספה זו נחשבת ביטול התורה, אדם שנדר נדר של תפילה או צום או צדקה ייחשב כאדם שמבטל את התורה, דבר המנוגד לכל הגיון.
לב הדברים
בבואו להתמודד עם הטוענים לביטול התורה בזמנו, מבאר רס"ג את יסוד נצחיות התורה, ומיישב את מה שנראה לכאורה כדברים שהשתנו בתורה. נקודת יחס עדינה זו של נצחיות התורה לעומת השינויים בתורה ובאנושות משמעותית מאוד, ובפרט לדורנו – דור שבו נדרשת התורה לתת מענה לשינויים הגדולים בתפיסות האנושיות והחברתיות לעומת אלו שרווחו בדורות קודמים.
אם נתבונן בטענות לביטול התורה המובאות בדברי רס"ג, נראה שהן מבוססות על שתי נקודות יסוד:
א. הטענות השנייה, השלישית, השישית והשביעית מבוססות על כך שבתורה עצמה יש שינויים וביטולים לכאורה: כשהאדם מת הוא פטור מהתורה; יש מצוות שהן רק לזמן מסוים ואחר-כך בטלות; מצוות שבת לכאורה נובעת מצורך זמני, שהרי ההיגיון אומר שאין בה תועלת; ומצינו שבתורת משה נתווספו מצוות אשר לא היו בתורת אברהם.
ב. הטענות הראשונה הרביעית והחמישית מתבססות על כך שכלל המציאות שה' ברא הוא דינמי ומשתנה, כלומר ה' ברא עולם במהלך , כמו: החיים המשתנים למוות; עשירים נהיים לעניים, וכדומה; וכן שינויים רבים בשאר העולם, כדוגמת התמר המבשיל ומשנה צבעו.
ביאור סברת השתנות התורה – התפתחות התורה
נראה ששתי נקודות עומק עומדות מאחורי טענות אלו שרצו לבטל את התורה:
א. ראוי יותר שהתורה תתפתח ותתעלה בצורה של מהלך . שהרי לכאורה – אדרבה – השתנות זו היא מחמת גדולת התורה האין-סופית, שאינה צרה ומוגשמת – זו היא נקודת האמת העומדת מאחורי טענתם. זה מתאים לקבוצת הטענות הראשונות.
ב. השוואת התורה לשאר הנבראים בעולם הזה: כיון שהתורה היא בריאה מתוך העולם – היא חלק מהעולם (בפרט שהיא באה לתקן את העולם) לכן היא מוגבלת לתנאיו.
תשובת רס"ג – תוספת מצוות לא סותרת את נצחיות התורה
נראה שלנקודה זו, שיש מקום של התעלות והתפתחות בתורה, מסכים רס"ג, אך באופן חלקי. נעמוד על שתי תשובות בדברי רס"ג לטענה זו, ונסבירן.
רס"ג עונה על הטענה שמשה הוסיף מצוות על תורת אברהם – שאין כאן ביטול לתורת אברהם, אלא תוספת בעקבות מאורעות שקרו לעם ישראל. הוא מדמה זאת לאדם הניצל מצרה ומוסיף בעקבות כך נדר ונדבה לה', רק שכאן ה' הוא שציווה על דברים אלו. חילוק זה של רס"ג מלמדנו לימוד חשוב, בפרט לתקופתנו – יש מושג של התפתחות בתורה שאינו סותר לנצחיות התורה, כי הוא אינו מבטל את התורה שקדמה לה חלילה (כדעת המבטלים). מטרת השינוי הזה היא לתוספת והתעלות על גבי מה שכבר קיים, וזאת בעקבות צורך הנובע ממאורעות שקרו לעם ישראל.
ההבדל בין ביטול לתוספת
אך עדיין צריך ביאור לעומק החילוק בין תוספת לביטול, ולברר את השאלה מדוע באמת אין התורה מתבטלת. אומנם לעיל הביא רס"ג ראיות מפסוקים לכך שאין ביטול, אך בדבריו כאן יש גם נימוק והסבר לכך. בראשית דבריו רס"ג עומד על ההבדל בין כך שיתכן השינוי מהחיים אל המוות, ולעומת זאת שלא תיתכן נתינת תורה וביטולה לאחר זמן. רס"ג מבאר – חיים ומוות אינם סותרים, הם שניהם נועדו להביא אל העולם הבא; אך תורה וביטולה זה היפוך מהותי, שכן מטרת התורה היא להורות, ואם היא ניתנה כדי להתבטל בסוף, הרי שכך יהיה דינן של התורות שאחריה, ואז אין משמעות למושג 'תורה' מלשון 'הוראה' – הוראה נצחית.
המבטלים טעו וחשבו שעניין התורה הוא קטן וזמני – אך הוא דוקא נצחי ומוחלט: התורה מורה את הדרך, וכיון שכך אין היא יכולה להתבטל. משום כך, כל שינוי בתורה מוכרח להיות שכלול ותוספת, ולא שינוי מגמה. וזה ההבדל, למשל, בין 'מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש', לבין טענות הנוצרים או המוסלמים, שמצוות התורה אינן תקפות כיום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
