ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ח - 408 וְכֵיוָן שֶׁזָּכַרְתִּי הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּשַׁעַר* הַמַּחְשָׁבוֹת, וְאֹמַר כִּי הַמַּחְשָׁבוֹת* שֶׁיַּעֲלוּ עַל לֵב בְּנֵי אָדָם וְיִדְחוּ אוֹתָם, יֵשׁ לָהֶם עַל זֶה גְּמוּל רַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נה, ז): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו. וּמִי שֶׁיִּטֶּה אֲלֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן יַחְשֹׁב בַּמַּעֲשֶׂה וְלֹא יַעֲשֵׂהוּ, יֵשׁ עָלָיו אַשְׁמַת הַהַסְכָּמָה* לֹא אַשְׁמַת הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טו, כו): תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע. 409 וְאֵין בְּכָל הַדְּבָרִים מַה שֶּׁיֵּעָנֵשׁ הָאָדָם עָלָיו וְעַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וְעַל מַצְפּוּנוֹ, חוּץ מֵהַכְּפִירָה בַּבּוֹרֵא, כִּי הוּא דָּבָר לֹא יַגִּיעַ אָדָם אֵלָיו כִּי אִם בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבַד, וּבוֹ נֶאֱמַר (יחזקאל יד, ה): לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם. 410 וְאֹמַר בַּסּוֹבְרִים* הַסּוֹבְרִים בַּפְּסוּקִים עַל אַרְבָּעָה דְרָכִים, מִי שֶׁסּוֹבֵר לְהָפִיק* בֵּין פָּסוּק וּבֵין מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּנִּרְאֶה, אוֹ בַּשֵּׂכֶל, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּכָתוּב אַחֵר, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקַּבָּלָה, וְיִשְׁלַם* לוֹ זֶה יִהְיוּ לוֹ עָלָיו גְּמוּל, וּבוֹ אוֹמֵר (משלי ב, ד-ה): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וגו'. 411 וְאִם לֹא יִשְׁלַם לוֹ זֶה, אֵין לוֹ גְּמוּל כִּי אִם עֹנֶשׁ. 412 וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק*, הוּא מַשִּׂיג אֶת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל יג, ג): אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ. 413 וְהַסּוֹבֵר בְּעִנְיְנִי הַבּוֹרֵא וְחִדֵּשׁ, הוּא מַשִּׂיג אֶת הַכּוֹפְרִים, כַּאֲשֶׁר סוֹבְרִים בְּפָרָשַׁת נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, וְחָשְׁבוּ כִּי מַלְאָךְ בָּרָא אָדָם וְכָל הָעוֹלָם. וּבָהֶם אָמַר (תהלים קלט, כ): אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. 414 וְאֹמַר, וְהַדַּיָּן אֲשֶׁר מְיַסֵּר וְעוֹנֵשׁ מֵעַצְמוֹ*, אִם כַּוָּנָתוֹ שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְתַקָּנָתָהּ, יֵשׁ לוֹ גְּמוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מו, א; יבמות צ, ב): בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְאִם מְכַוֵּן בָּזֶה לִנְטוֹת אוֹ לִבְצוֹעַ*, הוּא מְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יז, כו): גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. 415 וְאֹמַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, רוֹצֶה לוֹמַר אֲשֶׁר לֹא לָמְדוּ, וְהֵם שׁוֹאֲלִים הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּאַנְשֵׁי דוֹרָם וְהַטּוֹב שֶׁבָּם וְעוֹשִׂים עַל פִּיהוּ, תּוֹרָתָם שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם י, כא): שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וגו'. וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן אֵין לָהֶם אַמַּתְלָא*, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (שם טו, יב): לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ. 416 וְאֹמַר בַּעֲנִיִּים אֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם הַקִּצּוּר בִּתְפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם, כָּל מִי שֶׁמְּקַצֵּר מֵהֶם בַּעֲבוּר הַמָּזוֹן יֵשׁ לָהֶם אַמַּתְלָא, וּמֵהֶם שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ הֵם נִתְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל"ו ט"ו): יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם.
___________________________
בְּשַׁעַר − בעניין. הַמַּחְשָׁבוֹת − מחשבת עבֵרה. הַהַסְכָּמָה − הרצון וההחלטה לחטוא. בַּסּוֹבְרִים − המפרשים. לְהָפִיק − להוציא פירוש מכוון כאשר ישנה סתירה. וְיִשְׁלַם − הצליח לישב את הסתירה. וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק – המבאר את המצוות שלא כפשטן, בדרך משובשת. מֵעַצְמוֹ − שלא כדין המפורש בתורה. לִבְצוֹעַ – להטות את הדין לתועלתו האישית. אַמַּתְלָא − תירוץ לחטאיהם, בכך שלא ידעו את הדין.
ביאורים
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
74 - מאמר חמישי חלק י"ד
75 - מאמר חמישי חלק ט"ו
76 - מאמר חמישי חלק ט"ז
טען עוד
ענין נוסף שנדון בו הוא מחשבותיו של האדם. כאשר עולות באדם מחשבות לא טובות, עליו להסיר אותן מיד מדעתו, אם עשה כך הוא מקבל שכר גדול, כמו שנאמר (ישעיה נה, ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" ואם לא דחה אותן מיד אלא חשב לחטוא ובסוף נמנע מלחטוא בפועל, יש בו חטא על המחשבה ולא על מעשה, כי גם העיסוק במחשבות הרעות נחשבת לחטא, כמו שנאמר (משלי טו, כו): "תועבת ה' מחשבות רע".
409 החטא היחיד בו אדם נענש על המחשבות הרעות אף אם לא חטא בפועל הוא כפירה בה', כי החטא הזה כל ענינו הוא במחשבה, ועל כך נאמר (יחזקאל יד, ה): "למען תפוש בית ישראל בליבם אשר נזורו מעלי בגילוליהם כולם", אומר ה' ליחזקאל, שעל חטא עבודה זרה ה' תופש את האדם אף שהוא רק בלב.
410 את האנשים הלומדים את פסוקי התורה ומוציאים אותם מפשטם, ניתן לחלק לארבעה סוגים: סוג ראשון – יש לומדים המוציאים את המקרא מידי פשוטו כדי שהוא לא יסתור דבר שכלי, פסוק אחר או פירוש המקובל בתורה שבע"פ, אדם כזה יקבל על כך שכר, משום שמטרתו לשם שמים, ועליו נאמר (משלי ב, ד-ה): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה... אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא".
411 סוג שני – אדם המנסה ליישב את הסתירות מהסוגים שהזכרנו אך לא מצליח בכך, מכיון שעיון זה מביא אותו לידי ספק, אין לו שכר על הניסיון אלא יקבל על כך עונש. (והרב קאפח כתב: "אין לו שכר ולא עונש", מכיון שסוף סוף כוונתו טובה).
412 סוג שלישי – אדם המסביר את המצוות שלא כפשטן ומוליד ספק בלב אנשים. אדם כזה נתפס כאחד מנביאי שקר, שנאמר עליהם (יחזקאל יג, ג): "הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו", כוונת הנביא לומר שהוי על נביאי השקר, הממציאים נבואות שלא ראו אותן לעם ישראל, וכך גם האנשים הללו, בודים בתורה דברים שלא כתובים בה.
413 סוג רביעי – אדם המבאר עניינים הקשורים לבורא וממציא דברים חדשים, נחשב ככופר, דוגמה לזה, אנשים המבארים את לשון הרבים שבפסוק (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו", כביכול חלילה יש עוד שותף לבורא, עליהם נאמר (תהילים קלט, כ): "אשר יאמרוך למזימה נשוא לשוא עריך".
414 שופט המעניש אדם על פי דעתו שלא על פי דין תורה, אם כוונתו שמירת התורה ותקנתה, יקבל על כך שכר אף על פי שעשה זאת על פי דעתו בלבד. וכן אמרו חז"ל (סנהדרין מו.; יבמות צ:): "בית דין מכים ועונשים שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סייג לתורה". אם לשופט היו כוונות לא טובות, הוא יקבל על כך עונש, כמו שנאמר (משלי יז, כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר".
415 אדם שלא למד ולא שנה, כמו רבים בעם ישראל, מפני שטרוד בפרנסה וכדו', אבל שומע לתלמידי חכמים, יגיע לעולם הבא, ועליהם נאמר (משלי י, כא): "שפתי צדיק ירעו רבים". מי שאין לו שום סיבה אמיתית לכך שנמנע מלעסוק בתורה, ולא סר למשמעתם של מנהיגי הדור, עליו נאמר (משלי טו, יב): "לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים הוא ילך".
416 אנשים שעובדים כל היום ולא לומדים תורה ומתפללים כראוי, אם הם עניים ועבודתם למען מזון ובגדים, לא יענשו, כמו שנאמר (איוב לו, טו): "יחלץ עני בעניו". אבל מי שעובדים בשביל דברים שמעבר למזון ובגדים, ובגלל זה לא לומדים ומתפללים כראוי, יקבל על כך עונש. אדם חולה שמתלונן מדוע הקב"ה מייסר אותו ואומר שהקב"ה עושה עוול, ייענש, כמו שנאמר (הושע ז, יד): "ולא זעקו אלי בליבם כי יילילו על משכבותם", כלומר החולים לא מתפללים אל הקב"ה מפני שהם מייללים על החולי שלהם.
לעילוי נשמת מרת מלכה בת אליהו נוימן ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
