ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ח - 408 וְכֵיוָן שֶׁזָּכַרְתִּי הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה, אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּשַׁעַר* הַמַּחְשָׁבוֹת, וְאֹמַר כִּי הַמַּחְשָׁבוֹת* שֶׁיַּעֲלוּ עַל לֵב בְּנֵי אָדָם וְיִדְחוּ אוֹתָם, יֵשׁ לָהֶם עַל זֶה גְּמוּל רַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נה, ז): יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו. וּמִי שֶׁיִּטֶּה אֲלֵיהֶם, וְאַחַר כֵּן יַחְשֹׁב בַּמַּעֲשֶׂה וְלֹא יַעֲשֵׂהוּ, יֵשׁ עָלָיו אַשְׁמַת הַהַסְכָּמָה* לֹא אַשְׁמַת הַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טו, כו): תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע. 409 וְאֵין בְּכָל הַדְּבָרִים מַה שֶּׁיֵּעָנֵשׁ הָאָדָם עָלָיו וְעַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וְעַל מַצְפּוּנוֹ, חוּץ מֵהַכְּפִירָה בַּבּוֹרֵא, כִּי הוּא דָּבָר לֹא יַגִּיעַ אָדָם אֵלָיו כִּי אִם בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבַד, וּבוֹ נֶאֱמַר (יחזקאל יד, ה): לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם. 410 וְאֹמַר בַּסּוֹבְרִים* הַסּוֹבְרִים בַּפְּסוּקִים עַל אַרְבָּעָה דְרָכִים, מִי שֶׁסּוֹבֵר לְהָפִיק* בֵּין פָּסוּק וּבֵין מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּנִּרְאֶה, אוֹ בַּשֵּׂכֶל, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּכָתוּב אַחֵר, אוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקַּבָּלָה, וְיִשְׁלַם* לוֹ זֶה יִהְיוּ לוֹ עָלָיו גְּמוּל, וּבוֹ אוֹמֵר (משלי ב, ד-ה): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וגו'. 411 וְאִם לֹא יִשְׁלַם לוֹ זֶה, אֵין לוֹ גְּמוּל כִּי אִם עֹנֶשׁ. 412 וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק*, הוּא מַשִּׂיג אֶת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, אֲשֶׁר נֶאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל יג, ג): אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ. 413 וְהַסּוֹבֵר בְּעִנְיְנִי הַבּוֹרֵא וְחִדֵּשׁ, הוּא מַשִּׂיג אֶת הַכּוֹפְרִים, כַּאֲשֶׁר סוֹבְרִים בְּפָרָשַׁת נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, וְחָשְׁבוּ כִּי מַלְאָךְ בָּרָא אָדָם וְכָל הָעוֹלָם. וּבָהֶם אָמַר (תהלים קלט, כ): אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ לִמְזִמָּה נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. 414 וְאֹמַר, וְהַדַּיָּן אֲשֶׁר מְיַסֵּר וְעוֹנֵשׁ מֵעַצְמוֹ*, אִם כַּוָּנָתוֹ שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְתַקָּנָתָהּ, יֵשׁ לוֹ גְּמוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מו, א; יבמות צ, ב): בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְאִם מְכַוֵּן בָּזֶה לִנְטוֹת אוֹ לִבְצוֹעַ*, הוּא מְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יז, כו): גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. 415 וְאֹמַר בְּעַמֵּי הָאָרֶץ, רוֹצֶה לוֹמַר אֲשֶׁר לֹא לָמְדוּ, וְהֵם שׁוֹאֲלִים הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּאַנְשֵׁי דוֹרָם וְהַטּוֹב שֶׁבָּם וְעוֹשִׂים עַל פִּיהוּ, תּוֹרָתָם שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם י, כא): שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים וגו'. וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן אֵין לָהֶם אַמַּתְלָא*, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (שם טו, יב): לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ. 416 וְאֹמַר בַּעֲנִיִּים אֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם הַקִּצּוּר בִּתְפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם, כָּל מִי שֶׁמְּקַצֵּר מֵהֶם בַּעֲבוּר הַמָּזוֹן יֵשׁ לָהֶם אַמַּתְלָא, וּמֵהֶם שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ הֵם נִתְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל"ו ט"ו): יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם.
___________________________
בְּשַׁעַר − בעניין. הַמַּחְשָׁבוֹת − מחשבת עבֵרה. הַהַסְכָּמָה − הרצון וההחלטה לחטוא. בַּסּוֹבְרִים − המפרשים. לְהָפִיק − להוציא פירוש מכוון כאשר ישנה סתירה. וְיִשְׁלַם − הצליח לישב את הסתירה. וְהַסּוֹבֵר בַּמִּצְווֹת וְהוֹלִיד סָפֵק – המבאר את המצוות שלא כפשטן, בדרך משובשת. מֵעַצְמוֹ − שלא כדין המפורש בתורה. לִבְצוֹעַ – להטות את הדין לתועלתו האישית. אַמַּתְלָא − תירוץ לחטאיהם, בכך שלא ידעו את הדין.
ביאורים
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
74 - מאמר חמישי חלק י"ד
75 - מאמר חמישי חלק ט"ו
76 - מאמר חמישי חלק ט"ז
טען עוד
ענין נוסף שנדון בו הוא מחשבותיו של האדם. כאשר עולות באדם מחשבות לא טובות, עליו להסיר אותן מיד מדעתו, אם עשה כך הוא מקבל שכר גדול, כמו שנאמר (ישעיה נה, ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" ואם לא דחה אותן מיד אלא חשב לחטוא ובסוף נמנע מלחטוא בפועל, יש בו חטא על המחשבה ולא על מעשה, כי גם העיסוק במחשבות הרעות נחשבת לחטא, כמו שנאמר (משלי טו, כו): "תועבת ה' מחשבות רע".
409 החטא היחיד בו אדם נענש על המחשבות הרעות אף אם לא חטא בפועל הוא כפירה בה', כי החטא הזה כל ענינו הוא במחשבה, ועל כך נאמר (יחזקאל יד, ה): "למען תפוש בית ישראל בליבם אשר נזורו מעלי בגילוליהם כולם", אומר ה' ליחזקאל, שעל חטא עבודה זרה ה' תופש את האדם אף שהוא רק בלב.
410 את האנשים הלומדים את פסוקי התורה ומוציאים אותם מפשטם, ניתן לחלק לארבעה סוגים: סוג ראשון – יש לומדים המוציאים את המקרא מידי פשוטו כדי שהוא לא יסתור דבר שכלי, פסוק אחר או פירוש המקובל בתורה שבע"פ, אדם כזה יקבל על כך שכר, משום שמטרתו לשם שמים, ועליו נאמר (משלי ב, ד-ה): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה... אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא".
411 סוג שני – אדם המנסה ליישב את הסתירות מהסוגים שהזכרנו אך לא מצליח בכך, מכיון שעיון זה מביא אותו לידי ספק, אין לו שכר על הניסיון אלא יקבל על כך עונש. (והרב קאפח כתב: "אין לו שכר ולא עונש", מכיון שסוף סוף כוונתו טובה).
412 סוג שלישי – אדם המסביר את המצוות שלא כפשטן ומוליד ספק בלב אנשים. אדם כזה נתפס כאחד מנביאי שקר, שנאמר עליהם (יחזקאל יג, ג): "הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו", כוונת הנביא לומר שהוי על נביאי השקר, הממציאים נבואות שלא ראו אותן לעם ישראל, וכך גם האנשים הללו, בודים בתורה דברים שלא כתובים בה.
413 סוג רביעי – אדם המבאר עניינים הקשורים לבורא וממציא דברים חדשים, נחשב ככופר, דוגמה לזה, אנשים המבארים את לשון הרבים שבפסוק (בראשית א, כו): "נעשה אדם בצלמנו", כביכול חלילה יש עוד שותף לבורא, עליהם נאמר (תהילים קלט, כ): "אשר יאמרוך למזימה נשוא לשוא עריך".
414 שופט המעניש אדם על פי דעתו שלא על פי דין תורה, אם כוונתו שמירת התורה ותקנתה, יקבל על כך שכר אף על פי שעשה זאת על פי דעתו בלבד. וכן אמרו חז"ל (סנהדרין מו.; יבמות צ:): "בית דין מכים ועונשים שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סייג לתורה". אם לשופט היו כוונות לא טובות, הוא יקבל על כך עונש, כמו שנאמר (משלי יז, כו): "גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר".
415 אדם שלא למד ולא שנה, כמו רבים בעם ישראל, מפני שטרוד בפרנסה וכדו', אבל שומע לתלמידי חכמים, יגיע לעולם הבא, ועליהם נאמר (משלי י, כא): "שפתי צדיק ירעו רבים". מי שאין לו שום סיבה אמיתית לכך שנמנע מלעסוק בתורה, ולא סר למשמעתם של מנהיגי הדור, עליו נאמר (משלי טו, יב): "לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים הוא ילך".
416 אנשים שעובדים כל היום ולא לומדים תורה ומתפללים כראוי, אם הם עניים ועבודתם למען מזון ובגדים, לא יענשו, כמו שנאמר (איוב לו, טו): "יחלץ עני בעניו". אבל מי שעובדים בשביל דברים שמעבר למזון ובגדים, ובגלל זה לא לומדים ומתפללים כראוי, יקבל על כך עונש. אדם חולה שמתלונן מדוע הקב"ה מייסר אותו ואומר שהקב"ה עושה עוול, ייענש, כמו שנאמר (הושע ז, יד): "ולא זעקו אלי בליבם כי יילילו על משכבותם", כלומר החולים לא מתפללים אל הקב"ה מפני שהם מייללים על החולי שלהם.
לעילוי נשמת מרת מלכה בת אליהו נוימן ע"ה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
איך עושים קידוש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
