ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

במדבר תשע"ו

חזרת קרן ישראל – בבניין ירושלים

באדיבות אתר הרב *עם שחרור ירושלים הולך וחוזר כבוד ישראל למקומו. אנחנו צריכים להודות ולהלל על כל מה שהקב"ה עושה אתנו. ובמיוחד קידוש ה' הגדול לעיני כל העמים. *חכמים תיקנו את הברכה על ביתר בצמידות לברכה על בניין ירושלים. לומר לך כי כשם שחורבנה של זו תלוי בחורבנה של זו, כך בניינה של זו תלוי בבניינה של זו.
הרב שמואל אליהוכ"ב אייר תשע"ו
לחץ להקדשת שיעור זה
שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלָיִם בְּרַחֲמִים
קול צופייך
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
1 - הלכות ראש חודש, פורים ותפילין
2 - שואלים ודורשים בהלכות פסח
3 - שבת זכור וענייני המגילה
טען עוד
לֹא תִירְאִי רָע עוֹד
זכינו ובדורנו שוחררה ירושלים מידי מלכויות זרות ששלטו בארץ ישראל ובירושלים כ-1900 שנה. נבואות רבות נאמרו על ירושלים ונצרכו לדורות. חלק מהנבואות התקיים בכ"ח אייר תשכ"ז, יום השחרור, וחלק אחרי השחרור בתהליך שלא נפסק. על סילוק שלטון האויבים התנבא צפניה ואמר: "פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל׀ ה֙' בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד" (ג, יד-יז). על שלטון ישראל בירושלים נאמר: "וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת־ יְרוּשָׁלִָֽם" (מיכה פרק ד, ח. וראה על פסוק זה את פירוש המלבי"ם, שחי לפני 150 שנה ומתאר את תקופתנו כאילו הוא פה. עליו נאמר: "אם אינם נביאים בני נביאים").
על ההתיישבות היהודית שאחרי השחרור נאמר. "כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם" (יואל ד, א-ב). יהודים התיישבו בערי יהודה; בחברון, באפרת, בגוש עציון. ירושלים התרחבה ונתקיים בה: "כֹּ֤ה אָמַר֙ ה֣' צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים: וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ" (זכריה ח, ג-ו).
כמו בימי עזרא ונחמיה, גם בימינו ניסו אויבינו להחליש ולהרפות את ידינו. "וַיִּשְׁמַע סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ" (נחמיה ב' ג'). שכרו יהודים חלשי אופי לזרוע בנו פחד וחולשה (נחמיה ו'). כנגד כולם אומר צפניה בשם ה': "בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירֽוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ" (ג). שחרור ירושלים מלמד שה' שב לירושלים "שַׁ֤בְתִּי לִירוּשָׁ֙לִַם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים" (זכריה א, טז). ויהי רצון שיתקיים המשך הפסוק: "בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם".
בניין ביתר בבניין ירושלים
אחד הדברים המיוחדים המשמחים בבניין ירושלים היא הידיעה שבניינה קשור בקשר הדוק עם קיבוץ גלויות: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה', נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס" (תהילים קמז ב). בניינה מביא רפואה גדולה משברון ועצבות הגלות כמו שכתוב בפסוק אחריו: "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (שם).
חכמינו אמרו כי בבניין ירושלים מיתקנים גם כל הקלקולים שהיו בחורבן ביתר. חורבן זה היה אחד החורבנות הקשים ביותר שהיו לעם ישראל מאז היותו לגוי. לפי תיאור חז"ל זה היה טבח שגרוע יותר מהשואה. "נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו" (איכה רבה ב ד(. לפי הגמרא בירושלמי נהרגו בביתר "שמונים אלף ריבוא", שהם שמונה מיליון יהודים (ירושלמי תענית כד ע"א). ביחד עם אלפי אלפים אלו איבד עם ישראל את עצמאותו ואת חירותו, את כוחו ואת כבודו. חכמינו אמרו שכל מה שאיבדנו בחורבן ביתר עתיד גם הוא לחזור בבניין ירושלים, "כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל, ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד. ולכך סמכוה אצל בונה ירושלים" (בית יוסף או"ח קפט בשם הירושלמי).והדברים צריכים ביאור.
הַטּוֹב - שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, וְהַמֵּטִיב - שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה
חכמינו בגמרא (ברכות מח ע"ב) אמרו כי לדעת רבי "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב - בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ", אחרי החורבן של
הבית השני, לזכור את חורבן ביתר. אנו מודים בברכה זו על כך שהקב"ה לא אפשר לגויים למחוק את כבודנו לגמרי. "בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ, כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר, דְּאָמַר רַב מַתְנָא, אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. 'הַטּוֹב' - שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב' - שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה" (ברכות מח ע"ב).
אחת המטרות של אדריינוס שחיק עצמות הייתה למחוק את כבודנו לגמרי. לרסק את העם שלא יוכל לקום עוד לעולם. לשם כך הוא חרש את ירושלים והחליף את שמה. הכול בכדי לעקור כל מחשבה על תחייה מחודשת של עם ישראל. הוא השמיד את כל היהודים שהיה יכול לשים עליהם את ידו, גזר גזרות שמד רבות על לימוד תורה וקיום מצוות. בין השאר הוא גזר שלא ייתנו את הרוגי ביתר לקבורה. שיונחו כדומן על פני האדמה.
גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל
על מעשי אדריינוס נאמר הפסוק "גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל" (איכה ב ג), וכבר התנבא דוד המלך ואמר על האויבים שיחריבו את ירושלים כי אחרי ירושלים הם יהרגו את היהודים הגרים בסביבות ירושלים. ויקוים בהם: "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר". התוצאה של השלכת הגופות באופן מחפיר כזה היא בוז גדול לעם ישראל מצד העולם: "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ". בוז שמתמשך עד היום: "סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים" (איכה ג, מה). בוז שנהפך לאנטישמיות פעילה. בוז שמביאה פרעות ושמדות לכל אורך הגלות.
הבוז שלנו הוא חילול ה' גדול. אדם צלוב ומת שמתגולל בעפר הוא "קללת אלוהים" (דברים כא, כג). "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי". על כן אנו מבקשים מהקב"ה, אם לא למען כבודנו – למען כבודו: "עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ". חילול כבוד ישראל הוא חילול כבוד ה'. "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֶלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" (ראה מהרש"א חידושי אגדות מסכת גיטין דף נז עמוד א).
ניצוץ של חסד בחורבן
למרות שהיה כל כך הרבה חורבן והרס, תיקנו חכמים לברך "הטוב והמטיב" בשעה זו, להראות לנו כי בכל ההרס הזה הייתה נקודה קטנה של חסד שעשה אתנו הקב"ה. באופן נִסי ובלתי מובן לא הסריחו הרוגי ביתר בשעה זו של הסתרת פנים. לא התבזו לגמרי בריקבון הבשר. הנס הזה הראה לנו כי גם בעת צרה וכעס והסתר פנים זה, אלוקים לא זנח אותנו לגמרי. "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" (ויקרא כו מד).
החסד השני הוא שביום ט"ו באב כעבור כמה שנים התחלף המלך הארור הזה במלך קצת פחות רשע, שהרשה לקבור את הרוגי ביתר ולימד אותנו כי גם אצל הרומאים הארורים הללו מתחיל תהליך של תשובה. בסופו של דבר הם מבינים כי יש צלם אלוקים לכל אדם. על הנצנוץ הראשון של האור הזה בתוך החושך הנורא תיקנו חכמים את ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון: "'הַטּוֹב' - שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב' - שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה".
חכמינו לא כתבו את סיבת הברכה בתוך הברכה, כמו שעשו בברכת "בונה ירושלים". הם תיקנו אותה כברכה כללית שבה אנחנו לומדים לראות את הטובות הקטנות והגדולות, הגלויות והנסתרות, שהקב"ה עושה אתנו בכל רגע ורגע: "שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּהוּא גְמָלָנוּ (חֵן וָחֶסֶד וכו'), הוּא גוֹמְלֵנוּ (חֵן וָחֶסֶד וכו'), הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב".
הודאה על החזרת כבוד ישראל בימינו
מתקנת חז"ל למדנו להסתכל על ניצוץ האור הטוב ולהודות עליו, ולא לבכות מתוך ייאוש על מה שחסר עדיין. גם בימי חורבן ביתר היו אנטישמיות רומאית ועולמית גדולות ביותר, ועם כל זה כיוונו אותנו חז"ל לחפש את החסדים שהקב"ה עושה אתנו בתוך כל החורבן הגדול ולהודות עליהם.
על אחת כמה וכמה שכאשר חוזר כבוד ישראל למקומו בימינו אנחנו צריכים להודות להלל לשבח ולפאר ולעלה על כל דברי שירות ותשבחות, על כל מה שהקב"ה עושה אתנו. ובמיוחד בניין ירושלים, שהוא קידוש ה' גדול לעיני כל העמים, שמכירים מה שכתוב בתנ"ך ורואים מול עיניהם איך הקב"ה מקיים את דברו הטוב אשר דיבר ביד עבדיו הנביאים.
הטוב והמטיב על החזרת טעם היין, שמחת החיים וברכת האדמה
יין סמוק מדם יהודי
ברכת "הטוב והמטיב" שתיקנו לברך אחרי חורבן ביתר נאמרת בשלוש הזדמנויות שונות. א] כשבאה לאדם טובה שהיא טובה לו וטובה גם לאחרים. ב] שינוי יין – כשאדם שותה יין בסעודה עם אחרים ומביאים לו יין אחר טוב יותר. ג] בתוך ברכת המזון.
וכבר שאלו בתוס': אם ברכת "הטוב והמטיב" היא על טובה שיש לנו ויש גם לאחרים, למה לא מברכים אותה על שינוי פת כמו שמברכים על שינוי יין? ועונים תוס' (תענית לא. פסחים קא.) כי זה קשור לחורבן ביתר, "לפי שזיבלו כרמיהן בדמיהן של ישראל".
וכוונת תוס' למה שהגמרא (גיטין נז ע"א) מספרת על מעשה הרומאים: "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים, אחד מושך אילך ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים: שני חלקים מים ואחד דם. במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל".
ובתלמוד ירושלמי (תענית כד ע"ב) מסופר על כרם ענבי יין ענק (כ-30 אלף דונם) שהיה לאדריינוס המלך, שנועד ככל הנראה לספק יין למלכי רומי ואצילה. "כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים. ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו".
גם הרשב"א בחידושיו (בבא בתרא קכא ע"ב) קושר את ברכת "הטוב והמטיב" לכרם של אדריינוס. לכן "תקנו חכמים הטוב והמטיב בברכת המזון על היין ולא תקנוה בתפלה משום מעשה כרמו של אדריינוס זכר לדבר" (וכן הוא ברמב"ן ובריטב"א ובעוד ראשונים שם).
ולכאורה זה הפוך. אם הגויים זיבלו את כרמי היין שלהם בדם של יהודים, מדוע אנחנו צריכים לברך "הטוב והמטיב" דווקא על יין? הרי המעשה שלהם מזכיר את הסבונים שעשו הנאצים מיהודים שנשרפו במשרפות. זיכרון היין של הנכרים אמור לגרום לנו צער גדול ותיעוב נורא, ולא ברכת "הטוב והמטיב".
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ
על מנת להבין את תקנת חכמים זו צריך לזכור כי אדריינוס לא עשה כן רק בשביל להשפיל את היהודים. המעשה של אדריינוס בא לקחת לרומא את העוצמה היהודית שמתבטאת בטיב פירותיה של ארץ ישראל. לכן הם מזבלים את שדותיהם בדם של יהודים. לכן אדריינוס מגדר את שדהו בגוויותיהם של היהודים.
כך מובא בגמרא (פסחים מב ע"ב) שבתחילה יין עם ישראל היה יין מעולה, בחורבן נלקח הכוח הזה מעם ישראל ועבר לרומאים. "אָמַר רַב נַחְמָן, בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁהָיוּ מְבִיאִין נְסָכִים מִיהוּדָה, לֹא הָיָה יֵינָם שֶׁל יְהוּדָה מַחְמִיץ, עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ, חֹמֶץ סְתָם. וְעַכְשָׁיו (אחרי החורבן) אֵין יֵינָם שֶׁל אֱדוֹמִיִּים מַחְמִיץ, עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין, וְקוֹרִין אוֹתוֹ 'חֹמֶץ הָאֲדוֹמִי', לְקַיֵּם מַה שֶּנֶּאֱמַר, (יחזקאל כו) 'אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה', אִם מְלֵאָה זוֹ, חֲרֵבָה זוֹ, וְאִם מְלֵאָה זוֹ, חֲרֵבָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא, (בראשית כה) 'וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ'". מומחים ליין מספרים כי עד כדי כך היה היין היהודי גרוע בזמן הגלות, שכאשר היו רוצים לומר על יין שהוא רע היו אומרים "יין יהודי".
עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ
שמעתי פעם מהרב של דרום צרפת, כי כשרצה הברון רוטשילד, הנדיב הידוע, לנטוע כרמים בארץ ישראל, הוא חיפש את הזן הטוב של ענבים שיתאימו למזג האוויר של ארץ ישראל. חקר ומצא שיש מסורת אצל הכורמים הצרפתיים בבורדו שמקור הגפנים הטובים של צרפת הוא מארץ ישראל. שכאשר הרומאים כבשו את הארץ וראו את טיב פרותיה, לקחו מהארץ ייחורים של גפנים, נטעו כרמים בצרפת והחריבו את הכרמים בארץ ישראל.
הייחורים שרוטשילד לקח מהכרמים בצרפת השרישו היטב בארץ ישראל. כמה שנים אחר כך, כשהגפנים בארץ ישראל החלו לתת פרי טעים וטוב והצליחו להפיק יין משובח, התקיים בצרפתים הפסוק "אמלאה החריבה". מכה גדולה של קמחון פגעה בכרמים הצרפתיים והיה בעולם מחסור ביין טוב. כל הצרכנים נהרו לקנות את היינות של ארץ ישראל, וכך נודעה בעולם איכותם של היינות הללו שעלתה על אלו שבצרפת.
עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן
מכאן נבין את דברי הראשונים שמסבירים כי ברכת "הטוב והמטיב" נאמרה במיוחד על יין טוב בגלל מה שהסיפור הזה מבטא. גם תקנת חכמים לברך ברכת "הטוב והמטיב" בתוך ברכת המזון קשורה לכך שבברכת המזון מברכים על יין בזימון בעשרה או בשלושה. תקנת חכמים זו באה לבשר לנו כי ברכת היין הטוב שנלקח על-ידי הרומאים בחורבן ביתר עתיד לחזור ביחד עם בניין ירושלים.
בימינו הדברים הללו ניכרים בעוצמה גדולה. אין כמעט שנה שבה לא זוכים יינות ארץ ישראל בכל הפרסים היוקרתיים בעולם על איכות היין (לאחרונה זכה יין "קודקד" של מנחם לבני מחברון במקום ראשון בתחרות של יינות מ-5000 יקבים מכל העולם). כל זה בכדי לקיים בנו את הבטחת הקב"ה שאמר: "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחיללו". וכנראה שזה לא רק בשומרון, כי גם בגליל וגם ביהודה יש כרמים עם יינות טובים במיוחד. לקיים מה שנאמר: "והפכתי אבלם לששון ושמחתים מיגונם".
זה מה שכותב הבית יוסף בשם הירושלמי: "כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל, ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד ולכך סמכוה אצל בונה ירושלים". אם חורבן ביתר כולל העברת איכות היין לידי הרומאים, הרי שבניין ירושלים מחזיר את האיכות הזאת לעם ישראל. וזה מה שאנו זוכים לראות בימינו. ב"ה.

חורבן בדרך לחזרת מלכות ישראל
סוף העצמאות היהודית בארץ ישראל
עוד דבר גדול שנלקח מאתנו בחורבן ביתר חוזר בבניין ירושלים. חורבן ביתר היה סוף העצמאות היהודית בארץ ישראל. מלחמת בר-כוכבא נמשכה כארבע שנים. במהלכה השמידו חיילי בר-כוכבא לגיונות רומאים שלמים. הרומאים ששלטו על כל העולם של אז לא האמינו שכך קורה להם והביאו שליש מצבאם והכניעו את בר-כוכבא וחייליו. כנקמה טבחו הרומאים במיליוני יהודים. החורבן הזה והטבח בתושבי העיר היה סוף העצמאות היהודית בארץ ישראל, שהתחדשה רק עם קום מדינת ישראל.
על היהודים שנשארו גזרו הרומאים גזרות שמד; אסרו ללמוד תורה, לשמור שבת, וכן לקיים מילה, חגים, כשרות ועוד, הכול מתוך מטרה למחוק את היהדות לגמרי. הם הרסו לחלוטין את כל היישובים היהודים בארץ ישראל. מחקו את שמה של ירושלים והחליפו את שם ארץ ישראל לפלסטין. החורבן הזה חיסל לחלוטין את השלטון היהודי בארץ ישראל.
גדיעת הארז
בגמרא (גיטין נ"ז ע"ב) משווים את הריסת ביתר לגדיעת ארז. "אשקא דריספק חריב ביתר". ובגמרא ירושלמי (תענית ד): והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך.
המהר"ל (נצח ישראל ה') מסביר כי לא לחינם מספרים חכמים כי חיילי בר-כוכבא היה חזקים יותר מארזים. "וידוע כי הארז הוא הנטיעה ביותר חזקה, וכדכתיב (במדבר כד, ו) 'כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים', ולכך היו נוטעים ארז, כלומר שיהיה להם נטיעה חזקה בארץ. ולכך זכו גם כן לכרך ביתר. כי ביתר הוא כרך חזק ותקיף נטוע בארץ". אבל הם נכשלו, וכישלונם נמשל בחז"ל לכריתת הארזים. לכן חכמים ממשילים את הפסוק, גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל על חורבן ביתר.
סגירת בית הספר למלכות יהודית
במסכת סוטה (מט ע"ב) אנו לומדים יותר למה ביתר נחשבת לעיר של תוקף וחוזק, שם מלמד אותנו רבן שמעון בן גמליאל כי בביתר היו בתי-ספר מיוחדים לשלטון והנהגה. שם הכשירו את בני משפחת הנשיא להנהיג את ישראל. "אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל: מאי דכתיב 'עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי'? אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא". הגמרא מסבירה שהיה מותר להם ללמוד חכמה יוונית מתוך חיבור עם תורה, כיון שהיו מיועדים להשתמש בזה לתפקידם הנשיאותי. כל זה נחרב עם חורבן ביתר.
כל הסיפור הזה בא ללמדנו כי עם חורבן ביתר נחרבה העוצמה היהודית. נסגרו בתי ספר למלכות והנהגה, מאז ועד היום הפכנו להיות מושפלים ושפופים. עד שצריך רבי שלמה הלוי אלקבץ לומר לנו: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי". מלמד אותנו רבי שלמה הלוי אלקבץ כי החוזק המלכותי של ביתר חוזר באמצעות מלכות בית דוד בירושלים. "על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה". (כדברי הירושלמי המובאים בב"י קפט).

חורבן ביתר – בגלל שנאת ירושלים
בשנאת ירושלים נחרבה, ובאהבתה תיבנה
בגמרא ירושלמי (תענית ד): "תני ר' יוסי אומר נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בהמ"ק ולמה חרבה על שהדליקה נרות לאחר חורבן בהמ"ק (מרוב שמחה). ולמה הדליקה נרות? שהיו בוליוטי ירושלם יושבים באמצע המדינה. וכדו דהוון חמין בר נש סליק לירושלם הוון אמרין ליה בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס והוא אמר לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא דילך והוא אמר לון לית בדעתי והוה חבריה א"ל מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא לבר בייתה ואמרין ליה אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן. וכיון דהוה שמע מינהון כן הוה אמר הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם הדא היא דכתיב 'צדו צעדינו מלכת ברחבותינו'" (וכן הוא במדרש רבה איכה פרשה ד פסקה כא).
כשהיו תושבי ביתר וסביבתה עולים לבית המקדש בירושלים, היו עשירי ירושלים מרמים אותם וגוזלים במרמה את רכושם. שהיו עשירי ירושלים יושבים באמצע העיר ופותחים בשיחה עם תושב ביתר ושואלים אותו אם הוא רוצים לקבל משרה של שר, או אם הוא רוצה למכור את שדהו וביתו, הביתרי אומר: איני רוצה. אחר כך היו העשירים מנצלים את העובדה שאותו אדם דיבר אתם ומזייפים שטר מכירה על שדהו ועל ביתו של איש ביתר ומנשלים אותו מרכושו. והיו תושבי ביתר אומרים, "הלוואי היתה נשברת רגלי ולא הייתי עולה לירושלים". על כן היו מתפללים תושבי ביתר שיחרבו בית המקדש וירושלים, וכשחרבו הדליקו נרות מרוב שמחה.
הרמאות של עשירי ירושלים והשנאה שבאה בעקבות זאת הביאו את החורבן. יוסף בן מתתיהו מספר כי הרומאים נדרשו למאמץ אדיר בשביל לכבוש את ירושלים, ובשעה שנלחמו על ירושלים לא עזרו להם תושבי ביתר והר המלך. חכמינו מספרים כי בהר המלך היו תושבים רבים מאוד, וכשנכנסו הרומאים להרוג ולהחריב בשכונה אחת בהר המלך, היו תושבי שכונה אחרת שמחים ונהנים ולא באים לעזור לאחיהם. לא התארגנו לעמוד יחד מול הכובש. כך שחטו אותם הרומאים בזה אחר זה. תושבי הר המלך בוודאי לא נחלצו לעזרת ירושלים. גם תושבי ביתר לא עזרו לירושלים. אם תושבי ירושלים, הר המלך וביתר היו עושים יד אחת במלחמה עם הרומאים, הם היו מנצחים. אבל זה לא קרה ובסופו של דבר נטבחו תושבי ירושלים, ביתר והר המלך באכזריות מרובה (ראה עוד מהרש"א חידושי אגדות מסכת גיטין דף נז עמוד א. תורה תמימה הערות איכה פרק ד הערה מט. תלמוד ירושלמי מסכת תענית כד ע"א).
אבל על ביתר ביום האבל על ירושלים
על כן נחרבה ביתר דווקא ביום חורבן ירושלים. לומר לך כי באמת החורבן של כולם הוא חורבן אחד, והוא קשור זה בזה. אם נבין את זה – נבטל את שנאת החינם ונביא את הגאולה. לכן תיקנו חכמים את הברכה על ביתר בצמידות לברכה על בניין ירושלים. לומר לך כי כשם שחורבנה של זו תלוי בחורבנה של זו, כך בניינה של זו תלוי בבניינה של זו.
וברוך ה' שבימינו אנו רואים כל כי עם בניינה של ירושלים חוזרים לעם ישראל כל הסגולות והמעלות שהיו בבניינה של ביתר. ויהי רצון שכשם שזכינו לראות את בניינה של ירושלים, כך נזכה לראות את בניין ארץ ישראל כולה, ואת בניין הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, במהרה בימינו. אמן.

סיפורים


ירושלים של מעלה
סיפר רבי שלום דב שטרן שיחיה, כי באחת הפעמים שהגיע לביתו של הבבא סאלי בנתיבות, שאל אותו הרב אם יוכל להצטרף אליו במונית חזרה לירושלים. הרב טרח ובירר אם נהג המונית הוא יהודי, שכן הוא הקפיד לא לנסוע עם נהגי מוניות ערבים, גם כשהם גבו מחיר נמוך בהרבה מהנהגים היהודים. רבי שטרן השיב לו בחיוב ושמח על הזכות שנפלה בחלקו. לפני צאתם לדרך ביקש הבבא סאלי שיביאו לו את בגדי השבת. כשנשאל מדוע הוא לובש בגדי שבת באמצע השבוע השיב: אליהו הנביא זכור לטוב מסתובב ברחובות ירושלים, אפשר ואפגוש אותו. רצוני לפגוש אותו כשאני לבוש בבגדי שבת.
(מתוך "אוהבם של ישראל")
בונה ירושלים
בעניין המצב הרוחני בארץ אמר פעם הבבא סאלי: בכל פעם שאני מגיע לתפילת "בונה ירושלים" אני מכוון בתפילתי על אחינו הרחוקים מתורה ומצוות ושואל את עצמי מדוע הם זכו שדווקא הם בנו את ארץ ישראל ואת המדינה. לכן אין להלעיג עליהם שהם רשעים ורחוקים. לכן אני מכוון עליהם ומתפלל עליהם בברכת "בונה ירושלים" על שהם אלה שזכו לבנות את ארץ ישראל ואת ירושלים.
(מתוך "אוהבם של ישראל")




תשובה כהלכה

שלא עשני גבר. אני מסרבת לברך את ברכת "שעשני כרצונו". האם אנחנו נחותות מהבנים?! למה אנחנו לא מברכות "שלא עשני גבר"? ולמה שהבנים לא יגידו "שעשני כרצונו"? אני בטוחה שכמעט כל בנות ישראל מרגישות ככה ורוצות שהברכה תשתנה. אפילו בנות חילוניות שרוצות לחזור בתשובה נרתעות מהברכה ואפילו חוזרות בדעתן כי הן חושבות שאם בתפילה כל כך בסיסית יש שוביניזם, אז אולי בהמשך התורה יהיה עוד.
תשובה: גם אני כל יום שואל את עצמי האם זו לא ברכה שפוגעת בנשים. אני יודע שיבוא יום שלא נברך את הברכה הזאת. חכמינו אמרו שיבוא יום כזה שבו כבר לא תחול עוד קללת אדם הראשון, "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". לצערנו המציאות היום היא כזאת שהנשים נמשלות על-ידי הגברים. נשים צריכות להיאבק על מעמדן, על שכרן, על חולשתן. די לראות כמה נשים ראשי ממשלות היו בישראל וכמה בעולם כדי להבין שהן נמשלות וזו כנראה חלק מהקללה ההיא.
אני מבין שזה מסעיר אותך, אבל זאת המציאות הכואבת. התיקון לא יבוא מכך שנעצום עיניים אל מול האפליה. אם לא תברכי – לא תביאי את הישועה. אם תצליחי בחיים – תביאי ישועה. אם תצליחי בחיים - תשני את המציאות. באותו יום שבו יהיה כך בכל העולם, תתבטל הקללה של "הוא ימשול בך". ביום שיהיה תיקון חטא אדם הראשון שהביא את כל הקללה הזו.

מודעה
העלון מוקדש לעילוי נשמת יעל בת עליזה ע"ה, אשת חסד ובעלת תפילה, אוהבת ה' ואדם, שנפטרה השבוע בדמי ימיה. יהי זכרה ברוך.


עוד בנושא קול צופייך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il