ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ענייני דיומא
וְאִם שֶׁאָנוּ נוּכַל לוֹמַר דֶּרֶךְ אַחֵר, וְהוּא אֲמִתִּי גַּם כֵּן. מִדַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, לְבָאֵר 1 הַמְסוֹבָב בְּעֶצֶם שֶׁזֶּהוּ מִדֶּרֶךְ הַחָכְמָה, לֹא דָּבָר שֶׁהוּא מְסוֹבָב בְּמִקְרֶה. וּמַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְבִיאָה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, אֵין זֶה סִבָּה בְּעֶצֶם רַק בְּמִקְרֶה, לְפִי שֶׁעוֹלָם הַבָּא נִבְרָא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה, וְאִם כֵּן לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר רַק* שֶׁבִּשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ זוֹכֶה לְאֹרֶךְ יָמִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְסָד, כִּי הַחֵטְא מֵבִיא לָאָדָם הֶפְסֵד, וּבְקִיּוּם הַמִּצְוָה זוֹכֶה לְאֹרֶךְ יָמִים, שֶׁזֶּה נִזְכָּר בַּתּוֹרָה תָּמִיד: וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (שם), לְמַעַן תִּחְיוּן (שם ה, כט; ח, א). וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ חַיִּים, אָז מֵעַצְמוֹ בָּא לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא יִהְיֶה בַּסּוֹף, וְאִם לֹא יִשְׁמֹר הַתּוֹרָה, לֹא יִהְיֶה לוֹ אֲרִיכַת יָמִים וְיַגִּיעַ לוֹ הַמִּיתָה, וְאֵיךְ יָבֹא לָעוֹלָם הַבָּא? נִמְצָא כִּי אֵין הַתּוֹרָה סִבָּה בְּעֶצֶם לָעוֹלָם הַבָּא, רַק לַאֲרִיכַת יָמִים. מָשָׁל זֶה, שֶׁהַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת לָאָדָם חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין הַתּוֹרָה סִבָּה לָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז בְּעַצְמוֹ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָךְ הַתּוֹרָה סִבָּה בְּעֶצֶם לַאֲרִיכַת יָמִים וְאֵינָהּ סִבָּה לָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה רַק הַמְסוֹבָב בְּעֶצֶם, שֶׁזֶּהוּ אֲרִיכַת יָמִים, וְאֶל זֶה הַתּוֹרָה הִיא סִבָּה בְּעֶצֶם.
השגת הנבואה מהעולם הבא רק את אריכות הימים, שזה שייך גם בעולם הזה
אָמְנָם 2 פֵּרוּשׁ זֶה מֻכְרָח לוֹמַר, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר מֵעִנְיַן הַנְּבוּאָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁחוּשׁ הָעַיִן הַמְקַבֵּל הָרֵאוּת מְקַבֵּל מוּחָשָׁיו עַל יְדֵי הִתְדַּבְּקוּת הַחוּשׁ בַּמּוּחָשׁ, כָּךְ כֹּחַ הַנְּבוּאָה עַל יְדֵי הִתְדַּבְּקוּת כֹּחַ הַנְּבוּאָה בַּמֻּשָּׂג הַהוּא הוּא מִתְנַבֵּא, וּלְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הִתְדַּבְּקוּת בְּדָבָר נִבְדָּל מִן הָעוֹלָם. 3 וּלְכָךְ אִי אֶפְשָׁר הִתְדַּבְּקוּת בָּעוֹלָם הַבָּא בְּעַצְמוֹ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲשֶׁר יַגִּיעַ לִמְצִיאוּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ: וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁנִּמְשָׁךְ לַמְּצִיאוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיֶה קִיּוּם לִמְצִיאוּתוֹ אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ עַתָּה, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר וְאֵין לְהַאֲרִיךְ.
גם השכל לא משיג דברים שקדמו להוויתו
וְאַף שֶׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג הַדְּבָרִים הַנֶּעֱלָמִים, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר שֶׁהוּא נִבְדָּל מִן הָאָדָם לְגַמְרֵי, רָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשָּׂגָתוֹ בּוֹ, כִּי דָּבָר שֶׁהוּא נִבְדָּל מִן הָאָדָם אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַשָּׂגָה בּוֹ, 4 שֶׁכָּל הַשָּׂגָה חִבּוּר וְצֵרוּף לַמֻּשָּׂג. 5 וְהַיְצִיאָה שֶׁל עוֹלָם לְפֹעַל הַמְּצִיאוּת הוּא נִבְדָּל מִן הָעוֹלָם אַחַר הִמָּצֵא הָעוֹלָם בְּפֹעַל, שֶׁאֵין הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר הוּא 6 בְּעֵת הֲוָיָה מִתְדַּמֶּה לְאַחַר הִמָּצְאוֹ, וּלְפִיכָךְ הַהַשָּׂגָה בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא הִמָּצֵא הָעוֹלָם, וְאֵיךְ יֵצֵא לְפֹעַל הַמְּצִיאוּת שֶׁזֶּהוּ קֹדֶם הִמָּצְאוֹ, הוּא נִבְדָּל לְגַמְרֵי מִן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ עַל זֶה אָמַר (משלי כה, ב): כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר מִן בְּרֵאשִׁית עַד וַיְכֻלּוּ, שֶׁעַד וַיְכֻלּוּ מַזְכִּיר בַּהֲוָיַת הַנִּמְצָאִים וְאֵיךְ יָצְאוּ לַפֹּעַל, וְזֶה יֵשׁ לְהַסְתִּיר.
______________________________
אמנם ניתן לפרש באופן אחר וגם פירוש זה אמיתי. דרכה של התורה לכתוב על 1 תוצאה ישירה והכרחית של פעולה, ולא על תוצאה עקיפה או אפשרית. המציאות שהתורה מביאה את שומרה ומקיימה לחיי העולם הבא, אינה תוצאה ישירה של שמירת התורה אלא תוצאה עקיפה, ולכן זה לא כתוב בתורה. פירוש: העולם הבא נברא על ידי הקב"ה כמו שנברא העולם הזה, לכן מציאותו קיימת גם אם אין האדם שומר תורה ומצוות, אלא שבשמירת התורה ובקיום המצוות זוכה האדם לאריכות ימים, היינו שיתקיים ולא יאבד אובדן מוחלט, כי החטא מביא את האדם לאובדן מוחלט. דבר זה מוזכר בתורה כמה פעמים: והארכת ימים, למען תחיון. כאשר זוכה האדם לחיים נצחיים, ממילא יבוא אל העולם הבא, שהוא העולם הנצחי. ואם לא ישמור תורה ומצוות, לא יזכה לאריכות ימים, כלומר לקיום, ולכן לא יגיע אל העולם הבא. העולה מהדברים האלו, ששמירת התורה היא לא סיבה ישירה לחיי העולם הבא, אלא סיבה לאריכות ימים, ומתוך כך זוכה לעולם הבא. דוגמה לזה, קיום התורה נותן לאדם חיים בעולם הזה, אבל אין שמירת התורה סיבה לקיומו של העולם הזה. כאשר התורה מעניקה לשומרה חיים בעולם הזה, ממילא הוא קיים בעולם הזה, וכך גם ביחס לעולם הבא, העולם הבא הוא עולם קיים, מי שזוכה לאריכות ימים בגלל ששמר את התורה, זוכה לעולם הבא. לכן לא נכתב בתורה השכר של העולם הבא, מפני שאין העולם הבא שכר לשמירת התורה, אלא התורה מביאה לאריכות ימים, וזה השכר הישיר על שמירת התורה.
אולם, בכל אופן נצטרך לומר 2 את מה שאמרנו למעלה בעניין הנבואה, שכמו שהעין יכולה לראות רק כאשר יש קשר בין חוש הראייה לדבר הנראה, כך כוח הנבואה הוא רק כאשר יש קשר בין הנביא לבין מושא הנבואה, ולכן לא יוכל הנביא להנבא על דבר שמחוץ למושגי העולם הזה. 3 על כן לא יכולה הנבואה לדבר על עולם הבא, אלא רק על מה שיש לו קשר אל העולם הזה. הנבואה יכולה לומר: והארכת ימים וכיוצא בזה, מפני שזה מושג השייך לעולם הזה, כי כאשר מקיים את רצון הבורא, יש קיום למציאותו כמו בקיומו בעולם הזה. דבר זה ברור ומבואר ואין צורך להאריך.
אף שבכוחו של השכל להשיג דברים נעלמים שאין הנבואה משיגה, גם השגתו מוגבלת ואין בכוחו להשיג דברים שהם לגמרי מחוץ לעולמו של האדם, 4 כי השגה היא חיבור בין האדם אל הדבר אותו הוא משיג. 5 בריאת העולם הוא מושג שמחוץ למציאות השגת האדם, כי העולם לאחר הבראו שונה מהעולם שהיה 6 בתהליך הבריאה, ולכן ההבנה כיצד נברא העולם, שזה תהליך שקרה לפני שהעולם היה ברוא, רחוק מאד מהבנת האדם המכיר את העולם כפי שהוא לאחר שנברא. לכן אמרו חכמים: כבוד אלוקים הסתר דבר - מבראשית עד ויכלו, כלומר את בריאת העולם, שהיא מבראשית ועד ויכלו, יש צורך להסתיר.
[ רַק – אלא.]
ביאורים
לאחר שבירר המהר"ל שאין יכולת לנביא לחזות בעולם הבא, הוא מציין שלמרות זאת בתורה ישנו רמז לעולם הבא – קיום התורה מביא אריכות ימים, שאינה מסתיימת בעולם הזה אלא היא ממשיכה גם לעולם הבא.
מהי אותה אריכות ימים? כמובן, מדובר על אריכות ימים פיזית, אך במפרשים מצאנו גם שהכוונה לאריכות ימים איכותית – ישנו אדם שחי חיים ארוכים, אך הם חסרי משמעות ועל כן חייו קצרים. לעומת זאת, יש אדם שחי חיים קצרים אך מלאי משמעות, ולכן חייו ארוכים. התורה מביאה אותנו למצב של 'חיים ארוכים' – חיים רוחניים, מלאי משמעות. היא מאפשרת לנו לחיות באמת ולא לעבור ליד החיים.
הבטחת התורה לחיים ארוכים ועולם הבא אינה הבטחה שנהיה במדרגה של עולם הבא, אלא זו הבטחה שנזכה להמשיך את החיים הרוחניים שחיינו בעולם הזה – גם בעולם הבא. כמובן, העולם הבא יהיה שונה, ובמעלותיו הנשגבות לא עוסקת התורה – כי כפי שהסביר המהר"ל לעיל, אין לנבואה אפשרות להשיג דברים אלה, והם לא יכולים להביא אותנו לדבקות אלוהית. בכל זאת, הידיעה שנמשיך את חיינו 'הארוכים' גם בעולם הבא – רלוונטית ונוגעת גם לחיים שלנו כעת: לעומת הגוף החומרי שהולך וכלה, העולם הרוחני הוא נצחי. כאלה הן גם מצוות התורה ולימודה – נצחיים. כאשר התורה מלמדת אותנו שקיום התורה יביא לאריכות ימים, היא בעצם מלמדת אותנו שכבר כעת – חיינו ארוכים.
תוצאה כזו של קיום התורה היא תוצאה 'בעצם' – זוהי תוצאה ישירה למשמעות העמוקה של התורה, הנותנת חיים רוחניים, ומרוממת את האדם. לעומת זאת, מעלותיו של העולם הבא אינן נובעות מקיום התורה, אלא הן מציאות שהקב"ה יצר והיא אינה תלויה בקיום המצוות שלנו. הבטחה לחיים ארוכים יכולה לבוא גם בדברי הנביאים, כיוון שהיא חושפת את משמעותה העמוקה של התורה ומביאה לדבֵקות אלוהית. לעומת זאת, עניינו של העולם הבא נשגב כל-כך מאתנו, שאין הוא יכול להביא לדבֵקות אלוהית.
כמו שיש גבול לראיית הנבואה, כך גם לשכל יש גבול. האדם אינו מסוגל להבין את מה שנבדל ממנו ושונה לחלוטין מחייו, ולכן אין לו לעסוק בפרשת בראשית והתהוות העולם. חכמים מכוונים אותנו שלא להשתמש בכוח השכל בתחומים המנותקים מאתנו, שאינם יועילו לנו, אלא כדי לסלול דרכי חיים.
הרחבות
נמדוע לא נזכר העולם הבא בתורה?
לְכָךְ לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה. בספר תפארת ישראל [פרק נז] כתב המהר"ל סיבות נוספות לכך שהתורה לא הזכירה בפירוש את העולם הבא:
א. לחזק את האמונה בתורה – המהר"ל כותב: "כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה, כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים ניכרים לכל אדם בחוש העין". התורה הבטיחה שכר ועונש גשמיים, כדי שנוכל לראות את התקיימות הבטחות התורה בעולם הזה. מתוך כך תתחזק האמונה באמיתת תורתנו, לעומת שאר הדתות שהבטיחו למאמיניהן שכר רוחני שאין אפשרות לאמתו בעולם הזה.
כמו כן, אם התורה הייתה מבטיחה שכר רוחני בעולם הבא, אדרבה – האמונה בתורה הייתה נחלשת, כיוון שהבטחות אלה היו נדמות לדברי השקרן, הטוען שדבריו יתקיימו בעוד זמן רב כדי שלא יוכר שִקרו.
ב. לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס – אם היה מוזכר עולם הבא בתורה, היה נראה שהתורה מחנכת אותנו לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס, ודבר זה אינו ראוי.
יש להקשות על כך, שכן מוזכרים בתורה שכר ועונש גשמיים בעולם הזה, כגון: מטר בעִתו – אם ישמרו את המצוות, ולהבדיל עצירת המטר – אם יעברו עליהן [דברים יא, יג-יז]! המהר"ל מבאר שהבטחות אלה אינן נחשבות לשכר, אלא הן התנאי שהתנה הקב"ה עִם ישראל בקבלת התורה, שאם יעברו על חוקי התורה הם יענשו ויאבדו את טובות העולם הזה שקיבלו כבר. אולם את העולם הבא עוד לא קיבלו, ולכן הבטחה לחיי עולם הבא נחשבת לשכר.
ועיין שם בהסבר נוסף שהביא. (ואף שדברי המהר"ל נראים כסותרים זה את זה, שכן מהטעם הראשון עולה שהקב"ה הבטיח שכר בעולם הזה, ולעומת זאת בטעם השני טוען המהר"ל שהטובות בעולם הזה אינם נחשבות לשכר שכן אין ראוי לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס. כך היא דרכו של המהר"ל להביא מספר תשובות שונות לכל שאלה).
לעילוי נשמת איידל בת שלמה ופנינה רחל שניידר ע"ה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד אמונה?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
כשר קצר ולעניין!
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מהי אמונה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
