בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ענייני דיומא
לחץ להקדשת שיעור זה
י' סיוון התשע"ו

הקדמה ראשונה חלק ד'

undefined

י' סיוון התשע"ו
5 דק' קריאה
מציאות האל רחוקה מהשגה אנושית, בריאת העולם קרובה יותר להשגה האנושית, וסדרם בעולם קרוב עוד יותר
וּבְפֶרֶק ב' דַּחֲגִיגָה (יא, ב): אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת לִשְׁלֹשָׁה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לִשְׁנַיִם וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה לְיָחִיד. פֵּרוּשׁ אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: הָרִאשׁוֹן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצִיאוּתוֹ מֻבְדָּל מִכָּל הַנִּמְצָאִים וְאֵין לוֹ הִשְׁתַּתְּפוּת עִמָּהֶם. הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הִמְצִיא שְׁאָר הַנִּמְצָאִים. הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהֵם מְסֻדָּרִים מֵאִתּוֹ 1 בְּסֵדֶר שֶׁלָּהֶם. כִּי מַה שֶּׁהִמְצִיא אוֹתָם, שֶׁהוּא הוֹצָאָתָם לַפֹּעַל, דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאִלּוּ זֶה שֶׁסִּדֵּר אוֹתָם כְּפִי מַה שֶּׁהֵם עָלָיו, עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי הַבַּנַּאי הַבּוֹנֶה בַּיִת, מִתְּחִלָּה מְסַדֵּר אוֹתוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא אוֹתוֹ לַפֹּעַל. וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר (תהילים נ, א): אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ, 2 כִּי הַשֵּׁם הַמְיֻחָד הוּא שֵׁם הָעֶצֶם, מוֹרֶה שֶׁהוּא נִבְדָּל מִכָּל הַנִּמְצָאִים וּבוֹ מְקֻיָּמִים כָּל הַנִּמְצָאִים, וְשֵׁם אֱלֹהִים פּוֹעֵל הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי בְּכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נֶאֱמַר: בָּרָא אֱלֹהִים, וּבְשֵׁם אֵל סִדֵּר הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם, כִּי בְּרִיאָתָם בַּדִּין, וְסִדֵּר כָּל עִנְיְנֵיהֶם בְּחֶסֶד, שֶׁזֶּה הַשֵּׁם הוּא חֶסֶד. וְזֶה שֶׁאָמַר: לֹא בַּמֶּרְכָּבָה לְיָחִיד, כִּי הַמֶּרְכָּבָה מוֹרָה שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מִכָּל הַנִּמְצָאִים, כִּי כָּל רוֹכֵב בְּמַה שֶּׁהוּא רוֹכֵב עָלָיו הוּא נִבְדָּל מִן אֲשֶׁר רוֹכֵב עָלָיו. וְכָל עִנְיַן הַמֶּרְכָּבָה, הַהַשָּׂגָה הַמּוֹרָה עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מִכָּל הַנִּמְצָאִים, וְאֵיךְ הוּא רוֹכֵב עֲלֵיהֶם וּמַנְהִיג. כִּי בָּזֶה שֶׁהוּא נִבְדָּל מֵהֶם, מַנְהִיג אוֹתָם, כְּמוֹ הָרוֹכֵב הַמַּנְהִיג אֲשֶׁר רוֹכֵב עָלָיו. וּכְמוֹ הַנְּשָׁמָה שֶׁבָּאָדָם שֶׁהִיא נִבְדֶּלֶת מִגּוּף הָאָדָם, וּבְמַה שֶּׁהִיא נִבְדֶּלֶת מִן הַגּוּף מְחַיָּה אוֹתוֹ וּמַנְהִיגָתוֹ. 3 וּכְמוֹ שֶׁזֹּאת הַשָּׂגָה מוֹרָה עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נִבְדָּל מִזּוּלָתוֹ וְאֵין בּוֹ הִשְׁתַּתְּפוּת עִם זוּלָתוֹ, 4 כְּעִנְיָן זֶה תִּהְיֶה הַשָּׂגָה שֶׁלֹּא תְּהֵא בָּהּ הִשְׁתַּתְּפוּת בְּזֹאת הַיְדִיעָה רַק לְעַצְמוֹ.


אָמְנָם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִמְצִיא הַמְּצִיאוּת וּבְאֵיזֶה עִנְיָן יָצְאוּ לַפֹּעַל וְנִמְצְאוּ, לְכָךְ אָמַר: עַד וַיְכֻלּוּ כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר, שֶׁזֶּה הוּא אֲשֶׁר הִמְצִיא אוֹתָם לַפֹּעַל, אֲבָל מִן וַיְכֻלּוּ וְאֵילָךְ אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַה שֶּׁנִּמְצָאִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק מְדַבֵּר בְּמַה שֶּׁנִּמְצְאוּ הַתּוֹלָדוֹת זֶה מִזֶּה, 5 וּמִפְּנֵי שֶׁהַחָכְמָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יְצִיאָתָם לַפֹּעַל, וְנִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְזוּלָתוֹ, שֶׁהֲרֵי הִמְצִיא אוֹתָם, וּבְעִנְיָן זֶה מֻתָּר לִדְרֹשׁ, שֶׁהַחָכְמָה מַגִּיעַ אֶל זוּלָתוֹ, לְכָךְ מֻתָּר לִדְרֹשׁ לְיָחִיד.
______________________________
אמרו חכמים בפרק שני של מסכת חגיגה: אין דורשים בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד. דברים אלו מכוונים כנגד שלושה דברים: הראשון, שהקב"ה נבדל מכל הנמצאים בעולם, ואין דבר משותף בינו ובינם. השני, שהוא יתברך ברא את כל הנמצאים. והשלישי, שכל הנמצאים מסודרים 1 לפי סדר וחוקיות שהוא קבע בעולם. העניין השני והעניין השלישי הם ענינים שונים. דוגמה להבנת ההבדל, כאשר בנאי בונה בית, בתחילה הוא מתכנן אותו בשכלו ואחר כך בונה אותו בפועל. זו הכוונה בפסוק בתהילים: אל אלוקים ה' דיבר ויקרא ארץ. 2 בפסוק הוזכרו שלושה שמות. השם המיוחד, הוא שם העצם המורה שהקב"ה נבדל מכל הנמצאים, ובו מקוימים כל הנמצאים. שם אלוקים, הוא השם שבו נבראו כל הנמצאים, שהרי בפרק א של ספר בראשית מוזכר רק שם אלוקים. והשם א ל בו סודרו כל הברואים, כי נבראו במידת הדין וסודרו במידת החסד, והשם א ל מורה על החסד. מה שאמרו שאין דורשים במרכבה ליחיד, כוונתם שהמרכבה מרמזת על היות הבורא נבדל מכל הברואים, כי הרוכב אינו זהה למי שהוא רוכב עליו, אלא הם שני נמצאים שונים. זהו עניין המרכבה, להורות, שהוא יתברך אינו משותף עם הנבראים, אלא רוכב על הנמצאים ומנהיג אותם, כמו הרוכב על הבהמה שרוכב עליה ומנהיג אותה. ניתן לדמות זאת לנשמה המצויה באדם, שהיא אינה משותפת לצד החומרי שבאדם, ומכיון שהיא אינה משותפת איתו היא מחייה אותו ומנהיגה אותו. 3 כשם ששם אלוקים מורה על שהוא יתברך נבדל לחלוטין משאר הנבראים ואין לו כל דבר משותף איתם, 4 כך מורה שם זה על שהוא היודע את עצמו ואין ידיעתו מגיעה לאחרים. בזה אין דורשים כלל אפילו לא ליחיד.
אולם מעשה בראשית, שמשמעותו באיזה אופן הוציא הקב"ה את הנבראים אל הפועל, כבר אינו בכלל כבוד אלוקים הסתר דבר, כי רק עד ויכולו, שמדבר על הבורא המוציא את הנבראים לפועל בכלל הסתר דבר, אבל מויכולו ואילך, שמדובר על פעולת הבורא בבריאת דבר מדבר, אינו בכלל הסתר דבר ובזה מותר לדרוש ליחיד. 5 במעשה בראשית התגלה הקב"ה לנברא שהוא כביכול חוץ ממנו, לכן בחוכמה זו ניתן לדרוש ליחיד, שמגלה את החכמה למי שחוץ ממנו.

ביאורים
לאחר שהסביר המהר"ל שהשכל, בשונה מהנבואה, מסוגל לעסוק בדברים שמעבר להשגתו – הוא מברר שגם בהשגה השכלית ישנם סייגים. בעבודת ה', גם כאשר אנו עוסקים בשכלנו בדברים נעלמים ונשגבים, חשוב שיהיה לנו קשר כלשהו אליהם. ישנם דברים כאלה שהם מעבר להשגתנו ועיסוק בהם לא יתרום לעבודת ה' שלנו. למשל, הפילוסופים עסקו במציאות אלוהים ורק הזיקו. הם הגיעו להבנות שגויות ויצרו ריחוק בין האדם לבורא. העיסוק במושגים האלוהיים דורש זהירות מרובה, והתפרצות אליהם בלי יראה וכבוד, פוגעת ביחס הבריא שקיים באדם כלפי אלוהים. אפשר לראות ביטוי לזה בהלכות שיש עליהן איסור לדרוש אותן ברבים: מעשה מרכבה אין דורשים אפילו ליחיד, מעשה בראשית אין דורשים לשנים, וסוד עריות אין דורשים לשלשה. בימים הקרובים נעמיק מדוע הסתירו נושאים אלה.
הביטוי 'מרכבה' מורה על כך שיש דבר נעלה ונשגב אשר רוכב עלינו. כמו אדם הרוכב על הסוס, כך הקב"ה מנהיג את המציאות ומוביל אותה ליעדה. סוס אשר יעז לנסות להבין את מהותו של האדם הרוכב עליו, יגיע לעיוותים משמעותיים. הסוס, בהיותו סוס, לא מסוגל כלל להבין מהו אדם, מהן מחשבותיו ומגמותיו. אילו אכן ינסה להבין אותו, ייתכנו שתי אפשרויות – או שהוא יחליט שהאדם הוא יצור לא מובן, או שהוא יסביר את רצונותיו של האדם כרצונותיו של הסוס – שהרי אין לו בעולמו אלא מחשבתו הסוסית. כך גם אדם שינסה להבין את האלוהות יגיע לעיוותים במציאות – אפשרות אחת זו הכפירה של הפילוסופים שהגדירו שהאלוהות רחוקה מהמציאות; אלוהים כל-כך לא מובן כך שההסבר היחיד העולה על הדעת שהוא פשוט מנותק מהמציאות, והבריאה נוצרה לא מתוך בחירה מודעת. אפשרות שנייה זו העבודה זרה, שהפכה את האלוהות ליצור גשמי. משמעות נוספת של המרכבה היא כמו הנשמה – שהיא מחיה את האדם. הכפירה או העבודה זרה יוצרות ניתוק בין האדם לבורא, ופוגעות בצינור החיים שלו.
כדי לשמר את היחס הנכון לבורא יש צורך בהבדלה. ההבדלה יוצרת קדושה, בכך שהיא מבדילה בין החול לבין הקודש. כאשר האדם מערבב בין החול ובין הקודש, הקודש מתחלל, היחס בינו לבין החול מתעוות, ואין הוא מסוגל להנהיג ולהחיות את עולם החול. לעומת זאת, כאשר אדם מבין שהקדושה נעלית ובלתי מושגת, דווקא אז הקדושה מתחברת לעולם החול, מקומה כמנהיגה את המציאות נשמר, והיא מחיה ומפריחה את עולם החול. על כן, כאשר אדם עוסק במציאות הנבדלת של ה', עליו לעסוק בכך בינו לבין עצמו, בהתייחדות, בלא שיתוף ידיעות אלה ברשות הרבים. על כן, אין דורשים במרכבה ליחיד.
לעומת זאת, מעשה בראשית עוסק כבר במציאות העולם הזה – בבריאה. כאן ישנה אפשרות ללמוד דבר זה עם אדם נוסף, כעין הקב"ה שנותן ומעניק לבריאה. מאידך גיסא – כפי שנראה מחר – אסור ללמוד על כך עם שני אנשים. עדיין מדובר כאן בנושאים שורשיים ועמוקים השייכים ל'מידת הדין' – מידת האמת, שקודמת לעולמנו המכונה 'עלמא דשיקרא'; הפער העצום בין הבריאה היסודית שברא ה' לבין עולמנו, עלול ליצור עיוותים בהבנת הבריאה שברא ה'.

הרחבות
 שיעור פרטי בסודות התורה
אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת לִשְׁלֹשָׁה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לִשְׁנַיִם וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה לְיָחִיד. המהר"ל מביא פירוש רעיוני להדרכת חז"ל שיש ללמוד לימודים אלה בקבוצות קטנות. הסבר אחר מופיע בדברי הרמב"ם: "ולמה אין מלמדין אותו לרבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה (=לא לכל אדם יש דעת רחבה) להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין" [רמב"ם הלכות יסודי התורה ד, יא]. מקצועות אלה בתורה – אין ללמד ברבים, כיוון שיש לבחור בקפידה את התלמידים הראויים שבכוחם להבין את עומק סודות התורה. כמו כן, בגלל העומק העיוני ודקות ההגדרות שנדרשים להבנת נושאים אלה, יש ללמדם בקבוצות קטנות , כדי שהרב יוכל להיות בטוח שכל תלמיד הצליח לרדת לעומק דעתו.

לעילוי נשמת חיים מאיר אלתר בן נחום צבי הכהן ז"ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il