ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ענייני דיומא
וְאִם שֶׁאָנוּ נוּכַל לוֹמַר דֶּרֶךְ אַחֵר, וְהוּא אֲמִתִּי גַּם כֵּן. מִדַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, לְבָאֵר 1 הַמְסוֹבָב בְּעֶצֶם שֶׁזֶּהוּ מִדֶּרֶךְ הַחָכְמָה, לֹא דָּבָר שֶׁהוּא מְסוֹבָב בְּמִקְרֶה. וּמַה שֶּׁהַתּוֹרָה מְבִיאָה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, אֵין זֶה סִבָּה בְּעֶצֶם רַק בְּמִקְרֶה, לְפִי שֶׁעוֹלָם הַבָּא נִבְרָא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה, וְאִם כֵּן לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר רַק* שֶׁבִּשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ זוֹכֶה לְאֹרֶךְ יָמִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְסָד, כִּי הַחֵטְא מֵבִיא לָאָדָם הֶפְסֵד, וּבְקִיּוּם הַמִּצְוָה זוֹכֶה לְאֹרֶךְ יָמִים, שֶׁזֶּה נִזְכָּר בַּתּוֹרָה תָּמִיד: וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים (שם), לְמַעַן תִּחְיוּן (שם ה, כט; ח, א). וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ חַיִּים, אָז מֵעַצְמוֹ בָּא לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא יִהְיֶה בַּסּוֹף, וְאִם לֹא יִשְׁמֹר הַתּוֹרָה, לֹא יִהְיֶה לוֹ אֲרִיכַת יָמִים וְיַגִּיעַ לוֹ הַמִּיתָה, וְאֵיךְ יָבֹא לָעוֹלָם הַבָּא? נִמְצָא כִּי אֵין הַתּוֹרָה סִבָּה בְּעֶצֶם לָעוֹלָם הַבָּא, רַק לַאֲרִיכַת יָמִים. מָשָׁל זֶה, שֶׁהַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת לָאָדָם חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין הַתּוֹרָה סִבָּה לָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז בְּעַצְמוֹ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָךְ הַתּוֹרָה סִבָּה בְּעֶצֶם לַאֲרִיכַת יָמִים וְאֵינָהּ סִבָּה לָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה רַק הַמְסוֹבָב בְּעֶצֶם, שֶׁזֶּהוּ אֲרִיכַת יָמִים, וְאֶל זֶה הַתּוֹרָה הִיא סִבָּה בְּעֶצֶם.
השגת הנבואה מהעולם הבא רק את אריכות הימים, שזה שייך גם בעולם הזה
אָמְנָם 2 פֵּרוּשׁ זֶה מֻכְרָח לוֹמַר, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר מֵעִנְיַן הַנְּבוּאָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁחוּשׁ הָעַיִן הַמְקַבֵּל הָרֵאוּת מְקַבֵּל מוּחָשָׁיו עַל יְדֵי הִתְדַּבְּקוּת הַחוּשׁ בַּמּוּחָשׁ, כָּךְ כֹּחַ הַנְּבוּאָה עַל יְדֵי הִתְדַּבְּקוּת כֹּחַ הַנְּבוּאָה בַּמֻּשָּׂג הַהוּא הוּא מִתְנַבֵּא, וּלְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הִתְדַּבְּקוּת בְּדָבָר נִבְדָּל מִן הָעוֹלָם. 3 וּלְכָךְ אִי אֶפְשָׁר הִתְדַּבְּקוּת בָּעוֹלָם הַבָּא בְּעַצְמוֹ כִּי אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲשֶׁר יַגִּיעַ לִמְצִיאוּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ: וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁנִּמְשָׁךְ לַמְּצִיאוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִהְיֶה קִיּוּם לִמְצִיאוּתוֹ אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ עַתָּה, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר וְאֵין לְהַאֲרִיךְ.
גם השכל לא משיג דברים שקדמו להוויתו
וְאַף שֶׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג הַדְּבָרִים הַנֶּעֱלָמִים, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר שֶׁהוּא נִבְדָּל מִן הָאָדָם לְגַמְרֵי, רָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשָּׂגָתוֹ בּוֹ, כִּי דָּבָר שֶׁהוּא נִבְדָּל מִן הָאָדָם אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַשָּׂגָה בּוֹ, 4 שֶׁכָּל הַשָּׂגָה חִבּוּר וְצֵרוּף לַמֻּשָּׂג. 5 וְהַיְצִיאָה שֶׁל עוֹלָם לְפֹעַל הַמְּצִיאוּת הוּא נִבְדָּל מִן הָעוֹלָם אַחַר הִמָּצֵא הָעוֹלָם בְּפֹעַל, שֶׁאֵין הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר הוּא 6 בְּעֵת הֲוָיָה מִתְדַּמֶּה לְאַחַר הִמָּצְאוֹ, וּלְפִיכָךְ הַהַשָּׂגָה בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא הִמָּצֵא הָעוֹלָם, וְאֵיךְ יֵצֵא לְפֹעַל הַמְּצִיאוּת שֶׁזֶּהוּ קֹדֶם הִמָּצְאוֹ, הוּא נִבְדָּל לְגַמְרֵי מִן הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ עַל זֶה אָמַר (משלי כה, ב): כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר מִן בְּרֵאשִׁית עַד וַיְכֻלּוּ, שֶׁעַד וַיְכֻלּוּ מַזְכִּיר בַּהֲוָיַת הַנִּמְצָאִים וְאֵיךְ יָצְאוּ לַפֹּעַל, וְזֶה יֵשׁ לְהַסְתִּיר.
______________________________
אמנם ניתן לפרש באופן אחר וגם פירוש זה אמיתי. דרכה של התורה לכתוב על 1 תוצאה ישירה והכרחית של פעולה, ולא על תוצאה עקיפה או אפשרית. המציאות שהתורה מביאה את שומרה ומקיימה לחיי העולם הבא, אינה תוצאה ישירה של שמירת התורה אלא תוצאה עקיפה, ולכן זה לא כתוב בתורה. פירוש: העולם הבא נברא על ידי הקב"ה כמו שנברא העולם הזה, לכן מציאותו קיימת גם אם אין האדם שומר תורה ומצוות, אלא שבשמירת התורה ובקיום המצוות זוכה האדם לאריכות ימים, היינו שיתקיים ולא יאבד אובדן מוחלט, כי החטא מביא את האדם לאובדן מוחלט. דבר זה מוזכר בתורה כמה פעמים: והארכת ימים, למען תחיון. כאשר זוכה האדם לחיים נצחיים, ממילא יבוא אל העולם הבא, שהוא העולם הנצחי. ואם לא ישמור תורה ומצוות, לא יזכה לאריכות ימים, כלומר לקיום, ולכן לא יגיע אל העולם הבא. העולה מהדברים האלו, ששמירת התורה היא לא סיבה ישירה לחיי העולם הבא, אלא סיבה לאריכות ימים, ומתוך כך זוכה לעולם הבא. דוגמה לזה, קיום התורה נותן לאדם חיים בעולם הזה, אבל אין שמירת התורה סיבה לקיומו של העולם הזה. כאשר התורה מעניקה לשומרה חיים בעולם הזה, ממילא הוא קיים בעולם הזה, וכך גם ביחס לעולם הבא, העולם הבא הוא עולם קיים, מי שזוכה לאריכות ימים בגלל ששמר את התורה, זוכה לעולם הבא. לכן לא נכתב בתורה השכר של העולם הבא, מפני שאין העולם הבא שכר לשמירת התורה, אלא התורה מביאה לאריכות ימים, וזה השכר הישיר על שמירת התורה.
אולם, בכל אופן נצטרך לומר 2 את מה שאמרנו למעלה בעניין הנבואה, שכמו שהעין יכולה לראות רק כאשר יש קשר בין חוש הראייה לדבר הנראה, כך כוח הנבואה הוא רק כאשר יש קשר בין הנביא לבין מושא הנבואה, ולכן לא יוכל הנביא להנבא על דבר שמחוץ למושגי העולם הזה. 3 על כן לא יכולה הנבואה לדבר על עולם הבא, אלא רק על מה שיש לו קשר אל העולם הזה. הנבואה יכולה לומר: והארכת ימים וכיוצא בזה, מפני שזה מושג השייך לעולם הזה, כי כאשר מקיים את רצון הבורא, יש קיום למציאותו כמו בקיומו בעולם הזה. דבר זה ברור ומבואר ואין צורך להאריך.
אף שבכוחו של השכל להשיג דברים נעלמים שאין הנבואה משיגה, גם השגתו מוגבלת ואין בכוחו להשיג דברים שהם לגמרי מחוץ לעולמו של האדם, 4 כי השגה היא חיבור בין האדם אל הדבר אותו הוא משיג. 5 בריאת העולם הוא מושג שמחוץ למציאות השגת האדם, כי העולם לאחר הבראו שונה מהעולם שהיה 6 בתהליך הבריאה, ולכן ההבנה כיצד נברא העולם, שזה תהליך שקרה לפני שהעולם היה ברוא, רחוק מאד מהבנת האדם המכיר את העולם כפי שהוא לאחר שנברא. לכן אמרו חכמים: כבוד אלוקים הסתר דבר - מבראשית עד ויכלו, כלומר את בריאת העולם, שהיא מבראשית ועד ויכלו, יש צורך להסתיר.
[ רַק – אלא.]
ביאורים
לאחר שבירר המהר"ל שאין יכולת לנביא לחזות בעולם הבא, הוא מציין שלמרות זאת בתורה ישנו רמז לעולם הבא – קיום התורה מביא אריכות ימים, שאינה מסתיימת בעולם הזה אלא היא ממשיכה גם לעולם הבא.
מהי אותה אריכות ימים? כמובן, מדובר על אריכות ימים פיזית, אך במפרשים מצאנו גם שהכוונה לאריכות ימים איכותית – ישנו אדם שחי חיים ארוכים, אך הם חסרי משמעות ועל כן חייו קצרים. לעומת זאת, יש אדם שחי חיים קצרים אך מלאי משמעות, ולכן חייו ארוכים. התורה מביאה אותנו למצב של 'חיים ארוכים' – חיים רוחניים, מלאי משמעות. היא מאפשרת לנו לחיות באמת ולא לעבור ליד החיים.
הבטחת התורה לחיים ארוכים ועולם הבא אינה הבטחה שנהיה במדרגה של עולם הבא, אלא זו הבטחה שנזכה להמשיך את החיים הרוחניים שחיינו בעולם הזה – גם בעולם הבא. כמובן, העולם הבא יהיה שונה, ובמעלותיו הנשגבות לא עוסקת התורה – כי כפי שהסביר המהר"ל לעיל, אין לנבואה אפשרות להשיג דברים אלה, והם לא יכולים להביא אותנו לדבקות אלוהית. בכל זאת, הידיעה שנמשיך את חיינו 'הארוכים' גם בעולם הבא – רלוונטית ונוגעת גם לחיים שלנו כעת: לעומת הגוף החומרי שהולך וכלה, העולם הרוחני הוא נצחי. כאלה הן גם מצוות התורה ולימודה – נצחיים. כאשר התורה מלמדת אותנו שקיום התורה יביא לאריכות ימים, היא בעצם מלמדת אותנו שכבר כעת – חיינו ארוכים.
תוצאה כזו של קיום התורה היא תוצאה 'בעצם' – זוהי תוצאה ישירה למשמעות העמוקה של התורה, הנותנת חיים רוחניים, ומרוממת את האדם. לעומת זאת, מעלותיו של העולם הבא אינן נובעות מקיום התורה, אלא הן מציאות שהקב"ה יצר והיא אינה תלויה בקיום המצוות שלנו. הבטחה לחיים ארוכים יכולה לבוא גם בדברי הנביאים, כיוון שהיא חושפת את משמעותה העמוקה של התורה ומביאה לדבֵקות אלוהית. לעומת זאת, עניינו של העולם הבא נשגב כל-כך מאתנו, שאין הוא יכול להביא לדבֵקות אלוהית.
כמו שיש גבול לראיית הנבואה, כך גם לשכל יש גבול. האדם אינו מסוגל להבין את מה שנבדל ממנו ושונה לחלוטין מחייו, ולכן אין לו לעסוק בפרשת בראשית והתהוות העולם. חכמים מכוונים אותנו שלא להשתמש בכוח השכל בתחומים המנותקים מאתנו, שאינם יועילו לנו, אלא כדי לסלול דרכי חיים.
הרחבות
נמדוע לא נזכר העולם הבא בתורה?
לְכָךְ לֹא נִזְכַּר בַּתּוֹרָה. בספר תפארת ישראל [פרק נז] כתב המהר"ל סיבות נוספות לכך שהתורה לא הזכירה בפירוש את העולם הבא:
א. לחזק את האמונה בתורה – המהר"ל כותב: "כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה, כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים ניכרים לכל אדם בחוש העין". התורה הבטיחה שכר ועונש גשמיים, כדי שנוכל לראות את התקיימות הבטחות התורה בעולם הזה. מתוך כך תתחזק האמונה באמיתת תורתנו, לעומת שאר הדתות שהבטיחו למאמיניהן שכר רוחני שאין אפשרות לאמתו בעולם הזה.
כמו כן, אם התורה הייתה מבטיחה שכר רוחני בעולם הבא, אדרבה – האמונה בתורה הייתה נחלשת, כיוון שהבטחות אלה היו נדמות לדברי השקרן, הטוען שדבריו יתקיימו בעוד זמן רב כדי שלא יוכר שִקרו.
ב. לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס – אם היה מוזכר עולם הבא בתורה, היה נראה שהתורה מחנכת אותנו לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס, ודבר זה אינו ראוי.
יש להקשות על כך, שכן מוזכרים בתורה שכר ועונש גשמיים בעולם הזה, כגון: מטר בעִתו – אם ישמרו את המצוות, ולהבדיל עצירת המטר – אם יעברו עליהן [דברים יא, יג-יז]! המהר"ל מבאר שהבטחות אלה אינן נחשבות לשכר, אלא הן התנאי שהתנה הקב"ה עִם ישראל בקבלת התורה, שאם יעברו על חוקי התורה הם יענשו ויאבדו את טובות העולם הזה שקיבלו כבר. אולם את העולם הבא עוד לא קיבלו, ולכן הבטחה לחיי עולם הבא נחשבת לשכר.
ועיין שם בהסבר נוסף שהביא. (ואף שדברי המהר"ל נראים כסותרים זה את זה, שכן מהטעם הראשון עולה שהקב"ה הבטיח שכר בעולם הזה, ולעומת זאת בטעם השני טוען המהר"ל שהטובות בעולם הזה אינם נחשבות לשכר שכן אין ראוי לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס. כך היא דרכו של המהר"ל להביא מספר תשובות שונות לכל שאלה).
לעילוי נשמת איידל בת שלמה ופנינה רחל שניידר ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
