ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּמַה שֶּׁהָיָה הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, לֹא שֵׁשׁ מֵאוֹת אוֹ שֵׁשׁ אֶלֶף, וְטַעַם זֶה יָדוּעַ, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת לָהֶם כָּל שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת שֶׁל מִסְפָּר, דְּהַיְנוּ, שֵׁשׁ וּמֵאָה וְאֶלֶף, שֶׁאִם הָיָה שֵׁשׁ מֵאוֹת עֲדַיִן הָיָה מִסְפָּר חָסֵר, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מִסְפַּר אֶלֶף, שֶׁהוּא יוֹתֵר גָּדוֹל. וְכֵן אִלּוּ הָיָה שֵׁשׁ אֶלֶף, הָיָה מִסְפָּר חָסֵר, בַּעֲבוּר שֶׁחָסֵר מֵאָה, שֶׁהוּא בֵּין שֵׁשׁ וּבֵין אֶלֶף. וּלְפִיכָךְ הַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם מִסְפַּר שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, כִּי עַתָּה יֵשׁ כָּאן כָּל הַמִּסְפָּרִים, 1 כִּי מִסְפַּר רִבּוֹא לֹא תִמְצָא רַק מְעַט וְאֵין צָרִיךְ לַמִּסְפָּר הַזֶּה, 2 כִּי אַף בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לִמְנוֹת מִסְפַּר רִבּוֹא, אֵין מוֹנֶה בּוֹ כִּי אִם בְּאֶלֶף. וְעוֹד, כִּי לְשׁוֹן רִבּוֹא מִלְּשׁוֹן רַב, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא הַחֶשְׁבּוֹן הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, וְאֵין רָאוּי מִסְפָּר זֶה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי אֵין זֶה מִסְפָּר שֶׁל שְׁלֵמוּת רַק מִסְפָּר שֶׁל רִבּוּי, וְהָרִבּוּי אֵינוֹ שָׁלֵם, כִּי הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר אֵין בּוֹ תּוֹסֶפֶת וְחִסָּרוֹן, וְהָרִבּוּי יֵשׁ בּוֹ תּוֹסֶפֶת שֶׁהוּא רִבּוּי. וְאִם תֹּאמַר, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁלֹשָׁה מִסְפָּרִים דְּהַיְנוּ אֲחָדִים, מֵאָה וְאֶלֶף, וְלָמָּה לֹא הָיָה גַּם כֵּן מִסְפַּר עֲשָׂרָה? וְאֵין זֶה קֻשְׁיָא כַּאֲשֶׁר תָּבִין, כִּי חִלּוּק יֵשׁ בֵּין מִסְפָּר שֶׁל עֲשִׂירִיּוֹת וּבֵין שְׁאָר מִסְפָּרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא תוּכַל לוֹמַר שֵׁשׁ עֲשִׂירִיּוֹת, רַק תֹּאמַר שִׁשִּׁים. לְכָךְ לֹא תוּכַל לוֹמַר שֵׁשׁ עֲשָׂרָה מֵאוֹת אֶלֶף, הֲרֵי שֶׁלֹּא תוּכַל לִמְנוֹת מִסְפַּר הָעֲשָׂרָה עִם הַשֵּׁשׁ כְּמוֹ שֶׁתִּמְנֶה הַמֵּאָה עִם הַשֵּׁשׁ לוֹמַר שֵׁשׁ מֵאָה, וּלְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר רַק שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וּמִסְפַּר עֲשִׂירִיּוֹת אֵין לוֹ מָקוֹם לְכָאן כְּלָל. לְכָךְ הַמִּסְפָּר הַשָּׁלֵם הוּא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאֵלּוּ דְּבָרִים בְּרוּרִים מְאֹד. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף הָיָה לְיִשְׂרָאֵל שְׁלֵמוּת הָרָאוּי לָהֶם, וְאָז יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם כְּמוֹ הָעֻבָּר כַּאֲשֶׁר נִשְׁלַם יוֹצֵא מִבֶּטֶן אִמּוֹ.
המספר שש מבטא שלמות, ובשלמות אין ריבוי, לכן הוא ראוי לישראל שהם אומה יחידה
וְעוֹד, מִצַּד שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם אֻמָּה יְחִידָה, רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל זֶה הַמִּסְפָּר, שֶׁהַמִּסְפָּר הַזֶּה הוּא מִסְפָּר שָׁלֵם. 3 וְיָדוּעַ, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם וְהוּא חֵלֶק בִּלְבַד, אֵינוֹ אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ עוֹד חֵלֶק, וְיֵשׁ בּוֹ רִבּוּי. אֲבָל הַשָּׁלֵם, מִצַּד הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר בּוֹ הוּא אֶחָד, שֶׁאֵין עוֹד חֵלֶק, וְדָבָר מֻסְכָּם הוּא זֶה בְּוַדַּאי. וּמֵאַחַר שֶׁמִּסְפַּר שִׁשָּׁה הוּא מִסְפָּר שָׁלֵם, הוּא מוֹרֶה אַחְדוּת גַּם כֵּן, וּמִפְּנֵי זֶה רָאוּי לְאֻמָּה יְחִידָה וּשְׁלֵמָה בָּעוֹלָם הַמִּסְפָּר הַזֶּה, שֶׁהוּא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, כַּאֲשֶׁר הָיוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. אָמְנָם לְקַמָּן יִתְבָּאֵר עוֹד. וְסוֹף סוֹף רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל מִסְפַּר שֵׁשׁ בִּפְרָט. וְאַל תָּשִׂים לִבְּךָ עַל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיוּ כְּשֵׁרִים לֹא נֶחְשְׁבוּ בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטַּף, הִגִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל שְׁלֵמוּתָם לְגַמְרֵי, וְהָיוּ דּוֹמִים לְעֻבָּר כַּאֲשֶׁר נִשְׁלַם צוּרָתוֹ אָז רָאוּי לָצֵאת וְלֹא קֹדֶם, לְכָךְ אָמְרוּ (בשוחר טוב שם): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, כְּאִלּוּ הָיָה יִשְׂרָאֵל בַּקֶּרֶב שֶׁלָּהֶם, מִצַּד אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ לְעַם בְּתוֹךְ מִצְרַיִם.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
9 - פרק ג' חלק ג'
10 - פרק ג' חלק ד'
11 - פרק ג' חלק ה'
טען עוד
הסבר נוסף מדוע המספר שש מאות אלף ראוי לישראל, כי ישראל אומה יחידה ושלמה בעולם, ומספר זה הוא מספר שלם. 3 ידוע שכל מה שאינו שלם זקוק לתוספת כדי שגיע לשלמות, לכן אינו אחד אלא ריבוי, כי לאחד אין תוספת ואין חסרון. גם המספר שש הוא מספר של שלמות המלמד על אחדות, לכן לאומה יחידה ושלמה בעולם, המספר הראוי הוא שש מאות אלף, כמו שהיו ביציאת מצרים, ובהמשך עוד יתבאר ענין זה. ואין לומר שמספרם של ישראל ביציאת מצרים היה יותר משש מאות אלף, כי היו כאלו שמתו בשלושת ימי האפילה, כיון שאנשים אלו לא היו כשרים ואינם נחשבים בכלל ישראל. בשעה שהיו ישראל שש מאות אלף גברים בלא הטף, הגיעו לשלמותם, והיו כעובר שנשלמה צורתו, שאז הוא ראוי לצאת לאויר העולם ולא קודם לכן. על בחינה זו נאמר: או הניסה אלוקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, כלומר, כאילו היו ישראל בקרב המצרים, ונעשו לעם בתוך מצרים.
ביאורים
דרכו של עולם ששורשי הבריאה והחיים ניצבים בשמים, ומתוך המציאות הרוחנית מסתעפים חיים על פני האדמה. תפיסה זו מנחה פעמים רבות את המהר"ל לצייר קווים רוחניים על פי נתונים, שיכולים היו להצטייר כפרטים היסטוריים בלבד. גם בפסקה זו מבאר המהר"ל מדוע המספר של בני ישראל ביציאת מצרים הוא שש מאות אלף איש, משום שמספר בני ישראל בנקודת הזמן שבו נוצרה האומה הזו, הוא בודאי דבר עקרוני הדורש לימוד והעמקה.
אילו שש מאות אלף איש היה רק מספר בני ישראל בעת יציאת מצרים, ייתכן שהביאור היה ראוי להיות קשור דווקא ליציאת מצרים במספר זה. אך האמת היא שבני ישראל מונים שש מאות אלף גם במדבר וגם בעת כניסתם לארץ ישראל, משמע שיש במספר זה נקודה רוחנית עקרונית המתאימה לעם ישראל.
וכך כותב המהר"ל במקום אחר: "וזה מפני כי מספר של עשרות נגד תחתונים ומספר מאה נגד האמצעי ומספר אלפים נגד העליונים" [חידושי אגדות ח"ד עמ' קל]. השלמות המספרית היא כפולה: מצד הספרה "שש", שמבטאת שלמות (כפי שביארנו אתמול) ומצד ה"מאות אלף", השלֵמות של ה"שש" מופיעה בשני מעגלים נוספים של שלמות, "מאות" ו"אלפים". עם ישראל מחדֵש בעולם את היכולת להיות אומה טבעית שלמה עם כל התכונות הראויות לאומה, ובד בבד להיות עם אלוהי המתהלך בעולמות עליונים. לשם כך נדרשת גם המדרגה האמצעית של ספירת המאות, המתווכת בין היכולת להתהלך בעולם ובין היותנו עם ה'. אמנם את הסדרה של העשרות איננו מונים בפני עצמה, כמו את המאות והאלפים, מפני שהיא כלולה באחדות. וההוכחה היא שבעברית אומרים 'שישים' ולא 'שש עשרות', בשונה מסדרת המאות, ששם אנו אומרים 'שש מאות' במפורש.
הרחבות
האחדות והשלמות
יִּשְׂרָאֵל הֵם אֻמָּה יְחִידָה. המהר"ל כותב שבגלל שהאומה ישראלית היא 'אומה יחידה' המספר 'שש' ראוי לה, כיוון שהוא מייצג מספר שלם שאינו זקוק להשלמה, כמו עם ישראל.
הגמרא [סנהדרין לט.] מביאה פסוק המבטא את ייחודו של עם ישראל: "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" [שמואל ב ז, כג]. רבי אבינא ביאר פסוק זה כך: על הגויים נאמר "כי כל הגויים כאין נגדו" [ישעיהו מ, יז] – כלומר, גדולת השם אינה בת השוואה כלל לכל הגדולה הנמצאת בעולם הזה וכלפי זה נאמר על ישראל: "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" [במדבר כג, ט] – כלומר, האמור בפסוק הנ"ל אינו כולל את ישראל מכיוון שהם מייצגים את גדולת השם עצמה ואת אחדותו, שמחמת כן נקראו 'גוי אחד', יחיד מיוחד.
המהר"ל מסביר דברים אלו: אפסיות הגויים לעומת הקב"ה נובעת מכך שהם 'חומריים' וממילא אינם בני השוואה לעניינים שברוח, ודאי שלא לאלוהים. ישראל, לעומת זאת, מופיעים את גדולת השם בעולם, ולכן הם נקראים 'מושלמים'. זו אומה רוחנית שאינה מושפעת מחסרונות החומר. שאר העניינים המאפיינים את ישראל, ככל עם ולשון (כגון שפה ותרבות) טפלים למהות זו [גבורות השם מד]. זו הסיבה שעם ישראל נקרא 'אומה יחידה ', כיוון שמטרתו היא לגלות את האחדות האלוהית בעולם וכך ל'השלימו' ולהביאו לתיקונו.
לעילוי נשמת שמעון בן יצחק אשכולי ז"ל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
