ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעוֹד תֵּדַע אֵיךְ הַמַּצָּה שֶׁהִיא לֶחֶם עֹנִי שַׁיָּךְ אֶל הַגְּאֻלָּה, וְזֶה כִּי הֶעָנִי שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר, וְזֶה עִנְיַן 1 פְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ, וְדָבָר זֶה עִם שֶׁהוּא חִסָּרוֹן נֶחְשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהַרְכָּבָה, וּמַעֲלָתוֹ בְּהַרְכָּבָה, מִכָּל מָקוֹם הַפְּשִׁיטוּת מַעֲלָה הוּא מִצַּד עוֹלָם הַפָּשׁוּט, וְאֵין בּוֹ הַרְכָּבָה. וּבַלַּיְלָה הַזֶּה הָיוּ צְרִיכִים אֶל הַגְּאֻלָּה, וְלֹא הָיְתָה הַגְּאֻלָּה מִצַּד הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם הַמֻּרְכָּב, רַק מִצַּד עוֹלָם הָעֶלְיוֹן הַפָּשׁוּט. וּלְפִיכָךְ צִוָּה לֶאֱכֹל מַצָּה לֶחֶם עֹנִי, שֶׁהוּא לֶחֶם הַפָּשׁוּט, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ דָּבָר רַק עֶצֶם פָּשׁוּט. כִּי לְשׁוֹן מַצָּה בָּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא הָעוֹר שֶׁהוּא פָּשׁוּט 2 דְּלָא מְלִיחַ וְלָא קְמִיחַ וְלָא עֲפִיץ (שבת עט, א), וְהוּא עוֹר פָּשׁוּט, בְּשֵׁם: מַצָּה. וּמִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה הָיוּ נִגְאָלִים בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מִן עוֹלָם הַמֻּרְכָּב, צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתָן מַצָּה שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה. דִּמְיוֹן זֶה, כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה בְּבִגְדֵי זָהָב, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבִגְדֵי לָבָן לִפְנַי וְלִפְנִים, וְזֶהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא קוֹנֶה מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁהֲרֵי הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, יֵשׁ לוֹ לְסַלֵּק מִמַּדְרֵגוֹת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמַּדְרֵגָתוֹ אֵינוֹ פָּשׁוּט. וּלְכָךְ יֵשׁ לוֹ לְשַׁמֵּשׁ בְּכָל הַשָּׁנָה בְּבִגְדֵי זָהָב בַּחוּץ, אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים יֵשׁ לוֹ לְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי לָבָן, לְפִי מַעֲלַת הַמַּדְרֵגָה שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם, כִּי בִּגְדֵי לָבָן הֵם פְּשׁוּטִים. וּלְכָךְ צִוָּה בְּלַיִל זֶה לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁהוּא לֶחֶם עֹנִי פָּשׁוּט מִכֹּל, כִּי בְּלַיִל זֶה נִגְאֲלוּ בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, וְכָל מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה יֵשׁ בָּהּ פְּשִׁיטוּת. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב (דברים טז, ג): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם, כִּי מַה שֶּׁהָיוּ יוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן בְּלִי הֶמְשֵׁךְ זְמַן, מוֹרֶה שֶׁיָּצְאוּ בְּמַדְרֵגָה וּבְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, וְהַפֹּעַל שֶׁבָּא מִשָּׁם נַעֲשֶׂה בְּלִי זְמַן, לֹא כְּמוֹ דְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁכָּל פְּעֻלָּתָם בְּהֶמְשֵׁךְ זְמַן. אֲבָל כָּאן הָיָה גְּאֻלָּתָם שֶׁלֹּא בַּטֶּבַע, וּלְכָךְ הָיָה בְּחִפָּזוֹן בְּלִי זְמַן, וּלְכָךְ רָאוּי שֶׁיֹּאכְלוּ לֶחֶם עֹנִי, הוּא לֶחֶם הַפָּשׁוּט מִבְּלִי הַרְכָּבָה. וְדָבָר זֶה נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּן שָׁם. גַּם עַיֵּן לְקַמָּן אֵצֶל מַצָּה זוֹ, וְתִמְצָא עוֹד דְּבָרִים בְּרוּרִים בְּעִנְיָן זֶה.
____________________________
ודע עוד טעם, למה המצה הנקראת לחם עוני שייכת אל הגאולה. לעני אין רכוש כלל, וזה מורה על 1 פשיטות מהחומר, כאשר הוא עומד ללא חיבור לדבר אחר. אמנם העוני נחשב לחסרון בעולם הזה, מפני שעולמנו עולם חומרי, עולם של הרכבה, והרכבה נחשבת בו למעלה, אבל בעולם הרוחני, הפשיטות שאין בה הרכבה נחשבת למעלה. בלילה בו נגאלו, כיון שלא היתה גאולתם מצד העולם הזה אלא מצד העולם העליון שהוא העולם הפשוט, לכן נצטוו לאכול לחם עוני, שהוא לחם פשוט, שכן אין בו אלא את עצמותו. הלשון מצה משמעותה דבר פשוט, וראיה לזה מכך שנקרא העור כשעדיין 2 לא נמלח ולא ניתן עליו קמח או עפצים, אלא הוא עור פשוט - מצה. מפני שבלילה זה באה גאולתם מן המעלה העליונה של העולם הרוחני, ציווה הקב"ה שתהא אכילתם במצה שהיא פשוטה. רעיון דומה אנו רואים בכהן גדול המשמש בכל ימות השנה בבגדי זהב, ואילו ביום הכיפורים כשהוא נכנס לפני ולפנים משמש בבגדי לבן. הטעם לזה מפני שביום הכיפורים הכהן הגדול קונה מעלה עליונה, שהרי הוא נכנס לקדש הקדשים, לכן יש לו להסתלק מכל מדרגות העולם הזה ולהיות פשוט. לכן בכל השנה כשהוא עובד מחוץ לקדש הקדשים הוא משמש בבגדי זהב, וכאשר הוא נכנס לפני ולפנים הוא משמש בבגדי לבן, בהתאם למעלה שאליה הוא נכנס. לכן ציווה לאכול בלילה זה לחם עוני, שהוא לחם פשוט. וזה פירוש הכתוב: שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. כי יציאתם בחפזון בלי שיהוי זמן מורה שיצאו במעלה עליונה, והפועל שבאה מהמעלה הרוחנית הגבוהה נעשה בלא שיהוי זמן, שלא כדברים הטבעיים שמתפתחים לאיטם בשיהוי זמן. כאן שגאולתם היתה שלא על פי הטבע אלא למעלה מהטבע, היתה בחפזון, לכן ראוי שיאכלו לחם עוני. דבר זה התבאר כבר בפרק לו עיין שם, ועיין גם לקמן בפרק ס ותמצא דברים נוספים.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
30 - גבורות השם פרק נ"א חלק ב'
31 - גבורות השם פרק נ"א חלק ג'
32 - לימוד שבועי באמונה יא-יז תמוז תשע"ו
טען עוד
מדען מתחיל מאושר ככל שיש לו יותר תגליות. מדען מתקדם, לעומתו, שואף להכליל את התגליות בכמה שפחות כללים, ושהם יהיו פשוטים וקלים. לפעמים אנשים שואפים לחיים מורכבים, עם עשייה רבה ולו"ז צפוף, אך במשך הזמן הם הולכים ונהיים עמוקים יותר, ואז הם שואפים לחיים של רוגע ופשטות, עם מעט תכנים עמוקים, שכוללים יותר מכול מערכת עמוסה של פרטים קטנים. כך לפני בריאת העולם הזה היה את הקב"ה לבדו, שהיה 'רק' אחד, אבל אחד כזה שהכיל בקרבו את כל הריבוי העצום שקיים בבריאה. עניין העולם הזה הוא 'לפרק' את אותה אחידות פשוטה וגדולה לכמה שיותר פרטים קטנים. כל הפרטים יתעלו, תתגלה האלוהות בכל אחד, ואז יחזרו כולם להיות מחוברים ומאוחדים. הריבוי המסובך יחזור להיות מערכת פשוטה ושלמה.
אצל המצה, מלבד המשמעות של העמידה על העצמיות שלנו, כפי שלמדנו אתמול, מייצגת הפשטות שלה גם את השייכות לעולם העליון הרוחני, שהוא עולם פשוט ואחיד. למילה 'מצה' יש מובן נוסף והוא פשטות, כפי שכתוב בחז"ל [שבת עט]: "שלשה עורות הן: מצה וחיפה ודיפתרא", ומצה היא העור הפשוט שאינו מעובד כלל. במצה אנחנו נפגשים עם העצמיות הבסיסית שלנו, עם הנפש הבסיסית והפשוטה שלנו, לפני שהתפרטה והתפזרה לכל כך הרבה פרטים קטנטנים של החיים. זו הזדמנות להיפגש עם השאיפות השורשיות והכלליות – לפני שקיבלו כל כך הרבה גוונים וצורות ביטוי. לכן גם הגאולה ממצרים הייתה חפוזה. תהליך המסמל סיבוכים, מורכבות. ככה זה בעולם הזה, המלא סיבוכים טבעיים. לא כן במציאות העליונה, הכול פשוט, מיידי. עם גובה זה אנחנו נפגשים דרך המצה. זו השאיפה הגדולה לחיות בתוך עולמנו, עולם של לחצים, נצחונות, שכלולים ותוצאות, ולעשות זאת מתוך שאיפות של עומק, שלווה, אהבה ופשטות.
זו דרכם של דברים עליונים, להופיע בדרך נִסית ובפשטות. אלו דברים שלא מתאימים את עצמם ל'כללי המשחק' של העולם הזה, הם אינם מופיעים בדרך טבעית. לכן ביציאת מצרים היו נִסים כל כך גלויים. לכן גם הכהן הגדול, למשל, בהיכנסו לקודש הקודשים, היה פושט את בגדיו המפוארים ולובש בגדים פשוטים. הפאר והמורכבות מסמלים את שיא ההצלחה של העולם הזה, אבל מעל זה בא הרובד של העולם העליון, של הפשטות והעומק. אם-כן, הפשטות של המצה לא מביאה אותנו לחשוב רק על העצמיות של עם ישראל כעם שעומד לבדו, אלא היא מביאה אותנו לחשוב גם על העולמות העליונים והפשוטים שעולמנו כפוף להם.
הרחבות
מהי שלמות אמִתית?
וְזֶה עִנְיַן פְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ, וְדָבָר זֶה עִם שֶׁהוּא חִסָּרוֹן נֶחְשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהַרְכָּבָה, וּמַעֲלָתוֹ בְּהַרְכָּבָה, מִכָּל מָקוֹם הַפְּשִׁיטוּת מַעֲלָה הוּא מִצַּד עוֹלָם הַפָּשׁוּט, וְאֵין בּוֹ הַרְכָּבָה. המהר"ל עוסק כאן בקשר בין עולמנו המורכב ממציאויות נפרדות ומגוונות, לבין העולם האלוהי שהוא אחדותי. יסוד זה הִנו מצד אחד יסוד היהדות כולה אך מצד שני הוא קשה להבנה.
ישנו עיקרון אמוני שהודגש מאוד אצל הבעל שם טוב וכל תלמידיו, והוא שהעולם – למרות הכמות העצומה של החלקים, הפרטים והנבראים שקיימים בו – לא רק נברא בידי הבורא, אלא ממש כלול בתוכו; כל המציאות אינה קיימת בלי האנרגיה האלוהית שמהווה אותה כל רגע, וכל מה שאנו רואים בעולם אינו אלא אלוהות ש'הסתתרה' בתוך העולם הנראה לעינינו. מבחינה מסוימת, הפירוד והריבוי שאנו רואים בעולם אינו אלא סוג של הסתרה של אחדות ה'.
יוצא מכך שאמנם במושגים של העולם הזה ככול שדבר מורכב מפרטים רבים יותר כך הוא משמעותי יותר, אך מבחינה רוחנית – ככול שדבר הוא אחדותי יותר ולא מורכב מפרטים רבים, כך הוא מבטא יותר את המציאות האמִתית האלוהית שמסתתרת מאחורי העולם, ואותו דבר רוחני הִנו מקורי וקרוב יותר לאחדות שממנה נובע הכול.
דרך מקובלת בחסידות ובקבלה לקרב דבר זה אל השכל היא בהתבוננות על ענין ה'אני'. 'אני' אמנם איננו הרגשה, מחשבה או רצון ספציפיים, אולם כל הרגשות, המחשבות והרצונות נובעים ממנו. גם הדוגמה שמביא כאן המהר"ל מבגדי לבן מסבירה נקודה זאת, שכן הצבע הלבן הוא פשוט, אך באמת מבחינה פיזיקלית הוא כולל בתוכו את כל הצבעים (הקליטה של הצבע בעין היא תולדה של אורך הגל של האור הפוגע בעין, למשל הצבע האדום הוא הגל הכי ארוך והסגול הכי קצר, אולם צבע לבן אינו אלא אוסף של כל אורכי הגלים יחד).
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה הייעוד של תורת הבנים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד גמרא?
דיני פרשת זכור
הלכות שטיפת כלים בשבת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
