ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
1 תְּנַן בְּעַרְבֵי פְסָחִים (קטז, א): מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ, מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. וְקָאָמַר בַּגְּמָרָא: מַאי בִּגְנוּת? רַב אָמַר: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שְׁמוּאֵל אָמַר: עֲבָדִים הָיִינוּ וכו'. וּפֵרוּשׁוֹ: כִּי אֵין לְהַתְחִיל בַּשֶּׁבַח מִיָּד מִבְּלִי שֶׁיְּסַפֵּר תְּחִלָּה הַגְּנוּת, 2 שֶׁאָז הָיָה מַשְׁמַע שֶׁהָיְתָה הוֹצָאָה בְּמִקְרֶה, שֶׁכָּךְ קָרָה שֶׁנַּעֲשָׂה טוֹבָה זֹאת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא כִּוֵּן הַפּוֹעֵל אֶל הַפְּעֻלָּה. וְזֶה כִּי יֵשׁ שְׁנֵי פּוֹעֲלִים: הָאֶחָד הוּא פּוֹעֵל בְּמִקְרֶה, וְהַשֵּׁנִי הוּא פּוֹעֵל בְּעֶצֶם. הַפּוֹעֵל בְּמִקְרֶה, מָשָׁל זֶה הַבַּיִת שֶׁהוּא נִשְׂרָף וּבָא מָטָר וְכִבָּה אֶת הַשְּׂרֵפָה. הַמָּטָר פּוֹעֵל הַכִּבּוּי, וְהוּא פּוֹעֵל בְּמִקְרֶה, שֶׁלֹּא הָיָה מְכַוֵּן לְכַבּוֹת. וְאֵין הַמָּטָר נִמְשָׁךְ אַחַר הַשְּׂרֵפָה כְּלָל. הַשֵּׁנִי פּוֹעֵל בְּעֶצֶם וּבְכַוָּנָה כְּגוֹן מִי שֶׁרוֹאֶה בֵּיתוֹ נִשְׂרָף וּמְכַבֶּה אוֹתוֹ זֶהוּ פּוֹעֵל בְּעֶצֶם, כֵּיוָן שֶׁהָיָה כַּוָּנָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא הַכִּבּוּי מִפְּנֵי הַשְּׂרֵפָה. לְפִיכָךְ אִלּוּ הָיָה מְסַפֵּר הַטּוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל מִבְּלִי הַגְּנוּת, הָיָה אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב כִּי בְּמִקְרֶה בָּא הַגְּאֻלָּה, לְפִיכָךְ יַתְחִיל קֹדֶם הַגְּנוּת, וְיֹאמַר בִּשְׁבִיל הַגְּנוּת שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה עִמָּהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה. וְהַפְּעֻלָּה הָיָה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגְּנוּת, וְזֶה פֹּעַל בְּעֶצֶם, שֶׁהָיָה מְכַוֵּן עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה, וְהוּא בִּשְׁבִיל הַגְּנוּת שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל, לְהַצִּיל אוֹתָם מִן הַגְּנוּת. לְכָךְ סָמַךְ דְּבָרָיו אֶל הַגְּנוּת, שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגְּנוּת וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם. לֹא כְּמוֹ הַמָּטָר שֶׁהוּא מְכַבֶּה, שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ אֶל הַדְּלֵקָה וְהוּא הֶפְסֵד הַבַּיִת, וּמְכַבֶּה.
שבח שקדם לו גנות מעולה יותר
וְכַאֲשֶׁר תָּבִין עוֹד תֵּדַע עוֹד, כִּי הַשֶּׁבַח שֶׁקּוֹדֵם לוֹ גְּנוּת יוֹתֵר שֶׁבַח, כְּמוֹ שֶׁתִּרְאֶה כִּי הַיּוֹם קוֹדֵם לוֹ הַלַּיְלָה. וְזֶה מִפְּנֵי כִּי הַשְּׁלֵמוּת אֵינוֹ נִמְצָא 3 בְּהַתְחָלָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ לַנִּמְצָא שְׁלֵמוּת מָה, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אוֹתָהּ הַמַּעֲלָה בִּתְחִלָּתוֹ, כַּאֲשֶׁר הִיא מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה אֱלֹהִית, שֶׁאֵין הַמְקַבֵּל רָאוּי אֶל מַעֲלָה הַגְּדוֹלָה הָאֱלֹהִית שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ מֵהַתְחָלָתוֹ. לְפִיכָךְ הַמַּעֲלָה אֱלֹהִית יֻקְדַּם לָהּ גְּנוּת, וּלְבַסּוֹף יַעֲלֶה אֶל מַעֲלָה הָאֱלֹהִית, כִּי כָּךְ רָאוּי אֶל מַעֲלָה הָאֱלֹהִית שֶׁלְּחֶסְרוֹן הַמְקַבֵּל אֵינָהּ נִמְצֵאת בּוֹ תְּחִלָּה, וְזֶה נִמְשָׁךְ אֶל הֲוָיַת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בִּתְחִלָּתוֹ נִמְצָא מַעֲלָתוֹ, אֲבָל הַתְחָלָתוֹ הוּא בְּשִׁפְלוּת וּמִתְעַלֶּה בָּאַחֲרוֹנָה. וְלֹא הָיָה כְּדַאי הָעוֹלָם הַזֶּה לְקַבֵּל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, שֶׁיִּהְיֶה הָאוֹר בִּתְחִלָּתוֹ, כִּי הָאוֹר הוּא מַעֲלַת הַמְּצִיאוּת, לְכָךְ יֻקְדַּם לוֹ לַיְלָה. וּלְפִיכָךְ תִּמְצָא גַּם כֵּן כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הָיָה נוֹהֵג בְּשִׁפְלָתוֹ מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתוֹ, דּוֹמֶה לְלַיְלָה, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהוּא הַיּוֹם, שֶׁאַבְרָהָם הָיָה כְּמוֹ אוֹר הַיּוֹם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ט, א): ב' אֲלָפִים תֹּהוּ, כְּלוֹמַר שֶׁהַמְּצִיאוּת חַיָּב לִהְיוֹת תֹּהוּ בָּרִאשׁוֹנָה, לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר עִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הַתְחָלָתוֹ תֹּהוּ, וְאֵין בְּהַתְחָלָתוֹ הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה. וּלְכָךְ דָּבָר זֶה מוֹרֶה עַל הַמַּעֲלָה הָאֱלֹהִית, אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם תְּחִלָּה גְּנוּת וְאַחַר כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם אֶל מַדְרֵגָה הָאֱלֹהִית. וְזֶהוּ כְּפִי סֵדֶר הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
33 - גבורות השם פרק נ"א חלק ד'
34 - גבורות השם פרק נ"ב חלק א'
35 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ב'
טען עוד
כאשר תבין תדע כי שבח שקדם לו גנות הוא שבח גדול יותר, ודבר זה הוא חלק ממציאות העולם הזה. אנו רואים שבעולם הזה החסרון תמיד קודם לשלמות כמו שהלילה קודם ליום, כי בעולם הזה אין השלמות יכולה להמצא 3 מיד בתחילת התהוותו של דבר, כי אין הנבראים ראויים בעולם הזה למעלה אלוקית שהיא מעלה עליונה בתחילת הופעתם במציאות. לכן לכל מעלה אלוקית תוקדם גנות, ורק לבסוף יעלה אל המעלה האלוקית, כי ראוי למעלה אלוקית שלא תופיע בנברא בתחילתו מפני חסרונו. זוהי מהותו של העולם הזה, שאין השלמות נמצאת בו בתחילת הוויתו, אלא ההתחלה היא בשפלות וממנה הולך ומתעלה. לכן לא ראוי העולם לקבל את האור מתחילה, כי האור הוא מעלת המציאות, לכן קדם הלילה ליום. וכך היה בתחילת העולם, תחילה היה העולם בשפלותו, בדומה ללילה, עד שהגיע אברהם והאיר את העולם. זהו מה שאמרו חכמים שבתחילת העולם היו אלפיים שנות תוהו, כלומר בתחילת העולם הזה חייבת להיות תקופת תוהו, כי אין מעלה אלוקית בתחילת ההוויה. לכן הזכרת העובדה שהיו ישראל בתחילה בגנות, מורה שקנו לאחר מכן מעלה אלוקית, שהעלה אותם הקב"ה, כמו שהיה בתהליך העולם, כמו שבארנו.
הקדמה
בפסח יצאנו ממצרים. מאז ועד היום, כל השנה בכלל ובפסח בפרט, אנו מזכירים ונזכרים בנס הגדול ובחסד הנפלא שעשה עִמנו הקב"ה.
יציאת מצרים הִנה אירוע היסטורי מכונן, שבו בא לידי ביטוי הקשר הנפלא בינינו לבין הקב"ה. הקב"ה מופיע וגואל אותנו. לוקח אותנו מתוך מצרים ומוציא אותנו לחירות, לחיים חדשים. יתֵרה מכך, הקב"ה לוקח אותנו לו לעם. זהו קשר שנהיה לחיבור עמוק ותמידי, קשר שאינו פוסק לעולם, קשר של בן ואב.
בפרק זה נלמד מספר עניינים. נלמד ממה בדיוק רצה הקב"ה להציל אותנו ביציאת מצרים. נראה באלו אופנים השתמש הקב"ה לצורך הוצאה זו. נבין מדוע הקב"ה בעצמו הוציא אותנו ממצרים. מדוע זה נצרך, מהי המשמעות של זה, והאם יש לכך משמעות גם לנו, לבנים, לדורות ההמשך של יוצאי מצרים. לבסוף נעסוק בחובה לספר את סיפור יציאת מצרים לעצמנו ולדורות הבאים.
ביאורים
בפסח מזכירים אנו את הנס הגדול, נס יציאת מצרים. בסיפור ימות עולם, בלימוד ההיסטוריה של עמנו, לא נעים כל-כך להזכיר נקודות חולשה וחסרונות. נעים יותר להזכיר את המעלות, ההצלחה, הנסים וכדומה. למרות זאת, חכמינו למדו מהפסוקים שיש להתחיל בגנות ורק לאחר מכן לסיים בשבח . המהר"ל, בבואו לבאר דבר זה, מבקש מאתנו להבין שתי נקודות (שהן בעצם שתי הסיבות לפתוח בגנות): ראשית, עלינו להבין שמשמעות פעולה מסוימת היא פונקציה של הכוונה העומדת מאחוריה. שנית, יש להבין ששבח גדֵל ככל שמתייחסים לגנות שקדמה לו. ונבאר את הדברים:
המהר"ל מביא דוגמה לבית שעולה באש. בשני אופנים אפשר לכבות את האש: על ידי גשם ועל ידי אדם. בתוצאת הכיבוי אין הבדל. עם זאת, הבדל רב יש בין שני המקרים: מעשה הכיבוי של הגשם נעשה בלא כוונה, בעוד מעשה הכיבוי של האדם נעשה בכוונה. 'הגנוּת' המוזכרת באה להורות שמעשה ההצלה של הקב"ה לא היה במקרה. ההבנה שיש כוונה למעשה תאפשר לנו להמשיך ולהתחקות אחר המשמעות של המעשה, להבין מה מטרתו ומה זה אומר כלפינו, אם נרצה לחפש אחר זאת. גם אם לא נבין את המשמעות של המעשה, אנו מבינים שפּוֹעֵל המעשה פעל אותו בכוונה ולא במקרה. בגלל הגנות הוציא אותנו הקב"ה ממצרים, דהיינו על מנת להציל אותנו מהמצב שבו היינו נתונים. וכדי להדגיש שהפעולה נעשתה מתוך כוונה ולא במקרה, מזכירים אנו את הגנות. יש להעיר שבמקומות רבים מחנך המהר"ל ומלמד אותנו שלא נטעה לחשוב שהעולם הוא 'מגרש המשחקים של הבורא', ושאין בו מקרים ומקריות. הגאולה אינה במקרה, נסים אינם מקרה וכן להבדיל, אסונות, כחורבן בית המקדש, אינם מקרה כלל וכלל. יש מכוון לעולם, והוא פועל את פעולותיו בכוונה ועם משמעות, שאותה עלינו להבין ואחריה עלינו להתחקות.
הסבר נוסף לפתיחה בגנות הוא שבעולם הזה מעלה חייבת להגיע אחר פחיתות או חיסרון-מה. השלמות נמצאת באלוהות, והעולם בתהליך הבריאה התרחק מבחינה מסוימת משלמות זו. לכן כל שלמות בעולם הזה מגיעה אחרי שלבים של חיסרון, ובדרך כלל, גם בתוספת עבודה או תהליך מסוים. הפתיחה בגנות מלמדת שהייתה כאן התקדמות, ושבח המגיע בעקבות התקדמות הוא גדול יותר ובעל משמעות יותר. המהר"ל ממשיך ומבאר שהשבח או המעלה בעולם הזה אינם ראויים להגיע לאדם בלא הגנות או החיסרון. כך העולם לא היה ראוי לאור היום – בלי שקדמה לו חשכת הלילה. יוצא מדברי המהר"ל שההתחלה בגנות זהו ממש מכללי היסוד של העולם, המורים שמעלה גדולה מחייבת תהליך והדרגתיות. הפתיחה בגנות מלמדת על מעלת השבח שבא אחריה.
לעילוי נשמת שאול בן חיים ומזל ז"ל נכד הרב אפרים טייאר זצ"ל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
קילוף פירות וירקות בשבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
חכמת התורה וחכמות החול
הכל מתחיל בפנים
מה זה בכלל אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
