ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחֲרָיו: וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ וכו'. וְאֵין הַפֵּרוּשׁ כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ בָּזֶה, שֶׁאִם לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם הָיִינוּ אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, כִּי אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לֹא יָצְאוּ הָאָבוֹת, אֶפְשָׁר לַבָּנִים לָצֵאת עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָמָּה אִם לֹא הוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵינוּ הָרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ וכו'? אֲבָל הַפֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁאַף שֶׁהָיְתָה הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶפְשָׁר וְיָכוֹל לִהְיוֹת הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי אַחֵר בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים. אֵין זֶה כֵּן, שֶׁאִם לֹא עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִמִּצְרַיִם, אַל תֹּאמַר שֶׁהָיְתָה הוֹצָאָה אֶפְשָׁר עַל יְדֵי זוּלָתוֹ בְּשׁוּם דּוֹר בָּעוֹלָם, אֶלָּא הָיִינוּ אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ וכו'. וּמַה שֶּׁלֹּא אָמַר: כִּי אִם לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאָבוֹת הָיוּ הָאָבוֹת וּבְנֵיהֶם מְשֻׁעְבָּדִים, דָּבָר זֶה לֹא צָרִיךְ לוֹמַר, אַחַר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ מוֹצִיא אוֹתָם, אִם הָיָה אֶפְשָׁר הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי אַחֵר לֹא הָיָה הוּא מוֹצִיא אוֹתָם בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁאַף בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים לֹא הָיָה אֶפְשָׁר הַהוֹצָאָה כִּי אִם עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם בְּעַצְמוֹ, הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים לְעוֹלָם, שֶׁאַף בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים לֹא הָיָה אֶפְשָׁר הַיְצִיאָה עַל יְדֵי אַחֵר, וְלֹא תֹאמַר שֶׁאַף אִם לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל הָיָה אֶפְשָׁר לַבָּנִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵעַצְמָם אוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, זֶה אֵינוֹ.
____________________________
נאמר אחר כך: ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו וכו'. אין הפירוש כמו שיש מפרשים בעניין זה: שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו היינו משועבדים עד סוף כל הדורות, שהרי יתכן שהקב"ה לא היה מוציא את אבותינו אבל היה מוציא את הבנים, ולמה אם לא יצאו האבות יהיו הבנים משועבדים עד סוף כל הדורות? אלא כך יש לפרש: לא יעלה על הדעת שאם לא היה הקב"ה מוציא את אבותינו, היו נגאלים על ידי כח אחר בדורות הבאים, דבר זה אינו, כי אם לא הקב"ה שהוציא את אבותינו, הרי ששום כח אחר לא היה יכול להוציאנו בכל הדורות, ואנו ובנינו היינו משועבדים. והטעם שלא אמרו, אם לא היה הקב"ה מוציא את האבות, היו האבות ובניהם משועבדים, מפני שאין צורך לומר זאת, כי אם היתה ההוצאה אפשרית על ידי כוח אחר, לא היה הקב"ה מוציא אותם בעצמו. אלא באו חכמים לומר שגם בדורות הבאים לא היתה אפשרית יציאה על ידי כוח אחר, אלא רק על ידי הקב"ה. וכך ביאור דבריהם: אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים בעצמו, היינו משועבדים לעולם, שאף בדורות הבאים אין אפשרות יציאה על ידי כוח אחר, ואין להעלות על הדעת לומר שבדור אחר היתה אפשרות יציאה בעצמם או על ידי אחר.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
36 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ג'
37 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ד'
38 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ה'
טען עוד
אתמול למדנו על הפירושים השונים ל'היד החזקה והזרוע הנטויה'. הפירוש השלישי התמקד בכוחו של פועל המכה, הקב"ה, ובעוצמה של המכות. המהר"ל שולח אותנו לדברי בעל ההגדה הבאים, ומחזק בכך את מה שלמדנו, שהקב"ה הוא זה שפעל את יציאת מצרים: 'ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משעבדים היינו לפרעה במצרים' [נוסח ההגדה]. ישנן שתי מילים במשפט הזה, שעליהן אפשר לשים את הדגש: הקב"ה ואבותינו . ההבנה הפשוטה במשפט זה היא שאם לא היה הקב"ה מוציא את אבותינו , הרי היינו נשארים שם מאז ועד היום.
המהר"ל דוחה פירוש זה: מהיכן הקביעה שהיינו נשארים שם כל הזמן? הרי ייתכן שאף-על-פי שאבותינו לא היו נגאלים, היה הקב"ה מוציא אותנו – הבנים, בדור מן הדורות. המהר"ל מפרש אחרת, ומעביר את המיקוד למילה 'הקב"ה'. אילו לא הוציא אותנו הקב"ה , אף אחד לא היה יכול לגאול אותנו. לא היינו יכולים לצאת בדרך אחרת. המהר"ל לומד מכאן יסוד, והוא שרק הקב"ה היה יכול לגאול אותנו. יסוד זה יבואר בימים הבאים.
המהר"ל מעלה עוד שאלה, ובזה מוסיף ומחדד את היסוד הנ"ל. מדוע לא אמר בעל ההגדה 'אילו לא הוציא את אבותינו היינו, האבות והבנים, משועבדים עד היום'? מדוע הוא מתייחס דווקא אלינו – 'אנחנו ובנינו'? התשובה לכך מתבססת על ההנחה הקודמת: אם לא היה הקב"ה בעצמו הגואל, לא היה גואל אחר. לכן אם לא היה הקב"ה מוציא את אבותינו באותו הדור, לא היה מוציא אותם אחר. דבר זה מובן מאליו ולכן אין בו חידוש, ואין צורך לכותבו. הרי אם הייתה אפשרות שאחר יגאלם, היה הקב"ה שולח גואל אחר. מה שמוסיף בעל ההגדה זהו רובד נוסף: אם הקב"ה לא היה גואל אותנו או את אבותינו, גם אנחנו לא היינו נגאלים, כיוון שאין אפשרות של גואל אחר מבלעדיו.
הרחבות
משמעותה הנצחית של יציאת מצרים
וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ וכו'. בבואו להסביר את פירוש הביטוי 'זרוע הנטויה', עומד הרב קוק על הנקודה המרכזית של יציאת מצרים: "יציאת מצרים היתה מאורע כזה, שרק לפי מראית העין הגסה נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, ונשאר בתור זכרון אדיר בתולדות ישראל, ובתולדה הכללית של האנושיות כולה. אבל באמת ע"י הכרה תוׄכית אנו באים לידי ידיעה, כי עצם פעולת יציאת מצרים היא פעולה שאינה נפסקת כלל, התגלות יד ה' בפרסום ובהופעה בהירה על פני ההיסטוריה של התבל, היא התפרצות אור נשמת אלהים החיה והפועלת בכל מרחבי עולם, אשר ישראל זכה לזה, שע"י גדלו והכשרת קדושתו, תאיר את אורה להזריח אורים גדולים בכל נאות מחשכים לדורי דורים. והמפעל העצמי של יציאת מצרים הולך הוא ופועל את פעולתו, הזרֹע האלהית, אשר נחשפה במצרים לגאולתם של ישראל, היא-היא נטויה ועומדת בהכנת המשכת פעולתה, באין הפסק והפרעה. ואנחנו מניחים את התפילה (=תפילין) של יד לזכרון זרוע הנטויה, התדירית, ההולכת ובונה עולמים ומשכללת אותם בכל עת, ומעלה את כל אשר בהם, את כל גווני נשמותיהם, ואת כל אוצרות חייהם, אל המרומים העליונים של האושר האלהי, המתנוסס בהתגלות תועפות עזוז קדשו" [עולת ראיה א, עמוד כו].
עם ישראל, שנוצר ביציאת מצרים, הוא ה'זרוע הנטויה' שבאמצעותה מגלה הקב"ה את מלכותו בעולם, קמעא קמעא.
להצלחת אביאל בן הראל ויעל בת מנשה אברהם הי"ו
למה יש כיסויים מיוחדים למשכן בזמן מסעות בני ישראל?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך לומדים גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
