ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אדיר בן ברכה
"אי נמי - דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, והיא היא, ואי קשיא דבלילה אינו נבנה, דקיימא לן בשבועות (טו, ב): דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב: וביום הקים, ולא בחמיסר שהוא יום טוב, דקיימא לן בשבועות (שם /טו, ב/): דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב? הני מילי - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך".
והנה הרמב"ם כתב בהלכות (בית הבחירה פרק א) "מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'". משמע שמצווה זו נוהגת לדורות, וגם לעתיד לבוא אנו מצווים להקים מקדש.
וכך מצאנו בזמן התנאים, שניסו להקים את המקדש, כפי שמובא במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה סד) "בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש, הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם, וכו', ולבסוף לא עלתה בידם", הרי לנו שגם לאחר חורבן הבית השני, השתדלו חכמינו לבנות את בית המקדש, ולא הסתמכו על כך שיבנה משמים.
לכאורה אפשר לישב את הדברים נראה לומר, שהדבר תלוי שזכותם של ישראל, כפי שהגאולה העתידה שיכולה להיות בשני אופנים אם זכו ואם לא זכו, וז"ל (סנהדרין דף צח עמוד א):
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') בעתה, וכתיב, אחישנה! זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה. אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב (זכריה ט') עני ורכב על חמור! - זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור".
כלומר, אם זכו תהיה הגאולה בדרך נסית מן השמים, ואם לא זכו תהיה בדרך טבעית "על חמור" בדרך חומרית וגשמית.
אולם האם זה באמת זכות לנו שנהיה פטורים ממצווה כל כך יקרה "ועשו לי מקדש"? ראיתי מפרשים בדרך מליצה את התפילה "והראינו בבינינו ושמחינו בתקונו", היינו, שלעתיד לבוא יראנו ה' בבנינו של בית המקדש, שירד באש משוכלל מן השמים, ואנו מבקשים שיתן לנו חלק בעשיתו, ולכל הפחות "ושמחנו בתקונו"!
נראה להסביר כל זאת ע"פ הגמ' (כתובות דף ה עמוד א):
"דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ - כתיב: (ישעיהו מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים - כתיב: +שמות ט"ו+ מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך. השיב בבלי אחד ור' חייא שמו: (תהלים צ"ה) ויבשת ידיו יצרו! ידו כתיב. והכתיב: יצרו!"
לכאורה קשה, הרי משמעותו הפשוטה של הפסוק המובא כאן "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך", היא שהוא מעשה ידי שמים, וכפי שלמד מכאן רש"י בסוכה שבית המקדש ירד מן השמים, ואיך למדו מכאן חז"ל שבנין בית המקדש הוא מעשיהם של צדיקים?
אלא שבית המקדש הוא חובה שלנו לעשות משכן לשכינה, וזה כל תכלית בריאת האדם לעשות לשכינה דירה בתחתונים, ואם כן ערך לכך להקב"ה יעשה זאת בשבילנו, ולכן ברור שבית המקדש הוא מעשיהם של צדיקים, אלא הם אינם יכולים לעשות זאת בלא סייעתא דשמיא, ולכן הם עושים מה שיכולים, והקב"ה משלים את מלאכתם ומשרה שכינתו בתוכם, והואיל ואנו מבינים שמאתנו נדרש הרצון אבל תוצאת המעשה תלויה בקב"ה לכן נחשב שהקב"ה עשה זאת כפי שנאמר "מקדש אדני כוננו ידיך".
וכעין זה גם בהמשך הגמ' "מיתיבי: (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע! הכי קאמר: מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד? הרקיע, ומאי ניהו? מטר". והרי המטר יורד משמים, אלא כיצד שחפץ ה' הוא שיתפללו על הגשם, לכן נחשב שזה מעשיהם של צדיקים.
וכך פרש"י "הכי קאמר - האי ומעשה ידיו, במעשה הצדיקים כתיב, שקרוין מעשה שלהם מעשה ידיו של הקב"ה, וה"ק ומעשה ידיו, דהוא מעשה הצדיקים, מגיד הרקיע, שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים, שמתפללין על הגשמים ומטר יורד".
ולפי זה מובן מדוע מעשה ידיהם של צדיקים הוא בשתי ידים, מפני שנעשה כביכול בצירוף של הקב"ה ביחד עם הצדיקים. והנה התוספות שם הקשה מדוע נאמר שמעשה שמים וארץ נעשו ביד אחת שנאמר "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" וז"ל "אע"ג דמסיים קרא וימיני טפחה שמים, ואמר בשילהי הקומץ רבה (מנחות לו: ושם) דיד היינו שמאל, א"כ תרתי כתיב? מ"מ בחד מעשה ליכא אלא חד, אבל במעשה צדיקים בחד מעשה כמו בית המקדש כתיב תרתי ידים". כלומר ארץ ביד אחת ושמים ביד אחת, והנה הצירוף של מעשה שמים וארץ דהיינו מעשה ה' ומעשה הצדיקים ביחד הוא בשתי ידים.
לפי כל זה ברור שמעשה המקדש חייב להיות מצד אחד מעשה ידיהם של צדיקים, אלו ישראל שרוצים לקיים את המצווה לבנות בית לה', ומצד שני אינו יכול להתבצע בלא עזרת הקב"ה "מקדש ה' כוננו ידיך".
והנה המשכן נעשה מנדבת ישראל ומלאכת הבנין, אולם הם לא הצליחו להשלים את המלאכה בלא נס משמים. הבריח התיכון המבריח מקצה לקצה היה עץ אחד שבדרך נס התפתל כנחש ועבר את ארבעת הכתלים של המשכן. וכן אמרו חז"ל שיחד עם המן שירד מהשמים ירדו גם אבני השוהם ואבני המלואים, שנאמר "והנשאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים", (מלשון "נשיאים ורוח וגשם אין"), וא"כ גם זה היה בדרך נס. יחד עם זאת אמרו חז"ל שיעקב אבינו ראה ברוח קדשו שעתידים ישראל לעשות משכן לשכינה ולפני שירד למצרים הלך לבאר שבע לקצוץ ארזים מאשל אברהם לצורך המשכן, ולכאורה למה לא סמך על העננים שיורידו ארזים כמו שהורידו את אבני השוהם? אלא מכאן שצריכה להיות השתדלות בידי אדם, וכמה גדולה היתה ההשתדלות שהשתדל יעקב אבינו וכמה ציפיה היתה לו לכך שחשב על המשכן כבר בירידתו למצרים ובזכות זה זכו שמאותו ארז עשו את הבריח התיכון המבריח מקצה לקצה. זכות אבות זו עמדה להם והיא היתה יסוד החבור של המשכן.
כמו כן מצאנו במקדש שלמה שנעשו נסים את האבנים סתתו ע"י שמיר שחתך אותם בדרך נס, לפי המשנה באבות השמיר היה בריאה נסית שנבראה בערב שבת בין השמשות.
וכן מצאנו נס שקרה בזמן שדוד קדש את מקום המקדש, וכרה את השיתין. מספרת הגמ' בסוכה שהתהום עלה על גדותיו ובקש לשטוף את העולם, עד שדוד דרש ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו ימחק השם, לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים עאכו"כ, זרק לשם חרס שכתוב עליו שם הוי"ה ב"ה, ושקע התהום.
וכן מצאנו נס שהתחולל בזמן חנוכת הבית, שדבקו השערים ואי אפשר היה להכניס את הארון, כפי שמובא במדרש (תהלים (בובר) מזמור כד):
"שאו שערים ראשיכם. את מוצא בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, בקש שלמה להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים, והיה השער קטן, חמש אמות ארכו, ושתים אמות וחצי רחבו, והארון היה אמה וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו, וכי לא אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי, אלא באותה שעה דבקו השערים זה בזה, ואמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, אמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה, חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד, ולא נענה, כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך (דברי הימים ב' ו מב), מיד נשאו שערים ראשם ונכנס הארון, וירדה אש מן השמים, ולמה נצטער שלמה כל כך, על ידי שנתגאה ואמר בנה בניתי בית זבול לך וגו' (מלכים א' ח יג), וכיון שראו כל ישראל כך, מיד אמרו ודאי כיפר הקב"ה לאותו עון לדוד, ומיד נהפכו פניהם כשולי קדירה ונתביישו, הדא הוא דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני (תהלים פו יז), עזרתני בעולם הזה, ונחמתני בעולם הבא".
נמצא, שאחר כל המאמץ שעשה שלמה כדי לבנות את הבית בסופו של דבר הראו לו מן השמים שזה לא תלוי בו אלא ברצון ה' "ואם ה' לא יבנה בית שוא שקד שומר", כיון שנתגאה שלמה דבקו השערים, ומיד שהזכיר זכות אבות נפתחו השערים. וכך אמרו בהמשך המדרש:
"דבר אחר בנה בניתי. ר' יעקב בריה דרב יהודה בר יחזקאל אמר בנין בנוי בניתי לך. ר' אחא בשם ר' יוסי אמר הכל מסייעין למלך מלכי המלכים הקב"ה, אפילו הרוחות, אפילו השדים, אפילו מלאכי השרת. אמר ר' ברכיה כתיב והבית בהבנותו (מלכים א' ו ז), אשר הם בונים אין כתיב כאן, אלא בהבנותו, מאליו היה נבנה. אבן שלמה מסע נבנה (שם שם). מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנת על גבי הדימוס".
הרי לנו שעם כל זה שהיו לשלמה שמונים אלף סבל ואלפי בעלי מלאכה, נחשב שהבית נבנה מאליו, מפני שאדם אינו יכול לעשות יצירה כזאת שתהיה משכן לשכינה בלא עזרת שמים.
אפשר לומר שהתכלית של מעשה המקדש הוא שאנו נעשה אותו אלא שבהרגשתנו נאמין שהכל בסייעתא דשמיא. ומצאתי בתורת רבי צדוק הכהן זצ"ל הסבר בדברי רש"י איך יבנה המקדש השלישי בשבת או ביו"ט, אע"פ שאנו נבנה אותו, זה יהיה בגלל שנרגיש שאנו בבחינת מסייע שאין בו ממש למעשה שמים. וכך אמרו חז"ל שבימי שלמה ירדו גשמים רק בלילי רביעי ולילות שבת שלא יפריע לעושי המלאכה וידעו שמלאכת שמים הם עושים. כלומר למרות שהם עשו את הכל הבינו שמלאכת שמים הם עושים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
הלכה למעשה
השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
