בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תרומה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אדיר בן ברכה

הארון סמל תורני או לאומי?

הארון והכרובים מסמלים את הקשר ההדוק והמיוחד שבין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא; מאידך גיסא גם לנסיעת הארון יש כנראה משמעות מיוחדת העוסקת בחיים הלאומיים.

undefined

הרב יוסף כרמל

התשס"ה
3 דק' קריאה
הארון היה הכלי הראשון שמשה נצווה להכין עבור המשכן, יש בכך להצביע על חשיבותו ומקומו המרכזי מבחינת השכנת השכינה. אכן מצינו כי מציאותו של הארון במשכן ובמקדש היא המעניקה להם את מעמדם המיוחד כפי שהדברים הוגדרו על ידי חז"ל "אי זו היא במה גדולה בשעת היתר במה? אוהל מועד נטוי כדרכו [ו] אין הארון נתון שם" (תוספתא זבחים פרק יג ה' יט).

לפי זה בזמן שהארון יצא מן המשכן, כפי שהיה בתקופה שלאחר מות עלי ובניו ועד בנין המקדש בימי שלמה, המשכן הפך ממקדש לבמה גדולה עם כל ההשלכות ההלכתיות שיש לכך. הארון והכרובים שהיו חלק מן הכפורת שכיסתה אותו, מסמלים את הקשר ההדוק והמיוחד שבין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא. כך דורש המדרש את הפסוק "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (שמות כ"ה כ), "להראות לישראל חיבה יתירה שהקב"ה חיבבם" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שם). לעומת זאת, כאשר הכתוב ביחס לכרובים ששלמה המלך בנה, מגדיר "וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (דברי הימים ב ג' יג), מפרשים חז"ל "כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום" (בבא בתרא דף צט ע"א, עי"ש שתי דעות). גם הדיבור המיוחד עם משה רבנו התבצע דווקא שם כמו שמתואר בספר במדבר "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" ( ז' פט). נוכל לסכם ולומר כי מצב הארון והכרובים משמש כמדד למצב הרוחני של עם ישראל.

מאידך גיסא גם לנסיעת הארון יש כנראה משמעות מיוחדת, בתחום של גילוי השכינה. הדבר בא לידי ביטוי בפסוק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י' לה) שקיבל מעמד מיוחד. חז"ל תקנו לנו לומר פסוק זה בזמן פתיחת ארון הקודש בבית הכנסת לקראת הוצאתו של ספר התורה. המצב של ארון פתוח וספר תורה יוצא, בא לבטא נסיון ליצור מעמד של קרבה יתירה בין היהודי ואלקיו. קשר זה יכול לבא לידי ביטוי דרך העיסוק בתורה, העמל בלימודה וההשתדלות לקיום מצוותיה. אמנם הפסוק על פי הפשט עוסק בפן אחר של החיים היהודיים, פן שהיה רדום במשך כאלפיים שנה, החיים הלאומיים. הפסוק עוסק ביציאתו של העם למלחמה, מה ששייך רק כאשר הפן הלאומי קיים, כלומר ישנה מציאות מדינית עצמאית של העם. כאשר העם יוצא כנגד אויביו הוא מבקש שהשכינה תתלוה אליו ותכה את אויביו. שהרי אויביו של העם היהודי הם אויבי ד' כמאמר המשורר ברוח קדשו:
"(ג) כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ: (ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ:(ה) אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד:(ו) כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ" (תהלים פ"ג).

כאשר העם נלחם, את מלחמות ד' הוא נלחם. שני פנים אלה באים לידי ביטוי בשתי שיטות פרשנות לפסוקים שמתארים לאורך התנ"ך הופעת שכינה. בנאום הפרידה של משה נאמר "וַיֹּאמַר יְקֹוָק מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים ל"ג ב). ובשירת דבורה מצאנו את התיאור הבא "יְקֹוָק בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְקֹוָק זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שופטים ה' ד-ה, לפסוקים אלה מקבילות בתהילים ס"ח ובחבקוק ג).

לשיטת רש"י על פי התרגום פסוקים אלה עוסקים בהתגלות של מעמד הר סיני ומתן תורה וז"ל התרגום:
"ואמר יי מסיני אתגלי וזיהור יקריה משעיר אתחזי לנא אתגלי בגבורתיה על טורא דפארן ועמיה רבות קדישין כתב ימיניה מגו אישתא אוריתא יהב לנא".

לעומת זה האבן עזרא והרד"ק מסבירים שמדובר על התגלות בזמן מלחמה וז"ל
"כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום. ... והטעם, שבא אש מרבבות קדש מימין השם לסבב ישראל, כטעם סוסי אש ורכב אש סביבות אלישע (מ"ב ו, יז)".

אם כך נוכל לסכם ולומר כי הארון מסמל את השכנת השכינה גם מהפן הרוחני תורני וגם מהפן הלאומי.

נתפלל כולנו להתחדשות משתי הבחינות.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il