ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חגי תשרי
תשובה חלק ה'
לאחר המפגש עם ה' בראש השנה, מפגש שהביא אותנו להתבונן במעשינו ודרכינו, הננו מתכוננים לקראת יום הכיפורים. חז"ל דרשו את הפסוק "לדוד ה' אורי וישעי" כך:
"'אורי' – בראש השנה, 'וישעי' – ביום הכיפורים" . מתוך האור של ראש השנה אנחנו רוצים לתקן את מעשינו, ויום הכיפורים הוא יום עם סגולה מיוחדת להושיע אותנו . ביום זה אנו יוצאים מן הבוץ שבו אנו שרויים, ממריאים אל על ונושמים אוויר פסגות. ר' עקיבא מלמד אותנו בדבריו שלא הקורבן שהכהן מקריב או שאר העבודות בבית המקדש הם המטהרים אותנו. דווקא אבינו שבשמים, שאוהב אותנו ורוצה לעזור לנו, הוא זה שמרים אותנו ומטהר אותנו, אפילו כשאנו נמצאים במצבים קשים ביותר.
לכן עניינו המרכזי של יום הכיפורים הוא העמידה לפני ה' בכבודו ובעצמו – "לפני ה' תטהרו" . מתוך כך שאנו משתדלים לעמוד לפני ה' ולהיות ראויים לכך אנו נטהרים. לימדונו חז"ל: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ". ביום הכיפורים ישנה טהרה מיוחדת שמביאה את כל עם ישראל למקום הכי קרוב לה'.
הלכה- נעילת הסנדל
ביום הכיפורים אסור לנעול סנדל או נעל מעור. נחלקו הפוסקים בשאלה האם מותר לנעול ביום הכיפורים נעליים שאינן עשויות מעור. לדעת רבים רק נעליים מעור אסורות, ואילו נעליים מחומרים אחרים, כגון גומי ופלסטיק, מותרות אפילו אם הן טובות כמו נעלי עור.
ויש מחמירים שהאיסור אינו חל על עור בלבד, אלא כל נעל נוחה שההולכים בה אינם מרגישים את קושי הדרך אסורה ביום הכיפורים. לפיכך אסור ללכת ביום הכיפורים בנעלי התעמלות וסנדלי שורש וכיוצא בהם, אבל מותר ללכת בנעלי בית ונעלי בד בעלות סוליה דקה, שמרגישים בהן את קושי הקרקע.
למעשה , ההוראה המקובלת היא שאין איסור ללכת בנעליים וסנדלים שאינם מעור, ואף על פי כן מי שיכול בלא קושי רב להסתפק בנעלי בית או נעלי בד שאינן מגנות באופן שלם על הרגל – טוב שיחמיר. (מתוך 'פניני הלכה')
דברים שבלב- טעות בכתובת
"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה" (הרב קוק זצ"ל)
את המשפט הזה של הרב קוק צריך לשנן בלי סוף. לשנן, ולהאמין בנכונותו. משום שאחד ממעכבי התשובה הגדולים הוא תחושות הקושי והכבדות שמתלוות לתהליך התשובה. כמובן, כשאנחנו אומרים שהתשובה היא דבר קל זה לא אומר שהיא דבר קל כמו לשחק בקוביות. הקלות של התשובה היא בהיותה תנועה טבעית של האדם בהיותו אדם. זה טבעי לנו לשוב בתשובה – לכן זה קל. לעשות דבר שנוגד את הטבעיות זה דבר קשה. כל תחושת חרטה שלנו שבעקבותיה אנחנו מבקשים סליחה ועולים בחזרה לדרך הטובה היא תשובה. אולי זאת עדיין לא תשובה שלמה ומלאה אבל זוהי תחילתה של דרך שגם הקושי שבה הוא קושי שכולו טוב , כמו לטפס על הר גבוה. זהו קושי שמלווה בסיפוק עצום, סיפוק על ההתקדמות וההתעלות שלנו . ככל שמגביהים יותר בטיפוס על ההר כך האוויר נעשה צלול יותר והנוף נעשה יותר ויותר מרהיב ביופיו. מן הרגע שהתחלנו לצעוד בשביל התלול שמוביל לקצה ההר עלינו על שביל התשובה, הקשיים שבדרך הם קשיים של התקדמות והתעלות.
יש משל יפה של המגיד מדובנא שמסביר את העיקרון הזה: "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". משל לעשיר אחד שבא להתאכסן במלון מסויים, ובמלון היה נער שהיה נושא את מזוודות האורחים לחדריהם, ומקבל על עבודתו תשלום לפי כובד המזוודות והמאמץ שנדרש ממנו בנשיאתן. לעשיר היו מזוודות אחדות, והנער נשא אותן והתייגע מאד. כשחזר אל העשיר, שילם לו תשלום נמוך בהרבה ממה שחשב שמגיע לו. אמר לו הנער: הרי המזוודות היו כבדות מאד, ומגיע לי תשלום גדול יותר! אמר העשיר: אם המזוודות היו כבדות, כנראה טעית ולא את המזוודות שלי נשאת. שלי – קלות הן.
כך בעבודת ה', אם אנו מרגישים רק קושי וחוסר שמחה, כבדות וקדרות, סימן שטעינו בכתובת. זוהי אי הבנה של עבודת ה'. היגיעה בעבודת ה' היא יגיעה נפלאה ומשמחת, יגיעה בונה שיוצרת אותנו מחדש. לכן אומר לנו ה': "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" - אם עבודת ה' מיגעת ומתישה אותנו – סימן שטעינו בכתובת.
סיפור- חליל הדמעות
זכו קהילות ישראל והתברכו ברבנים ובשליחי ציבור, וכל אחד מידותיו כמידות מקומו, ותפילותיו כתפילות קהילתו. זכתה קהילתנו ונתברכה בשליחי ציבור כפי מידתה, שתפילתם תפילה, וניגוניהם מעין עולם הבא. ורק בתפילה אחת בשנה נסוגים חזני הקהילה אל מקומותיהם, ורבנו ניגש אל העמוד ופותח בתפילה. ורבנו, אין קולו ערב, ואין מנגינותיו מדויקות, אבל שיח לו עם קונו, ותפילתו מגעת ופותחת רקיעים רגע לפני הנעילה.
ועוד רגע מיוחד אחד ישנו בכל תפילות הימים הנוראים, אחרי שהציבור מסיים את לחשו ושליח הציבור טרם החל, נשמע קולו של רבנו, והקול אינו רם ואינו נישא, אלא חנוק בבכי, והקהל כולו משתתק, ורעד עובר. וכשנשמע קולו של רבנו מהדהד, דממה יורדת על היכלנו, ילדים לא משחקים במבואותיו, ואין לחש פטפוט ומלמול נשמע, ובשקט הזה מזדעק רבנו:"כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות" . והקהל נרעד. רק לפני שנתיים איבד רבנו את בנו וכלתו בתאונה, ובכל שנה רעדנו עם רבנו בכאב "מי יחיה ומי ימות", ועכשיו הציבור כולו גועה בתחינה, ורבנו ממשיך בלחישת תפילתו, קולו נסדק בבכי"מי ינוח ומי ינוע" , ורבנו מאריך בכל 'מי ומי' כאילו משתדל ומתפלל על כל אחד מאתנו, והילדים הקטנים נמלטים בדממה מגודל הרגע, אינם יכולים לשאת את השקט והמתח, ורבנו בשלו:"מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר" , ואין בקולו כעס, ואין בקולו תביעה, רק תחנון של בן העומד לפני אביו, וכולנו עומדים אחריו, נישאים על גלי בכיו, גווים רוטטים בכאב, "מי יעני ומי יעשיר, מי ישפל ומי ירום".
והמילים מהדהדות עוד רגעים ארוכים בחלל הלב ובחלל ההיכל.
ואז מתחיל החזן בקולו הערב, בנגינתו הסדורה "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..." והקהל עונה לו חרש בניגונו.
כך מדי שנה.
ואני זכיתי להיות בקהל הזה מימי ילדותי, ומי שהוא אביה ורבה של הקהילה כולה הוא אבי והוא רבי, או כמו שאחי היה קורא לו הרב-אבא בנשימה אחת. ועכשיו אחי לא פה, ואין מי שיקרא ככה לאבא.
ואני אוצרת דמעותיי, מכנסת אותן אל חזי, וכשהקהל דומם, וקולו של רבנו-אבא נמשך והולך, "כמה יעברון וכמה יבראון", ואני רוצה לאחוז בידיי תינוק שיאיר את אבלנו, דמעותיי פורצות מאליהן, נושאות אתן את אבל השנה החולפת ואת תקוות השנה המתחדשת, ומתערבבות בדמעות אבי. ובני, ברגע אחד מגיח פנימה, לא יודע שדווקא ברגע זה סבא בוכה, וקולו נשמע מקצה הארץ ועד קצה, ואימא בוכה את כל דמעותיה, וכשהוא שומע את הקול הוא פורץ בזעקה. וזעקתו נשמעת מקצה עזרת נשים ועד ארון הקודש, מהדהדת עם תחינת אבי, מצטרפת לתפילת הציבור.
ואני מרימה אותו, נושאת אותו החוצה, ושומעת את החזן והקהל מנגנים ביראה"בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..." .
(תודה רבה לטליה על שליחת הסיפור)
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
