ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפילה
תפילה - ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כ' חלק א'
משל הערך השונה של תרופות
אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה מִצְוָה מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי* "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" [דברים יא, יג], זוֹ תְּפִלָּה, וְאָמְרוּ גַּם כֵּן הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת [אבות ב, א], לֹא מִפְּנֵי זֶה נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת שָׁוֶה, וְשֶׁלֹּא תִהְיֶה אַחַת מֵהֶן גְּדוֹלַת הָעֶרֶךְ וּגְדוֹלַת הַשָּׂכָר יוֹתֵר מֵאַחֶרֶת, אֲבָל זֶה כְּמִי שֶׁאוֹמֵר עַל סַמֵּי הָרְפוּאָה הֱוֵי זָהִיר בְּסַם שֶׁאֵינוֹ יְקַר הָעֶרֶךְ כְּמוֹ בְּסַם שֶׁהוּא יְקַר הָעֶרֶךְ, שֶׁכֻּלָּם מוֹעִילִים תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לַגּוּף, שֶׁלֹּא בַּעֲבוּר זֶה נֹאמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִקְצָת הַסַּמִּים יִתְרוֹן עַל קְצָת, אֲבָל יֹאמַר זֶה בַּעֲבוּר שֶׁהָרָאוּנְד דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁהוּא סַם יְקַר הָעֶרֶךְ מְאֹד וְהַסַּרְנַגַאן שֶׁאֵינוֹ יְקַר הָעֶרֶךְ כָּל כָּךְ, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה זָהִיר בִּשְׁנֵיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֶרְכָּם שָׁוֶה, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוֹעִילָה לְגוּף הָאָדָם בִּכְלָל, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָרָאוּנְד יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה לְרַפֹּאות תַּחֲלוּאֵי הַכָּבֵד, כֵּן הַסַּרְנַגַאן יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה לְרַפֹּאות תַּחֲלוּאֵי הָרַגְלַיִם וְהַשּׁוֹקַיִם וְהַבִּרְכַּיִם, שֶׁגַּם זֶה מוֹעִיל לַגּוּף הָאֱנוֹשִׁי, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם עִנְיָן וְתוֹעֶלֶת בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִי מְקוֹמוֹ שֶׁאֵין עֶרְכָּם שָׁוֶה, שֶׁהָרָאוּנְד יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה לְרַפֹּאות אֵבָר רָאשִׁיִּי, וְהַסַּרְנַגַאן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ מְרַפֵּא אֵבָר רָאשִׁיִּי.
אין ערך המצוות שווה
וְכֵן הַמִּצְווֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶם יֵשׁ לָהּ סְגֻלָּה וְתוֹעֶלֶת כְּלָלִי מִצַּד הֱיוֹתָהּ מִצְוַת הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה תּוֹעֶלֶת כּוֹלֵל כָּל הַמִּצְווֹת, וְרָאוּי שֶׁנִּזָּהֵר לְפִי זֶה בְּמִצְוָה קַלָּה כְּמִצְוָה חֲמוּרָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין עֶרְכָּם שָׁוֶה, כִּי כָּל אַחַת יֵשׁ לָהּ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְתוֹעֶלֶת מְיֻחָד מִצַּד הֱיוֹתָהּ הַמִּצְוָה הַהִיא הַמְיֻחֶדֶת, וְרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה יִתְרוֹן לִקְצָתָם עַל קְצָת מִזֶּה הַצַּד.
התפילה מועילה לכל הדברים
וְעַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמִּצְוַת הַתְּפִלָּה עִם הֱיוֹתָהּ אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה וְרָאוּי שֶׁיְּקֻבַּל עָלֶיהָ שָׂכָר כּוֹלֵל* כְּעַל כָּל אַחַת מֵהֶן, הִנֵּה מִצַּד עַצְמָהּ יֵשׁ לָהּ יִתְרוֹן גָּדוֹל עַל כָּל אַחַת מֵהֶן, וְזֶה, שֶׁכָּל מִצְוָה מִצַּד עַצְמָהּ תִּתֵּן שָׂכָר מְיֻחָד, כְּמוֹ שֶׁתִּמְצָא בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" [דברים כב, ז], וּבִצְדָקָה: "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" [דברים טו, י], וּמִצְוַת הַתְּפִלָּה הַסְּגֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת אֲשֶׁר לָהּ מִצַּד עַצְמָהּ הוּא עִנְיָן כּוֹלֵל* שֶׁהִיא תּוֹעִיל לְכָל הַדְּבָרִים, שֶׁהֲרֵי נִמְצָא אוֹתָהּ שֶׁתּוֹעִיל לְרַפֹּאות הַחוֹלִים כְּמוֹ שֶׁהוֹעִילָה לְחִזְקִיָּה: "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וגו' הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה'" [מלכים ב כ, ה]. וְתוֹעִיל לְהַצִּיל מִמָּוֶת, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה: "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם" וגו' [דברים ט, יד], וְנִצּוֹלוּ בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה, וְכֵן יוֹנָה נִצּוֹל בִּתְפִלָּתוֹ מִמְּעֵי הַדָּגָה.
דוגמאות לדברים שהתפילה מועילה להם
וְתוֹעִיל לִפְקֹד עֲקָרוֹת, "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק" וגו' [בראשית כה, כא], "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'" וגו', וְכֵן נִפְקְדָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ [שמואל א, א]. וְתוֹעִיל לְרָעָב, "וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וכו' וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת-פְּנֵי ה'" [שמואל ב כא, א]. וְתוֹעִיל לְמִלְחָמָה, אָמַר הַכָּתוּב בְּמִלְחֶמֶת סַנְחֵרִיב: "וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל זֹאת וַיִּזְעֲקוּ הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁלַח ה' מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְשָׂר וְנָגִיד בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר" וגו' [דברי הימים ב לב, כ-כא].
____________________________________
בְּסִפְרֵי – ספר מדרש הלכה לספר דברים. שָׂכָר כּוֹלֵל – שכר כללי כשאר מצוות, מצד עשיית רצון ה'. עִנְיָן כּוֹלֵל – שכר שמשפיע על תחומים רבים.
ביאורים
חז"ל קבעו "הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה – שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" [אבות פרק ב' משנה א']. אפשר ללמוד ממשפט זה שני דברים: א – ישנן מצוות קלות וישנן מצוות חמורות, ב – אף-על-פי-כן אין לזלזל באף מצוה, משום שאיננו יודעים כמה גבוהה וחשובה היא כל מצוה, אפילו קלה שבקלות.
רבי יוסף אלבו ממשיל רעיון זה לפעולת כל תרופה לעומת מחירה בחנות של כל אחת מהן. הרוקח יקפיד לציין שיש לקחת את כל התרופות אף-על-פי שבמרשם הרופא יש תרופות יקרות ויש תרופות זולות, משום שלכל אחת מהן יש תועלת אחרת. הוא בודאי לא ייתן לחולה רק את התרופה היקרה, כי למרות מחירה היקר, היא אינה פותרת את המחלות כולן. אנו מבינים שלכל תרופה יש תפקיד אחר – חלקן מועילות ללב ולכבד, וחלקן לכאבי פרקים. כדי להגיע למצב אופטימלי יש לקחת את כל התרופות.
בתורה ישנן רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד כל האיברים שבגוף. כמו שאף אדם לא יוותר בקלות על איבר כלשהו בגופו, אפילו הוא איבר מרכזי פחות, כך לא נוותר על אף מצוה. השלמות של הקומה הרוחנית באדם תלויה בקיום כל המצוות שהאדם ראוי להן ויכול לקיימן.
רבי יוסף אלבו כותב שלמצוַת התפילה יש יתרון בדבר מסוים על שאר המצוות. היא אינה מסווגת רק לשכר ספציפי – אריכות ימים, רפואה, פרנסה טובה וכדומה. באפשרותנו להתפלל ולבקש כל דבר העולה על לִבנו, וברצות ה' גם נקבל זאת.
התפילה היא פנייה לבורא עולם, היא מבטאת יותר מכל את הקשר שלנו עם ה'. ייתכן שהסיבה לכך היא שלתפילה יש כוח להשפיע עלינו את כל הטוב מאת ה', כי כל עניינה הוא עצם הקשר שלנו עם ה'. דברים אלו יתבארו בהמשך בעזרת ה'.
הרחבות
• תורה ותפילה כנגד כולם
הַסְּגֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת אֲשֶׁר... תּוֹעִיל לְכָל הַדְּבָרִים. רבי יוסף אלבו מחדש שיש בתפילה מעלה יתרה על כל המצוות. מצד שני, כל בוקר אנו אומרים בתפילה "ותלמוד תורה כנגד כולם", ואם-כן התורה מעולה מהתפילה. נוסף לכך, הרמב"ם אומר כי תלמוד תורה גדול מתפילה [הלכות ברכות ו, ח] ולכאורה הוא חולק על רבי יוסף אלבו. כיצד ניתן להבין את צדדי המחלוקת?
כותב רבי צדוק הכהן מלובלין : "תורה ותפילה צריכים שניהם ביחד לאדם" [צדקת הצדיק ריא], ומבאר את היחס בין התורה והתפילה:
הגמרא מספרת על רבי אמי ורבי אסי שהתפללו באותו מקום בו למדו [ברכות ח.]. ואמרו: "כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו" [יבמות קט:]. מבאר ר' צדוק: "עניין התפילה – ההכרה שהוא חסר ומבקש לה' יתברך שימלאנו. ועל ידי התורה יחשוב שהוא מלא ואז אפילו תורה אין לו" – אם האדם חושב שהוא יתעלה רק מלימוד תורה, אך אינו יודע לעמוד לפני ה' שיושיע אותו מחסרונותיו – הרי שהוא אינו מתעלה כלל, "כי לא נתנה תורה אלא לחסרים ומכירים חסרונם ומבקשים לה' יתברך שיושיעם". מעלה זו של התפילה היא המודגשת בדברי רבי יוסף אלבו.
מצד שני, אמרו: "המאריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב... מאי תקנתיה (מה תקנתו)? יעסוק בתורה" [ברכות לב:], ישנו יתרון לתורה, כי היא ממלאת את האדם בידיעת אמיתות מוחלטות על העולם, לעומת התפילה, שבה האדם מעלה רצונותיו וספק יקבל בקשתו ספק לא יקבל. נראה לומר, כי הרמב"ם הדגיש את יתרון התורה מצד זה.
לעילוי נשמת יהודית בת אליעזר ע"ה
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
