^ 1.זו לשונו: "כל היכי דשייך הסבה ולא הסבו גלו אדעתייהו דלא ניחא להו להשתתף כאחד אלא להפרד איש מאחיו מש"ה אין אחד יוצא בברכת חבירו, ולא דמי להא דקיי"ל בברכת הנהנין שאם לא יצא מוציא דהתם נמי טעמא דמלתא משום דכל ישראל עריבין זה בזה וכחבורה אחת דמי ונראה דהיינו נמי טעמא דשומע כעונה וכן בענין עניית אמן".
^ 2.בתוך הבנה זו עדיין יש מקום לשתי הבחנות דקות שונות: אפשר לומר שאף פעם השומע לא נחשב כאומר את המילים ששמע אלא רק התוצאה של הברכה מיוחסת אליו, כלומר, הוא לא נחשב כאומר את מילות הברכה אלא כמברך, ואפשר לומר שנחשב ממש כאומר את המילים אך חידוש זה חודש דווקא כאשר נאמרה ברכה ולא מילים בעלמא. אפשר לתלות בהבחנות אלו את המחלוקת אם אפשר מדין שומע כעונה לצאת חצי ברכה בשמיעה וחצי באמירה. רבי עקיבא איגר בתשובה (סי' ז) סובר שאפשר והחזון איש (או"ח כט ס"ק ו) חולק. אם רק תוצאת הברכה מיוחסת שייך לצאת רק בברכה שלימה אך אם נחשב כאומר את המילים עצמם אפשר לומר שדי בכך שהמשמיע אמר ברכה שלימה שאז יש על מילים אלו שם ברכה.
^ 3.על כרחך שלא סבר כר"ן, שהערבות גורמת שייחשב כמחוייב וממילא שוב יועיל שומע כעונה, וכנראה סבר כריטב"א, וכן לשונו: "מטעם ערבות הביאור הוא דיכול לברך בשביל אחרים וזהו הדין דערבות, ודין שומע כעונה הוא להיפוך דהברכה הוי ברכת עצמו והשני יוצא ידי חובה בשומע כעונה".
^ 4.הוא מוכיח זאת מן הדין בברכות שלמ"ד שצריך בקריאת שמע להשמיע לאוזנו, חרש המדבר אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה, וכן פסק השו"ע (תקפט) שאינו יכול להוציא אחרים בתקיעת שופר. מוכח שאף שהוא בר חיובא בשאר המצוות אין לו יכולת להוציא אחרים מדין ערבות אלא צריך שיהיה מחוייב גם במצווה הפרטית שבה הוא בא להוציא אחרים. הקובץ הערות (סי' מח אות יד) עוסק בהרחבה בגדר אנוס וכותב שאינו נחשב שהמצווה דחויה אצלו אלא הוא בר חיובא אלא שהוא אנוס ואינו יכול לקיימה. בכך מסביר את דינו של המגן אברהם שמי שנקטעה יד שמאלו עדיין כשר לכתיבת תפילין, וזאת משום שהוא בר חיובא אלא שמשום אונס אינו יכול לקיים את המצווה. ומתקשה מהדין שחרש המדבר לא יכול להוציא בשופר, ומתרץ שבכך הבעיה אינה מצד הגברא אלא מצד המעשה. הוא באמת מוגדר בר חיובא אלא שתקיעתו אינה מוגדרת כתקיעת מצווה הואיל והוא עצמו אינו יכול לצאת בה ידי חברו, ומכיוון שכך גם אינו יכול להוציא אחרים. לפי זה נדחית הוכחת רעק"א, כי חרש המדבר מוגדר כבר חיובא אפילו במצוות שופר והסיבה שאינו יכול להוציא היא שאין זה מוגדר כמעשה מצווה.
^ 5.בהערה שם ציין המהדיר למלא הרועים שדן בזה באריכות (ערך איסור דרבנן), וכן החתן סופר (שער המקנה והקנין כלל כז) והשדי חמד בספרו אור לי (סימן לא).