ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
דגים
האם ניתן למצוא בטבע דג בעל קשקשים אבל בלי סנפיר?
מדוע אסור לאכול דג עם בשר או עם חלב?
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
21 - זכירת מעשה העגל
22 - אֶת תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם
23 - פרשת תזריע באנציקלופדיה התלמודית
טען עוד
שחיטה פ"א ה"ג; טור ושולחן ערוך יורה דעה יג א), אלא אסיפתם היא המתרת
אותם, שנאמר: הֲ צֹאן וּבָ קָ ר יִשָּׁ חֵ ט לָהֶ ם וּמָ צָ א דְּ גֵי כָּל אֶ ת אִ ם לָהֶ ם הַ יָּם יֵאָסֵ ף
לָהֶ ם וּמָ צָ א לָהֶ ם (במדבר יא כב) - ששינה הכתוב בדגים, ונאמר בהם "אסיפה",
במקום שבצאן ובקר נאמר "שחיטה", לומר שדי להם באסיפה בלבד (חולין שם),
ואסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן (רמב"ם שם).
סנפיר וקשקשת. סנפיר הוא שהדג פורח בו (משנה חולין נט א; רמב"ם מאכלות
אסורות פ"א הכ"ד), היינו ששט בו (תוספתא חולין פ"ג; רש"י שם סו א; טוש"ע
פג א) על פני המים (רש"י שם). קשקשת הן הקליפות (אונקלוס ויקרא יא ט י -
ורש"י ורמב"ן שם; טוש"ע שם) הקבועות בו (משנה שם; טוש"ע שם) ודבוקות בכל גופו (רמב"ם שם) ועגולות כגלדת הצפורן (רמב"ן
על התורה שם) . והן מלבושי הדג, שלבוש בהן (תוספתא שם; חולין סו ב), כמו שכתוב (שמואל א יז ה): וְ שִׁ רְ יוֹן קַ שְׂ קַ שִּׂ ים הוּא לָבוּשׁ
(חולין שם).
אף על פי שסנפיר וקשקשת אמרה תורה, ושניהם יחד הם סימני טהרה, מכל מקום אמרו חכמים (משנה נדה נא ב; רמב"ם פ"א הכ"ד;
טוש"ע שם ג): כל שיש לו קשקשת , יש לו סנפיר ; ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. וכתבו התוספות (חולין סו ב ד"ה כל) והקרית ספר
(מאכלות אסורות סוף פ"א) שכלל זה במסורת מאדם
הראשון, שקרא שמות לכל בעלי חיים, או שהוא
הלכה למשה לסיני. לפיכך , דג שיש לו קשקשת , אין
אתה צריך לשאול אם היה לו סנפיר (תוספתא חולין
;פ"ג) שאם מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת , אין
צריך לחזור אחר סנפיר (חולין סו א ובתורת הבית
הארוך בית ג שער א; מאירי חולין שם; טוש"ע שם),
כי בידוע שיש לו (רשב"א ומאירי שם). אבל דג שלם
אי אפשר לעולם במציאות שיהיה בקשקשת בלא
סנפיר (ט"ז ס"ק ג; פר"ח ס"ק ד; פמ"ג במשבצות
ס"ק ב) . ולפיכך , אם מצאנו דג שלם בקשקשת בלא
סנפיר, אנו אומרים שבודאי היו לו סנפירים ונשרו
בשעה שעלה מן הים (פר"ח שם בענין הדג "שטינקיס
מאריניס") . אבל רבי יהונתן אייבשיץ כתב (כרתי
ס"ק ב) שכלל זה נאמר על הרוב, שרובם אם יש להם
קשקשת יש להם סנפיר ; אבל יש מיעוט שהם
בקשקשת בלא סנפיר , והם טמאים .
בחשש סכנה. דג שצלאו יחד עם בשר, אמר רב
אשי שאסור לאכלו, לפי שקשה לריח ולדבר אחר
(פסחים עו ב), היינו לצרעת (רש"י). וכן פסקו
ראשונים להלכה , שדג שצלאו או בשלו עם בשר ,
אסור מפני סכנה (סמ"ק סי' ריג בשם יש אומרים
בצלאו; הגהות מרדכי חולין סי' שג בבישלו; ט"ז
יו"ד סי' קטז ס"ק ב), בין עם בשר בהמה בין עם
בשר עוף (שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קד והביאו
בפתחי תשובה יו"ד שם ס"ק ב).
וחתיכת בשר שנפלה לסיר שיש בו דגים, או להיפך
- צריכה ששים לבטלה ; אבל הביטול מועיל (איסור
והיתר כלל כג דין ז; נקודת הכסף יורה דעה שם),
כי כשנתבטל הטעם שוב אין סכנה בדבר (נקוה"כ
שם). ודעת הדרכי משה (שם) והט"ז (ס"ק ב) שאף
ששים אינו מועיל, שדבר של סכנה אינו בטל.
נצלו יחד בתנור אחד, ולא נגעו זה בזה - נחלקו
בדבר: הסמ"ק (סי' ריג) , הבאר שבע (בשו"ת סי'
לה) והאיסור והיתר (כלל לט) אוסרים משום הריח
דגים. בעלי חיים, טמאים וטהורים, הגדלים
במים .
הפרקים: . א סוגיהם . ב; דגים טהורים . ג; דגים
טמאים . ד; סימניהם . ה; סנפיר וקשקשת . ו; ראש
ושדרה . ז; שאר סימנים . ח; קרביהם וביציהם;
. ט בחתוכים ומעורבים . י; טהור במעי טמא,
ולהפך . יא; בטומאה והכשר . יב; בחשש סכנה
-----------
3
צו
שנקלט ; והרש"ל (בים של שלמה חולין פ"ז סי' טו) מתיר, שאין סכנה אלא בממשו, כשנתבשלו יחד, ולא בריח . והרמ"א (בשו"ע יו"ד
קטז ב) אוסר לכתחילה לצלות דג עם בשר משום הריח, ומתיר בדיעב .ד
בבליעה שעל ידי כלים אין אוסרים מבשר לדגים (איסור והיתר שם) . ויש שמייחדים לדגים כלים לבד (טור יו"ד שם בשם יש
מחמירים, וכן סיים באו"ה שם שלכתחילה יזהר), ולא נהגו כן (עי' שו"ת חוט השני סי' סז).
צריך להזהר שלא לאכול בשר ודג יחד, מפני שקשה לצרעת (טוש"ע יו"ד קטז ב) . שאם כשנצלו ביחד אסור, כל שכן כשמתערבים בגוף
על ידי אכילתם יחד (פרישה שם). ואפילו כשאוכלם זה אחר זה - יש סוברים שצריך לרחוץ הידים ביניהם , ולאכול פת שרויה ביין כדי
לרחוץ פיו (טור שם בשם הרא"ש ובאו"ה קעג בשמו; כלבו סי' עג בשם מהר"ם; שו"ע יו"ד שם ג). אבל ההגהות מרדכי (חולין שם)
והרמ"א (שם) כתבו שאין לחוש מלאכלם זה אחר זה, שאין סכנה אלא כשמבשלם יחד ואוכלם . ונוהגים שלא לרחוץ הפה והידים,
אלא שיש לאכול ולשתות איזה דבר ביניהם, והוא כקינוח והדחה (סמ"ק שם בהגהות מהרא"י; דרכי משה שם בשם הגהות שערי
דורא; רמ"א שם).
הרמב"ם (מאכלות אסורות פ"ט הכ"ג) השמיט לגמרי איסור דג שצלאו עם בשר, וכתב רק שדגים שנצלו עם בשר אסור לאכלם עם
.חלב ונסתפקו בדעתו, אם סובר שבריח אין סכנה (עי' יש"ש שם), או שסובר שאין סכנה אלא בזמן התלמוד ובבבל (באר שבע שם).
וכך כתב המגן אברהם (סי' קעג ס"ק א) שבזמן הזה אין סכנה, ואפשר שנשתנה הטבע . וכיוצא בזה כתב החתם סופר (יו"ד סי' קא)
והוסיף , שאפשר שלא אמרו כן אלא על דג אחד מסויים שאינו מצוי בינינו . ומכל מקום כתב , שמנהג אבותינו תורה ויש להיזהר.
כתב הבית יוסף (יו"ד סי' פז) שאין לאכול דגים בחָ לָ ב מפני הסכנה . והוסיף המגן אברהם (ריש סי' קעג) שמשום כך יש נוהגים ליטול
הידים בין גבינה לדגים. אבל כתב הדרכי משה (שם): לא ראיתי מימי נזהרים בזה ; וכתב , שנתערב לרב בשר בחלב . וכך כתב הש"ך
(שם ס"ק ה) והמגן אברהם שם שטעות סופר הוא (ועי' כנסת הגדולה שם שרצה ליישב ופתחי תשובה שם ס"ק א ודרכי תשובה ס"ק
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה המשמעות הנחת תפילין?
אנחנו קודש למענך
איך עושים קידוש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה אכפת לך?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
