ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַתְּפִלָּה מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַכְנִיס אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְכָל הָעֲבוֹדָה, כָּל הַחָכְמָה וְכָל הַהוֹפָעָה, בִּתְכוּנָה טִבְעִית*, וּמַעֲמָד נַפְשִׁי קָבוּעַ, וְהִיא חַיֵּי הַשָּׁעָה*, כְּלוֹמַר, שֶׁמְּחַיָּה אֶת הַשָּׁעָה, לִהְיוֹת עוֹמֶדֶת יָשָׁר מוּל יְנִיקַת שֶׁפַע חַיֵּי עוֹלָם. אֲבָל הַתּוֹרָה חַיֵּי עוֹלָם הִיא, לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, וּכְשֶׁיֵּשׁ טֶבַע אָז מַעֲלַת הַנִּסִּים גְּדוֹלָה וְעֶלְיוֹנָה מְאֹד, אֲבָל כְּשֶׁהַטֶּבַע מִתְדַּלְדֶּלֶת נִקְרָאִים הַנִּסִּים טִרְחָא* כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא וְגֵרָעוֹן שֶׁל שִׁנּוּי סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית, "כַּמָּה גָּרוּעַ אָדָם זֶה*" (שַׁבָּת נג:). וְהִנְנוּ מִתְפַּלְּלִים לְהַעֲמִיד אֶת הַטֶּבַע, לְמַעַן יִהְיוּ כָּל חַיֵּי עוֹלָם מְבֻסָּסִים אֶצְלֵנוּ וּמְכֻוָּנִים לִקְבִיעוּת תְּכוּנַת חַיֵּי שָׁעָה, הַמּוֹפִיעָה תָּמִיד בְּקִרְבֵּנוּ, "כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ", עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה הִלּוּל מְיֻחָד, וּמִתְכַּפֵּל שָׁעָה וְעוֹלָם* וְהָיָה לְשַׁעֲשׁוּעַ. "בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע - וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד".
(עוֹלַת רְאִיָּה, עִנְיְנֵי תְּפִלָּה, תְּפִלָּה וְתוֹרָה, א)
התפילה מלמטה למעלה
הַתְּפִלָּה הִיא מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. כֵּיצַד, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַמַּעְיָן, הַמָּלֵא קְדֻשָּׁה טִבְעִית, שֶׁבְּלִבֵּנוּ, הֲרֵינוּ דּוֹלִים, מוֹצִיאִים אֶת הַרְגָּשׁוֹתָיו הָעֲדִינוֹת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, מְכַוְּנִים לְרוֹמְמָן וּלְשַׂגְּבָן, לְטַהֲרָן וּלְקַדְּשָׁן בִּקְדֻשַּׁת הַטָּהֳרָה הָעֶלְיוֹנָה, הַכּוֹלֶלֶת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הַטְּהָרוֹת, כָּל הַחָכְמוֹת וְכָל הַדֵּעוֹת, כָּל הַבִּינוֹת וְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת, וְהִנְנוּ עוֹלִים, וְכַמָּה שֶׁיִּגְדַּל שִׂכְלֵנוּ, כַּמָּה שֶׁיִּזְדַּכְּכוּ מִדּוֹתֵינוּ, כַּמָּה שֶׁיִּהְיֶה הָאֹפִי שֶׁל הַדְּבֵקוּת הָאֱלֹהִית יוֹתֵר חָזָק בַּחַיִּים, בָּרַעְיוֹן וּבָרָצוֹן, בַּמֶּזֶג וּבַטֶּבַע, בַּתּוֹלָדָה וּבַתְּכוּנָה*, - כָּכָה זוֹרְחִים יוֹתֵר הָאוֹרוֹת הַמִּתְגַּלִּים בָּנוּ עַל יְדֵי הַבָּעוֹתֵינוּ הַתְּפִלָּתִיּוֹת*. וְכָל-מַה שֶּׁנֵּרֵד יוֹתֵר לְתוֹךְ עֹמֶק הָעִנְיָן הַנַּעֲרָץ וְהַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, לְתוֹךְ תְּהוֹם פְּנִימִיּוּת נַפְשֵׁנוּ וְכָל גָּדְלוֹ וְעֻזּוֹ, הִנְנוּ יְכוֹלִים לָמוֹד* בְּקַוִּים יוֹתֵר מְדֻיָּקִים אֶת עֲלִיּוֹתֵינוּ בְּמַהֲלַךְ הַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאָנוּ עוֹלִים עוֹלִים עִמָּנוּ כָּל שָׁרְשֵׁי הֲוָיוֹתֵינוּ, כָּל עַנְפֵי נִשְׁמוֹתֵינוּ, כָּל קַוֵּי הַחַיִּים הַשּׁוֹפְעִים מִמַּהוּתֵנוּ וְכָל מְקוֹרוֹת הַחַיִּים הַמְפַכִּים עָלֵינוּ*, עַד הֲבִיאָם אוֹתָנוּ אֶל הַמַּהוּתִיּוּת הַפְּרָטִית שֶׁלָּנוּ. וְהַכֹּל מִתְבָּרֵךְ, הַכֹּל מִתְעַלֶּה*, הַכֹּל מִתְקַדֵּשׁ וּמִתְרוֹמֵם, הַכֹּל שָׂמֵחַ שִׂמְחַת יְשָׁרִים, הַכֹּל עָלֵז עֲלִיצוּת קֹדֶשׁ, וְהַטֶּבַע שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה מִתְעַלֶּה וּמִזְדַּכֵּךְ, עַד שֶׁהוּא בָּא לִכְלַל אֹפִי הַכָּרָתִי, לְאֹפִי שִׂכְלִי פּוֹעֵל שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד נִפְעָל, חָפְשִׁי וְשַׁלִּיט וְרוֹדֶה בְּכָל מֶרְחֲבֵי הַחַיִּים. זֶהוּ מִשְׁפַּט הַתְּפִלָּה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
99 - תפילה חלק ה'
100 - תפילה חלק ו'
101 - תפילה חלק ז'
טען עוד
התורה מלמעלה למטה
וּבַתּוֹרָה הִנְנוּ עוֹסְקִים בְּשִׁלּוּבֵי חַיִּים מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, מֵרוּם-פִּסְגַּת הַשֵּׂכֶל הָאֱלֹהִי, מִמְּקוֹר מַחְצַב הַתּוֹרָה, הִנְנוּ לוֹקְחִים אֶת מְנוֹת הַחַיִּים וְהִנְנוּ מַמְשִׁיכִים אוֹתָם בְּעִזּוּז גָּדְלָם הַמָּלֵא כָּל הַיֵּשׁ, הַגָּדוֹל מִכָּל קֵץ וְתִכְלָה, וּמַשְׁרִישִׁים אוֹתָם בְּתוֹךְ מַעֲמַק טִבְעִיּוּתֵנוּ, וְטֶבַע הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּנוּ בִּיסוֹד חָסְנוֹ מִתְבָּרֵךְ בִּרְכַּת שָׁמַיִם עַל יְדֵי שִׁפְעַת הָאוֹרָה הַבָּאָה לָנוּ.
(עוֹלַת רְאִיָּה, עִנְיְנֵי תְּפִלָּה, תְּפִלָּה וְתוֹרָה, ב)
______________________
בִּתְכוּנָה טִבְעִית – שהתורה תיקבע בנו כתכונה טבעית. חַיֵּי הַשָּׁעָה – ההווה, החיים הרגילים. טִרְחָא – כביכול, יש בבריאה חיסרון וקלקול, ויש צורך בתיקונים בדרך נִיסית. אָדָם זֶה – בגמרא מסופר על אדם שמתה אשתו "ונפתחו לו דדים כשני דדי אישה והניק את בנו. אמר אביי: כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית". וּמִתְכַּפֵּל שָׁעָה וְעוֹלָם – חיבור של חיי השעה מול חיי העולם. בַּתּוֹלָדָה וּבַתְּכוּנָה – בתכונות המולדות והנרכשות. לָמוֹד – למדוד. הַמְפַכִּים עָלֵינוּ – המושפעים עלינו.
ביאורים
בפסקאות אלה מבאר הרב קוק את היחס בין התורה לתפילה. התורה והתפילה הן שתי דרכים שבהן אנו נפגשים עם רצון ה', אלא שלכל דרך יש את התפקיד המיוחד לה, את אופני הפעולה שלה ואת כלי הביטוי המיוחדים לה. תפקיד התפילה הוא לחיות בצורה יומיומית את הרעיונות הגדולים שמופיעים בלימוד התורה. התורה היא כמו נס, מעל הטבע, משקפת תמונה עליונה של הרצון האלוהי. בתפילה אנו הופכים את הנס לטבע, את הרעיון לחיים. כאשר יש טבע בריא – שזוהי התפילה, אזי גם לנס – שהוא התורה – יש מקום ובסיס. אך כאשר אין טבע והכל מרחף מעל החיים, הדבר הוא כטרחה כביכול כלפי ה', כי אין מאמץ אנושי להפוך את הרעיון לחלק מהחיים, והכל תלוי בה' ולא באדם.
בפסקה הבאה מסביר הרב קוק את היחס בין תורה לתפילה כהבדל שבין פעולה מלמעלה למטה לבין פעולה מלמטה למעלה. התפילה היא ביטוי לשורש הרוחני הקדוש שקיים בכל אדם מישראל באופן טבעי, וביטוי לכל ערכי התורה שלמד וקיים ושחדרו עמוק ללבו. במילות התפילה אנו מבטאים את מה שקיים בנו, וכך מתעלים ומתרוממים. בלימוד התורה אנו מביאים אל הטבע שלנו את השכל האלוהי, אנו נחשפים אל מה שמעבר לנו – ובכך מעלים את הקשר הטבעי שקיים בנו אל המקור האלוהי. שתי הדרכים הללו, אם-כן, נפגשות – מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. רק השילוב של שתי העבודות האלה, התורה והתפילה, בונה את הקומה השלמה של היהודי, שבה הוא נקשר מחד עם קדושה עליונה מאוד, ומאידך, קדושה זו אינה מנותקת ממנו, אלא ממלאת את חדרי לבו.
הרחבות
התפילה מתרוממת לפי התרוממות האדם
כַּמָּה שֶׁיִּהְיֶה הָאֹפִי שֶׁל הַדְּבֵקוּת הָאֱלֹהִית יוֹתֵר חָזָק בַּחַיִּים... כָּכָה זוֹרְחִים יוֹתֵר הָאוֹרוֹת הַמִּתְגַּלִּים בָּנוּ עַל יְדֵי הַבָּעוֹתֵינוּ הַתְּפִלָּתִיּוֹת. יוצא מדברי הרב קוק שככל שהאדם גדול יותר תפילתו גדולה יותר. או במילים אחרות: התפילה היא מעין 'מראה' של המדרגה הרוחנית של האדם. לעיל (יום כה סיון) למדנו שהתפילה "היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת" [מוסר אביך, 'מעין הקדמה'].
מצד שני, גם תפילה בלא כוונה של אדם פשוט – משפיעה ומשמעותית. כך כותב ר' חיים מוולוז'ין בנפש החיים: "אמנם כשהתפלל בקול וחיתוך אותיות הדיבור לבד, אף על פי שלא צירף המחשבה וכוונת הלב אליה, הגם שודאי אינה במדרגה שלמה וגבוה כראוי... עם כל זה אינה לריק חס ושלום ויוצא בה ידי חובתו, כי על כל פנים הרי העלה וקישר נפשו ברוחו ועולם הנפש בעולם הרוח" [נפש החיים ג, ה].
התעלות האדם משפיעה על המציאות כולה
וּכְשֶׁאָנוּ עוֹלִים עוֹלִים עִמָּנוּ כָּל שָׁרְשֵׁי הֲוָיוֹתֵינוּ... וְהַכֹּל מִתְבָּרֵךְ, הַכֹּל מִתְעַלֶּה. ר' חיים מוולוז'ין בספר נפש החיים מבאר כיצד כל מחשבה, דיבור או מעשה שיהודי עושה משפיעים על העולמות כולם: "שכמו שהוא יתברך שמו הוא האלוהים, בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם, ומסדרם ומנהיגם בכל רגע כרצונו, כן השליט רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה אלפי ריבואות כוחות ועולמות... כאילו הוא גם כן הבעל כוח שלהם כביכול". בהמשך דבריו הוא מבאר ששורש נשמתו של כל יהודי מצוי במקום עליון, מעל העולמות כולם. כשהאדם עושה טוב – ממילא מתעלה שורש נשמתו ומשפיע על כל העולמות שתחתיו [נפש החיים א, ד-ז].
להצלחת ישראל בן אליהו חיים הי"ו
להצלחת אליהו חיים בן אברהם יצחק ורחל מלכה בת רבקה הי"ו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
זמן הדלקת נרות חנוכה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
נס חנוכה בעולם שכלי ?
אי אפשר לבד!
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
מה אכפת לך?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
