ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
רש"י: ראשי המטות - למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה (ספרי א), ואם אין יחיד מומחה, מפר בשלשה הדיוטות (נדרים עח ע"א)"
התרת נדרים
בהתרת נדרים של שלושה, ובהפרת נדרים של בעל, האם הנדר נעקר למפרע, או רק מתבטל מכאן ולהבא?
האם תפילת "כל נדרי" שבליל יום כיפור הוא ענין של התרת נדרים?
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
29 - הפרשת תרומות ומעשרות
30 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית מטות מסעי
31 - כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ
טען עוד
דין התרת נדרים ומקורה.התרת נדרים כתבו ראשונים שמובנה כמו התרת קשר, כאדם שמצא חבל קשור והתירו (תשובות המיוחסות סי' רמב, והובאה בבית יוסף ריש סי' רכח ובט"ז שם ס"ק ד), ויש מפרשים מלשון היתר, בניגוד לאיסור (עי' ר"ן נדרים עז ב).
מי שנדר וניחם - התחרט - על נדרו, הרי זה נשאל לחכם ומתירו (רמב"ם נדרים פ"ד ה"ה; טור ושולחן ערוך יורה דעה רכח א), והלשון "נשאל" ביאר התוס' יום טוב (שבת פכ"ד מ"ה) שמפני שהנדר הניתר על ידי חכם צריך חקירה על ידי החכם על החרטה ועל הפתח, לכן אמרו "נשאלים" שהחכם שואל בהם. במקורה של התרת נדרים נחלקו תנאים (עי' משנה וברייתא חגיגה י א), וכתב הרמב"ם שדבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב, אלא כך למדו ממשה רבנו מפי הגבורה שזה הכתוב כאן לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ היינו שלא יחלל הוא בעצמו בשאט נפש, כענין שנאמר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹקֶיךָ (ויקרא יט יב), אבל אם ניחם וחזר בו, חכם מתיר לו (רמב"ם שבועות פ"ו ה"ב; סמ"ג לאו רמא), ולפי שאין לו ראיה בתורה אמרו חכמים שהיתר נדרים פורחים באויר (פירוש המשנה לרמב"ם נדרים פ"י מ"ח וספר המצוות עשה צה).
גדרה. בגדר ההתרה אמרו שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו (ברייתא בכתובות עד ב; ירושלמי כתובות פ"ז ה"ז ונדרים פ"ו ה"ד ונזיר פ"ד ה"ד), ועושהו כאילו לא היה עליו נדר ולא חל עליו נדר מעולם (תוס' נזיר כא ב ד"ה ואי), שהרי החכם עושה את הנדר כטעות, שעל דעת כן לא נדר כלל, ונמצא שהרי זה כאילו לא היה הנדר מעולם עליו כלל (תוס' נזיר כב א ד"ה מר זוטרא ופירוש הרא"ש שם ב). וכן אמרו בברייתא (כתובות שם): מה בין חכם לרופא - שהמקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירה, מקודשת, והמקדש על מנת שאין עליה מומים ונמצאו עליה מומים והלכה אצל רופא וריפאה, אינה מקודשת - שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא, שמומים עד עכשיו היו עליה, ונדרים כשמתיר לה החכם אינם נדרים וכאילו לא היו עליה בשעת הקדושין (רש"י שם), ועוקרם למפרע (תוס' שם ד"ה חכם). וזהו ההבדל בין התרת החכם להפרת הבעל, שהחכם עוקר הנדר למפרע והבעל אינו מיפר אלא מכאן ולהבא.
התרת "כל נדרי". מנהג קדמונים מימי הגאונים לומר בליל יום הכפורים "כל נדרי" (רי"ץ גיאת הלכות יום הכפורים ורא"ש יומא פ"ח סי' כח בשם רב סעדיה גאון ורב נטרונאי גאון וסדר רב עמרם גאון ח"ב עמ' 342 וראבי"ה סי' תקכט בשם רב פלטוי גאון, וכתב הטור אורח חיים תריט שכן פשט המנהג בכל המקומות; שלחן ערוך שם א). הנוסח הותקן בתחילה בלשון עבר, היינו על נדרים שנדרו מיום כפורים שעבר עד יום כפורים זה, והוא התרת נדרים (ראב"ן ערובין פ"ג וראבי"ה שם בשם זקנו, והוא הראב"ן, ורא"ש יומא שם, ועי' ביאור הגר"א לשו"ע תריט שגירסא זו עיקר). ותיקנוהו בליל יום הכפורים מפני שכל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו - ואינו מתירו (ר"ן נדרים כב א) - כאילו הקריב עליה (נדרים נט א), בזמן איסור במות (ר"ן שם), ויום הכפורים מכפר להשב מרשעו, ובעברות של נדר אין הכל בקיאים שהיא עברה ואינו שב ללכת לחכם להתיר לו - או שיש שאינו זוכר את הנדר ושכחו (שבלי הלקט השלם סי' שי בשם ר' ישעיה) - לפיכך התקינו לשליח ציבור לאומרו קודם התפילה, כדי שתהיה התשובה קודמת ליום הכפורים (ראב"ן שם וכעין זה ברא"ש יומא שם). והגר"א (שם) כתב שאומרים אותו ביום הכפורים משום שבהתרת נדרים כתוב "והניא וגו' וה' יסלח". ולפי שזוהי התרת נדרים אומרים אותו שלוש פעמים (רא"ש שם וארחות חיים סדר יום הכפורים). ומעמידים שני אנשים על יד הש"ץ, שהתרת נדרים בשלושה (עי' דרכי משה או"ח סי' תריט אות ג ומגן אברהם סי' תקסו ס"ק י). ואף על פי שבהתרת נדרים צריכים חרטה וצריכים לפרוט את הנדר, מכל מקום הרי זה כאילו כל אחד ואחד מתחרט לפני החכם, שהרי כולם יושבים שם והש"ץ שלוחם ושליח החכם להתיר הנדרים (ראב"ן שם), ואנו עדים ("אנן סהדי") שכל מי שעבר על נדרו מתחרט מעיקרו כדי להנצל מעונש (רא"ש שם; שבלי הלקט שם, ועוד). ומפני שאין התרת נדרים בשבת וביום טוב אלא לצורך, אומרים אותו קודם התפילה ומבעוד יום (ראב"ן שם; מהרי"ל; רמ"א בד"מ ובשו"ע שם א).
ויש מהגאונים והראשונים שקראו תגר על כל עיקר התרה זו של "כל נדרי" שאין כאן חרטה ולא פירוט ולא שלשה מתירים, וכתבו שאין נוהגים לא בישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכפורים (ריצ"ג שם בשם רב נטרונאי גאון שכך אמר רב יהודאי גאון, ושם בשם רב האי גאון ועוד, וכן ברא"ש שם בשמם). ורב האי גאון (מובא בשבלי הלקט שם) תיקן לומר לא בלשון התרת נדרים אלא בלשון של בקשת רחמים מהקב"ה שיסלח אם עברו בשוגג או באונס על נדרים ואיסורים ושבועות. ורבנו תם (בספר הישר סי' קמד ובתוס' נדרים כג ב ובכל הראשונים בשמו ע"פ הגמרא שם: הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר וכו') תיקן לומר "כל נדרי" לא בלשון עבר אלא בלשון עתיד, היינו מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה, וכן כל הנוסח, ואין הכוונה להתיר נדרים שנדרו, אלא לבטל נדרים שידרו. וכן נוהגים בימינו ברוב קהילות ישראל. ויש שנהגו לצרף את שתי הנוסחאות ולומר בלשון עבר ובלשון עתיד: "מיום כפורים שעבר עד יום הכפורים זה, ומיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה" (עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף קז וכנסת הגדולה הגהות הטור סי' תריט ושו"ת שאלת יעב"ץ ח"א קמה וארץ חיים יו"ד ריא ב, וכן נהגו הפרושים בארץ ישראל, עי' ספר ארץ ישראל להרי"ם טוקטשינסקי סי' יא) 1 .
____________________________________________
מתוך ע' התרת נדרים, כרך יא, פרקים א, ב, טז
פרשת מסעי
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (לד, ב)
גבולות הארץ
בימות המשיח. הארץ שניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שטחה מבואר בתורה (בראשית טו יח-כא): מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת, אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי, וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים, וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי. עשר אומות יש כאן ולא נתן לישראל אלא שבע מהן, שנאמר (דברים ז א): הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם וגו', והשלש: קיני קנזי וקדמוני, לא נתן להם עכשיו, והן עתידות להיות ירושה לעתיד (בראשית רבה פמ"ד; רש"י בראשית שם). וירושה זו תהיה בימי המלך המשיח (ב"ר שם; רמב"ם רוצח פ"ח ה"ד), כשתגיע זכותם של ישראל לשמור את כל המצוות ולאהבה את ה' אהבה שלימה קיימת לעולם (רמב"ן דברים יט ח וט), שנאמר: וְאִם יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ (דברים יט ח) - זה קיני קנזי וקדמוני (ספרי שם; רמב"ם רוצח שם).
נחלקו תנאים בארצות אלו של קיני קנזי וקדמוני איזו הן, ודעת רבי שהן אדום ומואב וראשית בני עמון (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א וקדושין פ"א ה"ח, ובבבלי בבא בתרא נו א: ר' יהודה ובב"ר: רבנן). ורש"י (בראשית טו יט) הביא סמך לדעה זו מהכתוב: אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם (ישעיה יא יד).
בזמן הזה. הגבולות שנצטוו עליהם על ידי משה מפי הגבורה לפני כניסתם לארץ מפורשים בתורה (במדבר לד א-טו).
(א) הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח קדמה (במדבר שם ג), היינו בקצהו המזרחי-דרומי של הים, ועוקם ומתרחב המיצר לצד דרום של ארץ ישראל, ונמשך באלכסון למערב עד עצמון, ומשם מתקצר המיצר והולך עד נחל מצרים, והוא מקצוע מערבית דרומית של ארץ ישראל (במדבר שם ורש"י). לדעת התרגום יונתן וירושלמי (במדבר שם) ורש"י ורד"ק (יהושע יג ג) ור"א מזרחי (במדבר שם) והגר"א (יהושע שם) ור"ש סירליאו (בפירושו לירושלמי שביעית פ"ו ה"א) נחל מצרים הוא הנילוס, ולדעה זו נכנסה בכלל הארץ אף ארץ מצרים שעד הנילוס (ר"ש סירליאו שם). אבל רב סעדיה גאון (בתרגומו במדבר שם) והכפתור ופרח (פי"א) והרדב"ז (ח"ב סי' ב' אלפים רו) כתבו שמסורת בידינו שנחל מצרים הוא "ואדי אל עריש". הגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא עד המעלה השלושים לצפון העולם (עי' רמב"ם קידוש החודש פי"ח הט"ז).
(ב) הגבול המערבי הוא הים הנקרא בתורה: הים הגדול (במדבר לד ו), או: הים האחרון (דברים יא כד), ולגבי האיים שבים אמרו חכמים שרואים כאילו חוט מתוח עליהם ממקצוע מערבית צפונית, היינו מטורי אמנון, עד מקצוע מערבית דרומית, היינו נחל מצרים, וכל מה שהוא מן החוט ולפנים הוא ארץ ישראל, וכל מה שמן החוט ולחוץ הוא חוץ לארץ (תוספתא תרומות פ"ב הובאה בגיטין ח א, ועי"ש שדעת ר' יהודה שכל האיים שכנגד ארץ ישראל הם עד סוף העולם הם ארץ ישראל, ועי' בתוס' גיטין שם שהסתפקו אם אף היבשות שכנגד ארץ ישראל כארץ ישראל הן), שנאמר: וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם (במדבר שם), שהמילה "וגבול" מיותרת, ובאה ללמדנו שלא נאמר ששפת הים הוא הגבול אלא לפעמים הים הגדול עצמו הוא הגבול (גיטין שם ורש"י).
(ג) הגבול הצפוני הוא מהר ההר, שבמקצוע מערבית צפונית, עד חצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית. הר ההר זה אינו אותו הר ההר שמת עליו אהרן הכהן (ר"ש שביעית שם; כפתור ופרח פי"א). על מקומו של הר ההר נחלקו ראשונים: לפי התרגום ירושלמי ורש"י הוא סמוך לאנטוכיא, שנאמר: מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת (במדבר לד ח), ופירשו שחמת זו אנטוכיא, עיר בקצה צפון מערב סוריה. ולדעה זו נכללו בתחום ארץ ישראל גם חלבה וטריפולי, שהם מדרום לאותו הר (כפתור ופרח שם, ועי' קרוב לזה במור וקציעה להריעב"ץ או"ח סי' שו). ודעת הרדב"ז (סי' אלף קה) שהר ההר אינו רחוק כל כך לצפון, והוא מדרום לטריפולי. ולדעה זו יש שכתבו שהוא הר הנקרא בערבית "ראס אל שאקא" (תבואת הארץ פ"א; הערות לונץ לכפתור ופרח שם) או בניאס (תשובות הרמב"ם "פאר הדור" סי' שמו, ובתשו' הרמב"ם פריימן שם: באינאס). הלבנון לדברי הכל הוא מדרום לההר ונכלל בתחום ארץ ישראל, ולכן נפרט ביהושע (יג ח) בין החבלים שנשארו לרשת. מהר ההר נמשך הגבול הצפוני לצד מזרח, וכלה בחצר עינן שהוא במקצוע מזרחית צפונית (במדבר ורש"י שם) של ארץ ישראל, ומקצוע דרומית מזרחית של דמשק (עי' יחזקאל מז יז ורש"י, ועי' ארץ ישראל ושכנותיה להורוויץ עמ' 280). כתב הרמב"ם (קידוש החודש פי"ח הט"ז) שארץ ישראל מגיעה בצפון עד שלושים וחמש מעלות רוחב, והוא מתאים לדעה השניה לעיל במקומו של הר ההר.
(ד) הגבול המזרחי מתחיל מחצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית, ונמשך לשפם - היא אפמיאה (תרגום ירושלמי שם, ועי' ערוך השלם ע' אפמיא שזוהי מערת פמייס שהירדן יוצא משם, עי' בכורות נה א) - ומשם נמשך מצפון לדרום עד מזרחו של ים כנרת, באופן שים כנרת הוא בתוך הגבול, ומשם יורד אל הירדן ונמשך וכלה בים המלח, שהוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל (במדבר שם ורש"י שם). הירדן אם שינה מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להיפך, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן, שהגבול של ארץ ישראל הוא תמיד הירדן ומשתנה עם שינוי מהלך הירדן (ירושלמי חלה פ"ד ה"ד; תוספתא כתובות פ"ח והובאה בבא מציעא כב א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
