ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום טוב
שאלה: מותר לבשל ביום טוב את סעודות החג, אך אסור לבשל אוכל שאינו לצורך החג. כלומר אסור לבשל מיום טוב לחול, מיום אחד של ראש השנה ליום השני או מיום טוב לשבת (כשלא הניח עירוב תבשילין). השאלה היא האם אדם המבשל ביום טוב את סעודת החג יכול להוסיף ולבשל כמות גדולה יותר מהנצרך לו ליום טוב, על מנת שיוכל לאכול מהאוכל לאחר יום טוב? האם הדבר מותר או שהוא הכנה האסורה מיום טוב לחול או לשבת?
תשובה: בברייתא בגמרא (ביצה יז א) כתוב: "ממלאה אישה כל הקדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד, ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפה יפה" כלומר מותר ביום טוב להרבות בכמות הבישול והאפיה מעבר לכמות הנצרכת ליום טוב עצמו וכך נפסק להלכה בשו"ע (תקג א ב).
הראשונים דנים מדוע מותר להרבות בשיעורים ביום טוב? מדוע לא לאסור זאת משום מכין מיום טוב לחול ?
מדברי הגמרא והראשונים עולה שיש שני תנאים שאם אחד מהם מתקיים יהיה מותר להוסיף בכמות ההכנה,
א: ההוספה מועילה לאוכל המתבשל לצורך היום טוב עצמו. ב: אין טרחה (מלאכה) נוספת בהוספת הכמות.
להלן נבאר תנאים אלו:
היתר להוסיף כשמועיל לאוכל הנצרך ליום טוב עצמו
למדנו שמותר למלא את התנור בפת למרות שצריך ליום טוב רק פת אחת. הגמרא בעצמה מנמקת את ההיתר בכך שהפת הנצרכת ליום טוב נאפת יפה בזכות ריבוי הפת בתנור, ממילא יוצא שמילוי התנור בפת הוא צורך יום טוב עצמו. כך הסבירו חלק מהראשונים את ההיתר לבשל בשר בקדירה יותר מהכמות הנצרכת ליום טוב, ריבוי הבשר בסיר מוסיף טעם לבשר המתבשל ביום טוב עצמו.
היתר להוסיף כשאין טרחה נוספת בהוספת הכמות
למדנו שמותר להרתיח כמות גדולה של מים למרות שדי לו במעט מים ליום טוב. רש"י כתב שההיתר נובע מכך שהמבשל טורח טרחה אחת בלבד למרות הכמות הגדולה של המים אותה הוא מרתיח. וצריך להבין מה משמעות התנאי שלא להוסיף בטרחה, בהערות איש מצליח (הערה 4 על מ"ב ס"ק יד) הוכיחו שהאיסור להרבות טרחה הכוונה להרבות בעשיית מלאכה נוספת, כלומר פעולה המוגדרת כמלאכה במלאכות שבת ויום טוב. לכן כל עוד הסיר לא מונח על האש מותר להוסיף לו מים אעפ"י שיש טרחה בהוספה, מכל מקום אין בה תוספת מלאכה. אך כשהסיר מונח כבר על האש אין להוסיף מים שלא נצרכים לאותו היום משום שבכל תוספת הוא טורח במלאכת בישול. לפי רש"י זו סיבת ההיתר לבשל כמות בשר גדולה מהרגיל, כאמור לעיל, משום שהמבשל לא טורח טרחא נוספת בבישול הבשר.
הלכה למעשה בדין תוספת בישול ביום טוב
א: כשמבשל את סעודת החג מותר להוסיף כמות בבישול אעפ"י שאינו צריך לה ביום טוב בהתקיים אחד משני תנאים, 1: לא מוסיף מלאכה בעקבות ריבוי הכמות, למשל מותר להרתיח מים בכמות גדולה ביום טוב אע"פ שצריך ליום טוב רק לכוס אחת בלבד, ומדובר שמוסיף את המים לסיר לפני שהסיר מונח על האש. (שהרי אם מוסיף מים כשהסיר על האש בכל תוספת ותוספת הוא מבצע מלאכת בישול). מאידך המטגן שניצלים וכדו' אין לו לטגן מעבר לנצרך ביום טוב, שהרי בכל טיגון של שניצל יש טרחה (מלאכה) נוספת האסורה ביום טוב.
2: ההוספה מועילה לאוכל המתבשל ביום טוב עצמו. כגון המבשל בשר או דגים וכדו', וריבוי בשר וירקות בסיר יועיל להשביח את טעם האוכל, מותר להוסיף על הכמות הנצרכת ליום טוב. כאמור מותר להוסיף בבישול אם אחד מתנאים אלו מתקיים.
ב: מותר להוסיף אעפ"י שמתכוין בהוספה לצורך הלילה! מכל מקום לא יאמר בפיו בפירוש שהוא לצורך הלילה, (מ"ב ס"ק ו' טו').
ג: אם כבר אכל סעודת יום טוב ורוצה לבשל לצורך חול, אסור להערים ולבשל ולאכול משהו מהתבשיל ביום טוב כאילו שמבשל לצורך החג, (תקג א). זוהי הערמה אסורה! משום שניכר שאינו צריך ליום טוב את הבישול. בדיעבד אם הערים בצורה כזו אסור לאכול את האוכל בשבת (תקכז כד), אך ביום חול מותר (תקג א).
ד: כשעדיין לא אכל את סעודת החג, אך אינו צריך את הבישול לסעודת יום טוב כלל, אלא לאחר יום טוב, ומבשל ביום טוב וטועם ממנו מעט על מנת להתיר את הבישול ביום טוב, יש מחלוקת בין הפוסקים האם הערמה כזו מותרת (תקג מ"ב ס"ק ז). כמו כן אם מבשל כמה קדירות של סוגים שונים של אוכל ואינו צריך לאוכלם ביום טוב אך טועם מהם ביום טוב על מנת להתיר את הבישול, נחלקו הפוסקים בהערמה זו האם היא מותרת, (תקג א ברמ"א, תקכז כא י"א בשו"ע).
ה: אם עבר ובישל בשוגג או במזיד, (ללא הערמה) מותר לאכול את האוכל לאחר יום טוב (תקכז כג, תקג א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
