ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
תשובה: בחוב מחמת הלוואה, כמו בנידון השאלה, אסור ללווה להוסיף לסכום הפרעון כסף אפילו שנותנו במתנה, אך אם מדובר בחוב מחמת מכר, כגון אדם שרכש מחבירו חפץ ולא שילם את מלוא הסכום, ולאחר זמן בא להשלים את הסכום שחייב ורוצה להוסיף מעט על מחיר החפץ, במקרה כזה אם החייב לא מתכוין בתוספת לתת ריבית אלא מתנה, מותר. (קס סעיפים ד' ה').
הרחבה: הגמרא בדף עג ב מספרת על רבינא ששילם לפני הבציר לבעלי הגפנים על מנת שיתנו לו יין בשעת הבציר לפי המחיר שיהיה בשעה ההיא. פעם אחת בעלי הגפנים החליטו מדעתם להוסיף יין לרבינא מעבר לסכום ששילם, רבינא חשש שיש ריבית במה שהם מוסיפים לו וכששאל את רב אשי על הענין ענה לו רב אשי, "אחולי הוא דקא מחלי גבך" כלומר הנותנים מחלו לך על התוספת ולא נותנים לך אותה בתורת ריבית וביאר רש"י: "הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלינו, מתנה בעלמא היא" כלומר שמאחר והם נתנו את התוספת מדעתם בתורת מתנה ולא בתורת ריבית וגם אתה לא דרשת מהם ריבית, נתינה זו מותרת.
מאידך במשנה בדף עה ב' רואים שריבית מאוחרת (כלומר ריבית שלא נותן אותה בשעת הפירעון אלא בזמן אחר לאחר פירעון ההלואה) אסורה באופן שאומר הלווה למלווה שנותן לו את התוספת עבור ההלואה שנתן לו בעבר אך אם נותן לו אותה בסתם בלי לומר שזה עבור ההלואה, אין זה ריבית וזה מותר. משמע מדברים אלו שדוקא ריבית מאוחרת אסורה כשאומר לו במפורש שנותן לו את התוספת בתורת ריבית אך כשלא מדובר בריבית מאוחרת אלא ריבית שניתנת בזמן הפרעון גם ללא אמירה מפורשת התוספת הניתנת אסורה משום ריבית?! א"כ יש סתירה בין הסוגיות?!
תלמידי הרשב"א כתבו לחלק בין מכר להלואה, במכר אם לא אומר במפורש שהתוספת היא בתורת ריבית אע"פ שהיא ניתנת בשעת הפירעון אין זה ריבית. לעומת זאת בהלואה, כשמוסיף בשעת הפרעון גם כשלא אומר שזה בתורת ריבית ואע"פ שמתכוין לתת מתנה הדבר אסור. אך כשנותן לאחר הפרעון תוספת למלווה אם לא אומר שזה בתורת ריבית מותר.
האחרונים הקשו מסוגיא נוספת שנפסקה בשו"ע (רלב ב') לגבי אדם שחבירו מחזיר לו כסף שחייב לו, והוא מוצא במעות שהחזיר לו חבירו יותר מהסכום המגיע לו, אם מדובר בסכום שאין הדעת טועה בו ולא מדובר שהוסיף את הסכום בטעות באופן כזה מותר לו לקחת את התוספת, ולכאורה קשה מדוע לא חוששים לריבית? הש"ך (ד) מתרץ כפי שתירצנו עד כה לחלק בין מכר להלוואה, ומסביר שמדובר שם במכר ולכן לא חוששים לריבית כשנותן את התוספת בסתם. הט"ז (ב) לעומתו מסביר שגם בהלוואה אם מדובר שנותן את התוספת באופן שהיא מובלעת בתוך סכום הפרעון הרגיל אין זה ריבית אך אם מוסיף תשלום לאחר שמונה את מעות הפרעון שהוא מחויב בו, מכיון שמדובר בהלוואה, הוי ריבית.
לסיכום: כשמוסיף על סכום ההלואה אע"פ שלא אומר שזה בתורת ריבית, הוי ריבית ואסור, ולדעת הט"ז אם לא מונה את התוספת בפני עצמה אלא מבליע אותה בפרעון, מותר. וכשמדובר במכר ומוסיף על הסכום, מותר. אמנם בספר ברכת ה' כתב (בפרק ט) שגם בחוב הבא מחמת מכר אם נותן בסתם אסור משום ריבית ורק כשאומר במפורש שנותן במתנה מותר.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
