^ 1.. מפשטות דברי הטור והשו"ע מו, ד, משמע שנשים חייבות בברכות השחר. וכ"כ במ"ב ע, ב, ובערוה"ש ע, א. אמנם הוסיף במ"ב שלפי דעת הרשב"א ודה"ח (כמובא במ"ב נב, י, ובאו"ה שם), שזמן ברכות השחר הוא כזמן תפילה עד ארבע שעות, אם כן הזמן גרמן ואינן חייבות. אלא שלמנהג הרמ"א יז, ב, יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולברך, ע"כ. אולם למעשה, ברור שנשים צריכות לברך ברכות השחר, ואף מנהג הספרדיות כן. וכמה טעמים לכך וכל אחד מהם מספיק להלכה. ראשית, מפני שנפסק להלכה שזמנן של ברכות השחר כל היום (כמבואר בהמשך הלכה ה', וכ"כ ביחו"ד ד, ד). שנית, מפני שהן ברכות ההודאה, שנשים חייבות בהן כגברים, שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה (ברכות לה, א). ובשו"ת מחזה אליהו יג, באר עפ"י סברות טו"א וחכמת שלמה, שגם לדה"ח אין ברכות השחר נחשבות שהזמן גרמן, אלא המציאות שקמים בבוקר גורמת לכך שצריך לברכן סמוך לתחילת הנאתן. (ולפי אור לציון ח"ב ד, א, אכן נשים פטורות מטעם שהזמן גרמן, אלא שטוב שיברכו, כיוון שהן ברכות השבח וההודאה. ע"כ. ולפי הסברות שכתבנו נשים חייבות). וכפי שכבר למדנו לעיל ב, ד-ה, אפשר בדיעבד לצאת ידי חובת תפילה בברכות השחר.
שתי ברכות נתקנו מפני מנהג הגברים, אבל כיוון שיש בהם שבח כללי לישראל, גם נשות ישראל צריכות לברכן, וכפי שנלמד בהמשך בהלכה ד'. האחת - ברכת "אוזר ישראל בגבורה" שנתקנה על חגירת החגורה להפסיק בין הלב לערווה (רמ"א מו, א), שהוא דין השייך לגברים, כמבואר בהמשך (י, ז). והשנייה - "עוטר ישראל בתפארה" שנתקנה על כיסוי הראש לגברים (מ"ב מו, ט), וכמבואר בהמשך י, ה-ו. (וכ"כ בהליכות ביתה ג, הערה יא).
^ 2.. ברכת "שעשה לי כל צרכי" נתקנה על המנעלים, וביום כיפור ותשעה באב שאין נועלים בהם נעליים, למנהג אשכנזים ומקצת ספרדים, מברכים על ההנאה הכללית, ועל זה שאפשר ללכת בנעליים שאינם של עור. ולמנהג רוב הספרדים, הואיל ונאסרה בהם נעילת הסנדל, אין מברכים בימים אלו "שעשה לי כל צרכי" (פניני הלכה תפילה ט, 1).
^ 3.. כך דעת רוב הפוסקים וכך ההלכה. אמנם יעויין בפניני הלכה תפילה ט, 5, שלפי המקובלים עדיף לברך אחר הקימה הראשונה. ומי שחוששת שתשכח לברך אחר הקימה השנייה, למרות שהיא העיקרית, תוכל לסמוך על הסוברים כן, ולברך אחר הקימה הראשונה. אולם ככלל, כאשר ישנה מחלוקת בין הפוסקים לפי ההלכה למקובלים, ההלכה כפוסקים לפי ההלכה, זולת יחידים שנוהגים בכל דרכיהם על פי הקבלה.
^ 4.. ואמנם לגבי גברים ישנו ספק אם קריאת שמע נחשבת כלימוד, כמבואר בפניני הלכה תפילה י, 2. אולם לגבי נשים שאינן מחויבות בקריאת שמע ברור שהיא נחשבת כלימוד, כמבואר במ"ב מז, יז. ולגבי גברים, לדעת רבים מהפוסקים בבוא היום החדש יברכו ברכות התורה, וכך נוהגים למעשה ספרדים וחלק מיוצאי אשכנז, כמבואר בפניני הלכה תפילה י, ז. אולם לגבי נשים, בכל מצב של ספק, יש להקל ולא לברך (ברכ"י, כה"ח מז, לד). אחת הסיבות לכך, מפני שלדעת פוסקים רבים, גברים חייבים בברכת התורה מהתורה, ולכן במקרה של ספק צריכים להחמיר ולברך, אבל נשים אינן חייבות בברכות התורה מהתורה. ולכן העצה הנכונה, שבכל מצב של ספק תברך 'אהבת עולם' ('אהבה רבה' למנהג אשכנז), ובזה תצא ידי ברכות התורה, כמבואר בשו"ע מז, ז. וגם מי שלא רגילה לברך בכל יום 'אהבת עולם', יכולה לצאת בזה. וכך מבואר בהמשך ז, ה. (ועייני לעיל ב, 10).