^ 1. רמב"ם, פירוש המשנה, הקדמה למסכת אבות, תחילת הפרק הראשון.
^ 2. רבנו בחיי ן' פקודה, ספר חובות הלבבות, שער הייחוד, פרק י.
^ 3. רבנו בחיי, שם, שער חשבון הנפש, פרק א.
^ 4. כאן משתמע שסדר הדברים הוא "קבלה" תחילה ומחקר אחר כך, וגם זה לא לכל אחד. היינו, לא מחקר כנקודת זינוק ראשונית אלא לליבון ובירור משני.
^ 5. אחד מן הצדיקים האלה, ואולי ראש וראשון להם, הוא ר' נחמן עצמו. "וזה שהוא ז"ל בעצמו היה מעיין לפעמים באלו הספרים, הוא בחינת סוד שהלכו ישראל במדבר, שהוא מקום הסיטרא אחרא, ואיתא בזוהר הקדוש שבשביל זה הלכו ישראל במדבר, כי הם דרכו של הסיטרא אחרא בהליכתם שם. ובכוונה זו הוא מעיין בהם בספרים אלו, שהם בחינת מדבר, והבן. אבל לנו הוא איסור גדול מאוד להביט בספרים של חקירות הנ"ל" (חיי מוהר"ן, עמוד 83–93).
^ 6. בחוברת "תמים תהיה" מסבירים תלמידיו של ר' נחמן כי את "עיקר שלימות התמימות מקבלין רק על ידי הצדיק הגדול במעלה נפלאה מאוד. כי הצדיק האמת בתוקף קדושתו וחכמתו הנשגבה והנוראה, הוא מסלק הכל, ומתנהג עצמו בתמימות ובפשיטות, ומשליך את עצמו לתוך כל מיני רפש וטיט בשביל השם יתברך. ועיקר הרפש והטיט שמשליך עצמו לשם, בשביל השם יתברך, הוא מה שמוריד עצמו ומשליך את עצמו בעמקי תהומות שהם מקומות הנמוכים והמלוכלכים מאוד של אלו שנפלו לשם בעוונותיהם ותאוותיהם הרעות. והצדיק בגודל רחמנותו על צער השכינה וישראל, על כן הוא משליך עצמו לשם, כדי להעלות הנפשות הנפולות משם מעמקי תהומות תחתיות, שזהו עיקר בחינת רפש וטיט [...] כי הצדיק מכניס באדם אמונה פשוטה בו יתברך על ידי גודל מדת התמימות והפשיטות שבו, ועל ידי זה כבר אין מקשים שום קושיות עליו יתברך".
^ 7. ראו ליקוטי מוהר"ן, קמא, תורה סג: "שארי בחבורא וסיים בפרודא, היינו שאלו המחקרים [...] שתחילת חקירתם מתחלת מהמחוברים [...] עד שמגיעים ומסיימים בשכליים הנפרדים, ורוצים להשיג בחקירתם האנושית המוטעית והמשובשת – כידוע להמְחַקְרִים בעצמן, הם רוצים להשיג על ידי חקירותם הללו".
^ 8. שיק ר' א"ש, תמים תהיה, עמ' לו–לז: "במעשה הזאת [=מעשה בחכם ותם] מבינים רוב העולם כמה דברים הנוגעים לעבודת השם יתברך, שצריכין להתנהג בדרכי התמימות, ולהיות בשמחה תמיד [...] ורבינו ז"ל רמז בעצמו אחר שסיפר מעשה זאת, שכוונתו לעניין תפילה ועבודת השם"; שם, עמ' מד: "ונסלק ונשליך כל שכלנו וכל חכמתנו מאתנו, ונעבוד אותך תמיד באמת, בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום חכמות כלל, עד שנעשה אפילו דברים הנראים בעיני העולם כשגעון בשביל אהבתיך [...] ונזכה להשליך עצמנו בכל מיני רפש וטיט בשביל מצותיך הקדושים"; שם, עמ' נב: "כשאדם משליך שכלו וחכמתו [...] ומתהלך בתמימות ובפשיטות גדול, ובא אליו יתברך ברחמים ובתחנונים [...] יאיר מוחו בהארה ובזיו נורא ונפלא מאוד, ויזכה לרוח הקודש ולנבואה, כל אחד כפי הבנתו בהשלכת שכלו וחכמתו המדומה והליכתו בתמימות ובפשיטות גמור".
^ 9. וראו עוד כוזרי א, סה: "אילו היה הפילוסוף בן אומה שדעות אמתיות עוברות בה בקבלה כמפורסמות שאין לדחותם, היה משתמש בהקשיו ובמופתיו לחזק את האמונה בעולם נברא, על כל הקשיים אשר בה [...]"; שם ג, ז: "המעשים האלהיים [...] אינם ידועים כי אם בבואם מאת האלוה, מפורשים ומפורטים"; שם ד, ג: "[...] ראיית הנבואה ברורה משל ההקש ההגיוני [...] ואילו ראו הפילוסופים היוונים את הנביאים בשעת נבואתם [...] היו מודים בהם והיו מחפשים דרכים הקשיות לבאר בהן כיצד יגיע אדם למדרגה זו" ועוד.
^ 10. על תופעה זו של מסרים כפולים בספרות פילוסופית דתית בכלל ויהודית בפרט וביחס לריה"ל ראו שוורץ ד', נוריאל א', רוזנצוויג א'.
^ 11. לשאלת זיהויו של מחבר ספר החינוך, ראו תא-שמע י"מ, "מחברו האמיתי של ספר
'החינוך' ", כנסת מחקרים, ב, ירושלים תשס"ד, עמ' 196–201.
^ 12. מעין מה שאמור להלן נמצא גם אצל רס"ג, בהבחנת "נשים או נערים" מאותו שהוא בר דעת.
^ 13. ראו שבת לא ע"א.
^ 14. מורה נבוכים, כרך ב, עמ' 671–672, וראו שם הפניות.
^ 15. על כך שתפיסת הרמב"ם מהווה מסד למשנת הרב קוק, ראו לבני מ'.
^ 16. ראו אורות, עמ' קא; אגרות הראיה, א, איגרת מד; שם, איגרת פט1, עמ' צג; שם, ב, איגרת שמד; שם, איגרת תב; שם, איגרת תפג; אדר היקר, עמ' מה ועוד הרבה.
^ 17. ראו אגרות הראיה, ב, איגרת שצז.
^ 18. ראו אגרות הראיה, א, איגרת קפח.
^ 19. אגרות הראיה, ב, איגרת תרכ.
^ 20. ערפלי טוהר, עמ' קה. ראו שם על ההבחנה בין "האמונה העליונה" לבין "האמונה התחתונה".
^ 21. פירוט רחב ראו מישלוב ש'; גוטל נ'.
^ 22. השלמה לתפיסה זו ראו אצל בנו, קוק רצי"ה, איגרת ד, עמ' ה–ו: "ההבדל הנמוך בין 'תורה' ו'חכמה' ו'מדעים', שנקלט בעולם מפני שפלות הדורות בעוה"ר, ונקבע ונתקבל מן התולדות ההמוניות הבנליות שגברו, וגם ספרות שלמה נבנתה על יסוד השבוש הגדול הזה, וצריך היה להצדיק ולהוכיח כי אינן צוררות ה'תורה' וה'חכמה' ה'אמונה' וה'תבונה' אשה אל רעותה, וכיון שכל הדבר בשפלות יסודו, מובן שגם הצדקות והוכחות אלו היו בקטנות מוח וכהות לב".
^ 23. ראו גם אורות התורה ד, ב: "כל מדה טובה ודרך ארץ הרי הוא בכלל התורה, וכל חכמה נעוצה בתורה".
^ 24. שמונה קבצים, קובץ ז, פסקה קנד. וראו אורות הקודש, א, נא; אורות, עמ' פח.
^ 25. ראו מאמרי הראיה עמ' 111 – תגובת הרב לדברים שכתב הרב זאב יעבץ: "לא אדע איזה מקום יש לקנאות יתירה זו. וכי כל דרכי השכל האנושי המה דברים האסורים לישראל, ואיה איפה יפיפותו של יפת שבאוהלי שם, ואיה השיתוף הכללי מצד צלם אלקים הכללי שנתן הקב"ה באדם שמתוך כך אנו מכבדים את כל חכם וישר לב שבכל האדם, ואנו מקבלים את האמת מכל מי שאמרו".
^ 26. נראה כי בכך ובפסקות רבות מאוד נוספות מעין אלה סרה מאליה טענתו של מנחם כהנא: "איני בטוח כלל שהרב קוק היה מודע באופן מופנם לטיבו של מחקר התלמוד ותוצאותיו", ראו כהנא מ', עמ' 142, הערה 19.
^ 27. ראו שמונה קבצים, קובץ ו, פסקה ז: "מבחין המבין את ההבדל שבין רוח החיים, חיי האמת, חיי האור, חיי הקודש, חיי החיים, המתפשט בתורה לכל פרטיה, סעיפיה, הדרגותיה, תכניה, דיוקיה, תולדותיה, סעיפיה וענפיה, ובין הרוח הממלא את כל המדעים וכל ההרגשות. הבדל נורא שורר ביניהם, בין קודש לחול, בין חיים לשלילת החיים, בין אור עולם לחשכת תהום. והחיים במקורם, את הכל יקראו לחיות, את הכל יחיו, את הכל יעודדו, את הכל לתחיה תקיץ תורת חיים. אבל מי ידמה וישוה לאהבה בתענוגים של יסוד החיים, של הוד חיי הנשמות, אשר בסגולתה של תורה. אשרי הדבק באור חייה, באור פני מלך חיים". ראו שמונה קבצים, קובץ ה, פסקה קעד ופסקה קצח; אגרות הראיה, א, איגרת קמט; שם, ב, איגרת שצב; שם, איגרת תפג; שם, שם איגרת תרעד; שם, ג, איגרת תשעא; אורות הקודש, א, סג; ערפלי טוהר, עמ' ד ועוד.
^ 28. הדוגמה הבולטת ביותר באה לידי ביטוי כמובן בסיפור הנאום שנשא הראי"ה בעת הנחת אבן הפינה למכללה העברית בירושלים, היא האוניברסיטה העברית, ב-ז' בניסן תרפ"ה (1 באפריל 1925). על שהיה כרוך בכך, על הנוסחים השונים, על הסערות ועל הפרשנויות ראו ברשאי, ההכנות, ברשאי, האוניברסיטה, ברטל י', קימי ק', ולק י', אלפרט פ', אלחרר מ', ליפשיץ ח', שבט ר' א"י וראו בזה סיכומי דברים אצל גוטל ד'.
^ 29. מתוך השיר שהרב צירף לדרשה שנשא בעת הנחת אבן הפינה הנ"ל.